1. בין הצדדים נכרת חוזה, בו השכירה הנתבעת לתובעת נכס בחיפה למטרת ניהולו של גן ילדים. בחוזה התחייבה התובעת לדאוג לקבלת הרישיונות והאישורים הנדרשים לניהול גן הילדים. התובעת הגישה בקשה לעירית חיפה (להלן: "העיריה") למתן רישיון עסק, אך בסופו של דבר נדחתה בקשתה, והנתבעת ביטלה את החוזה עימה. לטענת התובעת, דחית בקשתה לקבל רישיון עסק הינה תוצאה של מכתב ששלחה הנתבעת לעיריה, בו הודיעה על התנגדותה כי ינתן לתובעת רישיון עסק. משלוח המכתב מהווה, לטענת התובעת, הפרה של החוזה, שכתוצאה ממנה נגרמו לה הנזקים נשוא תביעתה זו. המסגרת העובדתית 2. ביום 21.2.06 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, בו השכירה הנתבעת לתובעת נכס מקרקעין שבבעלותה לשם ניהול עסק של גן ילדים, לתקופה של שנה (להלן: "הנכס" ו"ההסכם"). באותו מועד נחתם גם נספח לחוזה השכירות (נספח ג' לכתב התביעה; להלן: "הנספח להסכם"). בסעיף 3 לנספח להסכם נקבע, כי לתובעת ניתנת אופציה להארכת ההסכם בארבע שנים נוספות. בסעיף 5 לנספח להסכם צוין, כי על התובעת לדאוג לקבלת כל האישורים והרישיונות הנחוצים להפעלת גן הילדים. 3. ביום 30.5.06 הגישה התובעת לעיריה בקשה לאישור שימוש חורג בנכס, לשם שימוש בנכס לצורך ניהול גן ילדים במקום לצורך מגורים. טרם הגשת הבקשה לעיריה נתנה הנתבעת הסכמתה לבקשה כבעלים של הנכס, בחתימתה על גבי הבקשה. בקשת התובעת טופלה בעיריה כמקובל, ובינתיים ניהלה התובעת בנכס גן ילדים. 4. ביום 27.3.08 שלחה העיריה לנתבעת הודעה אודות בקשת התובעת לאישור שימוש חורג, בו הודע לנתבעת על זכותה להגיש התנגדות לבקשה תוך שבועיים (נספח א' לתצהיר רועי סהר). 5. ביום 13.4.08 שלחה הנתבעת מכתב לעיריה, בו הודיעה על התנגדותה לבקשת התובעת (נספח ה' לכתב התביעה) (להלן: "מכתב ההתנגדות"). נוסח המכתב הינו כדלקמן: "הנדון: הגשת התנגדות לוועדה בדבר שימוש חורג לגן ילדים - רח' הגליל 47 חיפה ההודעה שבנדון הגיעה למשרדנו ביום 7.4.08. אנו בעלי הנכס מתנגדים לבקשה ואף תמהים כי לא התבקשנו לחתום עליה כתנאי להגשתה לעיריה." 6. ביום 27.4.08 התקבל אצל הנתבעת מכתב מן העיריה, מתאריך 16.4.08, בו נטען, כי נעשה שימוש בנכס לגן ילדים ללא היתר כחוק, דבר המהווה עבירה על חוק התכנון והבניה, התשל"ה-1965, והתבקשה תגובת הנתבעת (להלן: "מכתב התלונה"). ביום 1.5.08 שלחה עליזה שוסטר (להלן: "שוסטר"), עובדת הנתבעת, מכתב לעיריה, בו ציינה, כי הנכס הושכר לתובעת, שפנתה לעיריה בבקשה לאישור שימוש חורג (צורף כנספח לתצהיר שוסטר). 7. לתובעת נודע אודות ההתנגדות ששלחה הנתבעת לעיריה. בין הצדדים התנהלו מגעים, לרבות פגישה, במהלכם ניסו הצדדים להגיע להסכמות בדבר המשך השכירות, תוך שיוסדר נושא רישיון העסק. הדבר לא צלח, וביום 6.7.08 הודיעה הנתבעת לתובעת בכתב על ביטול הסכם השכירות, ודרשה ממנה לפנות את הנכס תוך עשרה ימים (נספח ד1 לתצהיר רועי סהר). 8. בתגובה למכתב הנתבעת השיבה התובעת במכתב מיום 17.7.08, כי ביטול ההסכם על ידי הנתבעת מהווה הפרה שלו, ואולם התובעת נאלצת בלית ברירה להסכים לפנות את הנכס, אך מבקשת לאפשר לה לסיים את שנת הלימודים (נספח ד2 לתצהיר רועי סהר). הנתבעת נעתרה לבקשה. 