השופט י' דנציגר: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.06 בה.פ. 1356/05 וה.פ. 1427/05 (כבוד השופטת ר' רונן), אשר קבע כי המשיבה (להלן - אנגלו סכסון) ביטלה כדין את הסכם הזיכיון בינה לבין המערער (להלן - בלום), מיום 11.1.79 (להלן - ההסכם). השתלשלות האירועים 1. אנגלו סכסון היא רשת משרדי תיווך אשר מתקשרת עם זכיינים בהסכמי זכיינות, כאשר כל זכיין מנהל משרד באופן עצמאי, תוך שימוש בסימני המסחר והשירות של אנגלו סכסון. בלום, יחד עם מר יוסף צרפתי, התקשר עם אנגלו סכסון בהסכם בלתי קצוב בזמן, לפיו החלה תקופת הזיכיון ביום 1.4.76, כשנתיים וחצי לפני מועד ההתקשרות בהסכם. ביום 4.3.79 חתמו בלום ואנגלו סכסון על תוספת להסכם הזיכיון (להלן - התוספת להסכם). בלום לא שילם תמורה כלשהי עבור הזיכיון. 2. בשנת 1994 העביר מר יוסף צרפתי לבלום את כל זכויותיו על פי ההסכם וכתוצאה מכך הפך בלום לבעל הזכויות היחיד בזיכיון. לימים, ביקש בלום למכור את הזיכיון על פי ההסכם לאחר ואולם אנגלו סכסון ביקשה כי ההסכם שיחתם עם הזכיין החדש יכיל תנאים שונים מתנאי ההסכם שבינה לבין בלום, לרבות לעניין הגבלת משך ההסכם. 3. בתגובה לדרישתה האמורה של אנגלו סכסון, טען בלום כי הוא בעל זכות קניינית בזיכיון ולפיכך הוא רשאי להעבירו לאחר, באותם התנאים. מאידך, טענה אנגלו סכסון כי בלום "מזניח את הזיכיון", אינו מקיים דרישות שונות שהפנתה אליו החל משנת 2002 ונמנע מלשתף איתה פעולה, למרות שפנתה אליו בכתב והתריעה אודות ליקויים שונים בהתנהלותו. בנוסף טענה אנגלו סכסון, כי המבקש לא שילם את דמי הזיכיון במועד ואף לא מסר לה דיווחים סדירים על פעילות הזיכיון, כנדרש על פי ההסכם. 4. לפיכך, ביום 2.4.03 הודיעה אנגלו סכסון לבלום, באמצעות בא כוחה, על הפסקתו של הסכם הזיכיון החל מיום 31.12.03 (להלן - הודעת הביטול). ההליכים בבית המשפט קמא 5. לאור הודעת הביטול, ועל אף קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים על פי סעיף 22 להסכם, הגיש בלום תביעה לבית המשפט קמא במסגרתה ביקש, בין היתר, כי בית המשפט קמא יצהיר שאנגלו סכסון אינה רשאית להפסיק או לבטל את ההסכם וכי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין. מנגד, הגישה אנגלו סכסון תביעה, במסגרתה ביקשה כי בית המשפט קמא יצהיר שההסכם הופסק על ידה כדין. 6. יצויין כי במקביל להגשת התביעה לסעד הצהרתי הגיש בלום בקשה לפיצול סעדים וביום 12.2.06 נעתר בית המשפט קמא לבקשה והתיר לבלום את פיצול הסעדים. 7. טענתו המרכזית של בלום במסגרת התביעה היתה כי אנגלו סכסון אינה רשאית לבטל את ההסכם עימו ללא טעם מיוחד, אלא רק בהתאם להוראותיו של סעיף 18 להסכם, המונה רשימת מקרים אשר בהתקיים אחד מהם רשאית אנגלו סכסון לבטל את ההסכם. 8. בנוסף, טען בלום כי ההסכם לא יצר יחסי אמון מיוחדים בינו לבין אנגלו סכסון וכי הקשר ביניהם התמצה בהעברת כספים וקבלתם של חוזרים ודפי מידע. עוד טען בלום, כי סעיף 3 להסכם מקנה לו בלבד את הזכות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא. לטענתו, ההסכם נוסח על ידי אנגלו סכסון או מי מטעמה, ולפיכך אילו הייתה אנגלו סכסון מעוניינת לשלב בהסכם הוראה דומה, המקנה לה את הזכות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא, חזקה עליה שהייתה עושה כן. טענה נוספת של בלום הייתה כי קיימת לו זכות קניינית בזיכיון, ולפיכך לא ניתן למנוע ממנו להעביר את הזיכיון נשוא ההסכם. לבסוף, טען בלום כי אנגלו סכסון לא ביטלה את ההסכם עקב הפרתו, אלא במטרה לכפות עליו הסכם חדש. 9. במקביל להגשת התביעה, ביקש בלום מבית המשפט קמא צו מניעה זמני כנגד הפסקת ההסכם עם אנגלו סכסון (בש"א 25289/05). ביום 8.1.06 נתן בית המשפט קמא (כבוד סגן הנשיא, י' זפט) צו מניעה כנגד הפסקת ההסכם, מן הטעם שאנגלו סכסון ביטלה את ההסכם שלא בתום לב, תוך שהוא קובע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת בלום, העלול להיפגע מהפסקת פעילותו כזכיין. פסק הדין של בית המשפט קמא 10. זכותה של אנגלו סכסון לבטל את ההסכם. בית המשפט קמא (כבוד השופטת רונן) ציין כי מחד גיסא, על פי ההלכה הפסוקה ניתן לבטל חוזה שלא נקצב מועד לסיומו בהודעה לצד השני זמן סביר מראש. מאידך גיסא, ההלכה הפסוקה אינה שוללת לחלוטין אפשרות לפיה חוזה יהיה בלתי קצוב בזמן וצד לאותו החוזה ישלול מעצמו את הזכות לבטל אותו. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי קיימת חזקה לפיה צדדים לחוזה אינם מתכוונים שחוזים ביניהם ימשכו ללא הגבלת זמן, אולם יש לבחון כל הסכם לגופו ולבחון מה הייתה כוונתם של הצדדים באותו המקרה. לשיטתו של בית המשפט קמא, סעיף 3(ב) להסכם הזיכיון העניק לבלום זכות לסיים את ההסכם בהודעה מוקדמת בת ששים יום מראש מכל סיבה שהיא, מבלי שניתנה לאנגלו סכסון זכות מקבילה ולא יתכן חוסר איזון בין הצדדים בעניין זה. עוד קבע בית המשפט קמא כי בלום עצמו לא שלל לחלוטין את זכות הביטול של אנגלו סכסון, מכוח סעיף 18 להסכם המאפשר לה לסיים את ההסכם בקרות אחד מן האירועים המפורטים בו. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי סעיף 18 הנ"ל קובע מועד להודעת הביטול בקרות כל אחד מן האירועים וכן קובע כי במקרה של הפרה יהיה הנפגע זכאי לסעדים על פי חוק, ולפיכך גם לסעד של ביטול. 11. מידת האמון שדורש ההסכם. בעניין זה, קבע בית המשפט קמא כי הקשר בין בלום ואנגלו סכסון הצריך מידה מיוחדת של אמון הדדי, מן הטעמים הבאים: בלום קיבל מאנגלו סכסון זכות להשתמש בידע ובסימני מסחר ושירות שלה ופעילותו היא בעלת השלכה על המוניטין שלה; לאנגלו סכסון זכות לסרב להעביר את הזיכיון לאחר; רווחיה של אנגלו סכסון הם פועל יוצא מהכנסותיו של בלום והיא אינה רשאית להעניק זיכיון נוסף באזור בו הוא פועל; אנגלו סכסון צריכה לסמוך על דיווחיו של בלום ובנוסף, ההסכם הוא ארוך טווח מחד ואינו מחייב קשר יומיומי בין הצדדים מאידך. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי הגם שבלום נהנה מעצמאות רבה בהפעלת הזיכיון, מדובר במערכת יחסים בעלת מרכיב משמעותי של אמון. 12. האם הודעת הביטול ניתנה כדין? לדידו של בית המשפט קמא, אנגלו סכסון פעלה כדין במתן הודעת הביטול. ראשית, נקבע יש לפרש את ההסכם כך שהוא אינו חייב לעמוד בתוקפו לעולם ועד. לחילופין, נקבע כי גם אם היו נדרשות נסיבות מיוחדות לביטול ההסכם [בדומה להלכה שנפסקה בע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ (לא פורסם, 14.6.00)], קמה לאנגלו סכסון זכות ביטול עקב אובדן האמון בין הצדדים, התערערות היחסים ביניהם ורצונה של אנגלו סכסון להשתחרר מההסכם, המהווים נסיבות מיוחדות לביטול ההסכם. לחילופי חילופין, נקבע גם כי אם לאנגלו סכסון עומדת זכות ביטול מכוח סעיף 18 להסכם בלבד, הרי שיש לפרש סעיף זה באופן רחב שיכיר בכך שאובדן בסיס האמון בין הצדדים מהווה הפרה של ההסכם המצדיקה את ביטולו. 13. בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי אנגלו סכסון הוכיחה כי איבדה את האמון בבלום גם עקב הפרתו את ההסכם, ולפיכך הייתה זכאית להודיע על ביטולו. ממצא זה של בית המשפט קמא נקבע על סמך הודעת הביטול, במסגרתה נטען כי בלום מפר את ההסכם באופן בו הוא מנהל את הסניף ובהתבסס על חלופת מכתבים בין הצדדים, במסגרתם טענה אנגלו סכסון כי בלום "הזניח את הזיכיון משנת 2002 ואילך"; כי "לא פעל לביסוס ופיתוח הזיכיון"; כי דירוגו מבין זכייני אנגלו סכסון הוא 38 מתוך 41 ולפיכך עליו לקלוט סוכנים נוספים בדחיפות; כי הוא "אינו מכניס נכסים לאינטרנט"; כי הוא "אינו מגיע לסדנאות" ו"אינו מפעיל תוכנת ניהול ודיווח" ועוד. 14. לבסוף, קיבל בית המשפט קמא את טענתה של אנגלו סכסון לפיה בלום אינו משלם את דמי הזיכיון במועד וכי התנהלותו זו עולה בקנה אחד עם רצונו המוצהר להעביר את הזיכיון לזכיין אחר, וקבע כי התנהלות זו מהווה הפרה של ההסכם. 15. לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט קמא כי יש לפרש את ההסכם כך שלאור היותו הסכם ארוך טווח המחייב אמון הדדי והסתמכות של אנגלו סכסון על בלום, ולאור העובדה שלאחר 30 שנה בלום אינו מעוניין לשפר את הסוכנות נשוא הזיכיון, להשקיע בה ולפתחה, אזי רשאית אנגלו סכסון לבטל את ההסכם וביטול ההסכם על ידה נעשה כדין. 16. בית המשפט קמא ציין כי המשא ומתן שאותו ניהלה אנגלו סכסון עם בלום במטרה למנוע את ביטול ההסכם נועד לנסות לשמור על הזיכיון הקיים, דבר שהיה עדיף עבורה על פני מציאת זכיין אחר והקמת סוכנות חדשה. 17. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי אין צורך להכריע בטענתו של בלום בדבר הזכות הקניינית שיש לו בזיכיון, הואיל ואין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין וכי אנגלו סכסון הייתה רשאית להתנות את העברת הזיכיון לזכיין חדש בחתימה על הסכם חדש עם הזכיין החדש. טענות בלום 18. ראשית, טוען בלום כי הכרעתו של בית המשפט קמא מסתמכת על טענותיה של המשיבה בדבר הפרות כביכול של ההסכם על ידו. אולם, בפועל, רק לאחר שהודיע לאנגלו סכסון כי ינקוט כנגדה בהליכים משפטיים כדי להעביר את הזיכיון לזכיין אחר באותם התנאים, "איימה" עליו כי תבטל את ההסכם עימו. יצויין כי טענה זו התקבלה על ידי כבוד סגן הנשיא זפט במסגרת הבקשה לסעד זמני בבית המשפט קמא ובהסתמך עליה, בין היתר, ניתן צו המניעה הזמני כנגד ביטול ההסכם. 