פתח דבר 1. לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. 2. המבקש, יוספיאן (להלן: "יוספיאן"), עותר לקבלת סעד הצהרתי לפיו הסכם הנאמנות שנכרת ביום 20.12.2010 (להלן: "הסכם הנאמנות") בינו לבין המשיב 1, עופר שבת (להלן: "שבת"), מעולם לא נכנס לתוקפו, משום ששבת היה מצוי עובר לכריתתו של ההסכם בהליך של הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). לחלופין עותר יוספיאן להצהרה לפיה הסכם הנאמנות בטל מעיקרו מאחר והוסתר ממנו דבר היותו של שבת בהליך של הסדר נושים. עוד מבקש יוספיאן לקבוע כי יפויי הכח שניתנו על ידו מכח הסכם הנאמנות- בטלים. 3. מלכתחילה הוגשה התובענה גם כנגד המשיב 2, עו"ד מיכה צמיר (להלן: "עו"ד צמיר"), שערך עבור הצדדים את הסכם הנאמנות. בהסכמת הצדדים ועל פי החלטתי מיום 27.9.2012, נמחק עו"ד צמיר מהתובענה אך תצהירו שימש כחלק מחומר הראיות בתיק והוא אף נחקר על האמור בו. עיקרי העובדות 4. בשנת 2006 הציע שבת הסדר נושים לנושיו (תיק פש"ר 1742/06). ביום 12.4.2010 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הסדר הנושים המוצע. מאז ועד היום מצוי שבת בהסדר נושים, שכן ביצועו טרם הושלם. 5. במהלך חודש דצמבר 2010 או במועד סמוך לכך, נרקמה בין יוספיאן לבין שבת עסקה, לפיה ירכוש יוספיאן עבור עצמו ועבור שבת, בנאמנות, %100 זכויות במקרקעין ביפו, הידועים כגוש 7045 חלקה 57 (להלן: "המקרקעין"). מטרתם של השניים היתה להקים על המקרקעין בניין בן שש יחידות דיור, שחלק מדירותיו יימכרו לצדדים שלישיים וחלק יוקצו להם עצמם וכן לבנו של יוספיאן (להלן: "עסקת יפו"). יצויין כי לא היתה זו הפעם הראשונה בה שיתפו השניים פעולה בעסקת מקרקעין. עוד קודם לכן, בשנת 2009, ביצעו השניים עסקה, הקרויה בפיהם "עסקת גדרה, ועניינה מכירת מקרקעין בגדרה על ידי חברת שהייתה בבעלותם של יוספיאן ושותפו, מר גבי שעאר, לשבת, באמצעות חברות מטעמו. אין חולק כי עסקת גדרה הושלמה מבלי שנתגלעו בקשר אליה מחלוקות בין הצדדים. 6. לצורך ביצועה של עסקת יפו נכרת ביום 20.12.2010 הסכם הנאמנות שעיקריו הם אלה: הצדדים ינהלו משא ומתן עם חברת גן השיקמים בע"מ לשם רכישת המקרקעין; יוספיאן ישמש כנאמן מטעמם של שבת ונתנאל יוספיאן (בנו של יוספיאן), באופן שזכויותיהם של השניים ירשמו על שמו של יוספיאן בנאמנות עבורם; יוספיאן ירכוש 48% מהמקרקעין, בנו ירכוש 20% ואילו שבת ירכוש 32%; יוספיאן יירשם כרוכש של 100% מהמקרקעין; למימוש זכויות הנהנים יפקיד יוספיאן בידי עו"ד צמיר יפוי כח בלתי חוזר המסמיך אותו לפעול בנכסי הנהנים לפי הוראותיהם. בנוסף, ס' 4 להסכם הנאמנות קבע כדלקמן: "הנאמנות תסתיים בעת שהצדדים כאן או מי מהם, יבקשו למכור זכויותיהם, כולם או חלקם, בממכר. הנאמנות תסתיים גם במקרה שמי מהצדדים יקלע להליכי פשיטת רגל, פירוק או ינתן צו כינוס נכסים כנגדו" (ההדגשה אינה במקור - ח.ב.). 