א הרקע העובדתי: בפני תובענה לביטול הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 11.7.02 במסגרת ת.א. 1324/02 בבית משפט השלום בעכו. 2. אפתח בפרוט העובדות הרלבנטיות לתובענה זו, לרבות ההליכים השונים אשר ננקטו על ידי הצדדים, בכדי שתימצא בפניי התמונה המלאה, בעת שאבוא לאכריע בעניין. הנתבעת הלוותה כספים למר מוחמדיין סייד אנואר (להלן:"החייב העיקרי"). התובע, ערב לקיום חובו של החייב העיקרי, ולפיכך חתם ביום 7.7.1988 על שטר חוב בסך 14,220 ש"ח. החייב העיקרי, לא עמד בפירעון ההלוואה שניתנה לו, ולפיכך פתחה הנתבעת בהליכים משפטיים כנגד החייבים בתיק. הנתבעת הגישה ביום 4.12.1989 בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא כנגד התובע , בגינה נפתח תיק הוצאה לפועל מספר 17-06337-89-2 . במסגרת ההליכים שננקטו בהוצל"פ נרשם ביום 22.11.2000 עיקול על קופת הגמל של התובע, מסוג "כנרת" קרן השתלמות בע"מ בבנק הפועלים על סך 42,630 ש"ח. ביום 21.1.2001, הגיש התובע בקשת התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, בטענה כי החתימה על שטר החוב אינה חתימתו של התובע. ביום 12.2.2001 ניתנה החלטה על ידי כב' ראש ההצל"פ, לפיה יועברו הכספים לידי הזוכה, הנתבעת. העתק ההחלטה מצורף לכתב ההגנה ומסומן נספח א' . ביום 18.2.2001 וביום 19.3.2001, נשלחו הודעות ע"י לשכת ההוצל"פ לקופת הגמל בדבר מימוש עיקול הכספים ע"י לשכת ההוצל"פ. רישום ההוצל"פ בדבר שליחת ההודעות, מצורף לכתב ההגנה ומסומן נספח ב'. ביום 7.11.2001, העבירה "כנרת" קרן השתלמות בע"מ להוצל"פ את הכספים המעוקלים בסך 43,002.14 ש"ח. העתק ממסמך העברה מצורף למסמכים שהגישה כנרת קרן השתלמות בע"מ במסגרת תיק זה , מצורף למכתב מיום 17.2.04 ומסומן נספח ד'. הנתבעת קיבלה לידיה את הכספים המעוקלים ביום 11.12.2001, וזאת עפ"י טענתה בסעיף 8 לכתב ההגנה. ביום 30.1.2002, נקבע דיון בהתנגדות לביצוע שטר אשר הגיש התובע בבית משפט השלום בעכו (הדיון הועבר מבית משפט השלום בכפר סבא לבית משפט השלום בעכו וזאת לבקשת התובע). סמוך למועד הדיון בבקשה להתנגדות לביצוע שטר, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית הדיון תוך שהיא מציינת כי היא מסכימה כי תינתן לתובע הרשות להתגונן וכי היא מנהלת משא ומתן לסגירת התיק בפשרה מחוץ לבית המשפט. העתק הבקשה לדחיית הדיון מסומן נ/ 1. הצדדים החליפו ביניהם מכתבים שבהם הם נושאים ונותנים לצורך סיום התיק בפשרה. העתק המכתבים מיום 9.4.2002 ומיום 15.4.2002, מצורפים לתצהיר התובע ומסומנים כנספחים א' ו- ב'. ביום 20.6.2002, הצדדים חתמו על הסכם פשרה לפיו ישלם התובע לנתבעת סך של 6,000 ש"ח לצורך כיסוי חובו וסגירת תיק ההוצל"פ. ביום 11.7.2002 ,הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט צמח במסגרת ת.א. 1324/02 בבית משפט השלום בכפר סבא. התובע טוען כי במהלך המשא ומתן אשר ניהל עם הנתבעת, לא הודיעה לו הנתבעת כי מימשה את כספי העיקול בסך 43,000 ש"ח וכי העיקול מומש ללא ידיעתו וללא הסכמתו. התובע טוען כי אילו ידע על מימוש העיקול, אזי לא היה מתקשר עם הנתבעת בהסכם פשרה. מכאן הגשת התביעה. 