1.על הפרק תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של הסכם מתנה שנעשה ביום 12.08.07 (להלן: "הסכם המתנה") שנעשה ביחס לדירת מגורים שנרכשה בשנת 2003 ב*** (להלן: "הדירה"). 2.בית המשפט מתבקש להצהיר כי הזכויות בדירה תקבענה שלא על פי האמור בהסכם המתנה, אלא על פי האמור בהסכם הגירושין מיום 16.11.06 שקיבל תוקף של פסק דין ביום 11.12.06. בנוסף, התבקש סעד אופרטיבי של צו עשה. 3.המדובר בצדדים שנישאו כדמו"י בשנת 2002, ואשר במועד הגשת התביעה (20.11.07) עדיין לא התגרשו. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: 4.הדירה נרכשה לאחר נשואי הצדדים בתמורה לסך של 99,000$. לצורך רכישת הדירה נתנה משפחת התובע סך של 25,000$ ואם הנתבעת נתנה אף היא סכום דומה. בנוסף נטלו הצדדים סך של 30,000$ כהלוואת משכנתא. סכום של כ-20,000 $ הושקע בדירה ממשאבים של הצדדים. 5.יחסי הצדדים לא עלו יפה ובחודש אוגוסט 2006 הורחק התובע לחודש ימים עקב טענה להתנהגות אלימה מצידו. 6.ביום 25.8.06 פנו הצדדים לבית הדין הרבני בבקשה לאישור הסכם גירושין. הסכם הגירושין שהוגש לבית הדין הרבני נכתב בכתב יד ותוכנו כדלקמן: "אנו החתומים מטה מ' ג'... וג' ק'... החלטנו להתגרש. לפני שנה וחצי התחילו ביננו ויכוחים ומריבות. אנו לא מסתדרים. אין לנו ילדים. שקלנו את מעשינו, קבלנו החלטה הדדית. ללא טענות כספיות. שני הצדדים מסכימים לא לדרוש מהצד שכנגד לחלוק עמו את ההון הנצבר כולל הפרשות ממקום העבודה, חסכונות וכו'... אנו לא מעוניינים בשלום בית ותקופת נסיון" הצדדים חתמו על ההסכם אולם ההסכם לא אושר בבית הדין הרבני. 7.ביום 29.8.06, 4 ימים לאחר הגשת ההסכם בכתב יד לבית הדין הרבני, הגישה הנתבעת תביעה לפירוק שיתוף בתמ"ש 33840/06. 8.ביום 16.11.06 חתמו הצדדים על הסכם נוסף שקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט ביום 11.12.06 (להלן: "ההסכם הגירושין"). 9.בהסכם הגירושין הצהירו הצדדים כי הם בעלים במשותף של הדירה. בסעיף ג2' להסכם הגירושין התחייב התובע לרכוש את חלקה של הנתבעת בדירה בתמורה ל-41,000$ בתוך 6 חודשים ממועד אישור ההסכם. בסעיף 4ג' הוסכם כי אם לא ירכוש התובע את חלקה של הנתבעת על פי תנאי ההסכם, תוצע הדירה למכירה לצד ג' בשוק החופשי והסכום שיוותר לאחר פרעון המשכנתא ולאחר סילוק כל החובות, יחולק בין הצדדים באופן שווה. 10.לאחר אישור הסכם הגירושין בפני בית המשפט למשפחה פנו הצדדים לבית הדין הרבני, אולם לא התגרשו. הצדדים הגישו, במשותף, מספר בקשות לדחיית מועד דיון לישיבות שנקבעו להם בבית הדין הרבני לצורך סידור הגט. הצדדים חלוקים ביחס לסיבות להגשת בקשות הדחייה לבית הדין. 11.התובע לא עמד בתנאי הסכם הגירושין ולא שילם את הסכום המוסכם בתוך 6 חודשים. הצדדים חלוקים באשר לסיבת אי ביצוע התשלום. לפיכך, ובהתאם לאמור בהסכם, הוצעה הדירה למכירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. אולם, התובע לא הסכים למכור את הדירה לצד ג' שחפץ לרכוש אותה, מאחר שהוצע מחיר שהיה נמוך לדעתו. 12.לאחר שהדירה לא נמכרה לצד ג' ביקשה הנתבעת לרכוש את חלקו של התובע בדירה. ביום 24.7.07 נכרת בין הצדדים הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") לפיו תרכוש הנתבעת את חלקו של התובע בדירה בתמורה לסך של 46,000$ (5,000$ יותר מהסכום שהיה על התובע לשלם לנתבעת על פי הסכם הגירושין לצורך רכישת חלקה של הנתבעת בדירה). בסעיף 3 (א) להסכם המכר פורטו המטלטלין שילקחו מהדירה על ידי התובע. על פי המוסכם בסעיף 4א (1) להסכם המכר היה על הנתבעת לשלם לתובע תשלום ראשון בסך של 21,000$ עד ליום 2/8/07. תשלום זה לא שולם. 13.ביום 12.8.07 חתם התובע על תצהיר העברה ללא תמורה של זכויותיו בדירה לנתבעת (להלן: "תצהיר המתנה") . סעיפיו האופרטיביים של תצהיר המתנה הינם כדלקמן: "1.אני בעל של מחצית מהזכויות בדירה... 2.אני עושה תצהיר זה להעברת כל זכויותי בדירה (1/2) ללא תמורה לאשתי... 3.עם חתימתי על תצהיר זה אני מעביר ללא תמורה ובהעברה בלתי חוזרת את זכויותי הדירה הנ"ל אשתי ק'. 4.אני מצהיר בזאת כי לא קיבלתי ולא אקבל כל תמורה מאשתי עבור הדירה. 5.ידוע לי כל הזכויות בדירה ממושכנות בהלוואה במשכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ בסך של 135,000 ₪ (הקרן). אני נותן בזה הסכמה בלתי חוזרת להעביר את כל זכויותי וחובותי בהלוואה ו/או במשכנתא לאשתי- ואני מסכים שבעניין זה יחתמו עוה"ד מוטי בן חיל ו/או... בשמי ובמקומי על כל המסמכים הבנקאיים הנדרשים, בלי יוצא מן הכלל, לצורך שחרורי ממשכנתא ו/או הלוואה הרשומה לטובת הבנק כל זכויותי בדירה ו/או העברתה על שם אשתי ק'. 6.אני מצהיר כי מובהר לי שעם חתימת התצהיר הזה הנני מעביר את חלקי מהזכויות בדירה יחד עם משכנתא לטובת הבנק לאשתי ק' ג' ללא תמורה. ידוע לי כי בכפוף לקבלת הסכמת הבנק זכויותי בדירה תרשמנה על שמה, וכי על זכויותיה בדירה תרשם משכנתא לטובת הבנק. הנני מצהיר כי אני מבין את מהות העסקה שברצוני לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ומסכים לכך..." באותו מועד חתמה הנתבעת על תצהיר קבלה של המתנה. בנוסף, חתם התובע על כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות. הנתבעת שילמה לעורך הדין אשר ערך הן את ההסכם בתמורה והן את תצהיר ההעברה ללא תמורה. טענות התובע 14.