ביטול הכרה בתאונת עבודה ועדה רפואית

I. ההליך 1. בפני בית-הדין האזורי בחיפה (תיק לא/83 - 0) התבררה עתירתו של המשיב כי בית-הדין יצווה על המערער להפעיל ועדה רפואית, על מנת שתקבע את דרגת נכותו עקב תאונה שאירעה ביום 30.9.1968 (ואושרה בפסק-דין מיום 8.10.1970 כ"תאונת עבודה"), במקום שיסמוך על קביעתה של ועדה רפואית מתאריך קודם, עת עמדה בעינה הכרה של המוסד לביטוח לאומי בתאונה כ"תאונת עבודה" - הכרה שהמוסד ביטל לאחר מכן. כן עתר המשיב כי הגמלאות המגיעות תחושבנה על בסיס הסכומים שהשתלמו בתאריך פסק-הדין האמור, ולא על בסיס הסכומים שהשתלמו בתאריך קודם. 2. בית-הדין האזורי נעתר למשיב, ומכאן הערעור בפני בית-דין זה. 3. העובדות הצריכות לעניין לא היו שנויות במחלוקת, והן: (א) ביום 30.9.1968 נפגע המשיב בתאונה, והמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאות עבודה; (ב) למשיב שולמה תמורת דמי פגיעה, באשר מעבידו, חברת החשמל, הנו "מעביד מאושר". בבוא העת קבעה ועדה רפואית כי עקב התאונה היה המשיב לנכה, וגם קבעה את אחוז הנכות הזמנית ואת אחוז הנכות לצמיתות. החלטת הוועדה הרפואית אושרה ביום 21.7.1969, על ידי ועדה רפואית לעררים. (ג) למשיב לא נשלחה הודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ולא הוצע תשלום הגמלאות המגיעות, אלא שבערך חודשיים לאחר מכן, ביום 15.9.1969, נשלחה לו הודעה מטעם המוסד לביטוח לאומי בזו הלשון: "לפי העדויות שבידינו הפגיעה הנ"ל לא נגרמה לך עקב מילוי התחייבויותיך כלפי המעביד אלא עקב משחק בנפץ, לכן התאונה אינה מהווה פגיעה בעבודה לפי חוק הבטוח הלאומי. ברשותך להגיש תביעה משפטית נגד החלטה זו תוך 6 חודשים מיום קבלת הודעה זו לבית-דין לעבודה רח' מאיר 15 חיפה." (ד) בעקבות ההודעה מיום 15.9.1969, הגיש המשיב ביום 5.2.1970 תביעה לבית-הדין האזורי בחיפה (תיק 16/70 - 0), תביעה שבה עתר "להזמין הנתבע לדין ולחייבו להכיר בתאונה הנ"ל (הכוונה לתאונה מיום 30.9.1968) כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי ולשלם לתובע כל הגימלאות בעין ובכסף". המוסד לביטוח לאומי הגיש כתב הגנה, טען שאשר שולם, בטעות שולם, והתאונה שבה דובר לא אירעה "עקב העבודה". ביום 8.10.1970 פסק בית-הדין האזורי, בהסכמת הצדדים, לטובת המשיב בהתאם לעתירתו. (ה) בעקבות פסק-הדין בתיק 16/70 - 0, הציע המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלאות, בהסתמכו על קביעת הוועדה הרפואית לעררים מלפני פסק-הדין (ראה פסקה (ב) דלעיל). (ו) המשיב סירב לקבל את הגמלאות כפי שהוצעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, לפי חישוב שהיה מבוסס על הקביעה האמורה של הוועדה הרפואית לעררים ועל הוראות הדין לעניין ההכנסה המירבית המשמשת יסוד לחישוב גמלאות, לפי שהיו בתוקף לפני מתן פסק-הדין האמור. לביסוס עמדתו טען המשיב כי משביטל המוסד לביטוח לאומי את ההכרה באירוע כתאונת עבודה ועליו היה להתדיין, בדרך הרגילה, ולתבוע כי יינתן פסק-דין הקובע כי אכן היתה התאונה "תאונת עבודה", נפלה, ולא היתה קיימת יותר, ההחלטה של הוועדה הרפואית, וכל הנובע ממנה. 4. פסק-דין זה הוא ברוב דעות. לדעת אחד מחברי המותב יש לקבל את הערעור, ואלה נימוקיו: השאלה שעמדה לדיון היתה האם בהחלטת הביטוח הלאומי שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה בוטלו כל הפעולות שנעשו בנדון עד להחלטה האמורה. נכה עבודה הזכאי לקבל מענק עקב נכות מוגדר בחוק ובתקנות. המוסד לביטוח הלאומי הנו מוציא-לפועל של החוק ואין הדבר נתון לשיקול דעתו. מסמכותו לבדוק את העובדות ולפעול בהתאם לחוקים ולתנות שנקבעו בנדון. גם בית-הדין אינו פועל בחלל ריק. כאשר קבע בית-הדין (במקרה שלפנינו בהסכמת הנתבע) כי ביום מסויים קרתה תאונת עבודה לתובע במובן חוק הביטוח הלאומי, הרי לא בית-הדין יצר עובדה, אלא קבע כי לאור העובדות, התובע הנו נפגע תאונת עבודה מיום קרות התאונה. המשתמע מזה הוא כי כל הפעולות שנעשו על ידי המוציאים-לפועל של חוק הביטוח הלאומי, תוך הכרה בפגיעה כתאונת עבודה, הנן בהתאם לחוק, ואילו אי-ההכרה בתאונת עבודה אינה תואמת את החוק ויש לתקנה. יתר על כן, אם נקבל את טיעונו של המשיב, הרי אנו באים לבטל את כל הפעולות