3. במסגרת הליך ההוכחות שניהלו הצדדים, העידו מטעם התובע עו"ד שחאדה אשר ייצג את התובע במסגרת ההליך הקודם של ההתנגדות לביצוע שטר וניהל בשמו את המשא ומתן לקראת הסכם הפשרה שנחתם. והעיד גם התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מנהל הנתבעת מר בר-לב. אציין כבר בשלב זה, כי ב"כ הנתבעת העלה בפניי בקשה לזמן לעדות את עו"ד עמישי, אשר ייצג את הנתבעת בשלבי המשא ומתן לקראת כריתת הסכם הפשרה. ב"כ הנתבעת העלה דרישתו לזימון עו"ד עמישי במעמד שמיעת ההוכחות בתיק. בקשה זו נדחתה על ידי במעמד הדיון וזאת בנימוק כי תצהירו של עו"ד שחאדה מטעם התובע הומצא לבית המשפט ביום 17.9.2003, למעלה מחצי שנה לפני מועד שמיעת ההוכחות, ומתצהירו של עו"ד שחאדה עולים טענות כבדי משקל לעניין אופי ניהול המשא ומתן שנערך ע"י עו"ד עמישי בשם הנתבעת. זימונו של עו"ד עמישי למתן עדות היה שופך מעט אור על הסכסוך דנן, שכן עדותו של עו"ד עמישי הינה עדות ממקור ראשון, ויכל בעדותו להפריך או לאשר את טענת התובע לעניין חוסר גילוי עובדת מימוש הכספים. עו"ד עמישי, הינו עד מטעם הההגנה, ועל כן מלאכת הגשת תצהיר מטעמו וזימון העד למתן עדות, מוטלת על כתפי הנתבעת. אציין עוד, כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסדירות את האופן שבו מוגשות ראיות, בין היתר, ע"י תצהירים. וכן, מסדירות את הכללים לעניין זימון עדים למתן עדות. על בעלי הדין לעשות שימוש נרחב בתקנות ובסידרי הדין האזרחי. ב.טענות הצדדים: 4. התובע טוען כי חתם על הסכם הפשרה תוך כדי הטעיה ומרמה מצד הנתבעת שלא הודיעה לתובע כי מימשה את כספי העיקול וזאת על אף שנשאלה בעניין ונתבקשה להסיר את העיקול במעמד החתימה על הסכם הפשרה. 5. הנתבעת טוענת כי בטרם פתיחת המשא ומתן בין הצדדים, ידע התובע כי כספי קופת הגמל מומשו וזאת עפ"י הודעות קופת הגמל שנשלחו לתובע ע"י קופת הגמל עצמה בדבר מימוש העיקול. עוד טוענת הנתבעת כי היה על התובע לזמן למתן עדות את עו"ד עמישי אשר ניהל את המשא ומתן עם התובע בשם הנתבעת וזאת לאור האשמות של ב"כ התובע את עו"ד עמישי כי לא עדכן אותו בדבר מימוש העיקול, ולכן התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו. ג.הטענות השנויות במחלוקת: השאלה העיקרית השנויה במחלוקת הינה, האם הנתבעת הטעתה או רימתה את התובע עובר לחתימת הסכם הפשרה בכך שלא סיפרה לו כי מומשו והועברו לידיה כספי העיקול אצל המחזיקה, "כנרת" קרן השתלמות בע"מ, או שמא ידע התובע על מימוש העיקול או שמא היה עליו לדעת ? ד.דיון: 7 .הלכה פסוקה היא, שבפסק דין בהסכמה, ממוזגות שתי תכונות: זו של הסכם וזו של פסק דין. ( ע"א 151/87, 219 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נגד אורי רחמני ואח', פ"ד מג(3) 489, 499). מהות כפולה זו היא המיחדת הסכם פשרה כזה ומכתיבה את אפשרות תקיפתו. כפי שמציינת ד"ר נ' זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א, 1991) , בעמ' 329: "לפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים מהות כפולה: מחד גיסא, זה הסכם שחלים עליו דיני חוזים. מאידך גיסא, זהו פסק דין, מעשה שיפוטי, לכל דבר וענין. כל אחד מן היסודות הללו - היסוד ההסכמי והיסוד השיפוטי - שומר על תכונותיו, סגולותיו ודיניו שלו. לכך חשיבות בעיקר לענין יכולת תקיפתו של פסק הדין..." (ראה גם: ע"א 116/82 לבנת ואח' נגד טולידאנו ואח', פ"ד לט(2) 732-3, וע"א 151/87 הנ"ל, שם בעמ' 499). 8. פסק דין אשר ניתן בהסכמה ניתן לתקיפה בשתי דרכים: א.