לפני תביעה שתחילתה בבקשה לביצוע שטר. המדובר בשיק בסך של 287,565 ₪ שמשך הנתבע (להלן - "זוננפלד") לפקודת התובעת חברת נעילה בטוחה (2007) בע"מ (להלן: "נעילה בטוחה"), לפרעון ביום 24.1.08. רקע עובדתי בתחילת שנת 2007 שמע זוננפלד ממכרו יוסי פרוכטר (להלן - "פרוכטר") על השקעה שהשקיע אותו מכר בחברת נעילה בטוחה. פרוכטר סיפר כי לחברה פטנט מרשים וייחודי בתחום ההגנה על כלי רכב מגניבות, וכי הוא בדק ומצא כי מדובר בחברה מצוינת ובהשקעה מבטיחה. זוננפלד היה בעל עסק קטן ליבוא בלונים, ולמשמע דבריו של פרוכטר, חשק אף הוא בביצוע השקעה כה מוצלחת. פרוכטר יזם פגישה בינו לבין דוד רבן ("רבן"), נציגה של נעילה בטוחה, שהתקיימה ביום 23.10.07 בדירתו של רבן. בפגישה מסר רבן לזוננפלד פרטים אודות החברה והציג לו מצגת מחשב אודות פעילותה. התמונה שהציג רבן לזוננפלד בפגישה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים, אולם אין חולק כי לצורך השקעה העמיד רבן את שווי החברה על סך של עשרה מיליון יורו. עוד אין חולק, כי בו במקום וללא כל בדיקה נוספת, הסכים זוננפלד הסכים להשקיע בחברה 50,000 יורו תמורת חצי אחוז מהון המניות שלה. בין הצדדים הוסכם כי התשלום יבוצע על ידי זוננפלד בשיק נדחה לשלושה חודשים, וכיוון שלא היה ברשות זוננפלד פנקס שיקים, שבו רבן וזוננפלד ונפגשו למחרת היום, חתמו על הסכם שהוכן על ידי רבן (נספח א' לתצהיר זוננפלד, להלן - "הסכם ההשקעה") וזוננפלד מסר לרבן את השיק נשוא התביעה. בהסכם ההשקעה הוצהר ונקבע כדלקמן: "הואיל: והחברה עוסקת ביצור, שיווק ופיתוח של מערכת נגד גניבה של כלי רכב/שיט בטכנולוגיה חדישה בבעלות החברה ועליה נרשם/קיים פטנט ברחבי העולם. והואיל: והממציא העביר לחברה זכות שימוש בלעדית בפטנט לצורך יצור, שיווק ושימוש במוצר. והואיל: והחברה החליטה לגייס הון ובתוך כך להציע למשקיע להשקיע בחברה סך של 50,000 יורו כך שיקבל 0.5% מהון המניות של המונפק של החברה ביום חתימת חוזה זה. והואיל: והמשקיע הסכים להשקיע בחברה, והכל בהתאם לתנאיה ולתניות המפורטים להלן: לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלהלן: - המשקיע ישקיע בחברה סך של 50,000 יורו לפי שווי חברה של 10,000,000 יורו לפני הכסף, כך שיקבל 0.5% מהון המניות המונפק של החברה. - התשלום יהיה כדלקמן: במעמד החתימה ימסר צק לפירעון בתאריך 24.1.08 מספרו 14588162 ... בסך 50,000 יורו בשקלים לפי שווי היורו ביום החתימה (287,565 ₪). 3 - ההשקעה תחשב כפרמיה על מניות והמניות יוקצו למשקיע". אין חולק, כי בעת שנחתם הסכם ההשקעה, השקיעו כבר שניים אחרים כספים בחברה: פרוכטר ופלוני אברהם חלילי. עוד הוכח, כי באותה עת כיהן כיו"ר החברה מר מיכאל רון (להלן - "רון"). רון, שהיה בעל השכלה אקדמית בתחומי האנרגיה והניהול ופרש לגמלאות משירות המדינה לאחר שנים רבות של עבודה במשרד הבטחון וקמ"ג, עסק ביעוץ וסיוע לחברות הזנק שונות. בשנת 2005 הסכים לבקשת רבן לסיע כיועץ ללא שכר, ובסוף שנת 2007 הסכים גם לשמש כיו"ר החברה. סמוך לאחר מכן, בדצמבר 2007, מונה כמנכ"ל נעילה בטוחה מר אמיר פליישר ("פליישר"), זאת לפי המלצת רון. פליישר השתחרר מצה"ל בשנת 2005 בדרגת סגן אלוף ולאחר מכן הקים חברת יעוץ שעסקה בניהול וליווי חברות. לא חלפו אלא שבועות ספורים, וכבר במחצית ינואר 2008 פיטר רבן את פליישר וכן ניתק את קשריו עם רון. הוכח, כי הרקע לכך היה נעוץ בסירובו