לפני בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהושת על המבקש בתאריך 11.10.2011, על ידי בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אברהם), ב-ת"פ 19536-11-09, בגין עבירות של קשירת קשר לפשע וחבלה בכוונה מחמירה. להלן יפורטו העובדות הנוגעות לענייננו. רקע עובדתי על פי המתואר בכתב האישום, הרקע לעבירות נעוץ בסכסוך בין משפחת המבקש לבין עלי יחיא פעור (להלן: המתלונן). המבקש, יליד 1991, ואֶחָיו: מוחמד ומוסטפא סרחאן (להלן: מוחמד ו-מוסטפא), כך נטען, קשרו קשר לפגוע במתלונן ובתאריך 14.9.2009, בסמוך לשעה 00:30, נסעו השלושה בטנדר במרכז הכפר נחף, כאשר מוחמד נוהג, מוסטפא לצידו והמבקש יושב במושב האחורי. לפי האמור בכתב האישום, משהבחינו במתלונן, הפנה מוחמד את הרכב לכיוונו והחל בנסיעה לעברו, מתוך כוונה לפגוע בו, אולם בטרם פגעו בו ברכבם זז המתלונן מהדרך והצליח להתחמק. בהמשך עצר מוחמד את הרכב ושלושת האחים יצאו ממנו כשהם מצוידים באלות, ניגשו אל המתלונן והכו אותו באלות, בצוותא חדא, תוך שהם פוגעים בפניו, בראשו ובחלקי גופו מספר פעמים. כתוצאה ממעשים אלה נותר המתלונן שרוע ברחוב, כשהוא מדמם מחבלותיו. לאחר שהובהל המתלונן אל בית החולים אובחנו בראשו שבר בגולגולת ודימומים תוך גלגלתיים, חתך בקרקפת וכן אובחן שבר ביד ימינו. המתלונן אושפז מיום האירוע בבית החולים למשך 37 ימים. כתב האישום ייחס למבקש עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק. כנגד מוחמד הוגש כתב אישום נפרד, והוא הגיע להסדר טיעון בעניינו. מוסטפא לא אותר משך זמן רב, ונכון למועד הכרעת הדין בעניינו של המבקש לא הוגש נגדו כתב אישום. בשל היות המבקש קטין במועד ביצוע העבירה, התנהל משפטו בנפרד. בהכרעת הדין, מתאריך 4.5.2011, הורשע המבקש בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לפשע. המבקש זוכה מביצוע עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, שעניינה ניסיון לפגוע שלא כדין במתלונן על ידי דריסה. בית המשפט קבע לעניין זה כי האופן בו תואר האירוע הינו השערה סובייקטיבית של המתלונן כי התוקפים ביצעו פניית פרסה לכיוונו כדי לדרסו, בעוד שלא ניתן לקבוע שהמדובר בהתנהגות מפלילה. באשר לעבירות הנטענות האחרות, בית המשפט בחן את גרסת המתלונן בעת עדותו בבית המשפט והעדיף את גרסתו (אשר נמצאה מהימנה ואשר קיבלה חיזוק בדברים שאמר לאשתו, בסמוך לאחר האירוע וכן באמירותיו לאחייניו ולשוטר שחקר אותו למחרת האירוע) - על פני גרסת המבקש. בסיום הכרעת הדין המפורטת, סיכם בית המשפט הנכבד כי שוכנע מעבר לספק סביר כי המבקש קשר קשר עם אחיו לביצוע פשע נגד המתלונן ולשם מימוש הקשר חבלו המבקש ואחיו במתלונן בצוותא חדא, כאשר המבקש אישית חבל בראשו של המתלונן באמצעות אלה. בתאריך 11.10.2011 גזר בית המשפט הנכבד את דינו של המבקש והשית עליו את העונשים הבאים: עונש מאסר בפועל למשך 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו; עונש מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים למשך שנתיים ממועד שחרורו מבית הסוהר, והתנאי יחול במקרה בו יורשע המבקש בעבירת אלימות שהיא