כאשר התקיפה מתייחסת לפגמים בהסכם עצמו: בעל דין הרוצה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתה או בשל הפרתו על-ידי הצד השני, בשל טענות כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה, או שינוי בנסיבות. אינו יכול להסתפק במתן הודעת ביטול, אלא עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר הינו בית המשפט אשר נתן את פסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, הרי הוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר. (ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח (4) 689). בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם. כך, מציין השופט שמגר בע"א [589] 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט פ"ד לב (2) 42 כי (בפיסקה 5(א)): ".... ניתן לבטל פסק-דין, אשר ניתן על יסוד הסכם-פשרה בין הצדדים ונותן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק-הדין .... בין היתר, ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין..... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה" ב.כאשר התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק- הדין: כאשר נפל פגם שיפוטי בהליכי בית המשפט, אזי יש לנקוט בהליכי ערעור רגילים. 9. ביטול פסק הדין בפשרה דנן, מתייחס לפגמים בכריתת ההסכם עצמו, בשל טענות טעות, הטעיה ומרמה, מצד הנתבעת, ובשל כך חלים על ההסכם דנן גם דיני החוזים. 10. סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), מורה כדלקמן: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה". סעיף 15 לחוק החוזים , מורה כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". סעיף 12 (א) לחוק החוזים , מורה כדלקמן: " במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". 11. כעת אעבור לבחינת השאלה העיקרית, האם התובע התקשר בהסכם הפשרה עקב טעות שהטעתה אותו הנתבעת. עו"ד שחאדה, אשר ניהל את המשא ומתן בשם התובע, העיד כדלקמן: "במהלך שיחתי לפני הדיון לפני 30.1.02, העורך דין אימת לי שיש עיקול לטובת כספים ששייכים לתובע. מאחר וניתן בבית המשפט השלום בעכו קיבל את ההתנגדות ועיכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ לא היה ספק שאף אחד לא יוכל להוציא את הכספים מהתיק. וזה אמר לי אישית עורך דין עמישי מתן שטיפל בתיק בזמנות מטעם הנתבעת..". (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 19-15) עפ"י המסמכים מטעם כנרת קרן השתלמות בע"מ, אשר צורפו כראיה בתיק זה, עולה כי קרן ההשתלמות שלחה מכתבים לתובע בדבר הטלת העיקולים ע"י ההוצל"פ ובדבר מימוש העיקול. כאשר התובע נשאל בעדותו לעניין המועד שבו נודע לו על מימוש העיקול, השיב כדלקמן: "ש: מתי ידעת שיש לך עיקול בקופת הגמל כנרת? ת: שהוא קיבל מכתב. ש: מתי זה היה? ת: אני לא זוכר. ש: אי לך מושג על התאריך? ת: אני לא זוכר. אני לא קורא עברית. ש: כשאתה מקבל הודעות מקופת הגמל מה אתה עושה איתן? ת: נותן את המכתבים לבן שלי. ש: כל כמה זמן אתה מקבל הודעה מקופת הגמל? ת: אני חושב פעם בשנה. ש: אתה בודק כמה כסף יש לך בזמן קבלת ההודעה? ת: אחרי שהוציאו את העיקול הלכתי לבנק לבדוק ואמרו לי שאין כסף. זו הפעם האחרונה שקיבלתי. אחרי שעורך דין שחאדה עשה עם העורך דין השני, אחרי זה הלכתי לבנק למשוך כסף ואמרו אין כסף". (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 11.3.04, שורות 16-3) 12. מהאמור לעיל עולה כי למעשה הוכח בפניי כי קרן ההשתלמות שלחה הודעות לתובע בדבר הטלת העיקול ובדבר מימוש. התובע טוען כאמור, כי נודע לו על מימוש העיקול, רק לאחר החתימה על הסכם הפשרה, וזאת מאשר עו"ד שחאדה בעדותו. מעדותו