של רבן לדרישות רון ופליישר לשינויים וארגון מחדש של נהלי העבודה בנעילה בטוחה, לרבות הסדרת והגבלת משיכת הכספים מקופתה על ידי רבן. סמוך לאחר שפוטר, נפגש פליישר ביוזמתו עם משקיעי החברה: פרוכטר, חלילי וזוננפלד. בפגישה זו מסר פליישר למשקיעים את חששותיו וחשדותיו לגבי אי סדרים בניהול החברה על ידי רבן, לרבות משיכת כספים מקופתה ליעדים לא ידועים ואף שימוש בהם לצרכיו הפרטיים של רבן, כבין היתר לנסיעות לחו"ל שאינן קשורות לעבודה ולשיפוץ דירתו. פליישר מסר למשקיעים כי קופת החברה ריקה וכי הכספים שהשקיעו נעלמו באורח לא מוסבר. עוד מסר להם, כי החברה למעשה אינה עוסקת כלל בייצור או שיווק של המוצר, כי המוצר אינו אלא אב טיפוס ראשוני וכי לאיש מהם עדיין לא הוקצו בה מניות. זוננפלד המבוהל יזם מיד פגישה עם רון, על מנת לודא את הדברים. השיחה הוקלטה על ידי זוננפלד והתמליל צורף לתיק, לאחר שתוכנו אושר גם על ידי רון. על פי התמליל, מסר רון לזוננפלד, בין היתר, את הדברים הבאים: "בעקרון הוא מוצר טוב ומוצר נכון. אז אני מאמין במוצר הזה... עכשיו איפה הבעיה? הבעיה היא שדוד היה כל החיים שלו איש זאב בודד כזה... כשאני התחלתי ללכת איתו לבנקים, ראיתי שיש להם הסתייגות ממנו. הסתיגות שנבעה מזה שהיה לו היסטוריה בארץ די ארוכה... הוא נכנס לחובות גדולים ורדפו אחריו השלטונות ועשו לו איחוד תיקים של הוצאה לפועל... בקיצור יש לו שם לא טוב בתוך הבנקאות הישראלית... אוקיי אז זה נקודה אחת. אחר כך היה לו כשהוא יצא להולנד והקים של את החברה, הוא הסתכסך עם השותפים שלו, היו לו שני שותפים... בסוף זה הגיע לבית המשפט... והוא הספיק משך ה - X שנים שהוא היה שם לרשום חמש חברות בעולם. בהולנד שתי חברות וברומניה, וב, ב לאן שהוא הולך הוא רושם חברה. אז הנקודה הזאת של ההיסטוריה שלו גם כן גרמה לכך שאנשים נבהלו ממנו... אתה יודע, אתה מתחיל לחקור, מתחילים לשים על השולחן, יש פה חברה ופה חברה, אז זה נקודה שניה שמפחידה את האנשים... עכשיו סיבה נוספת, שהיא הכי הפריעה לי, הוא כל החיים היה פרילנסר, הוא עובד לבד... כששמו לו כסף, הקבוצה של החברים ששמו לו כסף... כשפליישר בא ל.. אמרתי לפליישר, תלך לעורך דין, לרואה חשבון, אני רוצה לדעת בדיוק... לאן נכנסו, למה השתמשו בהם, ואז הסתבר שהוא לא הכניס את כל הכספים לתוך החברה. בעיקר השתמש לעצמו... הוא אומר ככה, אני כל השנים השקעתי כל כך הרבה כסף בחברה, ואני בעלים של החברה... מותר לי להחזיר חובות... אני לא יודע איך התירוץ הזה עומד משפטית, אבל עובדה היא, עובדה היא שהם אספו איזה מליון שקל ...לא כולם נכנסו לפעילות החברה.... אז כשאני ראיתי את זה...גם כשהייתי בעל זכות חתימה ובתקופה קצרה שעבדנו הוא לקח סכום.. רישום פטנט בהולנד ... אבל הוא רוצה 20 אלף פעמיים עשרים אלף לעצמו... אמרתי לו איך אתה, איך אני יכול לחתום לך?...אמרתי לו אני לא משלם לך יותר, רק תמורת חשבונית. אתה לא לוקח כסף... עכשיו נקודה שניה, פתחנו ישראכרט... הוא הולך ועושה כל מיני... אתה לא מוציא מה שאתה רוצה...להגיד שאני יכול לנסוע לאן שאני רוצה ולבזבז עם הישראכרט לא בא בחשבון. מבחינתי לא בא בחשבון דבר כזה. מה עוד שאני יודע שחלק מהנסיעות לא בוצעו בכלל בענייני עבודה. יש לו המון עניינים פרטיים. הוא גרוש, הוא צריך, הוא מנהל משפט ברומניה להחזיר את הילדים שלו מאשתו הראשונה...