לפני תביעה לניהול משפט חוזר אזרחי ולביטול פסק דין חלוט לאחר שעניינם של הצדדים נידון והוכרע בשלוש הערכאות המשפטיות. רקע עובדתי 1. בתחילת שנות התשעים רכשו בני הזוג ח'ורי (להלן: "הנתבעים") חלקת קרקע הידועה כמגרש 6 בתוכנית מפורטת 5531ג', ואשר נמצאת בגוש 16535 בנצרת עילית (להלן: "המגרש"). משביקשו בני הזוג ח'ורי להתחיל בבניית ביתם על המגרש, התגלה להם, כי התובעים בתיק דנן, נעמה נסייר וח'אלד דיאב, הסיגו את גבול מגרשם ופלשו לתוכו. בשל הפלישה למגרשם והסגת הגבול של התובעים, חל עיכוב בבניית ביתם של הנתבעים, ובשל כך לא התאפשר להם ליהנות מפטור ממס רכוש שהוענק בשנים 1997 - 1999 למגרשים עליהם הוקמו בתי מגורים, בהתאם להוראת שעה שהיתה בתוקף באותה עת. 2. בשל התנהגותם של התובעים כמתואר לעיל והסגת גבול מגרשם של הנתבעים, הגישו האחרונים נגד התובעים תביעה לפינוי וסילוק יד וכן תביעה לסעד כספי, אשר התבררה יחד עם תיקים אחרים במסגרת ת.א. 5053/98, בבית משפט השלום בנצרת. בכתב התביעה שהגישו עתרו הנתבעים, בין היתר, לחייב את התובעים לשלם להם "חוב מס רכוש" אשר הוטל עליהם בגין המגרש בשנים 1997 - 1999 (להלן: "החוב"). הם טענו, כי החוב למס רכוש נוצר בשל כך שנבצר מהם לבנות על המגרש בשל מעשיהם והתנהלותם של התובעים, כשעיקר הפגיעה נגרמה מהסגת גבול המגרש על ידי התובעים. אלמלא העיכוב בבניה, כך נטען, הנתבעים היו זוכים בפטור ממס רכוש בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים (תמריץ לבניית דירות מגורים) (הוראות שעה), התשנ"ה - 1995. 3. ביום 17.1.06 ניתן על ידי כב' השופט עיילבוני פסק דין בת.א. 5053/98, אשר הכריע בכלל המחלוקות שבין הצדדים, לרבות בטענת הנתבעים לחוב מס רכוש. בעניין זה פסק כב' השופט עיילבוני, כי לא הוכח קשר סיבתי בין הסגת הגבול לבין חוב מס רכוש, ומשכך אין הנתבעים זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה. כב' השופט עיילבוני ביסס את הכרעתו בעניין זה גם על העובדה שהנתבעים טרם שילמו את החוב, ולכן, כך נקבע, מדובר בחוב שטרם התגבש ושטרם קמה זכאות לתבוע בגינו. 4. הנתבעים לא השלימו עם פסק דינו של כב' השופט עיילבוני, והגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר נידון במסגרת ע"א 1074/06. ערעורים על אותו פסק דין הוגשו אף על ידי התובעים ועל ידי עיריית נצרת עילית, שהיתה צד להליכים שהתנהלו בפני כב' השופט עיילבוני. בפסק דין שניתן ביום 17.4.07, הפך בית המשפט המחוזי את הקערה על פיה בעניין חוב מס רכוש וקבע, כי אלמלא הפלישה למגרשם, יכולים היו הנתבעים לבנות את ביתם על המגרש וליהנות מהפטור ממס הרכוש שהוענק באותה שנה. בית המשפט המחוזי אף לא קיבל את ההנמקה שמדובר בחוב שטרם התגבש וקבע, כי די בדרישות החוב ששלחו שלטונות המס לנתבעים כדי לחייב את התובעים בחוב מס רכוש בהתאם לאותן דרישות. על בסיס קביעות אלו, חויבו התובעים לשלם לנתבעים סכום של 59,484 ₪, נכון ליום 10.1.01. לעניין גובה החוב התבסס בית המשפט המחוזי, כאמור, על דרישת תשלום שנשלחה לנתבעים ואשר מפרטת את חובם בגין כל שנה. 5. התובעים הגישו לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה בנימוק שאין הבקשה מעוררת סוגיה משפטית החורגת מן המחלוקת הצרה שבין הצדדים ושמצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. התביעה