19. טענתו המרכזית של בלום במסגרת הערעור הינה כי ההסכם מדבר בעד עצמו וקובע מתי ובאלה עילות רשאי כל צד לבטלו. כך, בעוד שבלום רשאי לסיים את ההסכם בהודעה מוקדמת מכל סיבה שהיא מכוח סעיף 3(ב) להסכם, אנגלו סכסון אינה רשאית לעשות כן. לשיטתו, מדובר בהסדר שלילי ולפיכך שגה בית המשפט קמא כשקבע כי סעיף זה יוצר "חוסר איזון" בינו לבין אנגלו סכסון, שניסחה את ההסכם. 20. עוד טוען בלום בהקשר זה, כי בנסיבות העניין אין מקום להחיל את החזקה, הניתנת לסתירה, כי הסכם שלא נקצב מועד לסיומו ניתן לבטל בהודעה זמן סביר מראש, הואיל וההסכם קובע הוראות ברורות לעניין אופן ומועד הביטול על ידי כל צד. לטענתו, את החזקה הנ"ל, הבאה לסייע לבירור כוונת הצדדים בהעדר ראיות, יש ליישם בנסיבות בהן אין הסכם כתוב בין הצדדים, אשר אינן מתקיימות בענייננו. 21. עוד טוען בלום כי התוספת להסכם קובעת כי בעת מותו יהיו רשאים יורשיו למנות את אחיו לשם הפעלת הזיכיון. לטענתו, הוראה זו מעידה על כך שהזיכיון הינו נכס שניתן להורישו, דבר שאינו מתיישב עם פרשנותו של בית המשפט קמא לפיה ניתן לבטל את ההסכם בכל עת, תוך הודעה זמן סביר מראש. 22. מוסיף בלום וטוען, כי אנגלו סכסון עצמה לא העלתה טענה בדבר זכאותה לבטל את ההסכם עקב הפרה, אבדן אמון או העילות הקבועות בסעיף 18 להסכם ושגה בית המשפט קמא שאישר את הביטול מטעמים אלו. יתרה מכך, טוען בלום כי בתחילה טענה אנגלו סכסון כי ביטלה את ההסכם נוכח אי הסכמתו להעביר את הזיכיון לצד שלישי על פי תנאיה ומאוחר יותר טענה כי היא זכאית לבטל את ההסכם בכל עת וללא טעם מיוחד. לפיכך, לא עלתה כל טענה שהיא בדבר הפרת ההסכם על ידו ואף לא נטען כי התקיימה איזו מבין העילות הקבועות בסעיף 18 להסכם המצדיקות את ביטולו. 23. נוסף על האמור לעיל, טוען בלום כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הפר את ההסכם וכי השמטת הקרקע מתחת לממצא זה משמיטה את הקרקע מתחת להכרעתו של בית המשפט קמא כולה. ראשית, טוען בלום כי בית המשפט קמא התעלם מהצהרותיה של אנגלו סכסון בסעיפים 10 ו-29 לתגובה שהגישה לבית המשפט קמא, לפיהן היא אינה טוענת להפרה והסתמך בעניין זה על מכתב הביטול בלבד. שנית, טוען בלום כי בית המשפט קמא התעלם מטענותיו הנגדיות בקשר לטענת ההפרה, הכלולות בתצהירו הנתמך בראיות, לפיהן אין לטענותיה של אנגלו סכסון בסיס והוא מנהל את הזיכיון על הצד הטוב ביותר. לטענתו, אנגלו סכסון מעולם לא השיבה לטענות אלה ולא סתרה אותן ולפיכך לא היה מקום להסתמך על טענות אלה של אנגלו סכסון. עוד טוען בלום כי הוא מנהל את הזיכיון באופן רווחי ומשביע רצון לאורך כל השנים, וכי הפיגור בתשלום דמי הזיכיון לא שונה מהפיגור בתשלום של זכיינים אחרים, עקב המצב הקשה ששרר בשוק הנדל"ן בשנים האחרונות וממילא הפיגורים האמורים חויבו בריבית. 24. עוד טוען בלום כי שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מן הרקע למכתב הביטול, דהיינו מסירובו של בלום להסכים לתנאיה של אנגלו סכסון להעברת הזיכיון, אשר יש ליתן לו משמעות לעניין חוקיות הביטול. לטענתו, אנגלו סכסון אף הודתה כי ביטלה את ההסכם עקב סירובו להיענות לדרישותיה באשר לתנאים לפיהם יועבר הזיכיון לצד שלישי. בנוסף, טוען בלום כי שגה בית המשפט קמא כשלא נתן משקל לריבוי גרסאותיה של המשיבה בנוגע לסיבת הביטול. 25. לבסוף, טוען בלום כי גם אם קיימת לאנגלו סכסון זכות לבטל את ההסכם, שגה בית המשפט קמא כשלא איזן כראוי בין זכותו למכור את הזיכיון בהתאם לסעיף 3(ג) להסכם, לבין זכותה לכאורה של אנגלו סכסון לבטל את ההסכם בכל עת. 26. לטענתו, קביעותיו של בית המשפט קמא פותחת את הדרך בפני אנגלו סכסון לסכל את זכויותיהם של זכייניה, כל אימת שלא יסכימו להכפיף עצמם לתנאיה בעת העברת הזיכיון. בהקשר זה מציין בלום כי קיים אצל אנגלו סכסון נוהג לאשר את העברתם של הסכמי זכיינות בהתאם לתנאי ההסכם בינה לבין הזכיין המקורי, נוהג אשר הקים אצלו ציפייה סבירה כי יהיה באפשרותו להעביר הזיכיון בתנאי ההסכם. 