אז אני, אני בניתי לו תכנית, אני אמרתי לו תשמע אני מוכן להשאר איתך, אני שואל אותך, כל הרמאויות האלה וכל זה חייב להיפסק ככה לא מתנהלת חברה. אני הצעתי לו הצעה. ההצעה אומרת אני רוצה לנתק כל קשר לחוץ לארץ. אין קשרים, עזוב, חוץ לארץ אין מה מבחינתי. תביא את כל הפטנטים, נפתח חברה, ונכניס את כל הפטנטים לחברה. עכשיו בחברה הזאת, הוא אומר זה החברה שלי, אני אומר לו לא. לא רק שלך.... הוא אומר אני לא מסכים, אני רוצה להיות בשליטה. אמרתי לו אם אתה בשליטה אז אתה תמשיך לעשות מה שאתה עושה. אני לא יכול לעבוד איתך ככה... בתנאים האלה, אני לא רוצה להכנס, מה יקחו אותו לבית משפט עוד כמה ימים, יבוא משקיע והוא יראה שגנב לו את הכסף באיזה תרגיל זדוני... אני רק אומר שהאיפה ששמתם כסף, אתם צריכים להעמיד אותו במקום הנכון. אסור לו להסתובב עם כספים... הרואה חשבון שלו... אדיש לגמרי...מהתחלה היה צריך להודיע לי מיידית תשמע יש פה קבלות שבכלל לא שייכות לזה ודוד תמיד אומר שהקבלות האלה זה מחזירים לו חובות מהשקעות העבר שלו. מותר לו מהחברה שלו לקחת חובות". נוכח דברים אלה, הבין זוננפלד כי התנהלות החברה ורבן מעוררת תהיות, וכי יתכן ששם כספו על קרן הצבי. בנוסף, בדיקה ברשם החברות העלתה כי אכן טרם נרשמו על שמו מניות כלשהן. ביום 20.1.08 קיים זוננפלד פגישה עם רבן בדירתו, בה נכח גם רו"ח ברוך אוליאניצקי, ששימש אז כרו"ח החברה ("אוליאניצקי"). זוננפלד טוען, כי בפגישה זו דרש לראות מאזן בוחן של החברה והודיע לרבן שימנע מהפקדת השיק. רבן ואוליאניצקי מכחישים דברים אלה וטוענים כי בפגישה זו לא העלה זוננפלד כל דרישות או טענות אלא דווקא התעניין בהגדלת ההשקעה (יוער כי, לכאורה, דברי אוליאניצקי בסעיף 8 לתצהירו תומכים בטענת זוננפלד כי דרש בפגישה זו לראות מאזן בוחן). ביום 21.1.08 הודיע זוננפלד לבנק על ביטול השיק ובד בבד הודיע לנעילה בטוחה על ביטול הסכם ההשקעה, זאת במכתב בא כוחו מיום 23.1.08 (נספח ג' לתצהיר זוננפלד), כדלקמן: "נוכח פגם יסודי בהתקשרות ופגם בגמירות הדעת של מרשי, הנני מודיע בזה בשמו על ביטול "הסכם ההשקעה" שבנדון. בנוסף, הופר ההסכם על ידכם בהפרה יסודית, וגם נוכח ההפרה מודיע בזה מרשי על ביטול החוזה. למרשי נמסר מידע לפיו מר דוד רבן עושה בנכסי החברה כבתוך שלו, בניגוד לכל דין, ותוך הפרת אמונים כלפי מרשי, ונוכח מידע זה ברור שבנוסף להפרה הקיימת המתבטאת באי הקצאת המניות (למרשי ולאחרים שהשקיעו), אזי מרשי זכאי לכל סעד נוכח התקיימות הפרה צפויה. נוכח כשלון תמורה מלא ופגם מהותי בהתקשרות, ביטל מרשי כמובן את השיק אשר הוצא ממנו בנסיבות של העדר רצון וגמירת דעת כמתחייב לפי כל דין". ביום 22.1.08 נשלח אל זוננפלד מכתבו של רו"ח אוליאניצקי בעניין העברת המניות (נספח ו' לתצהיר זוננפלד), כדלקמן: "ברצוני להודיעך לבקשת הנהלת החברה כי המחאה מספר 88162... הופקדה לח"ן הבנק של החברה. מצורף בזה טופס להעברת חצי אחוז ממניות החברה לידיך מידיו של דוד רבן. נבקשך להכין את פרטיך בטופס להעברת המניות האמורות. נא צור קשר עם מר רבן להגשת טופס העברת המניות". לטענת זוננפלד, בפועל לא צורף למכתב כל טופס, ואין גם חולק, כי זוננפלד מעולם לא חתם על טופס העברת מניות. ביום 27.1.08 דחתה נעילה בטוחה את הודעת ביטול ההסכם, זאת במכתב ב"כ נעילה בטוחה (נספח ז' לתצהיר זוננפלד בתמיכה להתנגדות). במכתב זה צוין, כי החברה הסתמכה על ההשקעה וביטולה גרם לה נזקים כבדים. ביום 29.1.08 הגישה נעילה