שלפני וטענות הצדדים 6. לאחר שפסק הדין הפך לחלוט ולאחר שמיצו את כל ההליכים והערכאות ושילמו את סכום החוב, מבקשים התובעים לבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בטענה שפסק הדין ניתן במרמה. בכתב התביעה נטען, כי לאחר מתן פסק הדין בערערור, נודע לתובעים כי כשנה לפני מתן פסק הדין, הגיעו הנתבעים להסדר פשרה עם שלטונות מס רכוש בנצרת, לפיו שילמו הנתבעים לשלטונות מסר רכוש, סכום נמוך בהרבה מזה שנפסק לטובתם בערעור. הם הוסיפו, כי למיטב ידיעתם, סכום הפשרה בגין חוב מס רכוש הסתכם בפחות מ-20,000 ₪, סכום המהווה פחות ממחצית הסכום שנפסק לטובתם. לדידם של התובעים, הנתבעים הגישו את ערעורם על פסק הדין של בית משפט השלום לאחר שכבר הגיעו להסדר עם שלטונות המס, כך שבמועד הגשת הערעור כבר לא היה חוב, ולכן עצם הגשת הערעור נגועה בתרמית. הם הוסיפו, כי לאחר הגשת הערעור, היתה מוטלת על הנתבעים החובה להודיע לבית המשפט המחוזי על הסדר הפשרה שהגיעו אליו עם שלטונות המס, ומשלא עשו כן, יש לראותם כמי שפעלו במרמה, ויש לראות בפסק הדין כפסק דין שניתן במרמה. 7. הנתבעים סומכים את ידם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי וטוענים, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, לאחר שבקשת רשות ערעור על ספק הדין של בית המשפט המחוזי נדחתה. לטענתם, התובעים המתינו בהגשת התביעה עד לאחר מתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור, ומשנדחתה בקשתם, הם מיהרו להגיש את התביעה לביטול פסק הדין. לשיטתם, די בעובדה שהתובעים אינם מפרטים מתי וכיצד הם קיבלו את המידע בנוגע להסדר הפשרה עם שלטונות המס כדי להביא לדחיית התובענה על הסף. הנתבעים הוסיפו, כי התובעים לא עמדו בתנאי הסף לביטול פסק דין חלוט. הם לא הוכיחו כי פעלו בשקידה סבירה לגלות את ההסדר לסילוק החוב לפני מתן פסק הדין, והם לא הוכיחו, כי היה בכוחו של הסדר החוב כדי לשנות לחלוטין את תוצאות המשפט בהליך הראשון. מאחר שהתובעים לא עמדו בתנאי הסף לביטול פסק דין חלוט, דין התביעה להידחות. ההסדר לסילוק החוב 8. כאמור, התביעה לקיום משפט חוזר מבוססת על העובדה, כי הנתבעים הגיעו לידי הסדר עם שלטונות המס ולפיו הם שילמו סכום הנמוך באופן משמעותי מהסכום בו חוייבו התובעים על ידי בית המשפט המחוזי. לצורך הוכחת טענה זו, הזמינו התובעים את מר עימאד עראידה, סגן גובה ראשי בשלטונות מס רכוש. מעדותו של מעראידה עולה, כי בחודש 10/05 הסדירו הנתבעים את החוב במס רכוש, ולצורך כך הם מסרו לשלטוות 21 צ'קים, חלקם על סך 1,550 ₪ וחלקם על סך 500 ₪. תאריך הפירעון של הצ'ק הראשון היה 2.10.05 ותאריך הפירעון של יתר הצ'קים היה בכל שני או הראשון לחודש שלאחר מכן, כאשר תאריך הפירעון של הצ'ק האחרון היה 1.3.07. מר עראידה הוסיף, כי בנוסף לצ'קים בוצעו פעולות גביה קודם לפריסת החוב, שבמסגרתן שולמו סכומים שונים על ידי הנתבעים. בהתאם לעדותו של מר עראידה, אשר התבססה על תדפיסים משלטונות המס, שילמו הנתבעים לשלטונות המס סכום של 47,011 ₪ בערכים נומינאליים. מר עראידה הוסיף, כי ברישומים עדיין מופיע, כי הנתבעים חייבים סכום של 76,000 ₪, אך מאחר שהנתבעים עמדו בהסדר לתשלום החוב, חוב זה יבוטל, אם וכאשר תוגש על ידי הנתבעים בקשה לביטול יתרת