התובע טען, כי במהלך התקופה שחלפה ממועד אישור הסכם הגירושין גרמה לו הנתבעת להבין כי קיים סיכוי שהוא יוכל לשוב ולחיות עמה. א)לגרסת התובע, הוא לא מימש את זכותו לרכוש את חלקה של הנתבעת בדירה בתוך 6 חודשים על פי הסכם הגירושין, מאחר שהנתבעת גרמה לו לקוות כי הצדדים יחזרו לחיות בשלום בית. רק לאחר 6 חודשים, כשחלף המועד לרכישה, הודיעה לו הנתבעת כי היא עומדת על ביצוע הוראות הסכם הגירושין. ב)התובע טען כי הבקשות החוזרות ונשנות, שהוגשו במשותף, לדחיית מועד הגירושין מאשרות את גרסתו ביחס להבטחותיה של הנתבעת לשוב ולחיות עמו. ג)כתימוכין לגרסתו, ציין התובע שהוא שילם את חשבון הטלפון הסלולרי וחשבון הכבלים של הנתבעת עד לחודש 10.07. דהיינו, זמן רב לאחר אישור הסכם הגירושין עדין המשיך התובע לשלם תשלומים עבור הנתבעת. התובע טען, כי הסיק מהתנהלות זו שהנתבעת תשוב לחיות עמו. ד)התובע טען כי הסכמתו להעביר את חלקו בדירה במתנה לנתבעת ניתנה במסגרת פעולות שנועדו לזרז את השבת הנתבעת לחיות עמו בשלום בית. לגירסת התובע, הוא הבין שהנתבעת לא הייתה מרוצה מאופן התנהלותו במהלך חיי הנישואין, מאחר שלא עבד באופן קבוע. לפיכך, הבהירה לו שתהיה רגועה יותר אם תהיה לה שליטה מלאה על הדירה. לטענת התובע, הודיעה לו הנתבעת כי העדר הביטחון ביכולת ההשתכרות שלו גורם לה לשקול במשך תקופת זמן נוספת את השיבה לחיים משותפים. לפיכך, הוא שאל את הנתבעת כיצד ניתן לזרז את הליך ההתפייסות והיא השיבה כי יש להסדיר את נושא הדירה. כפועל יוצא מכך, ועל מנת לשוב ולחיות עם הנתבעת בהקדם, הוא הציע לה לעשות את הסכם המתנה. ה)התובע ציין שהנתבעת אשרה שהעברת חלקו בדירה במתנה לא נראתה לה כצעד הגיוני וכי היא סברה שיש משהו חשוד ואף הציעה לו תשלום. ו)לטענת התובע, הענקת המתנה תומכת ומחזקת את גרסתו לפיה ההגיון שמאחורי הענקתה הוא התנהלות הנתבעת שגרמה לו להאמין כי היא תשוב לחיות עמו בשלום בית. 15.התובע טען שלא תיעד את התחייבות הנתבעת לשוב ולחיות עמו מכיון שרצה להוכיח לה שהוא מאמין לה וכן מכיון שלא יכול היה להאמין שהנתבעת תנסה לנשלו מזכויותיו ורכושו. 16.התובע ציין שהנתבעת התנהלה כלפיו בעניין הסכם המתנה באופן מניפולטיבי ובמטרה להשיג את מטרתה, וכי התנהגות מניפולטיבית וחסרת תום לב זו אופיינית לה, כפי שניתן ללמוד מהדוגמאות הבאות: א)במועד בו הגישה הנתבעת את התביעה בבית משפט למשפחה היא פנתה ללשכה לסיוע משפטי וציינה שהיא במצוקה כלכלית. לפיכך, זכתה הנתבעת לסיוע משפטי בחינם. עקב הטענה בדבר היעדר יכולת כלכלית זכתה הנתבעת גם לפטור מאגרה. אולם, תקופה של כשנה לאחר מכן היה ביכולתה של הנתבעת לפרוע את חוב המשכנתה שרבץ על הדירה בסך של 130,000 ₪ ובתשלום אחד. דהיינו: הנתבעת לא יצרה מצג אמיתי ביחס ליכולתה הכלכלית, כדי לקבל סיוע חינם ופטור מתשלום אגרה. ב)בחודש 11.07 ניהלה הנתבעת מו"מ עם ב"כ התובע ביחס לרכישת חלקו של התובע בדירה. המדובר במו"מ שנוהל, לאחר שעורך הדין הודיע כי התובע מבקש לחזור בו ממתן המתנה. אולם, בפועל, ובמקביל, פעלה הנתבעת לפרעון חוב המשכנתא והשלימה את העברת הזכות בדירה על שמה, בהסתמך על הסכם המתנה. התובע ציין שלא היה ביכולתה של הנתבעת להסביר מדוע לא הודיעה לעוה"ד כי היא פרעה את המשכנתא, וההסבר שניתן על ידה לפיו השיחה לא נסבה על הדירה ולפיכך לא מצאה לנכון למסור פרטים, אינו הסבר משכנע כלל. ג)לאחר החתימה על תצהיר המתנה ביקשה הנתבעת ארכה להתאוורר בטרם שובה לשלום בית עם התובע, אולם זמן קצר לאחר מכן היא זימנה אותו לצורך מתן גט בבית הדין הרבני. דהיינו: הנתבעת לא התנהלה כלפיו בתום לב. 17.התובע עותר לביטול הסכם המתנה מהטעמים הבאים: א)מכח הוראת סעיף 5 לחוק המתנה תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") רשאי מי שנותן את המתנה לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה עקב התנהגות מחפירה של מקבל המתנה. ב)בהתאם להוראות סעיפים 15 ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") שעניינם הטעיה ועושק. לטענת התובע, הסכם המתנה נעשה עקב הטעיתו ותוך ניצול מצוקתו בעת שייחל לשלום בית. ג)מכח הוראותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") לפיו כל שינוי בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פס"ד טעון אישור של בית המשפט ומשלא ניתן אישור בית משפט להסכם המתנה, שהוראותיו שונות מהוראותיו של ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד, המדובר בהסכם בטל. טענות הנתבעת 18.