7. בהמשך לכך, ביום 13.1.2011 נכרת בין יוספיאן לבין חברת גן השיקמים בע"מ הסכם למכירת 100% מהזכויות במקרקעין ליוספיאן. בד בבד נכרת בין יוספיאן לבין שבת חוזה מימון, במסגרתו, בין השאר, חילקו הצדדים את הבעלות ביחידות הדיור בבניין העתיד להיבנות על המקרקעין ואת אופן מימונה של העסקה (להלן: "חוזה המימון"). חוזה המימון הטיל את עיקר נטל המימון על שכמו של יוספיאן, בעוד שחיוביו הכספיים של שבת על פיו היו זעומים למדיי. 8. ביום 12.12.2011 פנה יוספיאן, באמצעות בא כוחו, לשבת, במכתב המודיע על ביטול הסכם הנאמנות. על פי הנטען באותו מכתב, נודע ליוספיאן ולבנו, באופן מפתיע, כי עובר להסכם הנאמנות היה שבת מצוי בהליכי פש"ר ו/או הסדרי חובות (נספח ט' לתצהירו של יוספיאן). 9. ביום 5.7.2012 הוגשה התובענה שלפניי. נטען בה כי שבת הסתיר מיוספיאן את עובדת היותו מצוי בהליך של הסדר נושים. יוספיאן טען כי המצאותו של שבת בהסדר נושים גוררת אחריה את בטלות הסכם הנאמנות, ולחלופין מקימה לו זכות לבטל את הסכם הנאמנות מחמת הטעייה ומצג שווא. מנגד, טען שבת להגנתו כי המשא ומתן בינו לבין יוספיאן התנהל בקלפים גלויים, וכי יוספיאן ידע על כך ששבת מצוי בהליך של הסדר נושים, וזו גם היתה הסיבה אשר בגינה בחרו הצדדים לנקוט במנגנון של נאמנות לביצוע העסקה ביניהם, תוך הסתרת מעורבותו של שבת מפני הבנקים שהיו אמורים לממן את הבניה. דיון 10. השאלות העיקריות הטעונות הכרעה הן אלה: האם יוספיאן ידע, עובר לכריתתו של הסכם הנאמנות, כי שבת מצוי בהליך של הסדר נושים אם לאו; בהנחה שיוספיאן לא ידע על כך בזמן כריתתו של הסכם הנאמנות, האם דבר היותו של שבת נתון בהליכי הסדר נושים מפקיע את תקפו של הסכם הנאמנות. 11. לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין והעדים מטעמם ועיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי יוספיאן להוכיח במידה הנדרשת את טענתו לפיה לא ידע בעת כריתתו של הסכם הנאמנות ששבת מצוי בהסדר נושים. בנוסף באתי לכלל מסקנה כי המצאותו של שבת בהסדר נושים אינה מפקיעה את הסכם הנאמנות. ממילא דין התובענה להדחות. להלן יפורטו הנימוקים למסקנות אלה. 12. בתצהירו טען יוספיאן כי לא התחקה אחר השיקולים שעמדו מאחורי בקשתו של שבת להסתיר את מעורבותו בעסקה באמצעות הסכם הנאמנות. ממילא הוא גם לא הציע כל הסבר מניח את הדעת על מה ולמה היה צורך במינויו כנאמן על זכויותיו של שבת, למרות שניתן היה לצפות ממנו כי יבקש לברר עם שבת מדוע זה האחרון מבקש להסתתר מאחורי מנגנון של נאמנות. והרי זו אינה דרך המלך לעריכת עסקאות מקרקעין. רק בחקירתו הנגדית, רמז יוספיאן, לראשונה, כי הסיבה שלדעתו הניעה את שבת ליזום הסדר של נאמנות היתה רצונו להסתיר רכוש מפני בת זוגו לשעבר. אל מול הסבר זה, העיד עו"ד צמיר כי הרעיון שלפיו יוספיאן ישמש נאמן על זכויותיו של שבת במקרקעין הועלה על ידי עו"ד צמיר, ולא על ידי שבת, והוצג לצדדים במסגרת הפגישה שנערכה במשרדו בחודש נובמבר 2010. עו"ד צמיר העיד כי המליץ לצדדים לפעול במתווה של נאמנות בכל הנוגע לזכויותיו של שבת, אך ורק בשל היותו של שבת בהסדר נושים ובשל חובות שהיו לו כלפי בנקים, ומאחר והיה חשש שמסיבה זו הבנקים יסרבו לממן את ביצוע הבניה. הסתרתו של שבת מאחורי מנגנון נאמנות נועדה לאפשר לצדדים לקבל מימון בנקאי לצורך ביצוע העיסקה (סעיף 5 לתצהירו של עו"ד צמיר וכן עדותו בע' 29 לפרוטוקול).