9. בחודש אוגוסט 2008 פינתה התובעת את הנכס, והשיבה אותו לנתבעת. 10. ביום 8.9.08 החליטה ועדת משנה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה לדחות את בקשת התובעת. טענות הצדדים 11. התובעת טוענת, כי עמדה בכל התחייבויותיה על פי ההסכם עם הנתבעת, לרבות בהתחייבותה לפעול לקבלת רישיון לנהל בנכס גן ילדים, ובתשלומי שכר הדירה שנקבעו בהסכם. מנגד, הפרה הנתבעת את ההסכם עימה, בכך ששלחה את מכתב ההתנגדות לעיריה, שכתוצאה ממנו נדחתה בקשתה לאישור שימוש חורג בנכס, לשם ניהול גן ילדים, והיא נאלצה לעזוב את הנכס, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים בשיעור ניכר. 12. הנתבעת טוענת, כי במועד משלוח מכתב ההתנגדות נמצאה התובעת במצב של "הפרה יסודית ומתמשכת של הסכם השכירות" הואיל ולא שילמה את דמי השכירות לחודשים מרץ ואפריל 2008. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הפרה את ההסכם באופן נוסף, בכך שהשתהתה בנקיטת הפעולות הנחוצות לשם קבלת רישיון עסק לניהול גן ילדים, ובינתיים עשתה שימוש שלא כדין בנכס הנתבעת. לפיכך מנועה התובעת מלטעון, כי הנתבעת היא זו שסיכלה את ביצועו של החוזה בהגשת התנגדות לבקשה לאישור השימוש החורג. לחילופין טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים. דיון א. האם הפרה הנתבעת את החוזה עם התובעת? 13. השאלה העובדתית הראשונה עליה יש לתת את הדעת הינה, האם התנגדות הנתבעת היא שגרמה לדחית בקשתה של התובעת לעשות שימוש בנכס לשם ניהול גן ילדים. מחומר הראיות עולה, כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. ראשית, מפרוטוקול ועדת המשנה של הוועדה המקומית, שדנה בבקשה שהגישה התובעת (צורף כנספח לתצהיר התובעת) עולה, כי הוחלט לדחות את הבקשה בהיעדר הסכמה מצד הנתבעת. שנית, מרים סמואלי, מפקחת רישוי בניה מטעם העיריה באיזור נווה שאנן (להלן: "סמואלי"), מסרה בעדותה, כי אלמלא מכתב ההתנגדות היה, מן הסתם, ניתן אישור לתובעת לנהל במקום גן ילדים, וכי לא היו כל התנגדויות מצד השכנים (עמ' 6 שו' 15-16 ושו' 22-28 לפרוטוקול). יצוין כי סמואלי הינה עדה אוביקטיבית, ולא מצאתי סיבה שלא ליתן לעדותה את מלוא המשקל. 14. על כן הנני קובעת, כי מכתב ההתנגדות, שלאחריו לא הודיעה הנתבעת על שינוי עמדתה כפי שהובעה בו, הוא שגרם לדחית בקשתה של התובעת לנהל בנכס גן ילדים על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה; והוביל לכך שהתובעת נאלצה לפנות את הנכס לפני תום תקופת האופציה שהוענקה לה בנספח להסכם. משלוח מכתב ההתנגדות עולה כדי חוסר תום לב של הנתבעת בקיום חיוביה על פי ההסכם בין הצדדים, ומהווה הפרה שלו. אמנם התובעת היא זו שעל פי החוזה התחייבה לדאוג להשגת כל האישורים והרישיונות לשם ניהול גן הילדים; ואולם מטרת השכירות, כפי שצוין בהסכם, הינה ניהול גן ילדים בנכס, ומכאן שעל הנתבעת לתת הסכמתה, מקום שזו נחוצה, לשימוש בנכס למטרה זו, ובוודאי שלא להכשיל את התובעת בדרכה להשגת האישורים והרישיונות המתאימים. 