הנתבעת פרטה את השתלשלות האירועים וציינה כי ביום 2.8.07, המועד בו היה עליה לשלם את התשלום הראשון על פי הסכם המכר שהסדיר את רכישת חלקו של התובע בדירה, הודיע לה התובע שהיות ובזמן האחרון הוא גרם לה סבל רב בהתנהגותו כלפיה הוא החליט להעניק לה את זכויותיו בדירה במתנה וללא תמורה. לפיכך התייצבו הצדדים ביום 12.8.07 במשרד עורך הדין והתובע חתם על תצהיר ההעברה ללא תמורה ועל כל המסמכים שנדרשו לבצוע העברת הזכויות. 19.במסגרת הסכומים התייחס ב"כ הנתבעת, בהרחבה, לעדותו של עו"ד צילר שייצג את התובע בעת הגשת התביעה. הנתבעת ביקשה לפסול את גירסת עורך הדין מאחר שהתנהלותו נוגדת את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. הנתבעת ציינה שאין לקבל גם את עדותה של סבתו של התובע, שהוגשה בתצהיר שנעשה ע"י עו"ד צילר במצב שהיה בפעולתו כדי להוות הפרה של תקנות האתיקה של לשכת עוה"ד. 20.הנתבעת טענה שגירסת התובע לא אמינה, ורוויה בסתירות פנימיות: א)התובע ציין שלא פעל לרכישת זכויותיה על פי הסכם הגירושין, מאחר שסבר שהצדדים ישובו לשלום בית. אולם, בפועל, לאחר חלוף 6 חודשים פעלו הצדדים על פי הסכם הגירושין וניסו למכור את הדירה לצד ג'. הליך המכר לא יצא אל הפועל לא בשל התנגדות התובע למכירה, שהייתה מאיינת את חיי השיתוף, אלא בגלל אי הסכמה לגובה התמורה שהוצעה. ב)לאחר אישור הסכם הגירושין הגישו הצדדים לבית הדין הרבני בקשה מוסכמת לסדור גט. התנהלות זו סותרת לטענת הנתבעת את הטענה בדבר קיומה של תקוה מצד התובע לשוב לחיות בשלום בית. ג)טענת התובע לפיה עוה"ד שערך את הסכם המכר ואת הסכם המתנה הינו עוה"ד של הנתבעת, נסתרה ע"י התובע עצמו שאישר כי עוה"ד ייצג את 2 הצדדים, והיה מוכר לו מעסקה קודמת. ד)התובע לא צירף כל אסמכתא לגרסתו לפיה היה תנאי מתלה להענקת המתנה ואף אישר כי העדר תיעוד לקיומו של התנאי אינו הגיוני בעיניו. 21.הנתבעת ציינה כי התובע פעל בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי כשלא פרט מהן העילות בדין עליהן הוא מבסס את תביעתו. ביחס לעילות שפורטו ע"י התובע במסגרת הסיכומים טענה הנתבעת: א)המדובר במתנה שהושלמה ולפיכך לא חלות הוראות סעיף 5 לחוק המתנה. ב)לא עלה בידי התובע לבסס את קיומם של 3 התנאים הנדרשים לביטול הסכם עקב קיומה של עילת העושק על פי הסעיף 15 לחוק החוזים. ג)באשר לטענה המתבססת על חוק יחסי ממון בין בני זוג- טענה הנתבעת שקיימים הסכמים שלא אושרו אך הצדדים התנהלו על פיהם ולפיכך ההסכמים תקפים. דיון 22.התובע מבקש לבטל את הסכם המתנה מכח הוראות חוק המתנה, חוק החוזים וחוק יחסי ממון. במסגרת פסק הדין תבחנה טענות התובע בהתאם להוראות החוק השונות. אולם, תחילה יתייחס פסק הדין לטענות הנתבעת ביחס לגרסתו של עו"ד צ', מעמדה הראייתי וקבילותה בהיותה התנהלות שלדעת הנתבעת אינה תואמת את כללי לשכת עוה"ד. 23.לטענת הנתבעת לא ניתן לעשות שימוש בעדותו של עו"ד צ' מאחר שהיא נוגדת את כללי האתיקה. לעניין זה התייחס כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1647/06 אלי אברהמי נ' עו"ד יעקב פודים, תק-על 2006(2) וכך ציין: אשר ל"פירות העץ המורעל"; אכן, הלכה זו אינה חלה בישראל למעט משנקבע מפורשות אחרת בדין. אמנם כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ה-1986 קובעים איסור על עורך דין להקליט שיחה עם לקוחו אלא בידיעתו ולעשות שימוש בשיחה שהושגה בהפרה. איני רואה במקרה דנא להוסיף על שאמרו בעניין זה בתי המשפט הקודמים, ובית המשפט המחוזי ציין אל נכון את החלטת השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 7431/96 יפת השמש נ' אלוני, פ"ד נא(2) 574, ולפיה הזכות להביא ראיות, זכות יסוד היא ואין מקום לשללה על-ידי תקנה (ובענייננו מכוח כללי לשכת עורכי הדין); מקומו של כגון דא הוא במתחמו של המחוקק (הדגשה שלי א.ש). בהסתמך על פסק הדין לעיל, לא מצאתי כי יש לפסול את הראיות שהובאו באמצעות עדותו של עו"ד צ' ובתצהירים שנערכו על ידו, בשל הפרת תקנה זו או אחרת של כללי האתיקה, אם הופרה. זאת ועוד, אינני מוצאת לנכון להדרש לשאלה האם הפר עורך הדין את תקנות האתיקה. המקום לברר טענות כגון אלה היא במסגרת בית הדין המשמעתי של לשכת עוה"ד ולא בפני בית משפט זה, ובמסגרת פסק הדין. הטענות המתבססות על הוראות חוק המתנה 24.בסעיפים 4-6 לחוק המתנה נקבע כדלקמן: "4.מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר המתנה או להימנע מעשותו..." 5.(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב. (ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו. (ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן. 6.הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו... והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון." 25.בענייננו קיים "דין אחר" - הוא חוק המקרקעין התשכ"ט -1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), שעל פי הוראות סעיף 7 עסקה במקרקעין טעונה רישום, וכל עוד לא בוצע הרישום - רואים את העסקה כהתחייבות לעשות עסקה. הוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין מכפיפה את הסכם המתנה לתנאים ייחודיים לפיהם בהעדר רישום של העסקה, היא הופכת מעסקה ריאלית לעסקה אובליגטורית (לעניין זה ראו ע"א 6439/99 'טפחות' בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. חיים פרח, פ"ד נ"ח (2) 106, בעמ' 116-117). 