דבריו אלה של עו"ד צמיר לא נסתרו בחקירתו הנגדית וגרסתו משכנעת והגיונית לא פחות מגרסתו הכבושה של יוספיאן, שהועלתה כאמור לראשונה רק בעת חקירתו הנגדית. 13. יתר על כן, יוספיאן עצמו ציין בתצהירו כי: "לא ניסיתי להתחקות אחר שיקוליו של המשיב 1 לעניין בקשתו לרכישת חלקו במקרקעין באמצעות נאמן. יחד עם זאת ידעתי כי מדובר בעסקה הדורשת מאת הרוכשים, באופן טבעי, יכולות מימון הולמות, הן לשלב של רכישת המקרקעין (לרבות מס הרכישה) ובפרט לשלב השני - בניית השלד ובניית 6 יחידות הדיור ושיווקן, לרבות הסתייעות ביועצים ומומחים שונים, הליך אשר טומן בחובו הוצאות גבוהות ביותר, ולעיתים קרובות גם הוצאות נוספות בלתי צפויות" (סעיף 25 לתצהיר יוספיאן). בהמשך תצהירו הצהיר יוספיאן כי: "הסכם הנאמנות לא נוצר בחלל ריק, ואני לא הסכמתי לרכוש בנאמנות את חלקו של המשיב 1 לו הוא טוען, "בשל עיניו היפות" או בשל כל סיבות אחרת שאינה נשיאה בתשלומים בקשר עם רכישת המקרקעין ..."(סעיף 32 לתצהיר יוספיאן). דבריו אלה של יוספיאן כי לא הסכים "סתם כך" לשמש נאמן מטעמו של שבת, וזאת בעסקה הדורשת הוצאות גבוהות ובלתי צפויות, אינם מתיישבים עם טענת יוספיאן, לפיה לא התחקה אחר שיקוליו של שבת בבקשתו לפעול במתווה נאמנות; הם מתיישבים טוב יותר עם המסקנה כי יוספיאן ידע על מעורבות שבת בהליך של הסדר נושים ושיתף עימו פעולה בנסיון ההסתרה מפני הבנקים (ואולי גם מפני נושיו האחרים של שבת). נציין בהקשר זה שיוספיאן הבהיר כי הוא התעקש על הכנסת סעיף 4 להסכם הנאמנות (סעיף 6 לתצהיר יוספיאן). נראה כי התעקשותו זו עומדת בסתירה לטענתו לפיה לא התענין באשר לסיבות שהניעו את שבת להסתתר מאחורי מנגנון של נאמנות. 14. אינדיקציה נוספת שיש בה לתמוך במסקנה כי יוספיאן ידע כל העת על הסדר הנושים של שבת, נובעת מכך שרק ביום 12.12.2011 העלה יוספיאן לראשונה את הטענה לפיה נודע לו כי שבת מצוי בהליך של הסדר נושים (נספח ט' לתצהיר יוספיאן). נציין בהקשר זה כי יוספיאן עצמו העיד כי גילה בדרך מקרה את דבר היותו של שבת בהסדר נושים, עוד בחודש מאי 2011, בעקבות שיחת אקראי שניהל עם נהגו של שבת (ע' 5 לפרוטוקול). נשאלת איפוא השאלה כיצד זה יתכן שיוספיאן שמר לעצמו ידיעה כה מרעישה לשיטתו, ורק בחלוף שבעה חודשים הטיח לראשונה בפניו של שבת את הטענה בדבר בטלותו של הסכם הנאמנות מחמת קיומו של הסדר הנושים. ודוק: היחסים בין השניים עלו על שרטון זמן רב קודם לכן, כעולה ממכתבים ששלח יוספיאן לשבת מיום 18.9.2011 ומיום 26.10.2011 (נספחים י' וי"א לתצהירו של שבת), בהם