1. הנאשם הורשע בהעסקת עובדים זרים מבלי שהועמדו לשימושם מגורים הולמים, עבירה על סעיפים 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991. 2. בדיון מיום 13/11/12 ביקש הנאשם להפנותו לתסקיר שירות מבחן לצורך בחינת האפשרות לביטול הרשעה. 3. בהתאם להחלטה מיום 18/11/12, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן שיתייחס לאפשרות של ביטול הרשעה וביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור. 4. ביום 27/2/13 התקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם. בתסקיר המבחן הומלץ להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, בהיקף של 120 שעות. על פי הערכת קצינת המבחן עונש זה יהווה גורם מציב גבול ומקטין סיכון עבור הנאשם, אשר יפגיש אותו עם משמעות מעשיו ויהווה גורם של פיצוי ותרומה לחברה. 5. בדיון מיום 20/6/13 העלו הצדדים טיעונים לעונש. 6. טיעוני המאשימה: א. ביטול הרשעה תוך מתן צו שירות לתועלת הציבור נעשה במקרים יוצאי דופן, בהם קיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מהרשעתו לבין חומרת העבירה. ב. מלכתחילה הוטל על הנאשם קנס מנהלי שלא גרר אחריו סנקציה של הרשעה בפלילים. הנאשם הוא שבחר לעבור למסלול של הליך פלילי, כאשר הגיש בקשה להישפט. בנסיבות אלה אין הצדקה לביטול ההרשעה, למרות המלצת שירות המבחן. ג. אחד השיקולים לעניין ביטול הרשעה הוא חומרת העבירה. בענייננו מדובר בעבירה שעניינה פגיעה בזכויות אנוש בסיסיות ומינימליות של עובדים זרים. עמדת הפסיקה לגבי עבירות על חוק עובדים זרים, היא שיש לנקוט בענישה כלכלית מרתיעה. ביטול הרשעה אינו מאפשר הטלת ענישה מסוג זה. ד. העונש הראוי בנסיבות העניין, בשים לב לחומרת העבירה, לעובדה כי הוגשה בקשה להישפט ולפרק הזמן שחלף בין מועד ביצוע העבירה לבין הגשת כתב האישום, הינו כפל הקנס המנהלי בסך של 50,000 ₪ והתחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת. 7. טיעוני הנאשם: א. יש לאמץ את המלצת שירות המבחן לביטול הרשעה. ב. הנאשם הינו אדם נורמאטיבי, חקלאי, המתפרנס משיווק תוצרתו החקלאית לייצוא. במסגרת עבודתו נדרש הנאשם לעמידה בתקנים אירופאיים בדבר פיקוח על תוצרת חקלאית. הרשעת הנאשם בעבירה שעניינה העסקת עובדים זרים תביא לביטול החוזים הקיימים של הנאשם לייצוא ותמנע ממנו כל אפשרות להתקשר בחוזים עתידיים. בכך ייגרם נזק כבד לנאשם ולמשפחתו. ג. אין לזקוף את העובדה שהנאשם הגיש בקשה להישפט לחובתו. הנאשם סבר כי העמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. הליקויים שנמצאו תוקנו כבר במעמד הביקורת. ההחלטה להגיש בקשה להישפט התקבלה בעקבות יעוץ משפטי שגוי. ד. יש להתחשב בפרק הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה ובכך שמאז לא הוטלו על הנאשם קנסות נוספים ולא הוגשו כתבי אישום. ה. הנאשם הביע חרטה על הנסיבות שהובילו להגשת כתב האישום. 9. סע' 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 קובע: "הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור". סע' 71א(ב) לחוק העונשין קובע: "מצא בית המשפט שנאשם ביצע את העבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, כדין צו מבחן". סע' 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 קובע: "הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות העניין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה: (1) להרשיעו וליתן צו מבחן. (2) ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנא שם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה". 10. לעניין העקרונות המנחים את בתי המשפט בנושא של הימנעות מהרשעת נאשם שביצע עבירה, נקבע: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק". ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש, פ"ד נ(3) 682 בית המשפט העליון חזר על הלכה זו בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685. עוד נפסק לעניין זה: "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה" (בר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל; ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל). בעניין תמר כתב לעיל הותוו קווים מנחים, שאינם ממצים, להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, כדלקמן: "א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית? ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם. ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם." 11. בענייננו, שוכנעתי בכנות טענתו של הנאשם בדבר הנזק הכלכלי שייגרם לו באם לא תבוטל הרשעתו בעבירה נשוא כתב האישום. הנאשם פירט בפניי את הצורך לעבור מידי שנה מבחני פיקוח, לרבות לעניין תנאי העסקת העובדים הזרים, לשם עמידה בתקנים האירופאים המאפשרים את ייצוא תוצרתו החקלאית. גירסה זו מוצאת תימוכין בתסקיר קצינת המבחן: "ממסמך אשר הוצג בפנינו ממנכ"לית חברת "אנביב", ניתן להתרשם כי בכל שנה נבחן משה בעמידתו בקריטריונים לרבות אלו המתייחסים לתנאי העסקת עובדים. להבנתנו במידה ומשה לא יימצא ראוי ולא יעמוד בנדרש, ייפגמו סיכוייו לייצא תוצרתו". לאור ממצאים אלה הגיע שירות המבחן למסקנה כי הרשעה עלולה למנוע את המשך העסקתו והתפתחותו האישית והמקצועית של הנאשם כחקלאי וכבעל עסק עצמאי. 12. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו אדם נורמאטיבי, ללא עבר פלילי משמעותי (למעט הרשעה אחת משנת 2004 בגין הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, בגינה נשפט לעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס). מאז ביצוע העבירה בשנת 2006, לא הוטלו קנסות נוספים על הנאשם ולא הוגשו כתבי אישום בגין עבירות נשוא כתב האישום, או עבירות דומות לפי חוק עובדים זרים הנאשם ציין כי תיקן את הליקויים במגורים בעקבות הביקורות מטעם משרד התמ"ת משנת 2006, ומאז מקפיד להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים על פי דין. 13. אמנם אין להקל ראש בחומרת העבירה של אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים, שהם מבין האוכלוסיות המוחלשות יותר במשק. יחד עם זאת מתסקיר שירות המבחן ניתן להתרשם כי הנאשם הפנים את חומרת העבירה, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה על האופן בו פעל בעניין העבירה נשוא כתב האישום. העובדה כי תיקן את הליקויים ומאז מקפיד על הוראות הדין לגבי העמדת מגורים הולמים, מחזקת את גירסתו בעניין זה. 14. לא נעלמו מעינינו ההשלכות של ביטול הרשעה בנסיבות בהן הנאשם הוא שבחר לנקוט בהליך פלילי תחת הליך מנהלי, מבחינה מערכתית. הנאשם טען לעניין זה כי פעל מתוך טעות בשיקול דעת, תוך שהוא מסתמך על יעוץ משפטי. לדבריו לא הובהר לו הסיכון שהוא נוטל על עצמו בהגשת בקשה להישפט. אכן מבחינת המדיניות הראויה, הכלל צריך להיות כי מי שבוחר לנהל הליך פלילי, בגין קנס מנהלי שהוטל עליו, יישא בתוצאות ההליך הפלילי, לרבות הרשעה, במידה ויורשע בדין. ואולם בענייננו, קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה ולהעדיף את האינטרס הפרטני של הנאשם על פני האינטרס המערכתי. זאת בשים לב למשך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום, העובדה כי התובע הפנים את חומרת העבירה, תיקן את הליקויים שנמצאו במגורי העובדים, ומאז הביקורת נשוא כתב האישום מקפיד על הוראות החוק בעניין, הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה בפלילים בהיותו אדם נורמאטיבי והנזק הכלכלי שעלול להיגרם לנאשם ולמשפחתו כתוצאה מההרשעה. בנסיבות אלה, בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטים, הנזק שייגרם לנאשם באופן אישי כתוצאה מהרשעתו, אינו פרופורציונלי לחומרת העבירה ולתכלית הענישה שבהרשעה. 15. במצב דברים זה, ובהתאם לכללים המנחים שנקבעו בפסיקה לעניין ביטול הרשעה, כמפורט לעיל, יש מקום להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם בהתאם להראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי ועל מתן צו שירות לתועלת הציבור בעניינו. 16. לאור האמור אני מאמצת את המלצת שירות המבחן ומורה על ביטול הרשעת הנאשם ומתן צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, בהיקף של 120 שעות, במסגרת שהומלצה על ידי שירות המבחן. 17. שירות המבחן יפקח אחר ביצוע הצו וידווח לבית הדין בתום ביצוע מכסת השעות. 18.משפט פליליהרשעההעסקת עובדים זריםמגורים הולמים (לעובדים)עובדים זרים