1. התובע, שהיה לקוח של הנתבעת: חב' פרטנר-אורנג', החל משנת 2000, הגיש כנגדה תביעה ע"ס 22,367 ₪, בגין שלושה "ראשים": א. תקלה שגרמה לשימוש על ידי זרים במכשיר שהותקן ברכבו של התובע. סכומי החיוב בגין תקלה זו, בסך 6,289 ₪, הוחזרו לתובע רק כשלושה חודשים לאחר החיוב, ולאחר מסכת של פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת, אשר לטענת התובע לא זכו לתשובה עניינית. התובע טוען כי הסכום הוחזר ללא הפרשי הצמדה וריבית, ובגינם תבע 629 ₪. עוד תבע התובע פיצוי בגין המסכת הממושכת של עוגמת נפש וטרטורים, שהיתה מנת חלקו עד שהנתבעת הסכימה להחזיר לו את סכומי החיוב. ב. גבייה בכפל, במשך 22 חודשים, עבור מכשיר, שהתובע כבר שילם, לטענתו, את מלוא יתרת ערכו. התובע תבע החזר התשלום העודף, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכל - 1000 ₪. ג. בסוף שנת 2007 סוכמה בין הצדדים עסקה שכללה הטבה של חיוג-חינם, למשך שנה, למנוי נבחר. כחצי שנה לאחר מכן צמצמה הנתבעת את היקפה של ההטבה ל- 500 דקות לחודש. התובע טוען כי מעשה חד צדדי זה של הנתבעת מהווה הפרת ההסכם. התובע טען כי התקשר באותה עסקה בעיקר בשל ההטבה האמורה. לטענתו, לא נאמר לו בעת ההתקשרות, כי שמורה לנתבעת הזכות לצמצם את ההטבה באופן חד צדדי, וכי לו ידע זאת לא היה מתקשר באותה עסקה. הוא תבע החזר של ההפסד הכספי, שהוערך בסך של כ- 738 ₪, וכן פיצוי בגין צמצום ההטבה על ידי הנתבעת, באופן חד צדדי. 2. בכתב ההגנה נטען כי הטכנולוגיה של המכשיר המדובר היא כזאת שאינה מאפשרת "גניבת" שיחות על ידי זרים. על כן יש לשייך את השיחות "הזרות" לתובע. הנתבעת טוענת כי הסכימה להחזיר את סכומי החיובים לתובע רק לפנים משורת הדין. לגבי המרכיב השני של התביעה טוענת הנתבעת כי תחילה ביקש התובע לנתק את המכשיר שבו דובר, אך לאחר מכן חזר בו מבקשה זו ורק צמצם את השימוש באותו מכשיר. על כן לא גבתה הנתבעת את יתרת התשלום עבור מכשיר זה, אלא המשיכה לחייב את התובע בגינו בתשלומים חודשיים, על פי ההסכם בין הצדדים. הנתבעת טוענת איפוא כי לא היתה גבייה בכפל, כנטען על ידי התובע לגבי מרכיב זה של תביעתו. אשר לצמצום ההטבה של חיוג-חינם למשך שנה, נאמר בכתב ההגנה כי על פי תנאי המבצע, שבמסגרתו הוענקה אותה הטבה, שמרה הנתבעת לעצמה את הזכות לצמצם אותה, וכך אמנם עשתה, לכל מנוייה הרלבנטיים, ובהם התובע. 3. אשר למרכיב התביעה שעניינו חיוב בכפל: בהפסקה שנערכה לצורך כך בדיון בדקו הצדדים את החשבוניות הרבות, שצורפו לכתבי הטענות. לאחר הבדיקה הסתבר כי המחלוקת מתמקדת בהחזר סכום-סיבסוד, בגין המכשיר ששודרג. הנתבעת קיבלה את טענת התובע, כי הוא אמנם התנתק משירותיה, לגבי מכשיר זה, אך הסתבר כי הסכום החד פעמי, שהתובע חוייב בו, היה ערך הסיבסוד בלבד (כ- 491 ₪), ואילו המשך החיובים החודשיים נעשה בגין ציוד הקצה, ולא היה בו גבייה בכפל. לגבי החיוב בגין החזר הסיבסוד, טען התובע כי נציגה משירות הלקוחות של הנתבעת פטרה אותו מחיוב זה, אך אין מסמך בכתב על כך. הנתבעת אינה מאשרת מתן פטור כזה. משהסתבר כי החיוב עצמו לא היה חיוב בכפל, ומשלא הוכיח התובע מתן פטור מהחיוב בהחזר סכום הסיבסוד, אני דוחה מרכיב זה של התביעה. 