26.מסכת הארועים מיום החתימה על הסכם הגירושין מובאת במסגרת תצהירו של עו"ד צ': "5.ביום 1.11.07, לאחר מס' שיחות טלפון שלי עמה, במהלכן הבהירה הנתבעת כי אין בכוונתה לממש את הסכם מתנה, לפיו מ' מעביר אליה את חלקו בדירה במתנה, שכן לדבריה הינה הוגנת ולאור עמדת מ' לפיה אין הוא מסכים להסכם מתנה ולאור כוונת הנתבעת להתגרש ממנו, אין בכוונתה לנשל את מ' מזכויותיו בדירה, והותוו קווי הסכמה אפשריים בין הצדדים, במשרדי התקיימה פגישתי עם הנתבעת. 6.הנתבעת חזרה על בקשתה, אותה הביעה גם בשיחותנו הטלפוניות אשר קדמו לפגישתנו, כי הסכם הגירושין ישונה שוב, כך שהנתבעת היא זו שתרכוש את זכויות של מ' בדירה תמורת 46,000 $ ארה"ב (להלן: "ההסכם השני"), וכן סיכמתי מטעם מ' עם הנתבעת על חלוקת המיטלטלין שבדירה בהתאם למתווה בהסכם השני, והנתבעת אף הבטיחה לשקול בחיוב, בתנאי שמ' יחתום על הסכם חדש ולאחר מכן יתגרש, שלצורך שינוי הסכם גירושין ולצורך השלמת העברת הזכויות בדירה תיוצג גם היא על ידי (ואף סוכם לערך שכ"ט שתשלם לי הנתבעת), שכן כאמור עורך דינה ברח מהארץ. 7.בסיום הפגישה למען הזהירות מסרתי לנתבעת מכתבי מטעם מ' מיום 1.11.07, לפיו חזר מ' על הודעתו לנתבעת על ביטול הסכם מתנה. העתק המכתב רצוף לתצהירי עדות ראשית כנספח י'. 8.הנתבעת סירבה לאשר בכתב קבלת המכתב, אמרה כי אינה מכירה את תוכנו, אינה מבינה את משמעות חתימתה, וממילא אין צורך בכל מכתב נוסף, שכן הלא ממילא הצדדים מגיעים להסכם סופי..." 27.בענייננו, עסקת המתנה הסתיימה ברישום ביום 11/11/07. תביעת התובע לביטול המתנה הוגשה 9 ימים לאחר ביצוע ההעברה ומבחינת בדיקת התאריך, ניתן לומר שמדובר בעסקת מתנה שהסתיימה ברישום. אולם, בפועל, בהסתמך על גרסתו של עו"ד צ' הודיע התובע על חזרתו מהסכם המתנה ביום 1/11/07, בטרם הרישום בלשכת רישום המקרקעין. ההודעה נעשתה הן בשיחה עם הנתבעת והן במסגרת מכתב שנשלח אליה. למרות שהנתבעת ידעה על החזרה מההענקה, היא המשיכה לפעול מאחורי גבו של התובע, להשלמת הרישום על שמה, על פי תצהיר המתנה. במצב דברים זה, ניתן לראות את עסקת המתנה כעסקה שהתקבלה הודעה על ביטולה, בטרם ביצוע הרישום, והיא ניתנת לביטול מכח הוראת סעיף 5 (ג) לחוק המתנה. 28.כפי שיפורט להלן, מתקבלת גרסת התובע לפיה האמין לנתבעת שהיא תחזור לחיות עמו בשלום בית באם יעניק לה את חלקו בדירה. לפיכך, המדובר בהתחייבות ליתן מתנה שבוטלה בטרם הסתיימה ההענקה ברישום, עקב התנהלות לא ראויה של הנתבעת. משכך, בטלה ההעברה במתנה של חלקו של התובע בדירה על שם הנתבעת. 29.למען שלמות התמונה והזהירות יבחן המצב המשפטי עפ"י חוק המתנה גם ביחס לטענת הנתבעת לפיה המדובר במתנה שהענקתה הושלמה. עם השלמתה של נתינת המתנה מתאפשר ביטולה עפ"י דיני החוזים הכללים בלבד, וכפי שנקבע בע"א 343/87, פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154: "על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק, ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה, התשכ"ה- 1968, ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים". מהאמור לעיל עולה, כי יש לשזור את הוראת חוק המתנה וחוק החוזים כדי לבחון את גרסאות הצדדים לתביעה. 30.בספרו של פרופ' ראבילו פירוש לחוקי החוזים חוק המתנה, תשכ"ח -1968, עמד המחבר על מהותו של סעיף 4 לחוק המתנה. לדבריו (בעמ' 298): "האפשרות הניתנת לצדדים להכניס תנאי לעסקה, היא ביטוי מובהק לאוטונומיה העסקית של הצדדים עצמם וביטוי לחופש החוזים. באמצעות הוספת האלמנטים הלא - הכרחיים של העסקה, מאפשר המשפט לצדדים לתת, בעסקה המשפטית עצמה, ביטוי למניעים המיוחדים שהביאו אותם לכריתת עסקה, ומאפשר להגן על אינטרסים שעלולים היו להישאר ללא הגנה במסגרת הרגילה (המוסדרת על ידי החוק) של אותה עסקה משפטית". 31.על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מדובר בעסקת מתנה, ניתן משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה (ע"א 6296/05 פנינה כהן נ. עיזבון המנוח בקשי כתון ז"ל תק-על 2007 (3)). מאחר שמדובר בעסקה חד צדדית, על מקבל המתנה לעמוד "על ציפיתיו הסובייקטיביות של המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית" (לעניין זה ראה ע"א 3601/96 בראשי נ. עיזבון המנוח בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582). 32.חוק המתנה אינו מפרט את דיניו וכלליו של אותו תנאי ביחס למתנה, אולם את החסר בחוק המתנה אנו נמצא בחוק החוזים. סעיף 27 (א) לחוק החוזים מבהיר לעניין התנאי כדלקמן: "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק)". 33.