בטוחה את השיק לביצוע בהוצאה לפועל. בפברואר 2008 נרשמה על שמו של זוננפלד מניה אחת מתוך 100 המניות המונפקות של נעילה בטוחה (תדפיס רשם החברות נספח ט' לתצהיר זוננפלד בהתנגדות). מניה זו הועברה אל זוננפלד מחברה הולנדית שהחזיקה עד אז בכל מניות החברה (secure lock international b.v.), לאחר שאלו הועברו אליה על ידי רבן (ראה נספח ג' לתצהיר זוננפלד בשלב ההתנגדות). רבן אישר, כי ביוני 2008 הפסיקה נעילה בטוחה את פעילותה (ראה עדות רבן בעמ' 49, 54 לפרוטוקול, נת/1 - הודעת רו"ח אוליאניצקי לפקיד השומה וכן נספח י"א לתצהיר זוננפלד, מכתבו של פקיד השומה לגבי חקירה). עוד אישר, כי לקראת מועד זה החל הבנק להחזיר שיקים של החברה (ראה תשובותיו לשאלון), אם כי תלה זאת באי פרעון השיק על ידי זוננפלד. רבן אישר, כי בשלב זה הועברו פעילות נעילה בטוחה וזכויותיה בפטנט לחברת לוק ויזן בע"מ, אותה הקים בינואר 2008 (ראה נת/2, נספח ו' לתצהיר רבן וכן עדותו בעמ' 54 לפרוטוקול). האופן המדויק בו הועברו נכסים אלה של נעילה בטוחה אל חברה אחרת לא הוברר. בנוסף, בוצע על ידי רבן תהליך שכונה על ידו "התמרה", כדבריו בתצהירו: "גם הנתבע בעלים בה מתוקף התמרה שנעשתה לכל בעלי המניות מהתובעת אל חברת לוק ויז'ן בעלת הפטנט". "התמרה" כללה את המהלכים הבאים: מניות כל בעלי המניות בחברת נעילה בטוחה, לרבות מנית זוננפלד, הועברו אל רבן (נת/3) וממנו אל חברת לוק ויז'ן בע"מ (נת/4), ללא ידיעת והסכמת זוננפלד. בד בבד, אף זאת ללא ידיעתו והסכמתו של זוננפלד, הוקצו לו, כמו גם לבעלי המניות האחרים בנעילה בטוחה, מניות בחברת לוק ויז'ן. ביום 27.4.08 התקיים דיון בהתנגדות זוננפלד וניתנה בהסכמה רשות להתגונן. בדיון העידו מטעם נעילה בטוחה דוד רבן, עו"ד יובל רזין, רו"ח ברוך אוליאניצקי, מיקי רון, יוסי פרוכטר וליטל גבעוני. מטעם זוננפלד העידו זוננפלד עצמו וכן אמיר פליישר. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות זוננפלד נעילה בטוחה טוענת, כי מדובר בתביעה שטרית, ולפיכך על זוננפלד רובץ הנטל להוכיח הגנה מפני השטר. לשיטת נעילה בטוחה, זוננפלד לא עמד בנטל ולא הוכיח כל הגנה ועל כן יש לחייבו בפרעון השטר. נעילה בטוחה מכחישה קיומה של כל הטעיה מצידה כלפי זוננפלד, וכן מכחישה את כל הטענות אודות הפרת ההסכם או קיומם של אי סדרים ומשיכת כספים לצרכים פרטיים. נעילה בטוחה טוענת, כי זוננפלד ידע היטב כי הוא משקיע בחברת "סטרט-אפ" שאינה אלא "רעיון" בשלבי הקמה וכי מדובר בהשקעה רבת סיכון, אלא שעתה הוא מבקש לחזור בו מהעיסקה בחוסר תום לב מטעמי כדאיות בלבד. נעילה בטוחה מוסיפה, כי גם אם היה מתברר שרבן הציג מצגי שווא, הרי שאין הם מחייבים את החברה, בהיותה אישיות משפטית נפרדת. זוננפלד טוען, כי ביטל את הסכם ההשקעה ואת השיק כדין, משהתברר כי התקשרותו בעיסקה היתה פרי מצגי שווא והטעיה שהטעתה אותו נעילה בטוחה, באמצעות נציגה רבן, הן בכל הנוגע לבעלותה וזכויותיה של החברה בפטנט, הן בנוגע לקיומה של פעילות יצור ושיווק בחברה והן לגבי מצבה הפיננסי. כמו כן, טוען זוננפלד כי נעילה בטוחה הפרה את ההסכם, בכך שלא הקצתה לו כלל מניות כפי שהתחייבה ואף העבירה את זכויותיה בפטנט, ככל שהיו לה כאלה, לחברת לוק ויז'ן. לפיכך טוען זוננפלד כי דין התביעה להידחות. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את הראיות ונתתי דעתי על טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. הוכח לי באופן מספק, כי זוננפלד הוטעה והוצגו לו מצגי שווא במהלך המו"מ לקראת חתימת הסכם הרכישה, וכי התקשר בהסכם זה עקב הטעיה זו. כמו כן סבורני כי הסכם ההשקעה אף הופר על ידי נעילה בטוחה בהפרות יסודיות, אשר הקנו לזוננפלד עילה לביטולו. כידוע, המדובר בענייננו בצדדים קרובים לשטר, והלכה היא כי בין צדדים קרובים ניתן להעלות כטענת הגנה גם טענות התוקפות את עיסקת היסוד עצמה (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי פ"ד נה(4) 193). מכאן כי זוננפלד עמד בנטל המוטל עליו. אין ממש בטענת נעילה בטוחה, לפיה גם אם הוצגו על ידי רבן מצגי שווא והוסתר על ידו מידע רלוונטי, אין בכך כדי לחייב את החברה, בהיותה אישיות משפטית נפרדת. הוכח באופן ברור, כי רבן היה המוציא והמביא בענייניה של החברה, ניהל בשמה משאים ומתנים עם משקיעים, מינה עבורה עובדים ונושאי משרה (ראה, למשל, דבריו שלו בס' 24 לתצהירו: "העסקתי לתקופת ניסיון את מר אמיר פליישר כמנכ"ל החברה, אלא לאחר תקופה של כחודש מאז תחילת העסקתו, החלטתי לפטרו"), היה בעל זכות חתימה בה (ראה תשובותיו לשאלון) ובהתאם גם חתם בשמה על הסכם ההשקעה. מכאן כי בפעולותיו כלפי זוננפלד ייצג את נעילה בטוחה וכל מעשיו ומצגיו מחייבים אותה לכל דבר ועניין. לגירסת זוננפלד, טרם חתימת הסכם ההשקעה הציג לו רבן את נעילה בטוחה כחברה שיש בבעלותה הבלעדית פטנט עולמי בתחום הגנת כלי רכב מגניבה, וכן הציגה כעוסקת בזמן אמת ביצור ושיווק של המערכת, שכבר נוסתה והצליחה בארצות רבות, כדבריו בס' 1 לתצהירו: "מר רבן הסביר לי בפירוט אודות החברה ואודות המוצר, והוא הציג בפני מצגת מחשב אודות הפטנט. מר רבן אמר לי מפורשות, כי הפטנט אשר בבעלות החברה רשום כפטנט ברחבי העולם במספר מדינות רב. מר רבן אמר לי כי החברה באופן ישיר ולא על ידי חברות אחרות הנה הבעלים של הפטנט במדינות רבות ברחבי העולם, בעלת מלוא הזכויות בפטנט ובעלת זכויות השימוש הבלעדיות בפטנט. מר רבן אמר לי מפרשות, כי זכות השימוש בפטנט הנה בבלעדיות החברה. מר רבן אמר לי, כי החברה עוסקת ופועלת במלוא המרץ ותוך שימוש בכפסים רבים ומשאבים גדולים בייצור, שיווק ופיתוח הפטנט - דהינו החברה עוסקת גם בייצור פיזית, גם בשיווק וגם בהמשך פיתוח הפטנט". אני נותנת אמון מלא בדברי זוננפלד לגבי מצגים אלה. עדותו היתה בעיני תמימה, מהימנה ומשכנעת. דבריו לגבי המצגים שהציג לו רבן נתמכו גם בעדות פרוכטר, כדלקמן: "הבנתי שהפטנט רשום על שם נעילה בטוחה. אחרת לא הייתי משקיע... אם אני נשאל מה נאמר לי אז - שהתובעת יש לה בבלעדיות את הפטנט של המתקן הזה, של המכשיר. שהיא מחזיקה בבלעדיות, זה מה שנאמר לי" (עמ' 36 לפרוטוקול וכן "כל כניסתי לנושא היתה בידיעה שיש פטנט רשום לחברה" (עמ' 38 לפרוטוקול). גם בהסכם ההשקעה עוגן, לטעמי, מצג ברור לפיו בבעלותה הבלעדית של החברה טכנולוגיה הרשומה כפטנט, וכן מצג ברור לגבי העובדה שהחברה כבר עוסקת בהווה בייצור ושיווק המערכת המבוססת על טכנולוגיה זו. סבורני, כי הדברים עולים מלשון ההסכם, כדלקמן: "הואיל: והחברה עוסקת ביצור, שיווק ופיתוח של מערכת נגד גניבה של כלי רכב/שיט בטכנולוגיה חדישה בבעלות החברה ועליה נרשם/קיים פטנט ברחבי העולם" וכן: "והממציא העביר לחברה זכות שימוש בלעדית בפטנט לצורך יצור, שיווק ושימוש במוצר" (ההדגשות הוספו - ש.