עוון; עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שנתיים ממועד שחרורו מבית הסוהר והתנאי יחול במקרה בו יורשע המבקש בעבירת אלימות שהיא פשע. במסגרת גזר הדין ציין בית המשפט הנכבד את חומרת המעשים ואת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון אלו וכן את העובדה שהמבקש לא לקח אחריות על מעורבותו באירוע. בית המשפט ציין כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש מופחתת מרמת הענישה הראויה, זאת בהתחשב בגילו הצעיר ובהיעדר עבר פלילי והוסיף: "בשל גילו הצעיר, עונש המאסר והצורך בניתוח לעומק של מרכיבי הפגיעה הקשה במתלונן, לרבות בחינת קיומה של נכות לצמיתות, קשר סיבתי ומצבו הרפואי לפני הפגיעה ... לא מצאתי לנכון לפסוק למתלונן פיצוי, למרות שהוא זכאי לפיצוי אותו יוכל לתבוע בהליך מתאים." (פיסקה 23 לגזר הדין). יצוין כי במעמד שימוע גזר הדין נעתר בית המשפט הנכבד לבקשת בא-כוח המבקש ועיכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד לתאריך 25.10.2011 בשל גילו הצעיר של המבקש והעובדה כי קיים את תנאי שחרורו במהלך ניהול המשפט. מכאן הבקשה שלפני אשר הוגשה בד בבד עם הודעת הערעור. טענות הצדדים בבקשתו טוען בא-כוח המבקש, בתמצית, כי אם המבקש יידרש להתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי - הדבר עלול לפגוע במהות הערעור ובתוחלתו. בא-כוח המבקש טוען כי סיכויי הערעור גבוהים וזאת נוכח פגמים שנפלו, לשיטתו, בהכרעת הדין של בית המשפט הנכבד. בהקשר זה בא-כוח המבקש משיג על מספר קביעות של בית המשפט: לגבי קשירת הקשר בין המעורבים בתקיפה - המסקנות הוסקו, לדעתו, מבלי שהונחו ראיות על קשירת קשר בין התוקפים. הוא מוסיף כי עצם העובדה שהמבקש זוכה מעבירת ניסיון הדריסה מעידה כי לא היה תכנון מוקדם של המעשים. כן הוא מבקש לערער על העדפת גרסת המתלונן וטוען שהתקבלו עדויות שמיעה של שלושה עדים, בניגוד לדין ולפסיקה. בנוסף מציין בא-כוח המבקש כי העונש שהושת על מרשו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת ומדגיש את הנסיבות האישיות הייחודיות: המדובר בנער צעיר, בעל אורח חיים נורמטיבי, אשר סובל מבעיות רפואיות עקב תאונת עבודה, אשר ריצוי מאסר כבר בשלב זה יחשוף אותו לעולם עברייני ויגרום לו לנזק בלתי הפיך. עוד טוען בא-כוח המבקש כי עסקת הטיעון עם מוחמד לאחר הכרעת הדין בעניינו של המבקש וכן אי הגשת כתב אישום עד למועד זה בעניינו של מוסטפא, יש גם בהן כדי להצדיק עיכוב ביצוע העונש עד לאחר פסק הדין בערעור. כמו כן מוסיף בא-כוח המבקש כי המבקש הגיע לתחנת המשטרה מרצונו עת ידע שדרוש הוא לחקירה, שהה בתנאי "מעצר בית" (לאחר חודשיים בהם שהה במעצר) ובמשך כל התקופה לא הפר את תנאי השחרור. בדיון שנערך בפני חזר בא-כוח המבקש על האמור בבקשה והתמקד במספר פגמים שנפלו, לטענתו, בהכרעת הדין ובהם, בין היתר, מועד ביצוע העבירה ומהימנות המתלונן. בהקשר זה חידד בא-כוח המבקש, כי מועד האירוע נכנס בגדרי שלושת שבועות המנוחה הרפואיים של המבקש לאחר שעבר ניתוח ולא כפי שנכתב בהכרעת הדין והוסיף פירוט לגבי נסיבותיו האישיות של המבקש. בא-כוח המבקש חזר וציין את הקושי