האבחנה בין חוזה התלוי בתנאי מתלה לחוזה בו מתקיים תנאי מפסיק היא שחוזה ובו תנאי מתלה יהא חסר את הנפקות המשפטית המתחייבת ממנו כל עוד לא התקיים התנאי. מאידך, חוזה התלוי בתנאי מפסיק יהא תקף ונפקותו תהא מלאה עד אשר יבוא התנאי המפסיק - או אז יהא נותן המתנה זכאי להשבה. (ראו לענין זה: ע"א 495/80, ברקוביץ נ' קלימר,פד"י לו(4), 64; ע"א 343/87, פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154; ע"א 166/82, פלונית נ' דגני, פד"י לט(4) 113; תמ"ש (משפחה ת"א) 80170/98, ס' י' נ' ס’ ז’, תק-מש 2003(4). במילים אחרות, מתנה שתנאי מפסיק בצידה מוקנית לאלתר למקבלה ואולם בהתקיימותו של התנאי היא חדלה (ראה ספרו הנ"ל של פרופ' ראבילו, בעמ' 303). 34.במקרה הנוכחי לא נטען אמנם במפורש שהמתנה כללה תנאי מתלה. אולם, ניתן ללמוד מנסיבותיו של המקרה שזוהי הטענה המרכזית של התובע. דהיינו: לטענת התובע, הוויתור על זכויותיו בדירה היה מותנה בחידוש היחסים בינו לבין הנתבעת וחזרה לשלום בית. העובדה שהמתנה כללה תנאי מתלה, עולה גם ממכלול העדויות ומהבנה הגיונית של מצב הדברים, נכון לתקופה שבה נחתם הסכם הגירושין. טענת התובע כי הנתבעת התחייבה לחזור לשלום בית אם יועבר לה חלקו בדירה מקבלת חיזוקים הן מגרסת התובע והן מהחומר שבתיק בית משפט כדלקמן: א)בין הצדדים התנהלו הליכים בבית הדין הרבני אולם הוגשו מעת לעת בקשות דחייה מוסכמות לבית הדין. כל הבקשות המוסכמות נכתבו בכתב ידה של הנתבעת ובחתימת 2 הצדדים: •ביום 7.1.07 התבקשה דחייה כאשר התבקש קביעת מועד דיון ליום 14.1.07. בקשה זו הוגשה על ידי הנתבעת בלבד, כשסיבת הדחייה היא מחלתו של אביה. •ביום 25.1.07 התבקשה דחיית מועד הדיון שנקבע ליום 28.1.07. סיבת הבקשה: "לצערינו לא נוכל להגיע, עקב סיבות אישית. כמו כן, הזימון הגיע בדואר רק לפני יומיים ולא הספקנו להתארגן ולהסתדר במקום העבודה". •ביום 6.3.07 התבקשה דחייה מאחר שמסיבות אישיות לא הצליחו הצדדים להגיע. •ביום 1.4.07 התבקשה דחיית מועד דיון שנקבע ליום 11.4.07. בבקשה זו ציינה הנתבעת כי מסיבות אישיות הצדדים לא יצליחו להגיע והוסיפה כי הצדדים יצרו קשר עם בית הדין לצורך קביעת מועד דיון חדש. יש לראות בהודעות הרבות של הנתבעת לבית הדין משום אישור לגירסת התובע לפיו הנתבעת הבטיחה לו לשוב לשלום בית, ובמיוחד ניתן להסתמך על הבקשה האחרונה שבפועל עצרה את ההליך בבית הדין הרבני באותה עת. יוער, כי הנתבעת טענה שהבקשות הוגשו עקב לחצים שהפעיל עליה התובע אולם, עיון בבקשות מעלה כי נרשמו 2 מספרי הטלפון של הצדדים בכל הבקשות לדחייה, למעט ההודעה על דחיה ללא מועד. התנהלות זו מחזקת את גרסת התובע לפיה סבר שישוב לחיות עם הנתבעת. זאת ועוד, באם חפצה הנתבעת לוודא את קיומן של הישיבות די היה אילו מסרה רק את מספר הטלפון שלה כדי למנוע מסירת מידע לתובע מחשש שמידע זה לא יגיע אליה. ב)ביום 24.7.07 נחתם הסכם המכר בין הצדדים לפיו תשלם הנתבעת לתובע את מחצית ערך הדירה על מנת להעבירה על שמה, בתנאים כדלקמן: "הואיל והמוכר הינו בעל זכויות חזקה ובעלות המחצית (50%) מזכויות הבעלות בדירה... והואיל והקונה הינו בעל המחצית (50%) השנייה... תמורת הדירה וכל יתר התחייבות המוכר לפי חוזה זה מתחייב הקונה לשלם סך בשקלים השווה ל-46,000 דולר ארה"ב... (1) סך השווה ל-21,000 דולר ארה"ב... עד לא יאוחר מתאריך 02.08.2007. (2) סך השווה ל-25,000 דולר ארה"ב... עד לא יאוחר מתאריך 04.09.2007 ... 11. בנוסף לכל סעד הקבוע בחוזה זה ועפ"י כל דין, מוסכם בין הצדדים כדלהלן: (א) עבור כל יום איחור בתשלום עבור הדירה, מעבר לאיחור שבסעיף 4(ב) ישלם הקונה ריבית מוסכמת בשיעור 1.5% לחודש על הסכום שבפיגור ולימי הפיגור... 12. (א) ידוע למוכר שהקונה ישלם את התשלום האמור בסעיף 4(א)(2) לעיל, או חלק ממנו, בהלוואה במשכנתא שיקבל הקונה מבנק למשכנתאות..." עיון בהסכם המכר מעלה כי בשלב בו נחתם תצהיר המתנה (12.8.07), הייתה הנתבעת כבר באיחור בביצוע התשלום הראשון אשר נקבע ליום 2.8.07, והתובע כבר היה זכאי לפיצוי מוסכם (שכן סעיף 4(ב) קבע כי 7 ימים לא יחשבו כפיגור, אולם בשלב זה היה כבר איחור של 10 ימים). כמו כן צוין בהסכם המכר שתילקח משכנתא עבור רכישת הדירה. דהיינו: בחודש אפריל 2007 הוצג מצג ע"י הנתבעת לפיו אין ביכולתה לרכוש את חלקו של התובע עפ"י ההסכם ללא סיוע של הלוואת משכנתא, אולם, בחודש נובמבר 2007, פרעה הנתבעת בתשלום אחד את כל תשלומי חוב המשכנתא בסך של 130,000 ₪. גרסת התובע ביחס להסכם המכר והמתנה כפי שעולה בחקירתו מיום 16.3.10 (עמ' 4 שורות 5-10): "היא התקשרה ואמרה לי שהתשלום הראשון מוכן אבל תוך כדי השיחה עלה הנושא אם נחזור לחיות ביחד, הגענו לכך שהיא צריכה לאוורר את הראש, היא צריכה זמן לחשוב. אחרי השיחה הזו היתה עוד שיחה כמה ימים אחרי זה והיא אמרה לי שבגלל שאני לא כל הזמן עובד היא צריכה להיות בטוחה, שאלתי אותה איך זה יכול להיות, היא אמרה שהיא צריכה להיות בטוחה שהדירה שלה וכל זה, ככה לא לקחתי ממנה 46,000$ ורשמתי הסכם מתנה". ובעמ' 4 שורות 14-17: "תוך כדי שיחה עלה הנושא שאנחנו יכולים להיות ביחד אבל יש כמה דברים שאין לה ביטחון ומפריעים לה, שאני לפעמים עובד ולפעמים לא אז היא אמרה שהיא צריכה זמן. שאלתי מה יכול לעזור כדי שזה ילך יותר מהר, היא אמרה שנסגור את הנושא עם הדירה ואז אמרתי לה שנעשה את הסכם המתנה ושנחזור לחיות ביחד..." גרסת התובע מסבירה מדוע לא עמד התובע על זכותו לקבל כספים עפ"י הסכם המכר - התנהלות שללא הסבר של הסתמכות על שיבה לחיים משותפים - אין בה הגיון. ג)תימוכין לחוסר ההגיון בעסקת המתנה, אם אכן לא הובטח דבר לתובע, עולה גם משאלות ב"כ הנתבעת (פרוטוקול 16/3/10) עמ' 4 שורות 30-32: "ש.