שנעשו תוך הכרה בתאונה כתאונת עבודה, על ידי פעולה אשר בסופו של דבר הוכרה כמוטעית, זאת-אומרת הפעולה - תוך שיקול לא נכון של פקיד התביעות - של ביטול הכרה בתאונת עבודה מבטלת את כל הפעולות שנעשו על ידיו בעת שהכיר בתאונה תוך שיקול שהוכח כנכון. אם לקבל את טיעונו של המשיב, הרי כל קביעה של הוועדה הרפואית שנקבעה בטרם הכיר המוסד לביטוח לאומי בפגיעה כתאונת עבודה, אין לה תוקף. לטיעון זה אין סימוכין בחוק. יתר על כן, ישנם הרבה מקרים שקביעת הוועדה הרפואית היא גם הקובעת אם הפגיעה היא תאונת עבודה לפי החוק או לא. כמו במקרים של התקף לב, מחלות מקצועיות ופגיעות סמויות. בדיון מס' לא/4 - 0 [1] פסק בית-דין זה להעביר את המקרה לוועדה הרפואית שתפסוק האם המחלה בה מדובר מזכה לכאורה בגימלה וקרוב לוודאי שהוועדה הרפואית תקבע גם את הנכות וכל זאת בטרם הכיר הביטוח הלאומי בעצם התביעה. באם יתקבל הטיעון של המשיב, זה יהווה נשק מסוכן בידי פקיד התביעות אשר יוכל לבטל את החלטת הוועדה הרפואית באותם המקרים בהם מדובר על תשלום מענק (נכות 5-24%) על-ידי העלאת טענת אי-הכרה בתאונה, גם אם הביטוח הלאומי יחזור בו מטיעון זה בבית-הדין (כמו במקרה שלפנינו) או לפני כן והנפגע ייאלץ להופיע בפני ועדה רפואית חדשה אשר עלולה לבטל את קביעת הנכות או להקטינה, בניגוד למקובל כיום שאין בדיקה חוזרת לגבי נכות של 5-25% והמענק משתלם לאחר קביעת הוועדה. בשאלה זו יש אפוא לקבל את הערעור ולהשאיר את קביעת הוועדה הרפואית בתקפה. גובה המענק צריך להיקבע לפי המדד ביום קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית. II. פסק-דין 1. השאלה שעמדה להחלטה בפני בית-הדין האזורי ובפני בית-דין זה, אינה אם רשאי המוסד לביטוח לאומי לחזור בו מההכרה באירוע מסויים כ"תאונת עבודה" ובאילו נסיבות רשאי היה לעשות כן. השאלה שעמדה לדיון היא מה הן ההשלכות של פעולת המוסד לביטוח לאומי לביטול ההכרה כאמור. 2. התשובה לשאלה תלויה בפעולות שבאו בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר יותר באירו כאירוע המזכה לגמלה. 3. יכול והתובע גמלאות יפתח בהליכים בפני בית-הדין ויטען נגד עצם הסמכות של המוסד לביטוח לאומי לחזור בו, בנסיבות שבהן נעשה הדבר, ויטען כי עצם הצעד שבו נקט המוסד לביטוח לאומי פסול הוא. במקרה כזה יהיה בפסק-הדין לטובת התובע גמלאות משום החזרת המצב לקדמותו. כתוצאה מכך תבוא המשכיות הפעולות שנקטו בהן בקשר לאירוע, ובין היתר פעולות הוועדות הרפואיות. 4. לא כן המצב כשבעקבות הודעה מסוג ההודעה שנמסרה למשיב (ראה ס' 3(ג) שבחלק I דלעיל), נאלץ התובע גמלאות לפתוח בהליך רגיל בבית-הדין, והדיון מתנהל על עצם השאלה אם האירוע הוא אירוע המזכה לגמלה, כפי שזה היה במקרה הנדון. במקרה כזה פסק-דין לטובת התובע גמלאות אינו מחזיר מצב לקדמותו, אלא יוצר מצב חדש - מצב שבו מכוח פסק-הדין קמה זכאות לגמלה. 5. פעולות הועדות הרפואיות שבהן מדובר בסעיף 3(ב) שבחלק I דלעיל, היתה להן משמעות ויכלו לתפוס בהקשר לתאונה שהכירו בה כ"תאונת עבודה"; משבוטלה ההכרה, ולא הוחזרה על כנה על-ידי פסק-דין, נפלו ממילא התוצאות הנילוות להכרה, וביניהן קביעת הוועדות הרפואיות. 6. טענה אחרת של בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, אשר לה חייב להתייחס בית-הדין, עניינה הבסיס לחישוב מענק הנכות. סעיף 66(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), קובע, לענייננו, שהמענק הוא בסכום המתקבל "מהכפלת מספר האחוזים בשלוש ובדמי הפגיעה לשבוע ימים שהיו מגיעים לו (לנכה) לפי סימן ד' אילו היה בלתי מסוגל לעבודה". סעיף קטן (א) שבסעיף 66 לחוק יש לקרוא יחד עם סעיף קטן (ג) שבאותו סעיף, המתייחס לתנודות במדד יוקר המחיה. מסעיף קטן (ג) אפשר ללמוד שבסעיף קטן (א) מדובר בדמי פגיעה שסכומם המירבי קבוע לאותו היום שבעדו הם היו משתלמים ולא ליום שבו נקבעה דרגת הנכות. משנקבע סכום דמי הפגיעה הבסיסיים לפיהם יחושב המענק, בהתאם לאמור, יש להגדילם בהתאם לסעיף קטן (ג) ולפי התוצאה יש לחשב את המענק. 7. בכפוף לאמור בסעיף 6 דלעיל ולנובע מכך, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. פסק-הדין הוא ברוב דעות. ועדה רפואיתתאונת עבודההכרה בתאונת עבודהרפואה