החוב. 9. השאלה שיש להכריע בה כעת - האם יש בכוחה של הראיה הנ"ל כדי להביא לביטול פסק דין חלוט שאושר בבית המשפט העליון זמן קצר לפני הגשת התביעה. המצב הנורמטיבי 10. הסוגיה של ביטול פסק דין חלוט שניתן על ידי בית משפט מוסמך מעוררת מתח בין שני ערכים אשר הינם אבני היסוד של המערכת המשפטית ; הראשון: חקר האמת במובן זה שאין לתת לאדם ליהנות מפרי עוולתו ; השני: סופיות הדיון. חקר האמת הוא ערך אשר מנחה ומתווה לשופט את דרכו ואת שיקול דעתו בבואו לקבוע עובדות ולהכריע בסוגיה שבפניו. "הערך המרכזי של השיפוט הוא האמת" (ראו א' ברק, על המשפט, שיפוט ואמת, משפטים כרך כ"ז, תשנ"ו, עמ' 12. ראו גם בג"צ 152/82 אלון נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו(4) 446). מטרת המשפט היא חשיפת האמת, וזו היא גם מטרתה של המערכת המשפטית בכללותה. אולם, אין האמת ערך מוחלט ואין הוא הערך היחיד שחפצה המערכת בהגשמתו והשגתו, ובמקרים מסויימים נסוג ערך זה מפני ערכים ושיקולים אחרים (ראו א' ברק, שם, עמ' 14). העיקרון השני המתחרה בעקרון חקר האמת, הינו הערך של סופיות הדיון והוודאות המשפטית והמערכתית. ערך סופיות הדיון טומן בחובו הבטחת יעילות ו-וודאות. הוודאות נשענת על אינטרס ההסתמכות של הצדדים להליך, אשר סומכים על העובדה כי לא תתאפשר פתיחת ההליך מחדש ודיון מחודש שבו יוטרדו בשנית בגין אותה עילה או פלוגתא. הערך לא רק מקדם את האינטרסים של הצדדים להליך, אלא שהבטחתו גם מחזקת את אמון הציבור במערכת המשפטית (ראו נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 1991, 599). לעיתים המערכת מעדיפה את הערך של סופיות הדיון על פני ערך חקר האמת, בשל עדיפות הוודאות המערכתית ואינטרס ההסתמכות של הצדדים. 11. ביהמ"ש נזקק לאזן בין שני הערכים הנ"ל, כשנקודת האיזון נוטה כהנא וכהנא בהתאם לנסיבות העניין. רצונה של המערכת להגיע לחקר האמת, כשחקר האמת יש בו משום תיקון טעות שבעקבותיה יוצא המעוול נשכר, גורם לנקודת האיזון ליטות לכיוון חקר האמת. לפיכך, ניתן מבחינה עקרונית לבטל פסק דין ולאפשר עריכת משפט חוזר אזרחי מקום שפסק הדין ניתן במרמה (ראו 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, הפסק של כב' השופטת ע' ערבל, פסקה 11 (להלן: "ענין טורג'מן")). 12. משתמע מכך, כי הבקשה לביטול פסק דין חלוט יש בה משום כרסום בעקרון סופיות הדיון. משכך הפסק יהיה חסין כל עוד לא הוכחה השגתו במרמה. כלל הוא כי תקיפתו של פסק הדין שהושג במרמה, תתאפשר על ידי הגשת תובענה לביהמ"ש שבו ניתן פסק הדין שהושג במרמה (ראו ע"א 417/89 אע'ביה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 647). היענות לתובענה תתאפשר רק במקרים חריגים, בהתאם לעמידתו של המבקש בתנאי סף, שגובשו לראשונה ע"י כב' השופטת ע' ארבל בעניין טורג'מן, בהסתמך על שורה של פסקי דין שהתוו את הדרך ליצירת התנאים. 