הטמון בהרשעת המבקש, בעוד מוחמד הגיע להסדר טיעון, אולם טרם נגזר דינו וכאשר כנגד כנגד מוסטפא לא הוגש בשלב זה כתב אישום. באת-כוח המדינה טענה מנגד כי לשיטתה אין בתיק זה נסיבות המצדיקות את דחיית ריצוי העונש עד לאחר למתן פסק דין בערעור וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים. כמו כן ציינה באת-כוח המדינה במהלך הדיון כי באם יהיה צורך היא תגיש השלמה לגבי השתלשלות הטיפול וההליכים ביחס לשני השותפים האחרים לאירוע (אחיו של המבקש). בתום הדיון שהתקיים בפני הוריתי על המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש עד להכרעה בהליך שלפני וכן ביקשתי מהמדינה להשלים פרטים ביחס להליכים המשפטיים שננקטו כנגד השותפים האחרים באירוע. ההודעות המשלימות מטעם הצדדים באת-כוח המשיבה עדכנה בהודעתה מתאריך 24.10.2011, כי המתלונן עמד על כך שמעורבותו של מוחמד פחותה מזו של האחרים, וכי הוא עמד בצד בעת ההתקפה האלימה. לפיכך השוני המהותי במעשים - קיבל ביטוי בהסדר טיעון מתאים ביחס למוחמד. באשר למוסטפא, ציינה באת-כוח המדינה כי המתלונן, עוד באמירותיו הראשונות סמוך לאירוע, נקב בשמו ובשם המבקש, כמי שתקפו אותו בפועל ותיאר את חלקם בתקיפה אל מול חלקו הפסיבי של מוחמד. מוסטפא אותר רק כעבור שנה ממועד האירוע ובעימות שערכו בינו ובין המתלונן, גילה המתלונן הססנות בזיהוי האיש היושב מולו. הסבר המתלונן לגבי עניין זה נתלה, בין היתר, במצבו הרפואי בעת העימות וחלוף הזמן, שבמרוצתו שונה מראה פניו של מוסטפא (גידל זקן ושיער ראשו התארך). לטענת באת-כוח המדינה החולשה הראייתית המתייחסת למוסטפא, אינה קשורה למבקש ולפיכך בנסיבות הכוללות - אין הערעור מצדיק דחיית עיכוב ביצוע העונש. בא-כוח המבקש הגיש תשובה מטעמו להודעה מטעם באת-כוח המשיבה, בגדרה טען כי הסדר הטיעון עם מוחמד נעשה לאחר שנתקבלה הכרעת הדין בעניינו של המבקש, אף שבתחילת הדרך כתב האישום ייחס למבקש ולמוחמד אותה מסכת עובדתית. כמו כן ציין בא-כוח המבקש בהודעתו המעדכנת, כי מוחמד אמנם לא תקף את המתלונן, אולם נטל חלק בקשירת הקשר לביצוע העבירות בהן הורשע המבקש ולכן יש לגזור גזירה דומה על השניים. ביחס למוסטפא הדגיש בא-כוח המבקש כי אי הגשת כתב אישום כנגדו יש בה כדי לפגום בהכרעת הדין בעניינו של המבקש, בהתחשב בכך שבסיס הרשעת המבקש היו המעשים שיוחסו לו ולמוסטפא בצוותא חדא. לטענת בא-כוח המבקש העימות בין מוסטפא למתלונן וכן ההחלטה שלא להגיש עד כה כתב אישום נגד מוסטפא, כנראה בעקבות קושי ראייתי כלשהו, מצדיקים התחשבות רבה אף במבקש, ולמצער היה על התביעה למחוק מכתב האישום את העובדות בהן היה מוסטפא מעורב יחד עם המבקש. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה - להידחות. להלן אפרט את הטעמים למסקנתי זו. כידוע, למי שהורשע בדין כבר לא עומדת חזקת החפות והכלל הוא כי עליו להתחיל לרצות את עונשו באופן מיידי. הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע של גזר הדין, אלא בנסיבות מיוחדות אשר הותוו כידוע ב-ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ). על פי הלכת שוורץ, בבחנו בקשה לעיכוב ביצוע - על בית