התרעם על התנהלותו של שבת וביקש למכור את חלקו במקרקעין. הדעת נותנת שאם אכן נודע ליוספיאן על הסדר הנושים בחודש מאי 2011, ולא עובר לכריתתו של הסכם הנאמנות כנטען על ידי שבת, יש להניח כי הוא היה טוען לבטלות הסכם הנאמנות במועד מוקדם יותר, ולא רק ביום 12.12.2011. שתיקתו של יוספיאן בענין זה עד ליום 12.12.2011 מתיישבת יותר עם המסקנה כי ידע על מצבו של שבת במועד מוקדם יותר מזה שבו הוא מודה וכי העלאת הטענה בענין זה נעשתה בעקבות יעוץ משפטי שקיבל, כדי לנסות ולהתנער מהסכם הנאמנות על רקע מחלוקות אחרות שנתגלעו בינו לבין שבת. 15. בחקירתו הנגדית נשאל יוספיאן מדוע המתין עד לחודש דצמבר 2011 אם ידע על הסדר הנושים כבר בחודש מאי 2011, והשיב כי לא היה לו נעים להטיח בשבת את דבר היותו פושט רגל וכי לא רצה לפגוע בו (ע' 6 ו- 7 לפרוטוקול). הסבר זה דחוק ואיננו משכנע, הן בשים לב לכך שמדובר באיש עסקים, הן בשים לב לכך שבאותה עת כבר ממילא עלו יחסיו עם שבת על שרטון והן בשים לב לכך שמדובר ביחסים עסקיים שאינם מבוססים על קשרי חברות בין השניים. 16. בסיכומיו טען יוספיאן כי ניסוחו של סעיף 4 להסכם הנאמנות בלשון עתיד, קרי כי הנאמנות "תסתיים גם במקרה שמי מהצדדים יקלע להליכי פשיטת רגל, פירוק או יינתן צו כינוס נכסים נגדו ", מעיד כי בזמן אמת, במועד כריתת הסכם הנאמנות, לא ידע יוספיאן כי שבת מצוי בהליך של הסדר נושים. אינני מקבל טענה זו. לשון הסעיף אינה שוללת את האפשרות כי כבר באותה עת ידע יוספיאן על הסדר הנושים בו מצוי שבת. השימוש שעשו הצדדים בלשון עתיד מתיישבת עם האפשרות שיוספיאן ידע על כך ששבת מצוי בהליך של הסדר נושים וולנטרי לפי סעיף 19א' לפקודה, והוא ביקש להגן על עצמו מפני מצב שבו הסדר הנושים ייכשל ובעקבות כך שבת יוכרז פושט רגל. 17. יוספיאן מקשה בסיכומיו כיצד זה ייתכן שבהסכם הנאמנות לא נאמר דבר וחצי דבר על כך ששבת מצוי בהסדר נושים, ומכאן הוא מבקש ללמוד כי הדבר הוסתר ממנו. אינני מקבל טענה זו. מנגנון הנאמנות נועד להסתיר מעיני הבנקים את מעורבותו של שבת בעיסקה. בנסיבות אלה סביר להניח שהצדדים להסכם הנאמנות לא ששו לכתוב בגוף ההסכם מהי הסיבה האמיתית לכריתתו, בבחינת "אין אדם משים עצמו רשע", שהרי ההסכם לא נותר בחזקתם בלבד, אלא הועבר ללשכת מיסוי המקרקעין, ובכך נחשף בפני צד שלישי (ראה ס' 10 לתצהירו של עו"ד צמיר). ודוק: העובדה שלא צויינה בגוף ההסכם הסיבה בגינה הונהג מנגנון של נאמנות, אינה שנוייה במחלוקת. זוהי עובדה נייטראלית, שאינה מחזקת את גרסתו של מי מהצדדים. אם שתיקת ההסכם פועלת נגד גרסתו של שבת, הרי שבאותה מידה של ממש היא פועלת גם נגד גרסתו של יוספיאן, לפיה הנאמנות נועדה להסתיר רכוש מעיני בת זוגו לשעבר של שבת. במילים אחרות, כשם שהסכם הנאמנות איננו מציין כי הסיבה לקיומו היא הרצון להסתיר מפני הבנקים את מעורבותו של שבת בעיסקה, כך גם לא נאמר בו שהמטרה היא להסתיר רכוש מפני רעייתו. 