15. טוענת הנתבעת, כי התובעת מנועה מלטעון להפרת החוזה מצידה, שכן התובעת עצמה הפרה את החוזה הן בכל הנוגע לתשלום שכר הדירה, והן בהשתהותה בהשגת רישיון העסק. 16. לגבי תשלום שכר הדירה טוענת הנתבעת, כי התובעת לא שילמה במועד את שכר הדירה עבור חודשים מרץ ואפריל 2008, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. ואילו התובעת טענה בסיכומיה, כי הטענה כאילו הנתבעת היתה בפיגור בתשלום דמי השכירות אינה מדויקת; אך בסיכומי התשובה מטעמה הודתה, כי חל "עיכוב קל" בתשלום עקב מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לגבי גובה שכר הדירה בשנת השכירות השלישית, וכי דמי השכירות עבור החודשים הנדונים שולמו ביום 13.5.08 (סעיף 6 לסיכומי התשובה). אף אם אקבל את עמדתה של הנתבעת, כי אי תשלום שכר הדירה במועדו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, הרי שאותה הפרה מקנה לה זכות לבטל את ההסכם (סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; להלן: "חוק התרופות"). ביטול ההסכם צריך להעשות בהודעה לתובעת, תוך זמן סביר לאחר שנודע לנתבעת על ההפרה (סעיף 8 לחוק התרופות). הנתבעת לא ביטלה את ההסכם עם התובעת בעקבות ההפרה היסודית הנטענת. משבחרה הנתבעת שלא לממש את זכותה לבטל את ההסכם, הרי שההסכם עומד בתוקפו, והיא מחויבת לקיימו. הפרת החוזה מצד התובעת אינה מקנה זכות לנתבעת, שבחרה שלא לבטלו, להפר אותו בעצמה. 17. הנתבעת טוענת, כי אף השתהות התובעת בטיפול בהשגת רישיון העסק מהווה הפרה מצידה של ההסכם. מעדותה של סמואלי עולה, כי לאחר הגשת הבקשה על ידי התובעת נדרשה התובעת לבצע פרסום אודות הגשת הבקשה בעיתונים ולהמציא לעיריה את הפרסומים, לתלות מודעה באתר ולשלוח הודעות לשכנים ולבעלי הנכס. על פי הרישום המתאר את שלבי הטיפול בבקשה (ת/1), חלף פרק זמן בן למעלה משנה עד שביצעה התובעת את המוטל עליה. סמואלי נשאלה בחקירתה הנגדית, האם זהו פרק זמן סביר, והשיבה, כי זהו פרק זמן ארוך (עמ' 9 שו' 7-8 לפרוטוקול). בהסכם לא נקבע מועד בו על התובעת להשיג את כל האישורים והרישיונות לצורך הפעלת גן הילדים. אמנם התובעת אכן התמהמה בטיפול בהשגת רישיון העסק. ואולם הנתבעת עצמה לא פנתה את התובעת בשום שלב על מנת לבדוק האם קיימה את התחייבותה, ולא התעניינה במצב הבקשה לקבלת רישיון עסק. סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". הסעיף מטיל, אם כן, חובות על שני הצדדים לדאוג לקיומו של חיוב שלא הוסכם על מועד לקיומו. יתירה מכך: אף אם, כטענת הנתבעת, מהווה השתהותה של התובעת הפרה של החוזה, הרי שתרופותיה של הנתבעת הן בביטול החוזה, אם מדובר בהפרה יסודית, או בביטול החוזה לאחר מתן ארכה לקיומו, אם אין מדובר בהפרה יסודית; ולא בהפרה של החוזה מצידה. 18. גם בטענת הנתבעת, כי בעקבות אי השגת רישיון עסק היתה היא חשופה להליכים פליליים אין כדי להועיל לה. ראשית, מכתב התלונה, שהינו מתאריך 16.4.08, התקבל אצל הנתבעת בתאריך 27.4.08, דהיינו שבועיים לאחר ששלחה את מכתב ההתנגדות. מכאן שאין קשר בין קבלת מכתב התלונה לבין משלוח מכתב ההתנגדות, והדבר אף אושר על ידי שוסטר בחקירתה הנגדית (ראה: עמ' 17 שו' 14-17 לפרוטוקול). שנית, בעת החתימה על ההסכם ידעו שני הצדדים, כי נחוצים לתובעת אישורים ורישיונות לשם ניהול גן ילדים בנכס. חרף