באותה פגישה אמר לכם עו"ד בן חייל שזו החלטה מאוד חשיבה (חשובה א.ש) וכדאי שלא תמהר אלא תיקח לך שבוע ימים, תחשוב על זה טוב, תתייעץ עם המשפחה ותוודא שזה בדיוק מה שאתה רוצה. זה נכון? ת.לא זוכר, יכול להיות שהוא אמר ככה אבל באותו יום עשיתי בחירה חשובה בחיים כשעשיתי את הסכם המתנה, אז יכול להיות שלא שמעתי גם מה הוא אמר". וכן בעמ' 5 שורות 13-16: "ש.אני שואל אותך שאלה הגיונית. יש לך הסכם ביד עם 46,000$ שמגיע לך. הכל רשום וחתום והנתבעת הפרה את ההסכם, היא לא שילמה לך. למה לא דרשת שהיא תקיים את ההסכם, או לפחות לא שלחת מכתב התראה? אכן הנתבעת אישרה בחקירתה כי אין היגיון בעסקת המתנה (פרוטוקול מיום 16/3/2010 עמ' 8 שורות 3-13) "ש.כתבת על אלימות, סחטנות, טענת שהוא עבריין, את טוענת לאלימות פיסית? ת.נכון. ש.אחד כזה, אחרי כל אלה פתאום הוא רוצה לפצות אותך ולתת לך חצי דירה במתנה? ת.גם אז זה לא נראה לי הגיוני ואמרתי לו שבטוח יש משהו חשוד מאוד וגם אמרתי לו בזמנו שאני מוכנה לשלם את הכסף. ש.את מוכנה לשלם לו את הכסף? ת.עכשיו? שבית משפט יחליט. אחרי 3 שנים שהבן אדם לא נתן לי לחיות? מה השאלה הזו. ש.את אומרת שזה לא נראה הגיוני שאדם שמתואר כנוכל ורצה לסחוט ולא לשלם שכ"ט עו"ד פתאום נותן חצי דירה במתנה בן אדם כזה? ד)על פי מסמכים שהוגשו ע"י התובע שולמו חשבונות הטל' הסלולארי והכבלים של הנתבעת על ידו בחודשים שלאחר הפרידה ואף לאחר עריכת הסכם המכר, ולפחות עד אוקטובר 2007. כפי שעולה מחקירת הנתבעת מיום 16/3/2010 עמ' 11 שורות 6-17: "ש.הוא לא מימן תשלומי טל' נייד וכבלים? ת.הוא כן מימן. ש. אז הוא לא השחיר את פנייך נכון? ת.הוא מימן למרות הרצון שלי להעביר לאמצעי תשלום שלי. ש.ולמה לא העברת? ת.פניתי לחברות סלולאר אבל בגלל שזה על שמו הוא זה שהיה צריך לבקש מהם, אז הם לא אישרו לי. ש.ובכל זאת המשכת לדבר בפלאפון. למה לא החזרת לו את הפלאפון והפסקת לדבר? אין זה סביר שהתובע ישלם את התשלומים האלה וניתן להבין כי התשלום התבצע לאחר שהובטח לו על ידי הנתבעת כי קיים סיכוי לשלום בית. 35.מהאמור לעיל עולה, כי המדובר במקרה בו התובע העניק לנתבעת מתנה על תנאי. גם אם התנאי לא נרשם. זאת ועוד, בסיכומיה טענה הנתבעת, כי לא היה צורך באישור הסכם המתנה ששינה את הוראות ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד, מאחר שיחסים בין צדדים שהם בני זוג הם יחסים מיוחדים שמאפשרים שינוי בהתנהגות ושאין לנהוג בהם באופן דווקני. כמו כן, ציינה הנתבעת שגם הסכמים שאינם מאושרים ע"י בית משפט אך מתנהלים לפיהם, הם תקפים. טענה זו תקפה גם ביחס לגרסת התובע לפיה מדובר בהסכם על תנאי, הגם שמדובר בתנאי שלא נרשם. גרסת התובע מובאת בפרוטוקול מיום 16/3/2010 עמ' 6 שורות שורות 7-13: "ש.אני מפנה אותך לסעיף 29 ממנו ניתן להבין שחתמת על הסכם המתנה בתנאי שהנתבעת תחזור לחיות איתך . ש.למרות שסיכמת שהיא תקבל את המתנה אך ורק כדי לחיות איתך בעצם למרות התנאי לא טרחת לרשום בהסכם המתנה מילה אחת בעניין התנאי המהותי הזה. למה? ת.כי לא חשבתי שאני צריך לעשות את זה. דיברתי עם האשה לא יום אחד ולא חשבתי שאני צריך לרשום את זה בהסכם". דהיינו: לנוכח היחסים המיוחדים שבין הצדדים לא תועד התנאי, כמקובל. כפי שפורט לעיל, אין כל הגיון בהתנהלות התובע ולפיכך, ניתן להסיק על קיומו של תנאי שלא תועד. טענה זו תקפה גם ביחס לגרסת התובע לפיה מדובר בהסכם על תנאי, הגם שמדובר בתנאי שלא נרשם. יוער, כי לנוכח העובדה שמדובר בתצהיר שהסדיר העברת זכויות בלשכת רישום המקרקעין, לא ניתן היה לנסח תנאי בתצהיר אלא היה צורך לצרף נספח לתצהיר או לנסח הסכם נפרד נוסף בין הצדדים. מהתנהלות הנתבעת עולה שהתנאי לא התקיים ולפיכך, פגה ההסכמה להעביר את זכויות התובע במתנה לנתבעת וההעברה של זכויות התובע לנתבעת ללא תמורה, בטלה. טענות בדבר טעות, הטעייה ועושק 36.טעות: סעיף 14 לחוק החוזים, אשר כותרתו "טעות" קובע כי: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה". טעות, כמובנה בסעיף 14 שלעיל, פירושה מחשבה או אמונה של צד לחוזה אשר אינה תואמת את המציאות העובדתית, דהיינו: פער הנוצר בין המצב העובדתי או המשפטי, כפי שמדמה אותו המתקשר, לבין המצב לאשורו. הטעות מתייחסת למצב הקיים בהווה או בעבר, היינו: למצב העניינים הקיים בעת עריכת החוזה. אמונה לגבי העתיד אינה בגדר טעות חוזית אלא בגדר תוחלת שנכזבה או תקווה שנתבדתה. הערכה מוטעית של אירועים שיתרחשו או נסיבות שיתקיימו לאחר עריכת החוזה אינה בגדר טעות חוזית, ואינה חוסה במסגרת סעיף 14 שלעיל (ג. שליו, "דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה- 2005, עמ' 276-279). התובע ציין כי חתם על ההסכם מתוך ציפייה ואמונה לשוב ולחיות עם הנתבעת. מדברים אלה ניתן ללמוד, כי ה'טעות' לה טוען התובע, הינה כי חתם על ההסכם מתוך ציפייה להמשיך את חייו המשותפים עם הנתבעת, ולא סבר, כי הדברים יגיעו לכדי פירוד. דא עקא, כאמור לעיל, ציפייה ותקווה שנתבדו ונכזבו אין בה כדי להוות טעות חוזית כמשמעותה בסעיף 14 שלעיל ולפיכך לא ניתן לפסול חוזה המתנה מכח עילה זו. 37.