18. עוד מקשה יוספיאן כיצד זה ניתן לייחס לו הסכמה להתקשר בחוזה מימון עם שבת לנוכח היותו של שבת נתון בקשיים כלכליים. התשובה לטענה זו מצוייה בעדותו של יוספיאן עצמו, שהרבה לתאר כיצד חי לו שבת חיי מותרות, החזיק נהג צמוד ורכב מפואר מסוג מרצדס, ואף ניהל עימו שנה קודם לכן עסקת מקרקעין אחרת בגדרה. מכאן שיוספיאן יכול היה להתרשם בנקל שחרף היותו נתון בהסדר נושים, חי לו שבת ברמת חיים גבוהה במיוחד. זאת ועוד, במסגרת חוזה המימון הוטל עיקר הנטל הפיננסי על יוספיאן, ואילו החיובים שהוטלו על שבת היו זעומים למדיי, כך שממילא לא יכול היה יוספיאן לצפות משבת לגדולות ונצורות בתחום הפיננסי. 19. סיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי בעת כריתתו של הסכם הנאמנות יוספיאן לא ידע על כך ששבת מצוי בהסדר נושים. ממילא, לא עלה בידו לבסס עילת ביטול של הסכם הנאמנות בגין טעות או הטעייה. 20. זאת ועוד, אף אם הייתי מוכן להניח לטובתו של יוספיאן כי אכן לא ידע על הסדר הנושים של שבת קודם לחודש מאי 2011, עדיין לא היה בכך כדי להועיל לו לבטל את הסכם הנאמנות בהודעה ששלח רק ביום 12.12.2011. הטעם לכך הוא שיוספיאן החמיץ את פרק הזמן הסביר למתן הודעת ביטול, כמפורט להלן. 21. לפי סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), ביטול חוזה שנפל פגם בכריתתו "יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול...". אין איפוא תוקף להודעת ביטול מאוחרת, שנמסרה בחלוף פרק הזמן הסביר. לעניין זה מציינת המלומדת ג' שלו כי: " הודעת ביטול מאוחרת, מעבר לזמן הסביר, אין לה תוקף, והחוזה עומד בתוקפו חרף הפגם בכריתתו ... הגיונה של דרישת הזמן הסביר שבתוכו יש למסור את הודעת הביטול טמון בברירת הביטול. ברירה זו, לבטל את החוזה או להשאירו תקף, מוקנית למתקשר שנפל פגם ברצון הכריתה שלו. אולם ברירה זו אינה עומדת לו לנצח. עליו להחליט בתוך זמן סביר על עמדתו כלפי המשך קיומו של החוזה הפגום. לאחר עבור הזמן הסביר נוצרת הנחה של ויתור על זכות הביטול והשלמה עם הפגם; ובעוד שהבחירה בביטול החוזה טעונה מעשה אקטיבי (הודעת הביטול), יש שהבחירה בקיום החוזה מסתברת מנסיבות העניין, וביניהן - עצם חלוף הזמן הסביר. איחור מתמשך בנקיטת פעולה יזומה לביטול החוזה נוכח ידיעת הפגם שנפל בו מוליך להשערה של רצון המתקשר להמשיך ולהיות קשור בחוזה. ... כידוע מבחן הסבירות הוא מבחן אובייקטיבי שיופעל על ידי בית המשפט. הזמן הסביר שבתוכו יש לתת הודעת ביטול ייקבע לפי נסיבות העניין. סבירות הזמן אינה נמדדת על פי אמות מידה כלליות ומופשטות, המנותקות מההקשר העובדתי, אלא נבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו" (גבריאלה שלו דיני חוזים- החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 365-366 (תשס"ה-2005)). בהקשר זה, ראה למשל ע"א 700/83 כהן נ' הרשקוביץ, פ"ד לט(4) 471, 475 (1985), וע"א 719/78 איליט בע"מ נ' אלקו בע"מ, פ"ד לד(4) 673, 683 (1980). בשני