1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המייחס לו 7 אישומים שעניינם אי הגשת דוחות תקופתיים כמתחייב על פי חוק מס ערך מוסף וכמפורט בכתב האישום. 2. אין חולקין שעלה בידי הנאשם להסיר את מחדליו (דוחות הוגשו, קרן הקנס והפרשי רבית והצמדה שולמו, וכך גם חלק מסוים מקנס מנהלי, נושא שיידון בהרחבה בהמשך). זאת, גם אם בחלוף זמן. 3. נוכח זאת נכונה היתה התביעה לצמצם את דרישתה למאסר מותנה ולקנס. אין מחלוקת שיש מקום לתנאי הולם ונחלקים הצדדים בשאלת הקנס. 4. סוגיית הקנס מעלה לדיון שאלה משפטית שראוי לבית המשפט לתת עליה את דעתו. א. לבית המשפט הוצג הסדר תשלומים לפיו התחייב הנאשם עד ליום 15.8.2011 לשלם לשלטונות מע"מ סך כולל של 59,144 ₪, כאשר הקרן - 24,649 ₪, ריבית והצמדה, 3,739 ₪ וקנסות - 30,756 ₪. אמנם, לא השלים עדיין הנאשם את תשלום מלוא הסכום שבהסדר, ואף נזקק לפריסה נוספת, אך, כאמור, השלים כבר את תשלום הקרן ואף חלק מהקנס. בד בבד הצהיר הנאשם שבדעתו להשלים את תשלום הקנס, ומכל מקום, כידוע, לרשויות אף דרך לאכוף זאת בהתאם לחוק. בהסדר התשלומים אף הצהיר הנאשם שיודע הוא את זכויות המדינה בחוק, לרבות על פי פקודת המסים (גביה). ב. במוקד הדיון השאלה, האם, לאחר, שהוטל על הנאשם כבר קנס במסגרת הסדר התשלומים, ומה גם ששיעור הקנס ניכר - (למעלה מ- 30,000 ₪), אף גבוה מסכום הקרן, ראוי למאשימה לבקש קנס נוסף, עתה, במסגרת ההליך הפלילי. באת כוחה הנכבדה מאוד של המאשימה ביקשה להסביר שיש הבדל בין הקנס המוטל במישור "האזרחי", על פי עולם המושגים הנוהג בפרקטיקה של שלטונות המס, לבין קנס "פלילי", זה שעתיד בית המשפט להשית על הנאשם [ראה, למשל, בעמוד 3 שורה 19 לפרוטוקול]. ג. דא עקא, אין מקום לכך, שבגין אותם מחדלים בדיוק, מוטלים על הנאשם קנסות בשני שלבים שונים. אף האבחנה בין קנס "אזרחי" לבין קנס "פלילי" בה נוקטת המאשימה, אינה נראית לבית המשפט, ודי אם יצוין שלא בכדי מכונה גם החיוב האזרחי - "קנס", מושג שמקורו בזירה הפלילית. אף ראוי לקבל את טענת ב"כ הנכבד של הנאשם שביקש להזכיר, שבפקודת מס ההכנסה נקבע במפורש, בסעיף 189 (ב), כי אם מואשם נישום בפלילים בגין אי הגשת דוח, לא יחויב בתשלום קנס על פי סעיף 188 בגין אותו דוח, ויתירה מכך, אם בכל זאת שילם - יוחזר לו הקנס 'האזרחי' ששילם, היינו, כי אין להטיל קנס פעמיים. בהיבט זה אין כל הבדל בין מס הכנסה לבין מס ערך מוסף או כל מס אחר, ומכל מקום, לא ניסתה כלל המאשימה לבסס טענה, מדוע, מבחינה זו (חיוב בקנס בשני שלבים), יש מקום להבחין בין פקודת מס ההכנסה לחוק מס ערך מוסף. ככל הנראה, להעדר סעיפים מתאימים בחוק מס ערך מוסף יש להתייחס כאל לאקונה ויש מקום לגזירה שווה בין חוקי המס השונים ביחס לקנסות. ד. בדיוק לסוגיה זו, גם אם מזוית מעט אחרת, מתייחס גם תיקון מס' 4 לחוק עבירות מנהליות הנוגע בשאלה האם יש מקום לכתב אישום לאחר קנס מינהלי, ומשיב על כך בשלילה מוחלטת. [ס"ח 1875; ראה סעיף 15 לחוק זה, וכן ראה בחוזר מס הכנסה 15/2003 מיום 22.9.03]. מעל הצורך אך יצוין, שגם עבירת מע"מ עשויה בנסיבות המתאימות להיחשב כעבירה מנהלית. אלמלא היה מועד הסדר התשלומים, לפחות על פי המסמך שהוגש, לאחר הגשת כתב האישום, אף מקומו של כתב האישום היה עומד לדיון. מכל מקום, אין בפני כל טענות בכיוון זה. ה. לפני כשנתיים אף התייחס לנושא בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפסק דין שהצדדים לא נתנו עליו את דעתם [תמ' (ת"א) 128/08 דניאל קוגוט נ' רשות המסים בישראל]. הגם שניתן פסק הדין בתובענה ייצוגית שהתייחסה למס הכנסה, ניכר שהוא מתייחס לסוגיה בכללותה. בין היתר מובאת בו הצהרת סמנכ"ל רשות המסים, לפיה הונחו פקידי השומה לבטל את הקנסות האזרחיים מיד עם היוודע דבר הגשתו של כתב אישום כנגד הנישום [שם, פסקה 3]. אין בפסק דין זה דבר ממנו ניתן ללמוד מפני מה אין הגיון שיחול על גם על מסים מסוגים אחרים. כללו של דיון במסקנה, שהטלת קנס מנהלי והטלת קנס במסגרת הליך פלילי בגין אותה פרשה, לא יכולים לעלות בקנה אחד, ואילו היו בפני בית המשפט טענות וראיות לכך שהוטל הקנס המנהלי לפני הגשת כתב האישום, ייתכן שעצם חוקיות ההליך היה מוטל בספק. 5. כלל ועיקר. מקבל אני בנקודה זו את עמדת ההגנה שלא ראוי להעמיד נישום במצב בו מוטל עליו לשלם קנס פעמיים, בשלב ראשון כחלק מהסדר התשלומים אליו הגיע עם שלטונות המס, ובשלב שני, לאחר פסיקת בית המשפט. ומה גם שהקנס שנקבע בהסדר התשלומים אינו אך קנס סמלי ושיעורו משמעותי וגבוה. העובדה שטרם עמד הנאשם בהסדר במלואו, אין בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת העיקרון היוצא חוצץ נגד קנסות כפולים בגין אותה פרשה. נוכח כל האמור, יסתפק בית המשפט במאסר על תנאי. 6. הנאשם ירצה 10 חדשי מאסר אם יעבור בשנתיים הקרובות עבירה נוספת על חוק מס ערך מוסף מיסיםאי הגשת דוח