זאת נחתם ההסכם, בו צוין כי מטרת השכירות הינה ניהול גן ילדים, ולא צוין מועד סופי להשגתם של האישורים והרישיונות הנחוצים. מכאן שהנתבעת ידעה, כי עד להשגת האישורים והרישיונות הנדרשים ינוהל במקום גן ילדים שלא כדין. בחקירתו הנגדית מסר פטר לפיד, ששימש בתקופה הרלבנטית כמנהל מחוז חיפה והצפון בנתבעת, כי חתם על ההסכם בידיעה כי אין לתובעת רישיון לניהול גן ילדים בנכס, וכי לא ידע כמה זמן נמשך תהליך הרישוי (עמ' 20 שו' 19-22 לפרוטוקול). יצוין כי סמואלי מסרה בעדותה, כי קיימים מקרים בהם הטיפול בבקשות מן הסוג שהגישה התובעת נמשך שנתיים ויותר (עמ' 7 שו' 12-13 לפרוטוקול). הנתבעת ידעה, אם כן, עוד במועד חתימת ההסכם, כי התובעת תנהל בנכס גן ילדים ללא רישיון, עד שתשיג את כל האישורים והרישיונות המתאימים. בהסכם לא הוגבלה התובעת בזמן בו עליה להשיגם. הנתבעת אף לא פנתה לתובעת בשום שלב בבקשה לדעת האם התקבלו האישורים והרישיונות הנחוצים. בנסיבות אלה, לא יכולה הנתבעת לטעון, כי הופתעה מכך שהתובעת עשתה בנכס שימוש שלא כדין. 19. לאור האמור לעיל הנני קובעת, כי הנתבעת נהגה שלא בתום לב בקיום ההסכם עם התובעת, ואף הפרה אותו. משכך, זכאית התובעת לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה בעקבות ההפרה. יחד עם זאת, כפי שאפרט להלן, בקביעת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת יש להביא בחשבון אף את התמהמהותה בהסדרת רישוי העסק. ב. נזקיה של התובעת 20. בסעיפים 27-37 לתצהירה (ת/5) מפרטת התובעת את נזקיה הנטענים עקב אי קבלת רישיון העסק והפסקת תקופת השכירות כשנתיים וחצי לאחר החתימה על הסכם השכירות. 21. החזר חלקי של השקעותיה בהפיכת הנכס לגן ילדים: התובעת הגישה טבלה שערכה, הנתמכת בקבלות שברשותה, כי סכום השקעותיה בנכס, לרבות שיפוץ, ביצוע עבודות תשתית שונות (חשמל, אינסטלציה, סורגים וכו'), הגשת הבקשה לרישוי, רכישת פריטים שאינם ניתנים להעברה לגן החדש אליו עברה וכיוצא בזה, עומד על 68,891 ₪. הואיל והשכירות הסתיימה כעבור שנתיים וחצי ולא כעבור חמש שנים, לטענתה יש לפצותה במחצית סכום זה. הנתבעת לא חקרה את התובעת בחקירה נגדית אודות הוצאות אלה (למעט בנושא בדיקת הבטיחות לגן, עמ' 13 שו' 3-7 לפרוטוקול), ואף לא הביאה ראיות מטעמה בענין. כאמור, הטבלה שערכה התובעת נתמכת בקבלות, ועל כן מקבלת אני את עמדת התובעת, כי שיעורו של ראש נזק זה הינו בסך 34,445.5 ₪. 22. בסיכומיה טוענת התובעת, כי יש לפסוק לה הפרשי הצמדה וריבית עבור סכום זה "מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל". אין בידי לקבל טענה זו. חובתו של תובע לציין בכתב התביעה את הסכום הנתבע במדויק. הפרשי הצמדה וריבית יפסקו החל מיום הגשת התביעה. 23. הובלה והכשרת גן ילדים חדש: התובעת טוענת כי נגרם לה נזק בשיעור 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה. ראשית, לא הוגשו כראיה אסמכתאות כלשהן לגבי נזקים נטענים אלה. שנית, פיצוי התובעת עבור הוצאות הכשרת גן ילדים חדש יהווה כפל פיצוי, שכן היא תובעת הן פיצוי עבור הכשרת גן הילדים בנכס, והן פיצוי עבור הכשרת גן הילדים החדש. לכן דוחה אני את תביעתה של התובעת לגבי ראש נזק זה. 24. עוגמת נפש ואובדן שעות עבודה: לא הובאו כל ראיות לענין אובדן שעות עבודה, לא לגבי מספר שעות העבודה הנטען, ולא לגבי ערכה של שעת עבודה. אף הטענה בענין עוגמת הנפש נטענה בעלמא, ולא הובאו כל ראיות כי נגרמה לתובעת עוגמת נפש המקימה לה זכות לפיצוי, בהתאם לעקרון בדבר הנזקים המזכים בפיצוי במקרה של הפרת חוזה, הקבוע בסעיף 10 לחוק התרופות. 