4. אשר לצמצום, באופן חד צדדי, של ההטבה של חיוג-חינם ל- 500 דקות לחודש. הנתבעת אינה חולקת על כך שהטבה זו הובטחה מלכתחילה למשך שנה תמימה, וכי היא צומצמה על ידה כעבור כשישה חודשים. הנתבעת טוענת כי מתן ההטבה, במסגרת העסקה שבה דובר, נעשה בעל-פה, וכי אף נאמר לתובע בעל-פה, כי הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות לבטל או לצמצם את ההטבה. מנגד טוען כאמור התובע, כי לא נאמר לו כדבר הזה, וכי לו היה נאמר - לא היה מתקשר באותה עסקה, כיוון שההטבה של חיוג-חינם למנוי נבחר, למשך שנה תמימה, היתה המרכיב העיקרי לדידו, בעסקה זו. בעניין זה מקבלת אני את עמדת התובע: אין מחלוקת כי ההסכמה בין הצדדים, אשר בבסיסה של עסקה זו, כללה את ההטבה האמורה, בהיקף של שנה תמימה, ואין מחלוקת כי כעבור מחצית התקופה צמצמה הנתבעת את ההטבה, באופן חד צדדי. בנסיבות אלה, על הנתבעת הנטל להוכיח כי הלקוח הסכים מלכתחילה לתנייה של ביטול או צמצום ההטבה על ידי הנתבעת, באופן חד צדדי, דבר שעלול לרוקן את ההטבה מתוכן. הנתבעת עורכת עם לקוחותיה הסכמים רבים בכתב, ואין לה קושי לתעד גם את ההסכמה בדבר הטבה משמעותית זו, וגם את התנייה הנטענת, ולפיה מקבלת היא את הסכמת הלקוח מראש לכך, שהנתבעת תוכל, בזמן שמתאים לה, לרוקן את ההטבה מתוכנה או לצמצם אותה באופן משמעותי. הטבה זו היתה משמעותית ואטרקטיבית מאד עבור התובע. הוא הסתמך עליה, ולדבריו - לא היה מתקשר בעסקה זו, לו ידע מראש שההטבה של חיוג-חינם לשנה אינה מובטחת. התובע העריך את הנזק הכספי הישיר, שנגרם לו מצמצום ההטבה, בסך 738.38 ₪, על פי חישוב השימוש הממוצע שעשה בהטבה זו. לגבי מרכיב זה של התביעה אחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום האמור, בתוספת פיצוי על הפרת ההסכמה באופן חד צדדי, ובסך הכל - 1,500 ₪. 5. המרכיב העיקרי בתביעתו של התובע היה עניין התקלה של חיובו בגין השיחות "הזרות". בכתב התביעה יש פירוט נרחב של התקלה המוזרה, החל מהחשבון עבור יוני - יולי 2008. הסתבר כי בוצעו מעל 1000 שיחות, אל מספרים שאינם מוכרים כלל לתובע, שרשומים על שם תושבים ערבים, לרבות תושבים של הרשות הפלסטינית. התובע ניסה פעמים רבות לשכנע את נציגי השירות של הנתבעת, כי אין לו כל קשר לאותם מנויים, אך נציגי השירות הציעו הסברים מופרכים שונים, תוך שהם מתעקשים כי השיחות בוצעו על ידי גורם אשר בדרך כלשהי היה "מורשה" מטעם התובע, או שגנב את כרטיס ה-סים של המכשיר שברכבו. התובע הקשה: כיצד, אם כך, "הוחזר" כרטיס ה-סים למכשיר שקבוע ברכבו, אך כאן תמו ההסברים שקיבל מנציגי הנתבעת. לאחר שהושגה הסכמה לגבי החזר, בהתייחס לחשבון הראשון, שבו הופיעה התקלה, היא שבה וחזרה, בהיקף ניכר בהרבה, בחשבון שהתובע קיבל לאחר מכן, ושוב - בחשבון השלישי, לחודשים אוגוטט - ספטמבר 2008. בסופו של דבר הודו נציגי הנתבעת כי "יש בעיה" והציעו לפתור אותה על ידי ניתוק המכשיר שנקרא "אורנג' 2", אך התרו בתובע כי ניתוק זה יגרום לכך שהוא לא יוכל לעשות שימוש במכשיר שקבוע ברכבו. אולם ראה זה פלא, משבוצע הניתוק שהוצע, חדלו השיחות "הזרות", ואילו המכשיר שקבוע ברכבו של התובע המשיך לתפקד ולשמש אותו ללא כל תקלה. הנתבעת אינה מודה בפרטי מסכת ה"טרטורים", והתשובות המוזרות שהתובע קיבל מנציגי שירות רבים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע התנגד תחילה לניתוק המכשיר שנקרא "אורנג' 2", וכיוון שהיה מדובר בניתוק האפשרות להשתמש במכשיר שקבוע ברכבו, לא יכלה הנתבעת לבצע ניתוק זה ללא הסכמתו. התובע כופר בטענה זו וטוען, כי הסכים לפתרון של ה"ניתוק", ברגע שהוצע לו; והא ראייה - כשבוצע סוף סוף אותו "ניתוק", נפתרה הבעיה של השיחות "הזרות", ואילו השימוש במכשיר שברכב התובע לא נפגע כלל. אין מחלוקת כי סכומי החיוב הוחזרו לתובע בשיהוי, ונציגת הנתבעת אף הצדיקה את דרישתו לתשלום הפרשי הצמדה וריבית, לנוכח הסכום הגבוה שבו מדובר. עם זאת, עמדה נציגת הנתבעת על טענתה של הנתבעת, כי אין אפשרות טכנית שהשיחות "הזרות" נעשו באמצעות המכשיר של התובע בשל תקלה כלשהי אצל הנתבעת, וכי מקורה של התופעה הוא, בוודאות, אצל התובע. הנתבעת טוענת כי החלטתה להשיב לתובע את סכומי החיוב היא לחלוטין לפנים משורת הדין, ועל כן ביקשה לדחות את תביעתו לפיצוי בגין השירות הגרוע של אופן הטיפול בתלונתו, עד אשר הוחלט להשיב לו את סכומי החיוב. 6. המחלוקת "הטכנולוגית" שבין הצדדים נותרה בעינה. מדובר בסכום ניכר: 6,289 ₪. אני מקבלת את טיעונו של התובע, כי לו אמנם היתה הנתבעת כה בטוחה בצדקתה "הטכנולוגית", היא לא היתה מסכימה להשיב לו סכום כזה, או לפחות לא במלואו. התובע חיזר לפתחה של הנתבעת במשך חודשים ונאלץ להתמודד עם תשובות שונות ומשונות של נציגיה, עד שהעניין הועלה לדרג מתאים. בשלב זה החליטה הנתבעת להשיב לתובע את סכומי החיוב במלואם, מבלי שנתנה הסבר, "טכנולוגי" או אחר, לתקלה שאירעה. רק לאחר שהתובע נזקק לחודשים של התשה, בהתמודדות שלו עם הנתבעת - ותוך שהוא ממשיך להיות מחוייב בסכומים ניכרים בגין השיחות "הזרות" - העלתה הנתבעת את הפתרון הטכני של "ניתוק", אשר לשיטתה היה אמור לגרום לכך, שהתובע לא יוכל עוד להשתמש במכשיר שקבוע ברכבו. תוצאה זו לא התממשה, דבר שמעמיד בסימן שאלה את טענתה "הטכנולוגית" של הנתבעת. כך או כך, משבחרה הנתבעת שלא להעמיד את המחלוקת "הטכנולוגית" להכרעה, אלא לקבל את דרישתו של התובע ולהשיב לו את סכומי החיוב במלואם - אין בידי לקבל את טענתה כי השבה זו היתה לפנים משורת הדין. בעניין זה כשלה הנתבעת בשירות לקוי מאד, בכך שלא פעלה מוקדם יותר לפתרון הבעיה, אלא נקטה "סחבת", שגרמה לתובע מסכת מתישה של פניות סרק, יגיעה ותסכול שלא לצורך. אני מקבלת את טענת התובע כי מגיע לו פיצוי הולם בגין אופן שירות זה, אך עם זאת מקבלת אני את טענת הנתבעת, כי פיצוי בסכום שמתקרב ל- 20,000 ₪ הוא מופרז. בגין מרכיב זה של התביעה אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית על סכום ההחזר, בסך 629 ₪, וכן פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אופן התנהלותה כלפי התובע בעניין זה, ובהתחשב גם בנזקים הכספיים כתוצאה מחיובים חוזרים ונשנים בסכומים ניכרים. 7. על פי כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 7,129 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 12.1.11, ועד לתשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט בסך 1000 ₪, בהתחשב גם בחומר הרב שהוכן לתביעה זו, לרבות כתב התשובה שהתובע הגיש. אם לא ישולם סכום ההוצאות תוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 8.סלולר (תביעות)אורנג' (פרטנר)