ר.). איני מקבלת את פרשנות נעילה בטוחה, לפיה אין בהסכם אלא מצג לגבי זכות שימוש בלעדית של החברה בפטנט וכוונות לעסוק בפיתוחו של הפטנט בעתיד. סבורני, כי פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם ומוציא דברים מהקשרם. כמו כן, ההסכם נוסח על ידי רבן, ומניה וביה יש לפרשו כנגד מנסחו. גירסת רבן, לפיה כל שנמסר לזוננפלד היה כי נעילה בטוחה אינה אלא "סטרט אפ" - "פוטנציאל" גרידא שטרם החל בפעילות, וכי הובהר לו כי אינה בעלת הפטנט אלא רק בעלת זכות להשתמש בו, אינה משכנעת בעיני ואינה מתקבלת על דעתי. סבורני כי אפילו זוננפלד, פתי ככל שיהא, לא היה מסכים להשקיע למעלה מרבע מליון שקלים תמורת חלק מזערי ב"פוטנציאל" עלום שכזה. הרושם המתקבל הוא, כי רבן הציג לפני זוננפלד את חלומותיו שלו, כאילו היו כבר מציאות, באופן שעלה כדי מצג שווא והטעיה בנקודות מהותיות להתקשרות. עדותו של רבן היתה בעיני כולה בלתי משכנעת ובלתי מהימנה. העדות השתנתה מפעם לפעם לפי ההקשר, היתה רוויה סתירות ותמיהות ובלטה באופייה המתחמק והנפתל. התרשמתי, כי עשה כל מאמץ על מנת לערפל ולטשטש את התמונה בכל הנוגע לפטנט ולחברות שהוא מפעיל. גם עדיה האחרים של נעילה בטוחה, רו"ח אוליאניצקי והגב' גבעוני, העידו באופן מתחמק ולא מהימן. רו"ח אוליאניצקי הרבה להשיב כי אינו יודע ואינו זוכר וסתירות נתגלעו בעדותו גם בעניין תיעוד משיכות כספיות של רבן מהחברה. כך, תחילה העיד כי לא ידוע לו שרבן משך כספים מהחברה לצרכים אישיים (עמ' 14 לפרוטוקול), אך בהמשך סייג והעיד כי ככל שמשך כספים כאלה הרי ש:"הוא חויב בגין כספים אלה והחזיר אותם". תחילה העיד כי בשנת 2007 לא בוצעו על חשבון החברה כל נסיעות לחו"ל, ובסופו של דבר התברר כי בוצעו כ - 14 נסיעות כאלה. סתירות ופרכות ניכרות נתגלעו בגירסתו של רבן בנוגע לבעלות בפטנט הנטען ולזכויות בו. אציין, כי עצם קיומו של פטנט שכזה נותר בעיני לוט בערפל. אמנם, בסעיף 3 לתצהירו טען רבן כי הוא המציא את הפטנט, וכי הפטנט נמצא בבעלותו ורשום על שמו, תוך שהפנה למסמך זר שצירף כנספח א' לתצהירו), אך לא רק שלא הצלחתי לרדת לחקרו של מסמך זה מבחינת תוקפו ומשמעותו, אלא שרבן עצמו הודה כי אין הוא אלא אישור לרישום בקשה לפטנט, ולא אישור לקיומו של פטנט רשום. גם עו"ד רוזין, אשר ליווה את רבן בעת הקמת החברות, אישר בחקירתו כי כל שראה היה תדפיס של בקשת פטנט עולמי, ולא פטנט. זאת ועוד. עיון במסמך זה מלמד כי מגישי הבקשה לגבי פטנט זה היו רבן עצמו וחברה בשם לוק ויז'ן בע"מ, דהינו - על פני הדברים אין נעילה בטוחה נזכרת כלל בנוגע לרישום הפטנט. למרות זאת, בתשובותיו לשאלון הצהיר רבן כי: "נעילה בטוחה הינה בעלת מלוא הזכויות בפטנט" ובהמשך העלה גירסה שונה במעט: "בעלי הזכויות בפטנט הם נעילה בטוחה על ידי המחאה מדוד רבן ורבן יבוא יצוא בע"מ". עו"ד רוזין מסר בחקירתו, לעומת זאת, כי: "אנחנו היינו בהקמה של המבנה של החברות, שאני הייתי עדיין לא גמרו את המבנה. היתה חברה ישראלית אבל לא חברה זרה. החברה הישראלית עדיין לא היתה בבעלות חברה זרה. ישנה חברה זרה שהיתה בעלת הפטנט" (עמ' 7-8 לפרוטוקול מיום 2.9.10). גם רו"ח אוליאניצקי העיד כי: "למיטב זכרוני היה רשום על מר רבן ואיזה שהיא חברה זרה או באמצעותה, אני חושב ששניהם ביחד, לא זוכר" (עמ' 33 לפרוטוקול). מיכאל רון העיד בעניין זה: "... החברה של הפטנטים היתה עדיין הולנדית...