של התובע בפניי, התרשמתי כי מדובר באדם אשר אינו שולט בשפה העברית וכי שפת האם אותה הוא דובר הינה השפה הערבית . על כן, התרשמתי כי התובע אכן לא ידע על מימוש העיקול. אציין במאמר מוסגר כי הבנת מסמכים הנוגעים לקרנות השתלמות כאלו ואחרות, הינה מלאכה קשה ל"אדם סביר מן היישוב", ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדם שלא יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, ובאדם אשר השפה העברית אינה משוגרת בפיו. למען הסר ספק, הטיעון של "אי ידיעה" פרט מהותי כזה או אחר, לא תמיד יוצרר הזדהות כלפי הטוען לכך, אולם יש לבדוק כל מקרה לפי נסיבותיו הוא. 13. הנתבעת טוענת בסעיף 9 לכתב ההגנה, כי רק בחודש יוני 2002, כחצי שנה לאחר מימוש הכספים, פנה התובע לנתבעת בבקשה להסדיר את יתרת החוב. מעיון בנספח נ/1 המתוייק בתיק בית המשפט, מסמך שמהותו הינה בקשה לדחיית מועד הדיון בבקשה להתנגדות לביצוע שטר, מועד הדיון היה קבוע ליום 30.1.02, והבקשה הוגשה ע"י עו"ד עמישי, ב"כ הנתבעת דאז. עפ"י סעיף 8 לבקשה, מציין עו"ד עמישי כי הצדדים מנהלים ביניהם משא ומתן, וזה לשונו: "יחד עם האמור, המבקשת מנהלת מו"מ עם המשיב, לסגירת התיק בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט וישנן סיכויים גבוהים לסיום התיק בהקדם". התובע צירף לתצהירו מכתבים אשר הוחלפו ביניהם לעניין המשא ומתן, המכתבים נושאים את התאריכים 9.4.2002 ו- 15.4.2002. כך שנראה כי המשא ומתן החל בין הצדדים עוד בחודש ינואר 2002. דהיינו, כחודש לפני מועד העברת הכספים המעוקלים לידי הנתבעת, אשר נעשתה ביום 11.12.2001. 14. מנהל הנתבעת, מר בר-לב, העיד בעדותו בבית המשפט כי הסכים לסכום פשרה נמוך, זאת בגלל כספי העיקול שקיבלה הנתבעת לידיה. להלן דבריו: "ש: החוב היה 140,000 ₪ נכון לזמן הפשרה. למה הסכמת לסכום של 6,000 ₪. ת: עורך דין עמישי אמר שנגבה סכום די גדול מאותו ערב. והמליץ לי להסתפק בסכום יותר קטן. לשאלת בית המשפט אני מבהיר, כי ידענו שנגבה סכום גדול מהעיקול ןלכן הסכמנו לסכום נמוך יותר להסכם הפשרה". (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 12-8) הנתבעת לא טענה לאורך כל הדרך , לא בכתב ההגנה, לא בשלב הגשת התצהירים, ולא ע"י העד מטעמה, ולו פעם אחת, כי מסרה לידי התובע את העובדה כי מומשו הכספים. זאת על אף, שמר בר-לב מעיד כי העובדה כי קיבלו את כספי הקרן השתלמות בסך 43,000 ₪ לידיהם הייתה תמיד לנגד עיני הנתבעת גם בשיקול לפיו הסכימו לפשרה רק על סך 6,000 ₪, אולם לא ציינו זאת בפני הצד שכנגד. 15. כללי "הגילוי הנאות" וחובת "תום הלב" בשלבי משא ומתן לקראת כריתת הסכם, מחייבים את הנתבעת בחובת גילוי מלאה בעניין כל כך מהותי שהוא עניין מימוש כספי קרן השתלמות, ועל אחת כמה וכמה, הינו עניין מהותי כאשר מדובר בחסכונותיו של התובע, חסכונות להבטחת עתידו של התובע ועתיד בני משפחתו, אשר הינם פרי עמל של שנות עבודה רבות. 16. הנתבעת, תוך "אדישות", קלות ראש, ואף הטעיה, העלימה מן התובע עובדה כל כך מהותית אשר היה בידיה לשנות את רצון התובע להתקשר בהסכם. הדברים מקבלים משמעות יתרה, כאשר מדובר במידע אשר הנתבעת לא הייתה צריכה לעמול קשה בכדי להשיגו, אלא הנתבעת היא זו אשר הגישה בקשה בהוצל"פ למימוש העיקול. על כן, כל שהיה על הנתבעת לעשות הוא לחשוף את אשר "בידיעתה", את אשר נעשה ביוזמתה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע ידע או היה עליו לדעת על מימוש