המקרים הללו נקבע כי משך זמן של שלושה חודשים שחלף עד להודעת ביטול חוזה, הוא בלתי סביר. בענייננו, לשיטתו שלו, התמהמה יוספיאן עם הודעת הביטול של הסכם הנאמנות במשך שבעה חודשים, שהרי לפי עדותו עוד בחודש מאי 2011 נודע לו ששבת מצוי בהסדר נושים, אך הודעת הביטול נשלחה על ידו רק ביום 12.12.2011. בנסיבות אלה, גם אם הייתי מקבל את טענת יוספיאן כי נפל פגם בכריתתו של הסכם הנאמנות, בין מחמת טעות ובין מחמת הטעייה, היה מקום למסקנה כי הודעת הביטול חסרת תוקף, באשר היא לא נשלחה תוך זמן סביר כנדרש על פי סעיף 20 לחוק החוזים. גם מטעם זה יוספיאן לא היה זכאי לבטל את הסכם הנאמנות. 22. מסקנתי האמורה מייתרת את הצורך בהכרעה בשאלה השניה העומדת על הפרק, היא השאלה האם עצם המצאותו של שבת בהליך של הסדר נושים, מפקיעה את תקפו של הסכם הנאמנות. יחד עם זאת, על מנת שהמלאכה לא תימצא חסרה, אתייחס גם לשאלה זו. 23. לשיטתו של יוספיאן, הליך של הסדר נושים הוא הליך פשיטת רגל לכל דבר וענין, ולכן היותו של שבת בהליכי הסדר נושים כמוה כהמצאותו בהליכי פשיטת רגל. אינני מקבל עמדה זו. בדיני חדלות פרעון קיימת הבחנה ברורה ומפורשת בין הליכי פשיטת רגל, שראשיתם בבקשה להכריז על חייב מסויים בתור פושט רגל, לבין הליכי הסדר נושים לפי ס' 19א' לפקודה, שנועדו בדיוק לתכלית הפוכה, קרי, למנוע הכרזה כזו. בעוד שהליכי פשיטת רגל נפתחים עם מתן צו כינוס על נכסיו של החייב, תוך הטלת שורה של הגבלות סטטוטוריות עליו לפי ס' 18ב' ו- 42א' לפקודה, הרי שבמסגרת הליכי הסדר לפי ס' 19א' לפקודה לא ניתן צו כינוס, וגם לא מוטלות על החייב הגבלות סטטוטוריות. למעשה, חייב חדל פרעון המבקש ליזום הליך של הסדר נושים לפי ס' 19א' לפקודה, עושה זאת דווקא מתוך מטרה ברורה ומוצהרת שלא להיות מוכרז פושט רגל, כאשר הרצון הוא להמנע מהסטיגמה השלילית והמגבלות הסטטוטוריות הנלווים לצו כינוס ולהכרזתו של חייב פושט רגל. 24. סעיף 19א' הוסף לפקודה במסגרת תיקון מס' 1 משנת 1983. עד לתיקון זה יכול היה בית המשפט לאשר הסדר בין חייב לבין נושיו רק לאחר שניתן נגד החייב צו כינוס. סעיף 19א' שינה את המצב האמור ואיפשר לחייב להגיש מיוזמתו הצעה להסדר עם נושיו, וזאת מבלי שניתן לגביו צו כינוס ומבלי שיוכרז פושט רגל. אמנם במסגרת הליכי הסדר מתמנה נאמן לניהול נכסי החייב, ואולם בעלות החייב בנכסים אינה פוקעת, אלא רק מוגבלת להסכמת הנאמן (שלמה לוין, אשר גרוניס פשיטת רגל 149 (מהדורה שלישית, תש"ע-2010); ה"פ (מחוזי, חיפה) 419/94 אוליאל נ' מנצור, פ"מ נ"ז (1) 399, 412 (1997)). מכאן שלא ניתן לקבוע כי היותו של שבת נתון להליכי הסדר נושים, כמוה כהיותו נתון בהליכי פשיטת רגל. מאותה סיבה ממש יש לדחות את טענתו של יוספיאן כאילו הסכם הנאמנות כלל לא נכנס לתוקף. מבחינה סטטוטורית, לא היתה מניעה לכך ששבת יתקשר בעסקה. השאלה האם דיווח על כך לנושיו ולנאמן על ביצוע ההסדר, כפי שלכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לצפות מחייב שמבקש הסדר עם נושיו, היא שאלה נפרדת שאינה מצריכה הכרעה בהליך הנוכחי. 