משפט לבחון, בין היתר, את השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות (ראו: הלכת שוורץ, בעמוד 283; וכן ראו: ע"פ 10102/08 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.12.2008); ע"פ 3293/09 חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.5.2009); ע"פ 511/11 מריסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.2011)). אעבור עתה לבחון את נסיבות המקרה בשים לב לאמות המידה הנ"ל. המבקש הורשע בעבירת אלימות קשה, אשר כללה קשירת קשר לביצוע חבלה חמורה במתלונן, תוך הטחת אלות בגופו מספר רב של פעמים. חבלה זו גרמה לאשפוזו של המתלונן משך 37 ימים ונראה כי המתלונן המשיך לסבול מסימפטומים שונים עקב הפגיעה בו גם לאורך ההליך בבית המשפט המחוזי. חומרת העבירות מדגישה את האינטרס המובהק בשליחתו של המבקש לריצוי עונשו, אף אם טרם נשמע ערעורו (וראו גם: עניין ביטון הנ"ל). סיכויי הערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין אינם נראים גבוהים על פניהם, או כאלה המצדיקים היעתרות חריגה לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. הערעור מושתת על הכרעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי הנכבד, שנסמכו על ממצאי מהימנות ובאלו כידוע - יימנע בית משפט זה בדרך כלל מלהתערב (הלכת שוורץ, בעמוד 280; עניין מריסאת הנ"ל). גם סיכויי הערעור על חומרת העונש אינם נראים מבטיחים במיוחד, וזאת נוכח החלטת בית המשפט הנכבד קמא לגזור את עונשו של המבקש בהתאם לשיקול דעתו על סמך מכלול הנסיבות, כאשר בית המשפט הנכבד אף מציין כי הוא משית על המבקש עונש מאסר מופחת מהמקובל בעבירות מסוג זה, בהתחשב בגילו הצעיר ובנסיבותיו האישיות. אמנם לזכותו של המבקש עומדים עברו הנקי ותסקיר שדירות המבחן בו הוא מתואר כנער נורמטיבי השואף לנהל אורח חיים תקין, אולם נתונים אלה הובאו כבר בחשבון כאמור על ידי בית משפט הנכבד קמא. באשר ליחסים בין המבקש לשותפיו לעבירות אציין כי לאחר שהתרשמתי מן החומר שהוגש ולאחר עיון בתשובת המדינה, נראה כי עניינו של מוחמד אכן שונה מזה של המבקש שבכאן, מה גם שהוא בחר להודות בשלב מוקדם, בניגוד למבקש שכפר במעשים שיוחסו לו. באשר למוסטפא, נמסר לי כאמור כי אמנם קיימים קשיים ראייתיים מסוימים שבגינם לא הוגש נגדו כתב אישום עד כה, אולם לא התרשמתי כי עניין זה משפיע על מצבו המשפטי של המבקש שבכאן, שהורשע במעשי האלימות החמורים בהם היה שותף. בא-כוח המבקש מציין כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש, שלושים ושישה חודשי מאסר, עלולה להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי, אולם לא התרשמתי שתקופה זו קצרה עד כדי הפיכת הענין לאקדמי עד לשמיעת הערעור (ראו: עניין ביטון הנ"ל). הנה כי כן לאחר בחינת המכלול - לא התרשמתי כי קיימת כאן הצדקה להיעתרות חריגה לבקשה הקוראת לעיכוב ביצוע עונש המאסר של המבקש. נוכח האמור - הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש יתייצב איפוא לריצוי עונשו בתאריך 27.11.2011 בשעה 9:00 - במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה. משפט פליליכתב אישום