בתיק זה הוגשה בקשה מטעם המבקשת להורות על ביטול דו"ח שנערך על שמה בגין אי ציות לרמזור אדום, מאחר ולטענתה היא לא ביצעה את העבירה. עוד ביקשה, כי ביהמ"ש יורה על ביטול הליכי הגבייה בגין התיישנות ולחילופין להורות על ביטול הפרשי הצמדה וריבית שהתווספו לקנס המקורי ולאפשר לה לשלם את הדו"ח המקורי. על פי הנטען בבקשה, המבקשת היא בעלת זכות ציבורית למונית, אשר מושכרת על ידה לאחר אולם בשל הרישום הפורמלי על שמה, לאחר שהרכב צולם במצלמה משטרתית עובר ברמזור אדום, נערך על שם המבקשת דו"ח תנועה בהתאם. על פי המבקשת, רק בשנת 2007 נודע לה על הדו"ח, בעקבות עיקול שהוטל בגין החוב, כאשר במשך כל השנים לא התקבלה התראה לגבי אותו דו"ח ועל כן לא ניתן היה לבצע הסבה על שם הנהג האמיתי. במאמר מוסגר יצויין, כי עד לדיון בבקשה, עיכבתי את הליכי הגבייה שננקטו על ידי המרכז לגביית קנסות, וזאת כנגד הפקדת מלוא סכום החוב על ידי המבקשת בקופת ביהמ"ש. בטיעוניו בפניי ציין ב"כ המבקשת, כי לפני עשר שנים הם פנו למשטרת חיפה לצורך הסבת הדו"ח ומשטרת חיפה הפנתה אותם למשטרת רמת גן, אליה נמסר כל החומר לצורך ביצוע ההסבה. "משום מה ההסבה לא התבצעה על ידי משטרת ישראל", כאשר מאידך לא התקבלה כל תכתובת או פנייה בעניין זה מהמשטרה עד הליכי הגבייה הנוכחים. כאן יודגש, כי טענה זו של הסניגור היא טענה חדשה אשר עומדת בסתירה לאמור בבקשה ובתצהיר, שם נטען כי המבקשת עד עצם הגשת הבקשה לא קיבלה כל התראה בעניין. סתירה זו עומדת בעוכריה של המבקשת. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, ומבלי שתעלה טענה לגופו של עניין, הפנתה לתגובה בכתב שנתנה התביעה, לפיה "מדובר בדו"ח עתיק" ולכן התביעה מתנגדת לבקשה. יוטעם, כי על פי החלטתי נדרשה התביעה בהמשך לאותה תגובה להתייחס לטענת המבקשת בדבר אי קבלת הדו"ח, ובעניין זה ציינה התביעה כי הטענה אינה נכונה ואף צירפה תדפיס של פעולות שליוו את הדו"ח דנן. מעיון באותו תדפיס עולה כי בין היתר נשלחו למבקשת; דו"ח לתשלום קנס מקורי, הודעת כפל קנס, התראה לפני עיכוב חידוש רשיון בנוסף לפעולות נוספות שקיבלו ביטוי בתדפיס. כתובתה של המבקשת על פי תדפיס המשטרה הינה: משה שפירא 10, קרית ים. כתובת זו שונה מהכתובת שצויינה בבקשה: רח' זלמן שזר 29, קרית ים. בעניין זה לא שמעתי התייחסות של מי מהצדדים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים השונים שהונחו בפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. ייאמר מיד, כי על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שביהמ"ש יבטל דו"ח תנועה שנערך על שמו של אדם בגין נהיגתו של אחר ברכב, על המבקש זאת להוכיח כי לא ידע ולא יכול היה לדעת שתלוי ועומד נגדו אישום כאמור. ראה, רע"פ 2096/07 ד"ר ציפורה כוכבי נ. מ"י. בענייננו, לא שוכנעתי שהמבקשת לא ידעה על הדו"ח הנוכחי, נהפוך הוא, על פי טענת הסניגור היתה בשעתו פנייה למשטרה לצורך הסבת הדו"ח על שמו של מי שנטען כי נהג ברכב. אם כך, המבקשת ידעה על קיומו של האישום נגדה. בנסיבות אלה ולאור הזמן הרב שחלף כאשר המבקשת יושבת בחיבוק ידיים, אין כל מקום למתן סעד של ביטול הדו"ח. באשר לעתירה החלופית לעניין גובה החוב ומאחר והבקשה לביטול הדו"ח נדחתה, הרי שהסמכות הבלעדית בעניין ביטול תוספת פיגורים לגבי דו"חות שלא התקיים לגביהם הליך בביהמ"ש, נתונה באופן בלעדי למרכז לגביית קנסות. בהעדר סמכות, גם עתירתה זו של המבקשת נדחית והיא מופנית למרכז לגביית קנסות. סוף דבר הוא שאני דוחה את הבקשה על כל חלקיה. משפט תעבורהריבית והצמדהקנס תעבורה / דוח תנועהריבית