27. בשולי הדברים, מעלה בלום טענה לפיה שגה בית המשפט קמא כשקיבל את טענת החיסיון שהעלתה אנגלו סכסון ביחס להעדתו של עו"ד רבין, אשר ייצג בעבר את דוד בלומברג ז"ל, בעליה הקודמים של אנגלו סכסון. לטענתו, מר בלומברג ציין מספר פעמים בעבר כי הזיכיון הינו נכס קנייני של הזכיין ולפיכך ויתר למעשה על טענת החיסיון בהתנהגותו והוא ממילא אינו יכולה להעלותה כעת. לפיכך, טוען בלום כי לא היה מקום למנוע את עדותו של עו"ד רבין. 28. במקביל להגשת הערעור הגיש בלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ולמתן סעד זמני בערעור, אשר נדחתה על ידי כבוד השופט ד' חשין ביום 26.9.06. יצויין כי במסגרת ההחלטה האמורה קבע כבוד השופט חשין כי במאזן הנוחות בין הצדדים "כפות המאזניים מעוינות" ולפיכך יש לדחות את הבקשה, הואיל והמשיבה היא שזכתה בהליך בבית המשפט קמא. טענות אנגלו סכסון 29. את תגובתה לטענותיו של בלום פותחת אנגלו סכסון בטענה מקדמית לפיה הדיון בערעור הינו אקדמי גרידא, הואיל ועובר לערעור היא מכרה את הזיכיון נשוא ההסכם לזכיין אחר. 30. אנגלו סכסון סומכת את תגובתה על החלטתו של בית המשפט קמא וטוענת כי בקשתה להצהיר על בטלות ההסכם התקבלה הן מן הטעם שניתן להפסיק הסכם בלתי קצוב בזמן בהודעה זמן סביר מראש, אף ללא טעם מיוחד, הן עקב אובדן האמון בין הצדדים והן עקב הפרתו של ההסכם על ידי בלום. לטענתה, בית המשפט קמא פסק על בסיס מכלול הראיות והנסיבות שהיו בפניו לפיהן התנהגותו של בלום גרמה לאובדן אמונתה בו וצדק כשנקט גם בדרך החילופית של הפרת ההסכם הואיל ואובדן האמון, כשלעצמו, מהווה הפרה של ההסכם המצדיקה את ביטולו. בהקשר זה טוענת אנגלו סכסון כי רוב טענותיו של בלום מופנות כנגד ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות, שבית משפט של ערעור אינו מתערב בהם. 31. מוסיפה אנגלו סכסון וטוענת כי לא הייתה כוונה, במסגרת ההסכם, לשלול ממנה את הזכות להפסיק את החוזה בהודעה זמן סביר מראש ובלום לא הוכיח כי כוונת הצדדים במועד ההתקשרות הייתה כי ההסכם יחול לצמיתות. לטענתה, לא ניתן לשחזר כיום את כוונת הצדדים הסובייקטיבית עובר להתקשרות בהסכם, אולם ביחס לכוונת הצדדים האובייקטיבית, כאשר חוזה נמשך לטווח ארוך, קשה לקבוע מראש את כל תנאיו וההיגיון המסחרי מחייב כי הצדדים לא הסכימו לכבול עצמם להסכם לעולם ועד. בנוסף טוענת אנגלו סכסון, כי יש ליתן פרשנות מצמצמת למקרים בהם ויתרו הצדדים על זכות הביטול, אפילו אם עשו זאת במפורש. 32. ביחס לטענתו של בלום בדבר זכויותיו הקנייניות בזיכיון, טוענת אנגלו סכסון כי הזכות להפעיל את הזיכיון אינה זכות קניינית וכי הזכות היחידה שקיבל למעשה בלום היא זכות השימוש בסימני המסחר שלה, שהיא זכות חוזית בלבד. לטענתה, הזכות להעביר את הזיכיון לאחיו של בלום במקרה של מותו, אינה מלמדת על היותו בעל זכויות קנייניות בזיכיון. 33. עוד טוענת אנגלו סכסון כי "לא נפל רבב" בסיבות שהביאו אותה לבטל את ההסכם. לטענתה, בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי המערער "הזניח את הזיכיון" וכי אין לה עניין להפסיק את ההסכמים עם "זכיינים טובים". עוד טוענת אנגלו סכסון בהקשר זה, כי ביטלה את ההסכם בתום לב, לאחר מגעים בינה לבין בלום אשר התנהלו במשך שלוש שנים ואשר נקלעו למבוי סתום, וכי טענתו של בלום בדבר "סחיטה" מצידה לא הוכחה ולא התקבלה. בנוסף טוענת אנגלו סכסון, כי בלום לא הוכיח את טענתו בדבר הנוהג הקיים אצלה להעביר הסכמי זכיינות לצדדים שלישיים בתנאים דומים לתנאי ההסכם שבינה לבין הזכיין המקורי. 34. לבסוף, לדידה של אנגלו סכסון לא היה מקום להעיד את עו"ד רבין מטעמי חיסיון, וקביעה זו אינה יכולה להיות לה לרועץ ולא ניתן להסיק ממנה מסקנות כלשהן. דיון האם ההסכם בוטל כדין? 35. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובטענות הצדדים בערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, מן הטעם שההסכם נשוא ערעור זה בוטל שלא כדין. במה דברים אמורים? ביטול הסכם לתקופה בלתי קצובה 36. בית משפט זה דן לראשונה בשאלת ביטולו של חוזה לתקופה בלתי קצובה בע"א 46/74 מורדוב נ' שכטמן, פ"ד כט(1) 477. באותו העניין, הובעה עמדה המתנגדת לקשר חוזי "נצחי" בין צדדים להסכם שכירות, כדלקמן: "...לפי ההלכות באנגליה ובארצות-הברית, יש לפרש את ההוראה הנ"ל בחוזה השכירות שבו אנו דנים, באחת משתי הדרכים: או על-ידי בדיקת כוונת הצדדים בזמן שהחוזה נעשה או בדרך שבה היה אדם סביר מבין הוראה כזו לאור כל הנסיבות בזמן עשיית החוזה, ועל-כל-פנים הנטיה היא, שלא לפרש הוראה כזו כמתיי- מרת ליצור התחייבות לצמיתות, וכמו-כן לתת לחוזה במידת האפשר פירוש המקיים את תקפו." [שם, בעמ' 485-484] 37. בהמשך, נדונה השאלה הנ"ל בע"א 442/85 זהר נ' מעבדות טרבנול, פ"ד מד(3) 661, שם דובר בחוזה הפצה של מוצרים רפואיים שלא נקבע מועד לסיומו. באותו העניין, קבע בית משפט זה כי זכותו של כל צד לחוזה בלתי קצוב בזמן להפסיקו, בהודעה זמן סביר מראש לצד האחר: "בהתחשב בקצב חיי המסחר, לא יתכן שחוזה, אף שלא הגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות. ביחסי יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נמוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים [...] כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו. לא ניתן להבטיח קיומם של יחסי אמון בכפיה. הבעיה שלפנינו איננה, איפא, אם חוזה מסחרי, ובכלל זה חוזה בין יצרן למשווק שנעשה לתקופה בלתי מגבלת בזמן, ניתן לבטול על ידי מתן הודעה סבירה, אלא מהו אורך הזמן הסביר הנדרש להודעת הבטול." [שם, בעמ' 672-671 וראו גם: רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' אלישר (לא פורסם, 22.2.05), ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חק"ל בע"מ, פ"ד מז(2) 429]. 