25. פגיעה במוניטין ועזיבת ילדים את המעון: אף לגבי ראש נזק זה לא הובאו ראיות, מעבר לטענה כללית של התובעת, בסעיף 32 לתצהירה, כי "מספר ילדים" עזבו את המעון ולא עברו עימה למעון החדש. לא הובאו ראיות לגבי מספר הילדים שעזבו, מדוע עזבו והאם נקלטו ילדים חדשים במקומם, ואף לא לגבי שיעור רווחיה מכל ילד. התובעת מסתמכת בסיכומיה על דבריה של התובעת בחקירתה הנגדית (עמ' 15 שו' 5-10), כי כיום היא מנהלת גן בו 15-16 ילדים, ובגן שנוהל בנכס היו 25-30 ילדים; ואולם דברים אלה אינם מהווים הוכחה מספקת לטענותיה. 26. החזר שכר טרחת עו"ד: התובעת זכאית להחזר הסכומים ששילמה לעורכי הדין, וזאת הואיל וקבעתי, כי הנתבעת הפרה את החוזה עימה. מן הראיות שצורפו לתצהירה של התובעת לגבי שכר הטרחה ששילמה לעורכי דין טרם הגשת התביעה עולה כי שילמה בסך הכל 3,689 ₪. יתר טענותיה של התובעת בסעיף 36 לתצהירה, נוגעות לשכר טרחה ששילמה לאחר הגשת התביעה ולאגרת המשפט, אליהן אתיחס במסגרת פסיקת שכר הטרחה וההוצאות בהליך זה. 27. דמי שכירות עודפים ששולמו לנתבעת: התובעת טוענת, כי החל ממרץ 2007 ועד אוגוסט 2008 חויבה בדמי שכירות ביתר; וזאת הואיל ובנספח להסכם מיום 19.2.06 (נספח ג' לכתב התביעה) היה עליה לשלם בשנתיים אלה, שהינן שנות האופציה הראשונה והשניה, סכום של 1,000 דולר ומע"מ לפי שער הדולר היציג. 28. לגבי התקופה שבין 1.3.07 לבין 1.2.08 חתמה התובעת על הסכם שכירות חדש, ביום 21.7.07 (נספח א' לכתב התביעה) והסכום ששולם שולם בהתאם למה שנקבע בו. משכך, וכפי שמצינת היא עצמה בסיפת סעיף 12 לסיכומיה, "אין התובעת יכולה כמובן לטעון ששילמה ביתר, וגם אם הוטעתה או טעתה, היא לא הגישה תביעה על תשלום יתר בשנת השכירות השניה". לפיכך, בנוגע לתקופה זו, הכלולה אף היא בטבלת הסכומים ששולמו ביתר, שצורפה לסיכומי התשובה מטעם התובעת, טענותיה נדחות. 29. לגבי התקופה שבין 1.3.08 לבין אוגוסט 2008 אני מקבלת את טענת התובעת, כי בהתאם לנספח להסכם שכר הדירה שהיה עליה לשלם הינו בסכום של 1000 דולר ומע"מ לחודש, לפי שערו היציג של הדולר. הסכום ששילמה התובעת ביתר עבור תקופה זו, על פי הטבלה שצרפה לסיכומי התשובה מטעמה, הינו 999.95 ₪. 30. נזק בגין החזרת הערבות הבנקאית באיחור: נזק מסוג זה יש להוכיח באמצעות הבאת ראיות, המוכיחות את שיעורו המדויק. אין די בהערכה של התובעת, כמפורט בסעיף 35 לתצהירה, או בחישוב שעשתה בסיכומיה, שמתבסס על נתונים עובדתיים שלא הובאו לגביהם ראיות. התובעת עצמה מציינת בסיכומיה, כי היא "לא הוכיחה מהו הסכום המדויק בו ניזוקה בגין החזרת הערבות הבנקאית באיחור". משכך, מן הדין לדחות את תביעתה בכל הנוגע לראש נזק זה. 31. יצוין כי לגבי חלק מראשי הנזק טוענת התובעת, כי יש לקבל את גרסתה, הואיל