החברה הישראלית היתה צריכה לקבל את כל הזכויות שהיתה לחברה ההולדנית, וההולנדית היתה צריכה להעביר את כל הזכויות לחברה הישראלית... לא ידוע לי בתקופי שלי שהמערכת הזאת עברה מהולנד" (עמ' 45 לפרוטוקול). פליישר אף הוא העיד: "הוסבר לי שהפטנט ובעצם כל מה שקשור בפטנט של המוצר הזה יושב בחברה בהולנד, והיזם יוציא את הפטנט משם וזה בעצם התעודת ביטוח שלהם, אבל הוא הקים חברה נוספת בישראל והוא הנשיא שלה, יושב ראש שלה, הוא מטעמה, והוא חתם מטעם החברה ההולנדית... בכל התקופה הזאת ניסיתי מספר פעמים לראות את הנייר, את הנייר עצמו לא ראיתי, את הסיפור שהוא יושב בכספת שמעתי הרבה פעמים, שהפטנט עצמו יושב בכספת, המסמכים של הפטנט עצמו, וגם ביררתי עם מיקי רון, גם הוא בפועל לא ראה את המסמכים" (עמ' 80 לפרוטוקול). עו"ד רוזין העיד כי בענייני הפטנט טיפל עורך דין, אך לא נקב בשמו (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.9.10), ומכל מקום נעילה בטוחה לא הביאה לעדות כל עורך דין שיכול היה לשפוך אור על ההליכים שננקטו בעניין הפטנט ועל תוקפו ומעמדו. בתצהיר המשלים שהגיש רבן, זנח רבן את הטענה כי הבעלות בפטנט שייכת לנעילה בטוחה, וגרס כי: "הפטנט רשום על שמי כממציא ועל שם חברת לוק ויז'ן". בחקירתו הודה רבן בסופו של דבר, כי למעשה מעולם לא היתה לנעילה בטוחה בעלות בפטנט כלשהו (עמ' 57 לפרוטוקול). בשלב זה טען, כי הזכות שהיתה לנעילה בטוחה היתה זכות שימוש בלעדית שהועברה אליה על ידי ה"ממציא", אלא שלא הוברר מי היה בעל הזכויות בפטנט ומוסמך להעבירן. אם לא די בזאת, הרי שלמעט דבריו של רבן עצמו, לא הובאה כל אסמכתא להענקת זכויות כלשהן בפטנט, לרבות זכות שימוש, לנעילה בטוחה. גירסה נוספת לבעלות בפטנט הופיעה בשלב מאוחר, במסגרתה נטען כי הבעלות בפטנט הועברה על ידי רבן לחברת לוק ויז'ן, שבתצהיר המשלים שהגיש רבן צוינה כחברת בת של נעילה בטוחה, בניגוד למצב האמיתי, לפיו נעילה בטוחה היא לכאורה חברה בת של לוק ויז'ן. זאת ועוד. התברר כי חברות נוספות שהקים רבן, חלקן בשמות דומים מאד, הן בארץ והן בחו"ל, פועלות בהקשר לפטנט. כך, הוברר כי חברת רבן יבוא יצוא בע"מ, חברת נעילה בטוחה (ישראל) בע"מ וחברה הולנדית בשם raban lock international b.v.) אף ניהלו הליכים בעניין פטנט זה או דומה לו (ראה נספח ד' לתצהיר רבן). גם על רשת החברות הללו וקשריהן לפטנט נותר ערפל סמיך (וראה גם דברי מיקי רון בתמליל בעניין הקמת חברות רבות, וכן חקירת עו"ד רוזין, שהעיד כי היה אמור להקים עבור רבן "סטרקצ'ר" של חברות זרות וישראליות (עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 2.9.10). ודוק: ברי כי כל המידע, המסמכים והפרטים אודות הפטנט הנטען והזכויות בו, אמורים היו להימצא בידי רבן, כך שמאומה לא מנע ממנו להציגם בצורה ממצה ומסודרת. הסתירות והפרכות בעדותו, כמו גם העובדה שלא צירף אלא מספר זעום של מסמכים מעורפלים, יש בה כדי לחזק את גירסתו של זוננפלד, לפיה העובדות ביחס לפטנט ולזכויות בו לא הוצגו לו לאשורן. שוכנעתי, כי המדובר בפרט מהותי, וכי זוננפלד לא היה מתקשר בחוזה אלמלא הוצג לו כי לחברה בעלות בלעדית בפטנט. לפיכך, די בדברים אלה, למעשה, על מנת להקנות לזוננפלד עילה לביטול עיסקת היסוד וכן טענת הגנה מפני השטר. בנוסף, שוכנעתי כי גם המצג לפיו נעילה בטוחה הינה חברה פעילה העוסקת כבר ביצור ושיווק, היה בגדר מצג שווא, וכי הועלם מזוננפלד מצבה הפיננסי האמיתי של החברה, ובפרט העובדה כי למעשה קופתה ריקה