25. זאת ועוד, השימוש שעשו הצדדים בלשון עתיד - "ייקלע להליכי פשיטת רגל"- מעיד על כוונתם שסעיף 4 להסכם הנאמנות יחול רק במקרה של התרחשות עתידית כלשהי, שטרם ארעה בעת כריתתו של הסכם הנאמנות. הואיל והליכי ההסדר בהם היה נתון שבת החלו עוד לפני כריתתו של הסכם הנאמנות והיו בבחינת מצב נתון ולא התפתחות חדשה שבאה לעולם לאחר כריתתו של ההסכם, לא ניתן לקבוע כי שבת "נקלע" להליכי פשיטת רגל. ואכן, בחקירתו הנגדית אישר יוספיאן כי למעשה סעיף 4 להסכם הנאמנות לא "מכסה" אותו, כלשונו, מפני מצב שבו שבת מצוי בהסדר נושים וולנטרי לפי סעיף 19א' לפקודה: "ש. סעיף 4 לא מכסה אותך? ת. אני לפי היעוץ שקיבלתי מעורכי הדין שלי זה לא מכסה אותי. ש. מה שאתה אומר שסעיף 4 להסכם לא מכסה אותך במקרה שעופר שבת הוא בהסדר נושים של פשיטת רגל? ת. שהיה ביום חתימת ההסכם, אני לא חושב שהסעיף מכסה אותי. בדיעבד הבנתי שהמילה שהכניס מיכה צמיר 'יקלע בעתיד' את זה לא קראתי וכששאלתי אותו הוא אמר שזה מכסה אותי. ש. אתה מסכים איתי שהפרשנות של סעיף 4 להסכם הנאמנות שעופר שבת בהליכי הסדר לפי סעיף 19 זה לא מגן עליך? ת. נכון". (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 18-4) 26. בנוסף, סעיף 4 להסכם הנאמנות אינו קובע כי זכויותיו של שבת תפקענה אם ייקלע להליכי פשיטת רגל, אלא רק שהנאמנות תסתיים במקרה כזה. מכאן שאף אם הייתי מניח לטובתו של יוספיאן כי יש לראות את שבת כמי שנקלע להליכי פשיטת רגל, הרי שהפועל היוצא מכך איננו הפקעת זכויותיו של שבת במקרקעין, אלא אך ורק ביטול מעמדו של יוספיאן כנאמן וחשיפתו הפומבית של שבת כבעל הזכויות האמיתי. משמע, מדובר בהסרת הלוט מאחורי מעורבותו של שבת בעסקה, וחשיפתו כלפי כולי עלמא. הא ותו לא. נזכיר כי סעיף 4 להסכם הנאמנות איננו מתייחס אך ורק לשבת, והוא חל במידה שווה על מצב בו יוספיאן היה נקלע חלילה להליכי פשיטת רגל. האם הדעת סובלת שבמקרה כזה זכויותיו היו מופקעות ומועברות לידי שבת? פשיטא שהתשובה לכך היא שלילית. כל שהיה מתרחש לו נקלע יוספיאן להליכי פשיטת רגל הוא סיום תפקידו כנאמן, ולא הפקעת זכויותיו במקרקעין. דין דומה צריך לחול גם על שבת. תוצאה זו מתיישבת גם עם תכליתה המסחרית של ההתקשרות בין יוספיאן לשבת. בעיסקה כזו לכל צד היתה תרומה מסויימת אשר בגינה הוא זכאי לזכויות במקרקעין, ואין כל הגיון לנשל את מי מהצדדים מזכויותיו אלה, לטובת הצד האחר, רק משום שנקלע להליכי פשיטת רגל. 27. נציין בהקשר זה כי הרישא של סעיף 4 להסכם הנאמנות קבעה מצב נוסף בו הנאמנות תסתיים: הדבר יקרה "בעת שהצדדים כאן או מי מהם, יבקשו למכור זכויותיהם, כולם או חלקם, בממכר". ברור שבמקרה כזה, לא היתה כוונה להפקיע את זכויותיו הקנייניות של שבת בפרוייקט ולהעבירן ליוספיאן, אלא רק לסיים את תפקידו של יוספיאן כנאמן על זכויות