38. שאלה זו עלתה שוב בע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התעופה (לא פורסם, 3.5.94) (להלן - עניין התאחדות סוכני נסיעות) שם נדונה שאלת ביטולו של הסכם שלא הועלה על הכתב ולפיכך הייתה מחלוקת בנוגע למשכו ולאופן ביטולו. נקבע, כי קיימת חזקה לפיה חוזה אינו נערך לצמיתות ואי הכללתה של תנייה בדבר סיום החוזה אינה שוללת אפשרות לסיום החוזה, לאחר מתן הודעה על כך זמן סביר מראש: "ראשית תשובה נעוצה בחזקה (פרזומפציה) שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כמין מומיה, עד שיבוא אליהו. חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה. אמנם החוזה אינו אומר במפורש כי במצב כזה עבר זמנו ובטל קורבנו. אולם העובדה שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם לאפשרות שמצב כזה יווצר, ומכל מקום לא קבעו הוראה לגבי סיום החוזה במצב כזה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות של סיום החוזה [...] כך הדבר במיוחד בחוזים המתבססים על קשר אישי בין הצדדים, כגון, על יחסי אמון או נאמנות. כאלה הם, לדוגמא, חוזי עבודה, שותפות או סוכנות. אם היחסים בין צדדים לחוזה כזה מעורערים, אין תועלת בהמשך הקשר ביניהם." [שם] יחד עם זאת, נקבע כי מדובר בחזקה ראייתית בלבד, חזקה הניתנת לסתירה בראיות אחרות, אשר נועדה לסייע לעמוד על כוונת הצדדים מקום שהיא אינה ברורה ולא לבוא במקומה: "ודוק: ההלכה אינה קובעת כלל מהותי, אלא רק חזקה, שכוחה יפה כראיה. שתי פנים לחזקה זאת. ראשית, היא אומרת שחוזה לתקופה בלתי-קצובה אינו חוזה לצמיתות. שנית, היא אומרת כי חוזה כזה ניתן לביטול באופן חד-צדדי. אולם, כדינה של חזקה, אף חזקה זאת, על שתי פניה ניתנת לסתירה בראיות. בסופו של דבר לא באה החזקה אלא לסייע בידינו לעמוד על כוונת הצדדים, מקום שהכוונה אינה ברורה. אין היא אמורה לבוא במקום כוונת הצדדים, אם ניתן לברר מה היתה הכוונה, ולקבוע אותה על יסוד ראיות. גם אין היא אמורה לפטור מן הצורך לברר מה היתה כוונת הצדדים. אפשר שכוונת הצדדים תעלה באופן ברור מן הנסיבות. או אז לא יהיה צורך או מקום לחזקה. כך, לדוגמא, אפשר שבנסיבות של מקרה מסויים לא יהיה זה נכון לומר, בהתאם לחזקה, כי הצדדים התכוונו לאפשר סיום החוזה באופן חד-צדדי, בכל עת ומכל טעם. הנסיבות עשויות ללמד, למשל, על כוונה שהחוזה יסתיים מעצמו, כאשר יתרחש ארוע מסויים, או שאחד הצדדים יהיה רשאי לסיים את החוזה אם, ורק אם, התקיימו תנאים מסויימים." [שם] 39. לבסוף, בע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ (לא פורסם, 14.6.00) (להלן - עניין בן חמו), נדון הסכם הפצה בלתי קצוב בזמן אשר כלל תנייה ששללה מפורשות מן היצרן את הזכות לבטל את ההסכם, נקבע כי אין בכוחה של התנייה האמורה לשלול לצמיתות מן היצרן את זכות הביטול כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הביטול: "מטיבו של ההסכם נגזרת המסקנה, כי שלילה לצמיתות מן היצרן את האפשרות להפסיק את הקשר עם המפיץ, שכמוה ככפיית היצרן לקיים את ההסכם לעד, אינה מתיישבת עם ההגיון המסחרי והמשפטי ועם השכל הישר לא יעלה על הדעת שיצרן יהיה חייב לקיים חוזה הפצה לעולמי עולמים ויהיה קשור בעבותות ההסכם, גם כאשר נוצרות נסיבות מיוחדות החותרות תחת אושיות ההסכם, כגון, שהמפיץ מפר את ההסכם או מועל באמון שניתן בו. פרשנות כזו אינה מתיישבת עם תכלית ההסכם. בדיקת טיב ההסכם ומהותו מלמדת, כי על-פי תכליתו האובייקטיבית, מטרתה של התניה היא לשלול מטנא זכות ביטול ההסכם, כל עוד לא מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות. תניה זו מקבלת משמעות לאור ההלכה הקובעת, כי הסכם הפצה ללא הגבלת זמן ניתן לביטול על-ידי היצרן על פי רצונו תוך מתן הודעה סבירה. ככלל, עומדת זכות זו ליצרן הקשור בהסכם הפצה עם מפיץ, בכל עת וללא צורך בנסיבות מיוחדות. באה תניה זו, על-פי פרשנותה הראויה, ומחריגה את הכלל, ומונעת ביטול ההסכם על-ידי היצרן ואכיפתו עליו, כל עוד לא מתקיימות נסיבות מיוחדות, כאמור." 