לגמרי. לעניין זה הוכח, ואין על כך עוד חולק, כי בעת שנחתם הסכם ההשקעה, לא היתה בחברה כל פעילות של ייצור או שיווק (ראה, למשל, עדות אוליאניצקי, רון ופליישר "באותו שלב לא היה כלום" עמ' 81 לפרוטוקול). גם רבן עצמו הודה בכך ואישר כי באותה עת לא היתה החברה אלא "פוטנציאל" (ראה סיכומיו). הוכח, כי החברה לא מכרה מאומה, ופליישר העיד כי באותה עת היתה המערכת בה דובר בגדר "אב טיפוס" בלבד, שעוד לא היה בשל כלל ליצור ושיווק. אין חולק, כי דוחותיה הכספיים של החברה, ולו דוחות פרופורמה, לא הוצגו לזוננפלד טרם החתימה על הסכם ההשקעה ונעילה בטוחה נמנעה מהצגתם גם במהלך ניהול התיק. רק מתוך עדותו של רו"ח אוליאניצקי התגלה באקראי כי נערכו דוחות כאלה, ומשהוצגו על פי החלטת בית המשפט, התברר כי עולה מתוכם חשש שכבר בשלב בו חתם זוננפלד על הסכם ההשקעה, היתה קופת החברה ריקה. לאור הדוחות הכספיים מתעוררים אף ספקות לגבי השימושים שעשתה החברה כספי המשקיעים, ספקות המצטרפים לחששות שהעלו רון ופליישר. בנוסף לקיומה של הטעיה ביסוד ההתקשרות בעיסקת היסוד, שוכנעתי כי הסכם ההשקעה גם הופר על ידי נעילה בטוחה הפרה יסודית. לעניין זה מקובלת עלי טענת זוננפלד, לפיה נעילה בטוחה לא הקצתה לו מניות כפי שהוסכם מפורשות בהסכם ההשקעה, ובכך הפרה את ההסכם. נעילה בטוחה טוענת, כי עמדה בהתחייבותה כלפי זוננפלד בכך שבפברואר 2008 רשמה על שמו מניה אחת, אך טענה זו יש לדחות. אין חולק, כי המניה לא הוקצתה לזוננפלד על ידי החברה אלא הועברה אליו מבעל מניות אחר, וברי כי העברת מניות שונה מהקצאת מניות, ולו רק על שום שתמורתן של מניות שהועברו מגיעה לבעל המניות המעביר, בעוד במקרה של הקצאה, מוזרמת התמורה לקופת החברה (וראה גם עדות המבולבלת של רו"ח אוליאניצקי בעמ' 29 לפרוטוקול). מכל מקום, משהוסכם בהסכם ההשקעה על הקצאה ולא על העברה, לא היו החברה ורבן רשאים לבצע העברה בלא לקבל את הסכמתו של זוננפלד לשינוי. אין חולק, כי זוננפלד לא נתן מעולם את הסכמתו להעברת המניות ולא חתם על הטופס הנדרש לצורך כך, אך ההעברה בוצעה בכל זאת, בדרך שלא הובררה. העברה תמוהה זו של מנית נעילה בטוחה הינה כאין וכאפס לעומת הליך ה"התמרה" שנקט בו רבן לאחר מכן. ראשית, העביר על דעת עצמו את כל זכויות נעילה בטוחה בפטנט (ככל שהיו לה כאלה), אל חברת לוק ויז'ן. שנית, רבן העביר, שוב על דעת עצמו, את מנית זוננפלד בנעילה בטוחה אל עצמו (נת/3) ולאחר מכן אל לוק ויז'ן (נת/4). שלישית, הביא להקצאת מניות לזוננפלד בחברת לוק ויז'ן, הכל בלא ידיעתו ובלא הסכמתו של זוננפלד. פעולות כגון דא מחזקות את הרושם כי רבן אינו עורך כל הבחנה בינו לבין חברותיו השונות ובינן לבין עצמן, ורושם זה מצטרף לחשדות ולחששות שהעלו רון ופליישר בדבר אי סדרים בניהול החברות. מכל מקום, איני רואה צורך לקבוע ממצאים כלשהם בהקשר זה, משמצאתי שעיסקת היסוד בוטלה כדין יסוד הטעיה והפרה יסודית בהיבטים אחרים של הפרשה. לא אוכל שלא להעיר, כי זוננפלד עצמו נהג בפרשה כפתי (בלשון המעטה), וכי לאחר שאך בדוחק ניצל מאובדן כספו, אין לי אלא לקוות כי למד את לקחו. סוף דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת את נעילה בטוחה לשלם לזוננפלד הוצאות משפט, ובהן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ וכן כל הוצאות המשפט האחרות, ככל שהיו לו כאלה, לפי קבלות. פקדונות יוחזרו למפקידים. תם ונשלם. חוזהביטול חוזהפטנטים