הטעייה: סעיף 15 לחוק החוזים, אשר כותרתו "הטעייה", קובע, כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה"- לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". הטעייה פירושה טעות של צד לחוזה אשר נגרמה עקב מעשהו או מחדלו של הצד השני. ההטעיה יכולה לבוא בצורת מעשה (הצהרה טרום חוזית כוזבת המבוטאת בכתב או בעל פה) או בצורת מחדל (אי גילוי עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן). ההטעיה לה טוען התובע מתבססת על הבטחת הנתבעת כי תשוב לחיות עמו. מכוח היחסים המיוחדים הקיימים בין בני זוג, נראה כי זו ציפייה לגיטימית שהנתבעת תגלה את דעתה בדבר כוונתה שלא לשוב לשלום בית, בטרם הענקת המתנה. אי גילוי זה יש בו כדי להוות הטעיה יש בכך כדי לפסול את חוזה המתנה. 38.עושק סעיף 18 לחוק החוזים קובע כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." התנאים המצטברים לצורך הוכחת העילה כעולה מן הסעיף הינם: א) מצב מצוקה של התובע, העשוק. ב) התנהגות העושק, הנתבעת- ניצול תוך ידיעה על מצב המצוקה. ג) תנאי חוזה גרועים מן המקובל. בפסק דין המנחה בסוגית עושק קבעה כב' השופטת ד' ברלינר (כתוארה אז) בע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (לא פורסם, מיום 19.11.07) כדלקמן: "עילת העושק, הינה אחד הביטויים הברורים לתפיסה העכשווית של דיני החוזים המציבה גם את הדרישה לצדק והגינות חוזית לצד מתן ביטוי לרצון הצדדים. הרעיון הוא כי בהעדר רצון חופשי - החוזה פגום, כאשר "הדרישה לפגם ברצון בעילת העושק ובעילה של השפעה בלתי הוגנת היא מתונה ומרוככת יותר מזו הקיימת בעילות המסורתיות (טעות הטעיה כפיה) הצירוף של תנאים גרועים עם פגם ברצון ולו פגם מתון הוא המצדיק את קיומה של עילת הביטול" (שם, עמ' 971). החשיבות היא בעצם ההכרה ביסוד מצפוני מוסרי וערכי שלאורו צריך להיבחן החוזה (ולענייננו כתב הויתור) כאשר הקביעה היא כי בנסיבות מסוימות, על-פי המדדים שנקבעו בעילת העושק לבחינתו של יסוד זה - ניתן יהיה לבטל את החוזה". 39.הסכם מתנה מהווה דוגמא להסכם שתנאיו בלתי סבירים: מדובר בהסכם חד צדדי בו צד אחד בלבד מקבל מהצד השני. לפיכך, קל יותר להוכיח קיומו של עושק באופן שהתנאי ההשלישי מתקיים באופן מובהק ביותר. לעניין זה ציין השופט שנלר בע"מ (מחוזי ת"א) 1277/07 פלונית נ' פלוני, תק-מח 2009(3), 8617 "בנסיבות אלו, צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי במקרה מיוחד זה, ניתן לקבוע כי תנאי ההסכם הינם בלתי סבירים, ובניגוד למקובל. נוכח קביעה זו, אין צורך בבחינה מדוקדקת של אותם שני הרכיבים הראשונים בעילת העושק. כאמור, ככל שהתנאי האחרון קיצוני יותר, עוצמת התנאים הראשונים יכול ותהיה פחותה יותר." (הדגשות שלי א.ש) נראה כי הסכם מתנה הינו דוגמא קלאסית לתנאי הסכם בלתי סבירים שכן אין כל חוזה כה חד צדדי כמו הסכם מתנה. נוכח האמור לעיל הוכחת עילת עושק בהתקיים חוזה מתנה, תהיה קלה יותר להוכחה. 40.בפסק דין שניתן לאחרונה בעמ"ש (פתח תקוה) 19269-12-09 ח.א. נגד א.א. (לא פורסם) ביטל כבוד ביהמ"ש המחוזי במחוז המרכז הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, לאחר שמצא כי מדובר בהסכם שתנאיו בלתי סבירים על פניהם וחד צדדיים ולאחר שמצא כי במצב דברים זה מתקיים התנאי המצטבר האחרון בעילת העושק. פסק הדין הסתמך על הקרטריונים שעל ביהמ"ש לבחון בעילת העושק, כפי שנקבע בע"א 5490/92 רחל פגס נ' ישראל פגס, תק-על 94(4), 516 (1994), בענין פגס נפסק כי בעוד שבחינת הרישא לסעיף 18 לחוק החוזים תעשה על סמך קריטריונים סובייקטיביים, הרי שבחינת תנאי החוזה-האם גרועים הם במידה בלתי סבירה מן המקובל-תעשה על סמך קריטריונים אובייקטיביים. בהסתמך על ע"מ 1277/07 דלעיל ציין ביהמ"ש כי בנסיבות בהן תנאי ההסכם "גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל" באופן קיצוני, יפחת המשקל אותו יש לייחס ליתר תנאי סעיף 18. 41.בענייננו, ניתן ללמוד על מצבו הנפשי של התובע מהתנהלותו בסמוך לעריכת תצהיר ההעברה ללא תמורה תוך ויתור על הסך של 46,000$ וכן ויתור על המיטלטלין שהיה אמור לקבל עפ"י הסכם המכר. התנהלות תמוהה זו של התובע מצאה ביטויה גם בהתנהלות בטרם החתימה על תצהיר המתנה: עוה"ד נותן לתובע ארכה כדי לשקול את רצונו (עמ' 5 שורות 13-15 לפרוטוקול מיום 16/3/2010): "אני שואל אותך שאלה הגיונית. יש לך הסכם ביד עם 46,000$ שמגיע לך. הכל רשום וחתום והנתבעת הפרה את ההסכם, היא לא שילמה לך. למה לא דרשת שהיא תקיים את ההסכם, או לפחות לא שלחת מכתב התראה?" לאור כל האמור לעיל, מאחר שגם על דעת הנתבעת מדובר בהסכם שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, ולנוכח מצבו הנפשי של התובע לפני מועד החתימה על ההסכם, ניתן לבטל את הסכם המתנה תוך מתן משקל מופחת לקיומם של 2 התנאים המוקדמים, שלא התקיימו באופן מדוייק. 