40. לאור האמור לעיל, שומה עלינו לסקור את הוראות ההסכם המאפשרות את ביטולו במקרים שונים. מפאת חשיבותן של הוראות אלה, נביא אותן כלשונן; סעיף 3 להסכם, המסדיר את מטרת ההסכם, מועד תחילתו, זכותו של בלום לסיים את ההתקשרות בין הצדדים וכן זכויותיו של בלום כלפי צדדים שלישיים, קובע כדלקמן: "(א) החברה מעניקה בזאת למפעיל את הזכיון להפעיל סוכנות לתווך בנכסי דלא ניידי, ולא למטרה אחרת כלשהיא להלן - "הזכיון". (ב) 1. תקופת הזכיון תחול 1.4.1976 [ההדגשה במקור - י.ד.]. 2. מבלי לגרוע מהאמור בהסכם זה, ניתנה בזה למפעיל הזכות לסיים הסכם זה בכל מועד בתנאי שימסור לחברה הודעה מוקדמת של 60 יום על כוונתו לעשות כן, ובמקרה זה יסתיים ההסכם בתום התקופה האמורה של 60 יום. (ג) מבלי לפגוע באמור בסעיף 3(ב)(2) לעיל, המפעיל מצהיר בזה כי ידוע לו כי הזכיון מוענק לו אישית בלבד. המפעיל לא יהיה רשאי למכור ו/או להעביר ו/או להיפטר מהזיכיון או הזכויות המוענקות לו בהתאם ולתנאי [כך במקור - י.ד.] הסכם זה בכל צורה שהיא, ואף לא להרשות לכל אדם ו/או גוף אחר כלשהם להשתמש במושכר [כך במקור - י.ד.] או להשתתף בכל תמורה או אופן (לפי רשיון או כשותף או בכל צורה שהיא בזכיון שהוענק לו על ידי הסכם זה) אלא, אם תיתן החברה את הסכמתה לכך בכתב. החברה לא תסרב לתת את הסכמתה כאמור, אלא, מטעמים סבירים. במקרה שיתעוררו חילוקי דעות בין הצדדים, לפי סעיף קטן זה, ימסר הענין לבוררות בהתאם לאמור בסעיף 21 להסכם זה." סעיף 6(ד) להסכם, המתייחס לזכותו של בלום להפעיל את הסוכנות באמצעות חברה פרטית והמגבלות החלות על אופן פעילותה של חברה זו, קובע כדלקמן: "מוסכם בזה מפורשות בין הצדדים כי הפרת תנאי סעיפים קטנים ב' ו-ג' לעיל על ידי המפעיל, תעניק לבעל הזכיון זכות אוטומטית לבטל הסכם זה". לבסוף, סעיף 18 להסכם, קובע את המקרים בהם תהא רשאית אנגלו סכסון לבטל את ההסכם, כדלקמן: "1. החברה תהיה רשאית, לפי שיקול דעתה הבלעדי, לסיים הסכם זה ולבטלו בקרות כל אחד מהאירועים הבאים: א. במקרה של מות המפעיל [...] ב. במקרה שהמפעיל יוכרז כפושט רגל או בלתי מסוגל לטפל בענייניו. ג. אם המפעיל הורשע בעבירה פלילית אשר מטילה ספק באופיו, הגינותו ונאמנותו. ד. במקרה שהמפעיל מסכן ו/או משתמש לרעה בשם אנגלו סכסון ו/או בסימני המסחר או השירות שלה. ה. במקרה שהמפעיל אינו מבצע את התשלומים המוסכמים על פי תנאי הסכם זה. ו. במקרה שהמפעיל לא יחזיק מערכת שלמה של ספרי הרשומים [כך במקור - י.ד.] מכל העסקות בעסק שלו. ז. במקרה של הוצאה לפועל נגד המפעיל בגין כל הלוואה ו/או משכנתא ו/או שיעבוד ו/או עיקול נגד המפעיל ואם הליכי הוצאה לפועל הנ"ל אינו מתבטל [כך במקור - י.ד.] תוך 40 יום מיום נקיטתם. ח. במקרה שעסק הזכיון יהיה סגור 30 ימים רצופים, אם סגירתו אינה נובעת מסיבה של שביתות, הפרעות או כח עליון מעשי מלחמה [כך במקור - י.ד.]. ט. במקרה של הפרת הסכם זה על ידי אחד מהצדדים להסכם, יהא הצד המפר אחראי לצד המקיים לכל הנזקים, הוצאות והפסדים שנגרמו לצד המקיים וזאת מבלי לפגוע בזכויות הצד המקיים לכל סעד שהוא רשאי לו בהתאם לתנאי הסכם זה או לפי חוק, לרבות הזכויות לדרוש ביצוע בעין של ההסכם. 2. במקרה של קרות אחד או יותר מהמקרים המפורטים בסעיף זה ו/או במקרה של הפרת הסכם זה על ידי המפעיל, תהיה החברה מחוייבת למסור למפעיל הודעה בכתב לתקן את ההפרה האמורה תוך 15 יום מתאריך המכתב לפני ביטול ההסכם על ידי החברה, מלבד באותם מקרים בהם הארכת הזמן כאמור לקרום [כך במקור - י.ד.] לחברה נזק חמור. מתן הודעה מוקדמת כאמור, לא תחול לגבי סעיפים קטנים ב', ג', ז', ד'." 41. עינינו הרואות, ההסכם קובע מספר הוראות המפרטות באופן מפורש את המקרים בהם יהיה רשאי כל צד לבטלו ואף את מועד הביטול בכל מקרה. 42. לאור האמור לעיל, סבור אני כי הגם שבית המשפט קמא אבחן נכונה בין המקרה נשוא הערעור לבין עניין בן חמו (שם, כזכור, ויתר היצרן מפורשות על זכות הביטול), קביעתו לפיה לא יתכן כי קיים חוסר איזון בין הצדדים באופן שבלום בלבד רשאי לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא בשעה שאנגלו סכסון אינה רשאית לעשות כן, בטעות יסודה. 43. כאמור, ההסכם, אשר נוסח על ידי אנגלו סכסון (או מי מטעמה), קובע מפורשות את המקרים בהם תהא זכות ביטול לכל אחד מן הצדדים. על פי הוראות ההסכם, זכאי בלום לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא בשעה שאנגלו סכסון רשאית לעשות כן רק בהתקיים אחד מהמקרים המנויים ברשימת מקרים סגורה. לאחרונה הבעתי את דעתי לפיה כאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם [ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (לא פורסם, 28.1.08) (להלן - עניין לוי)] ואני סבור כי דברים אלו יפים גם לעניין שבפני. יתרה מכך, להבדיל מן ההלכה שנקבעה בעניין התאחדות סוכני נסיעות, במקרה נשוא ערעור זה קיים חוזה בכתב, הקובע הוראות מפורשות לעניין הביטול. לפיכך, אין צורך להפעיל את החזקה בדבר כוונתם של הצדדים שלא להיות קשורים בהסכם לצמיתות ואף אין צורך לשער מה הייתה כוונת הצדדים, הואיל והיא באה לידי ביטוי בצורה מפורשת ומדויקת בסעיפי הביטול הקבועים בהסכם. 