אלה. אין כל הגיון לפרש את הדיבור "הנאמנות תסתיים" באופן שונה בין הרישא לסיפא של סעיף 4 להסכם הנאמנות. במילים אחרות, כשם שברור שהדיבור "הנאמנות תסתיים" ברישא של הסעיף לא נועד לפגוע בזכויות הקנייניות של שבת, כך גם ברור שאותו דיבור ממש, בסיפא של הסעיף, לא נועד לפגוע בזכויות אלה. 28. בסיכומיו טען יוספיאן כי הוטעה בכל הנוגע לחוזה המימון, לנוכח הפער בין ההסכמות הרשומות בחוזה המימון לבין ההסכמות שהושגו בעל פה. טענה זו מהווה הרחבת חזית לעומת הנטען בתובענה ועל כן אין צורך להתייחס אליה. למעלה מן הצורך אזכיר כי הכלל הוא שחתימתו של אדם על מסמך משמשת חזקה לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו על המסמך. הלכה זו נכונה ביתר שאת כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות, שכן ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תעשה בהיסח הדעת. כך למשל נפסק כי: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). וכן: "אכן, כלל הוא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך, כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך בכלל, וכך בוודאי מקום בו מדובר בחתימה על מסמך כה מהותי כגון שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365). אדם החותם על מסמך מבלי שטרח לעיין בו, לא יישמע, בדרך-כלל, בטענת Non Est Factum או בטענה דומה (וראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559)." (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. רייז פ"ד נח(3) 934 ,עמ' 945-946). 29. לאור האמור יוספיאן אינו יכול להישמע בטענה כי חתם על חוזה מימון חסר היגיון כלכלי. וככל שחוזה המימון אכן חסר הגיון כלכלי, ואין צורך להדרש לטענה זו, הרי שענין לנו לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, שכידוע, אינה מהווה עילה לביטול החוזה (ראה ס' 14(ד) לחוק החוזים). הדברים נכונים במיוחד לנוכח מודעותו של יוספיאן לפער בין ההתחייבויות שחלות עליו לפי ההסכמים לבין החיובים הפחותים המוטלים על שבת, שהרי שותפו, מר שעאר, בחר מסיבה זו לפרוש מן העסקה עם שבת. כך עולה מהאמור בסעיף 10 לתצהירו של מר שעאר: "כמו כן, כשהבנתי ששבת רוצה לקבל שליש מעסקת יפו, תוך שהוא לא משקיע מכספו כבר מתחילת הדרך, לא רק בשלב מאוחר יותר ובסכום מזערי יחסית להשקעתנו - החלטתי שאיני נכנס לעסקה". וכן ראה דברי מר שעאר בחקירתו הנגדית (בעמ' 12 ש' 24-19; עמ' 12 ש' 32 - עמ' 13 ש' 1): "ש. הוצע לך גם להיות שותף בפרויקט יפו, ת. כן. ש. ולא רצית כי לא נראה לך שצד אחד ישים את כל הכסף וצד אחר יהיה שותף בלי לשים כסף בכלל, זו בערך הפילוסופיה? ת. נכון". "ש. הסיבה היחידה שלא נכנסת היא שלא התאים לך שצד אחד לא שם כסף והיה שותף. ת. נכון". 30. סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, התובענה נדחית. יוספיאן ישלם לשבת הוצאות בסך 20,000 ₪. 31.חוזהביטול חוזהפשיטת רגל