העיקול, שכן טענה זו לא מפחיתה מחובתה של הנתבעת לגלות לתובע על מימוש העיקול, ולא מפחיתה מחובתה של הנתבעת לפעול בכנות, ביושר ובתום לב. 17. העובדה כי הנתבעת נאחזת בקרנות המזבח, ועומדת על קיום הסדר הפשרה כשלעצמו בעייתית בעיניי. בתמורה להסכם פשרה בסך של 6,000 ₪, ויתרה התובעת לטענתה על חוב שיטרי בן עשרות אלפי שקלים. הרי, המשמעות של ביטול הסכם הפשרה, לכאורה נותן לנתבעת פתח טוב יותר. הסכם הפשרה יבוטל, והדיון השיטרי ישוב ויעמוד על מכונו. כך, תוכל התובעת להזים את גירסת הנתבע ואת טענתו המקורית בהליך השיטרי, כי החתימה על שטר חוב אינה חתימתו ואז פתוחה בפניה הדרך להיפרע ממנו עשרות מונים מן הסך של 6,000 ₪ על פי הסכם הפשרה. עצם העובדה כי התובעת, אינה מעונינת להעמיד למבחן משפטי, את התביעה העיקרית, השיטרית ואינה מעונינת להתמודד עם טענת הנתבע אודות זיוף חתימתו על גבי שטר החוב, תומכת בגירסת הנתבע, כי לתובעת היה אינטרס להחתים אותו על הסכם פשרה, ללא גילוי מלא כמתחייב מחובתה. 18. אני מאמינה לנתבע, כי לא ידע על כך שהתובעת גבתה באמצעות עיקולי הוצאה לפועל, את תמורת קופת הגמל שלו, וכי אילו היה יודע על כך, לא היה נעתר לחתום על הסכם הפשרה. הסכם פשרה של 6,000 ₪ היה כדאי לנתבע מטעמים מעשיים, ותוך חישוב עלויות ההליך המשפטי. אך, הסכם פשרה שעלותו גבוהה יותר וכוללת לא רק את הסך של 6,000 ₪ אלא גם את הסך של קופת הגמל, כבר אינו משתלם לנתבע. תאורטית, הנתבע אולי היה יכול להגיע לנתון זה באמצעים אחרים. למשל, על ידי עיון מעמיק יותר בתדפיסים של קופת הגמל שלחה אליו מידי שנה, או על ידי לימוד תיק ההוצאה לפועל. ברם, חזותו של הנתבע כפי שהופיע לפני, שכנעה אותי כאמור, כי מדובר באדם פשוט מאוד, ודי לחכימא ברמיזא. התובעת ידעה היטב במה עסקינן, ולכן היתה מוטלת עליה חובת גילוי מוגברת, עוד מעבר לחובה הרגילה. התובעת לא היתה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולטעון, כי היה על הנתבע לגלות מידע זה בכוחות עצמו. גם ההימנעות להביא את עורך דין עמישי מתן, בשלב העדויות הראשוני והבקשה המפתיעה להעידו רק בסיום ההליך, לאחר שמסכת העדויות נשלמה, תורמת להתרשמות, כי התובעת לא דקא פורטא בגילוי המלא לפני כריתת הסכם הפשרה. עדותו של עורך דין שחאדה מספקת ואמינה בעיניי בעניין זה. סוף דבר: 19. אני מורה על ביטול הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 11.7.2002. אני מורה לנתבעת להשיב לתובע את סכום הפשרה ששולם על ידו בסך 6,000 ש"ח, לפי הפירוט הבא: סך 3,000 ש"ח ישולם לתובע כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.6.2002 ועד לתשלום בפועל. סך 3,000 ש"ח, ישולם לתובע כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.7.2002 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצרוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בשלב זה, אין צו להשבת הכספים שניגבו במסגרת עיקול קופת הגמל. עניין זה ימתין לתורו, לאחר שתוכרע התביעה השיטרית בין התובעת לבין הנתבע. 20. בעקבות ביטול הסכם הפשרה, הצדדים יפנו לשם בירור תובענת התובע אשר עילתה התנגדות לביצוע שטר, בבית משפט המוסמך, הוא בית משפט השלום הנכבד בעכו. כפי שהורה בית המשפט השלום הנכבד בעכו, עובר לסאגת אישור הסכם הפשרה, הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע יעוכבו עד למתן פסק דין בהליך השיטרי. ביטול הסכם פשרהחוזההטעיהביטול חוזההסכם פשרהפשרה