44. יתרה מכך, לדידי אין כלל צורך בשימוש ב"כלל הפירוש כנגד המנסח" הואיל וסעיפי הביטול שצוטטו לעיל הינם ברורים ומפורשים ומקריאתם ברור לחלוטין מתי ובאלה נסיבות רשאי כל צד לבטל את ההסכם. לא מצאתי בהסכם דו משמעות או הוראה שאינה מנוסחת בבהירות, ממנה עלול להשתמע כי הזכות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא נתונה גם לאנגלו סכסון. יחד עם זאת, סבור אני כי דווקא העובדה שההסכם נוסח על ידי אנגלו סכסון (או מי מטעמה) מחזקת את המסקנה לפיה לא מסורה לה זכות ביטול גורפת מקבילה, הואיל ואילו הייתה מעוניינת אנגלו סכסון להעניק לעצמה בהסכם זכות דומה, חזקה עליה שהייתה עושה כן. משלא עשתה כן, אל לה לטעון כעת לחוסר איזון בין זכויות הצדדים. 45. לבסוף, בעניין לוי הנ"ל נקבע עוד כי העיקרון לפיו יש ליתן משקל מכריע ללשון ההסכם הברורה, מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם מתיישבת עם ההיגיון המסחרי. בדומה, במקרה שבפני, מתן זכות ביטול גורפת לבעל הזיכיון בלבד בשעה שהמזכה רשאי לבטל את ההסכם רק בהתקיים מקרה מבין רשימה סגורה של מקרים, מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט. לפי היגיון זה בהסכמי זיכיון בעל הזיכיון עמל ומשקיע בפיתוח הזיכיון משך שנים רבות, בשעה שהמזכה נהנה מפירות ההשקעה האמורות. אשר על כן, מתן זכות ביטול גורפת למזכה, יפחית באופן משמעותי את תמריציו של בעל הזיכיון לפתחו ואף עלול לגרום להימנעות מרכישת הזיכיון עקב חשש מתמיד מביטולו. 46. יחד עם זאת, במקרה שבפני, אנגלו סכסון אינה כבולה לנצח בהסכם עם בלום. הוראות סעיפים 6(ד) ו- 18 להסכם פותחות בפניה פתח להפסיק את ההתקשרות כל אימת שמתקיים אחד המקרים הקבועים בהם, אשר מעמידים בחשש את המשך קיומו של הזיכיון (כגון במקרה של מות הזכיין, פשיטת רגל, הליכי הוצאה לפועל נגד הזכיין שלא בוטלו וכדומה) או אשר פוגעים בה בדרך אחרת (כגון סגירת העסק נשוא הזיכיון למשך 30 יום אשר יגרום לה הפסדים או הפרה אחרת של ההסכם). סעיפים אלו מהווים את האיזון הראוי לזכותו הבלתי מסויגת של בלום להפסיק את ההסכם. 47. לאור כל האמור לעיל, סבור אני כי ההסכם אינו מקים לאנגלו סכסון זכות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא, וככל שביטול ההסכם נעשה מטעם זה בלבד, הרי שההסכם בוטל על ידה שלא כדין. לפיכך, יש לבחון האם התקיים במקרה זה אחד המקרים המצדיקים את ביטולו של ההסכם על פי סעיפים 6(ד) ו/או 18 להסכם. ביטול ההסכם עקב הפרתו ו/או עקב אבדן האמון 48. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי ההסכם אכן דורש יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים כפי שקבע בית המשפט קמא. יחד עם זאת, סבור אני כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי הפרת ההסכם על ידי בלום ואבדן האמון של אנגלו סכסון בבלום מהווים עילה לביטול ההסכם, בשעה שאנגלו סכסון חזרה בה מטענותיה בדבר הפרת ההסכם על ידי בלום וכלל לא טענה לאבדן האמון בו, כפי שיפורט להלן. 49. ראשית, בסעיף 9 למכתבו מיום 18.2.03, ציין בא כוחה של אנגלו סכסון כדלקמן: "אשר על כן, מובהר בזאת, פעם נוספת, כי מרשתי מחזיקה בעמדתה כי הינה רשאית להפסיק את ההסכם בכל עת על פי דין..." בהמשך, בסעיפים 7-6 להודעת הביטול, נכתב כדלקמן: "6. למרשתי טענות רבות לגבי האופן בו מנהל מרשך את זכיון אנגלו סכסון בהרצליה, וזאת מבלי לגרוע מזכותה להפסקת הסכם הזכיינות, בכל עת, כמפורט לעיל. 7. בהתאם לזכותה כאמור מודיעה בזה מרשתי על הפסקת הסכם הזכיינות. הפסקת ההסכם תיכנס לתוקף ביום 31.12.2003". בסעיף 9 לבקשה שהגישה אנגלו סכסון בבית המשפט קמא להצהיר כי ההסכם בוטל כדין, טענה כדלקמן: "לנוכח סירובו של המשיב, הן לקביעת תקופה קצובה להסכם, והן ליידע את 'הזכיין החדש' ביחס לעמדת המבקשת בקשר עם סיום הסכם זכיינות שאינו קצוב בזמן, ולאור אי שביעות רצונה של המבקשת מהתנהלות המשיב ואופן ניהול הזכיון על ידו, כאמור, הודיע ביום 2.4.03, ב"כ המבקשת למשיב, על הפסקת הסכם הזכיינות בעוד כ-9 חודשים - החל מיום 31.12.03." יחד עם זאת, בתשובה שהגישה אנגלו סכסון לתגובתו של בלום לבקשה האמורה, היא הדגישה כי אינה טוענת כי הפסיקה את ההסכם עקב הפרתו על ידי בלום וכי עיקר המחלוקת הינה ביחס לזכאותה לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא: "8. ראשית דבר, יצויין כי בניגוד לאמור בתגובת המשיב, סלע המחלוקת בין הצדדים היא זכאות המבקשת להפסיק הסכם הזכיינות הבלתי קצוב בזמן בהודעה של פרק זמן סביר מראש. דווקא המשיב הוא המבקש להסיט את הדיון מן המחלוקות האמיתיות. ... 