והנתבעת לא חקרה אותה בחקירה נגדית לגבי טענותיה בענין ראשי נזק אלה. ואולם היעדר חקירה נגדית אינה מהווה תחליף לראיות. חובתה של התובעת להביא ראיות לגבי שיעור נזקיה הנטענים, והיעדר חקירה נגדית לגבי סכומים שצוינו בתצהירה של התובעת על בסיס הערכה, אף שאת סכומם היה עליה להוכיח בראיות, אינה יכולה להוות תחליף לראיות שהיה על התובעת להביא. ג. אשם תורם של התובעת 32. כפי שציינתי לעיל, בקביעת גובה הפיצוי שיפסק לתובעת יש להביא בחשבון את התמהמהותה בטיפול בקבלת רישיון עסק. כאמור, לקח לתובעת פרק זמן בן כשלושה עשר חודשים (כמפורט בתיעוד שלבי הטיפול בבקשה שהגישה לעיריה - ת/1), למלא אחר דרישות הרישוי של העיריה, פרק זמן שהוגדר על ידי העדה סמואלי כארוך. פרק זמן זה חורג מן הסביר. אומנם קבעתי, כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, והפרה את ההסכם עם התובעת, אך אין בכך כדי לפטור את התובעת מחלקה בכשלון היחסים החוזיים בין הצדדים. השתהותה של התובעת בטיפול בהשגת הרישיון מהווה התרשלות. 33. דוקטרינת האשם התורם הוכרה בפסיקה גם בתחום דיני החוזים (ראה: ג' שלו וי' אדר דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, התשס"ט-2009 בעמ' 374-384). מכוחה של דוקטרינה זו, מחולק הנזק החוזי בהתאם לאשמם של הצדדים. פסק דין מרכזי בענין זה הינו פסק הדין בע"א 3912/90 .EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 , בו נקבע: "אצלנו קובע סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"): 'הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה'. (ההדגשות שלי - מ.ש.) הרעיון העומד בבסיס עיקרון הסיבתיות הוא כי המפר אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מפעולתו. לפיכך, אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן, שכל צד ישא בחלקו בנזק (ההדגשה אינה במקור)" (עמ' 79-80). 34. בעניננו טוען כל אחד מהצדדים, כי הצד השני אחראי למלוא הנזק, הואיל והפר את החוזה. ואילו אני סבורה, כי יש לחלק את הנזק בין שני הצדדים. 35. באשר לאופן חלוקת הנזק בין הצדדים הרי שהשיקולים שיש להביא בחשבון הינם רבים ומגוונים. בהתיחסה לשיקולים אלה קבעה השופטת (כתוארה אז) ביניש בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 , בעמ' 227-228 כדלקמן: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון". 36. בעניננו ראוי ליחס לנתבעת 75% מהנזקים, ואילו לתובעת 25% מהנזקים; וזאת פרט לדמי השכירות העודפים ששילמה התובעת, לגביהם זכאית היא להחזר מלא של הסכום שקבעתי לעיל, שכן אין מדובר בנזק שהינו תוצאה של הפרת החוזה וביטולו, אלא בתשלום ביתר במהלך התקופה בה עמד ההסכם בתוקף. 37. אשר על כן הנני מורה, כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 29,600 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 1,400 ₪ ומע"מ, סכום שישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל; ותשיב לה את החלק היחסי באגרה ששילמה בהתאם לסכום שנפסק ביחס לסכום התביעה, בשיערוך כדין. 38. זכות ערעור כחוק. חוזה שכירותקטיניםחוזהביטול חוזהשכירותגן ילדים / פעוטון / משפחתון