42.תום לב חוק החוזים מעגן את חובת תום הלב הן בעת ניהול מו"מ, כמפורט בסעיף 12 לחוק שכותרתו "תום לב במשא ומתן": "א)במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. ב)צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום - לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, יחולו בשינויים המחוייבים" חובת תום הלב קיימת הן בשלב ניהול המו"מ, והן במועד קיום החוזה כמפורט בסעיף 39 שכותרתו "קיום בתום לב". בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. בענייננו ניתן לומר שהתנהלות הנתבעת היתה נגועה בחוסר תום לב: א)בחקירתו של עו"ד צ' (פרוטוקול מיום 23/4/09 עמ' 4 שורות 29-32) פרט עוה"ד: "הנתבעת הגיעה אלי, ולא בתום לב, ב-11/11 היא רשמה את הדירה על שמה בטאבו, ב-1/11 היא היתה אצלי, ניהלנו איתה למו"מ בנוגע לאיך היא משלמת משכנתא, היא לא אמרה לי ולא במילה אחת איך היא תשלם את המשכנתא שרבצה על הדירה, היא לא אמרה שהיא כבר מחקה את המשכנתא, תבין את חוסר תום הלב". וכן בעמ' 5 שורות 2-10 לפרוטוקול: "ש. מקודם נקטעת כשדיברת על עניין תום הלב. ת. כן, הנתבעת התנהגה בחוסר תום לב משווע, ב-1/11 היא הופיעה אצלי במשרד, דיברנו איך תרשם המשכנתא ודנו בנושאים האלו, היא היתה נראית מודאגת, היא רצתה להבטיח שהתובע התגרש, מה הסתבר בסוף? שהיא פרעה כמה ימים לפני זה את המשכנתא שרבצה על הדירה. דמי ביטול משכנתא לא מופיעים תוך יום בבנק למשכנתאות, אלא תוך שבועיים או שלושה. המשכנתא כבר היתה פרועה. בזמנו, כשהיא היתה אצלי במשרד המשכנתא לא היתה קיימת בכלל, אז למה היא באה? הרי היא מודיעה בתצהיר שלה שהיא באה לא כדי להציע לי משהו, למה היא לא "פרעתי את המשכנתא". ב)מחקירת הנתבעת, פרוטוקול מיום 16/3/2010 עמ' 9 שורות 11-21 עולה התנהלות הנתבעת: "ש.כשהיית אצל עו"ד צילר המשכנתא כבר נפרעה? ת.כן. ש.עו"ד צילר דיבר איתך על עניין הדירה? ת.לא. ש.למה לא אמרת לו שפרטת את המשכנתא? ת.השיחה שלו איתי לא היתה קשורה לדירה לכן לא מצאתי לנכון לדבר על אם פרעתי או לא את המשכנתא, זה משהו אישי שלי. ש.אז למה הוא קרא לך? ת.להעביר לי כל מיני דברים שבעלי לשעבר רצה להגיגד לי שיש דברים לא סגורים בינינו ושהוא דורש פיצוי כספי בגין זה שהוא נתן לי את הדירה במתנה, הוא חושב שזה לא הוגן ובלי הפיצוי הוא לא מסכים ליתן לי גט". וכן בעמ' 11 שורות 26-30: "ש.ב-12/8/07 חתמתם על הסכם מתנה. פחות מחודש לאחר מכן פנית בבקשה לסידור גט. ת.נכון. ש.אני מפנה אותך לבקשה לבית הדין הרבני, את כתבת "שיקר, גנב אותי". זה את כותבת ב- 22/11/07 אחרי שכבר רשמת את הדירה על שמך. ת.נכון". ג)לא עלה בידי הנתבעת להסביר את התנהלות התובע וכן את את הבנתה לפיה היא זכאית לקבל לידיה את חלקו של התובע בדירה, בשווי של 46,000$ ואת המטלטלין שהוסכם שהם רכוש התובע. כפי שלא עלה בידי הנתבעת להסביר כיצד התנהלה בשוויון נפש ביחס לתשלומים שהיה עליה לשלם ואשר שולמו על ידי התובע, שממנו היא רוצה להפרד כאשר היא מכנה אותו "גנב ושקרן". ד)מהאמור לעיל עולה, כי התנהלותה של הנתבעת הן במועד המקדים לתצהיר המתנה והן לאחריו נגועה בחוסר תום לב, ולפיכך, גם מטעם זה ניתן לבטל את ההענקה במתנה. 44.לא ניתן להעתר לבקשה לסעד הצהרתי מבחינת טיב הסעד המבוקש, היינו להשיב את הוראות הסכם הגירושין על כנן, אם כי ניתן להעתר לתביעה מבחינה מהותית. התובע הפסיד את זכותו לרכוש את חלקה של הנתבעת בדירה, על פי הסכם הגירושין, ואף ויתר על זכות זו בעת שנעשה הסכם המכר במסגרתו הסכים להעביר את זכויותיו לנתבעת כנגד קבלת הסך של 46,000$. המדובר בהסכם שהיה מקובל על 2 הצדדים. זאת ועוד, משנפרעה המשכנתא במלואה ע"י הנתבעת שונה מצב הזכויות ביחס לדירה כך שהתובע יכול להיחשב בעלים אך ורק של הזכויות הלא משועבדות שהיו לו. בפועל, ניתן לראות בעתירה להצהיר על תקפות הסכם הגירושין כבקשה להכריז על בטלות הסכם המתנה. מכל הסיבות והעילות שפורטו לעיל, מוצהר בזאת כי הסכם המתנה בטל וכי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום המוסכם בהסכם המכר. סוף דבר א.מוצהר בזאת על בטלות תצהיר המתנה מיום 12/8/07. ב.על הנתבעת לשלם לתובע סך של 46,000$ בגין זכויותיו בדירה. התשלום ישולם בשקלים, נכון ליום עשיית הסכם המכר 24/7/07 כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה עד ליום התשלום בפועל. ג.הנתבעת תעביר לידי התובע את המיטלטלין המפורטים בהסכם המכר. ד.על הנתבעת לשלם סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות התובע. חוזהמקרקעיןמתנהביטול מתנה במקרקעיןביטול חוזהמתנה במקרקעין