10. עוד יצויין, למען הסדר הטוב, לאור האמור בסעיף 4.5 לתגובת המשיב, כי המבקשת לא טענה בכתב התגובה מטעמה, להפסקת ההסכם בשל הפרה ספציפית של המשיב, ומשכך גם לא היה מקום למתן הודעה למשיב כי עליו לתקן את ההפרה תוך 15 יום, כטענתו... בכל מקרה טענתה המרכזית של המבקשת היא שאין בעילות אלה, ממילא, כדי לגרוע מזכות המבקשת להפסקת ההסכם הבלתי קצוב בהודעה של פרק זמן סביר. [ההדגשה במקור - י.ד.] ... 29. המבקשת תשוב ותבהיר כי איננה טוענת להפסקת ההסכם לאור הפרתו על ידי המשיב, ומשכך לא נדרשה להתריע בפניו על הצורך בתיקון ההפרה, בהתאם להסכם [ההדגשה לא במקור - י.ד.]. עסקינן בהפסקת הסכם בלתי קצוב בזמן אשר המבקשת נתנה הודעה פרק זמן סביר מראש להפסקתו." לבסוף, עו"ד עודד גולדשטיין, בא כוחה של אנגלו סכסון, ציין מפורשות במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית המשפט קמא ביום 9.3.06 כי: "לא הועלתה טענה לגבי סעיף 18 [המפרט, כאמור, את רשימת המקרים בהם תהא רשאית אנגלו סכסון לבטל את ההסכם - י.ד.]" [ראה פרוטוקול הישיבה מיום 9.3.06, עמוד 40, שורה 8]. 50. הנה כי כן, אנגלו סכסון חזרה והדגישה כי לא ביטלה את ההסכם עקב הפרתו על ידי בלום או עקב התקיימותו של איזה מן המקרים המזכים אותה בביטול על פי סעיף 18 להסכם, אלא עקב זכותה לבטלו מכל סיבה שהיא "בהודעה של פרק זמן סביר". לפיכך, גם אם העלתה אנגלו סכסון בראשית ההליך ובחצי פה טענות כנגד הפרה כביכול של ההסכם על ידי בלום, הרי שהיא חזרה בה מטענות אלה וביקשה לבסס את תביעתה על הטענה בדבר זכותה לבטל את ההסכם בכל עת. יתרה מכך, גם במסגרת תגובתה לערעור לא טענה אנגלו סכסון להפרה כאמור, למעט הסתמכותה על קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר הפרת ההסכם עקב אבדן האמון בין הצדדים. לפיכך, משעה שלא נטען וממילא לא הוכח כי בלום הפר את ההסכם, סבור אני כי לא היה מקום לקבוע כי ההסכם הופר ולפיכך רשאית הייתה אנגלו סכסון לבטלו וממילא לא היה מקום להציב קביעה זו בבסיס ההחלטה כי ההסכם בוטל כדין. 51. דברים אלו יפים גם ביחס לקביעתו של בית המשפט קמא כי אנגלו סכסון איבדה את האמון במערער ואובדן האמון כשלעצמו מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול ההסכם או, למצער, מהווה הפרה של ההסכם המאפשרת את ביטולו. ראשית, כפי שפורט לעיל, ההלכה שנקבעה בעניין בן חמו לפיה ניתן לבטל הסכם בלתי קצוב לגביו נשללה זכות הביטול בהתקיים נסיבות מיוחדות, אינה רלוונטית לעניין שבפני. זכות הביטול לא נשללה מאף אחד מן הצדדים להסכם ולפיכך אין כלל טעם לדון בשאלה האם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הביטול. שנית, גם אם נכונה קביעתו של בית המשפט קמא לפיה ההסכם דורש מידה של אמון מיוחד בין הצדדים, הרי שאנגלו סכסון כלל לא טענה כי איבדה את האמון במבקש וממילא לא הוכיחה טענה זו. לפיכך, לא היה מקום לבסס את אבדן האמון בין הצדדים כטעם נוסף להצדקתו של ביטול ההסכם. 52. בשולי הדברים יצויין, כי מעובדות הפרשה עולה כי הטעם העיקרי, אם לא היחיד, לביטול ההסכם על ידי אנגלו סכסון היה סירובה לאפשר את העברת הזיכיון מבלום לצד שלישי בתנאים זהים לאלו שבהסכם בינה לבין בלום. על פי סעיף 3(ג) להסכם רשאית היא להתנגד להעברה כאמור מטעמים סבירים בלבד אך סוגיה זו לא עלתה כפלוגתא בהליך דנן ומשכך לא ראיתי מקום להידרש אליה. 53. אשר על כן, הנני מציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולקבוע כי אנגלו סכסון ביטלה את ההסכם שלא כדין. לאור תוצאה זו, מתייתר הצורך לדון ביתר טענותיו של בלום, לרבות בשאלה האם הזיכיון הוא קניינו והאם היה על בית המשפט קמא לאפשר את עדותו של עו"ד רבין. בנוסף, מבלי להכריע בשאלה האם יש מקום לפיצול סעדים כאשר ניתן סעד הצהרתי, ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים, באופן שיאפשר לבלום להגיש תביעה כספית. אנגלו סכסון תשא בשכר טרחת עורכי דינו של בלום בשתי הערכאות בסך 80,000 ש"ח וכן בהוצאותיו בשתי הערכאות. סכומים אלו ישאו הצמדה וריבית ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. השופט א' גרוניס: אני מסכים. השופטת א' חיות: אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. חוזהביטול חוזה