12. בשל המתח הקיים בין הערך של חשיפת וגילוי האמת לבין הערך של סופיות הדיון גובשו שלושה תנאי סף לביטול פסק דין חלוט, שיש בהם כדי לאזן בצורה ראויה בין הערכים המתנגשים. התנאי הראשון: אמינות לכאורית של הראיה. המבקש ביטול פסק חלוט, נדרש להביא ראיה בעלת אמינות לכאורית אשר יש בה משום לבסס את טענת המרמה (ראו רע"א 261/97 רפי ומתן יהושע שיווק והפצה בע" נ' שאול). התנאי השני: חיוניות הראיה. במסגרת התנאי בוחן ביהמ"ש האם יש בכוחה של הראיה להביא לתוצאה שונה במשפט החוזר מזאת שנקבעה בהתדיינות הראשונה. מקום שהוכח לביהמ"ש כי אף בהיות התוצאה שהושגה במרמה, לא תקום החובה לערוך משפט חוזר, במידה ואין בכוחה של הראיה לשנות את תוצאות ההתדיינות הראשונה (ראו רע"א 194/07 פור נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור). התנאי השלישי: ראיות חדשות ושקדנות. התנאי השלישי תובע מהמבקש את ביטול הפסק להוכיח כי הראיה המבססת את טענת המרמה מתבססת על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות שהתגלו למבקש לאחר מתן הפסק וכי לא היתה הראיה ברת השגה בטרם ניתן הפסק אף בשקידה הסבירה, או המבקש מסתמך על ראיה חיצונית למשפט (ראו עניין יהושע שיווק). משהוכחו שלושת התנאים דלעיל יהיה ניתן לבטל את הפסק החלוט, ואזי נסוג העקרון של סופיות הדיון מפני הערך של חקר האמת. אפנה עתה לבחון האם עמדו התובעים בתנאים שקבעה הפסיקה לתקיפת הפסק החלוט. אמינות לכאורית 13. התובעים טוענים, כי בפנינו מקרה שבו נוטה הכף לטובת חקר האמת וכי נסוג העיקרון של סופיות הדיון, הואיל והוכח, לשיטתם, כי פסק הדין הושג במרמה. בעניין זה סומכים התובעים את ידם על עדותו של מר עראידה, לפיה כבר בחודש 10/05 הגיעו הנתבעים לידי הסדר עם שלטוות המס, לפיו הם שילמו סכום מופחת. לשיטתם של התובעים, מעיון בתדפיסים שהציג מר עראידה (מוצגים ת/1 ו-ת/2) עולה, כי הסכום ששילמו הנתבעים בגין מס רכוש עבור המגרש אינו עולה על סך 18,451 ₪ ומשכך אין ספק שפסק הדין שניתן לטובת הנתבעים ושחייב אותם לשלם סכום העולה על 51,000 ₪ הושג במרמה. יוצא איפוא, כי לדידם של התובעים, הוכח התנאי הראשון בדבר אמינות הראיה. 14. אין בידי לקבל את טענות התובעים בעניין זה. מעיון בעדותו של מר עראידה ניתן להיווכח, כי לא ניתן לקבוע, גם היום, את הסכום המדוייק ששילמו או אמורים הנתבעים לשלם בגין מס רגוש עבור המגרש. כך למשל בתשובה לשאלה כמה שילמו הנתבעים עבור המגרש בשנים הרלבנטיות 1997 - 1999, השיב העד: "אני לא יכול לתת לך עכשיו תשובה מדוייק. כל עוד הוא לא סגר את החוב, התשלום התפזר בין כל השנים ונכנס על חשבון קנסות וריביות. במידה ויגישו בקשה של ביטול אז אתה יכול לראות כמה נכנס בכל שנה". בחקירתו הנגדית נשאל מר עראידה באשר לעיקולים שונים שהוטלו על רכבים שהיו בבעלות הנתבעים, בגין חוב מס רכוש, ושבמסגרתם נגבו סכומים שונים, שלא באו לידי ביטוי בתדפיסים ת/1 ו-ת/2. בתשובה לשאלות אלה טען העד, כי חלק מהעיקולים מופיעים בתדפיסים, אך לגבי חלק אחר הוא לא יודע עליהם, ולא בדק לפני מתן העדות אם היו עיקולים אחרים שבמסגרתם נגבו סכומים נוספים מהנתבעים. מר עראידה אף לא פירט ולא המציא מסמך אשר מפרט את הסכומים ששילמו הנתבעים לפני הסדרת החוב בשנת 2005. 15. זאת ועוד, מהתדפיסים שהציג מר עראידה עולה, כי עד היום נותרו הנתבעים חייבים לשלטונות מס רכוש סכום של כ-76,000 ₪, בגין יתרת חוב מס שלא סולקה. מדובר ביתרת חוב בגין קנסות וריביות, בין היתר עבור השנים 1997 - 1999. לדבריו, מאחר שהנתבעים מילאו אחר הסדר החוב, הם רשאים להגיש בקשה לביטול הקנסות והריביות, והוא ידאג לביטול החוב, בהתאם לתנאי ההסדר אליו הגיעו הצדדים בשנת 2005. ברם, מר עראידה לא הציג את ההסדר אליו הגיעו הצדדים בשנת 2005, הוא לא העיד מה היה תוכנו, הוא לא הציג את תנאי וכללי המבצע שהנהיגו השלטונות באותה תקופה, ולא פירט את המועד בו הושג ההסדר לסילוק החוב. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע, על סמך עדותו של מר עראידה, האם עמדו הנתבעים בכל תנאי הסדר החוב והאם הם זכאים לביטול כל יתרת החוב או חלקה. בעצם, הנתבעים נמצאים היום באותו מצב בו הם היו בעת מתן פסק הדין על ידי כב' השופט עיילבוני בשינוי אחד, שלטעמי פועל לטובתם דווקא. בעוד שבעת ניהול המשפט בפני כב' השופט עיילבוני, טרם שילמו הנתבעים סכום כלשהו על חשבון מס רכוש, הוכח באמצעות עדותו של מר עראידה, כי הם שילמו סכום של כ-47,000 ₪, ונותרה לחובתם יתרת חוב בלתי מסולקת בסך 76,000 ₪. 16. מכל האמור עולה, כי לא ניתן לקבוע, על סמך עדותו של מר עראידה, כמה שילמו הנתבעים בגין חוב מס רכוש בשנים הרלבנטיות, מתי נערך הסדר התשלומים, מה היו התנאים והאם הנתבעים זכאים לביטול מלוא יתרת החוב. מכאן עולה, כי אין בראיה שהוצגה כדי להביא למסקנה שפסק הדין הושג במרמה. על כן, הנני סבור כי התנאי הראשון לביטול פסק הדין אינו מתקיים. חיוניות הראיה 17. תנאי זה בוחן, כאמור, את השאלה אם בכוחה של הראיה להביא לתוצאה שונה במשפט החוזר מזאת שנקבעה בהתדיינות הראשונה. ברגיל, בחינה זו אפשרית רק אם בית המשפט מגיע למסקנה, כי מדובר בראיה אמינה שניתן לבסס עליה ממצאים. בהעדר אמינות, אין בכוחה של הראיה כדי לשנות מתוצאות פסק הדין, כך שמובן מאליו שאם התנאי הראשון אינו מתקיים כך גם לא מתקיים התנאי השני. על כן, משקבעתי כי משקלה של הראיה ואמינותה אינם גבוהים, מהטעמים שפירטתי לעיל, אין בכוחה של ראיה זו כדי לשנות מתוצאות פסק הדין. 18. מעבר לנדרש אציין, כי עד היום חוב מס רכוש בו חויבו הנתבעים טרם התגבש במלואו. הם שילמו חלק מהחוב ולגבי היתרה עליהם להגיש בקשה לביטולה. לאחר שתוגש הבקשה, אמורים פקידי מס רכוש לדון בה, להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם יש מקום לביטול יתרת החוב לאור עמידת הנתבעים בתשלומים. מאחר שהחוב טרם התגבש, גם בעת ניהול ההליך הקודם, לא קיבל בית משפט השלום (כב' השופט עיילבוני) את התביעה בראש נזק זה. עמדה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר סבר כי די בדרישת החוב שנשלחה לנתבעים כדי להקים להם עילת תבעה נגד התובעים. על כן, מאחר שבספרי מס רכוש עדיין קיימת יתרת חוב ומאחר שטרם הוגשה בקשה לביטול החוב וטרם הוחלט למחוק את היתרה, אין כל ערובה שבית המשפט המחוזי היה משנה את החלטתו והיה דוחה את ערעורם של הנתבעים בשל העובדה שהחוב טרם התגבש. 19. סיכומם של דברים, גם אם התובעים היו מתגברים על התנאי הראשון שעניינו אמינות הראיה, לא שוכנעתי כי עדותו של מר עראידה והמסמכים שהציג היו משנים את תוצאות פסק הדין באופן מוחלט, במובן זה שבית המשפט המחוזי היה מגיע למסקנה שאין די בראיות שהוצגו כדי לקבל את תביעתם של הנתבעים במלואה. על כן, גם התנאי השני לביטול פסק הדין לא התקיים. ראיות חדשות ושקדנות סבירה 20. התנאי השלישי תובע, כאמור, מהמבקש את ביטול פסק הדין להוכיח, כי הראיה המבססת את טענת המרמה מתבססת על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או ראיות שהתגלו למבקש לאחר מתן הפסק וכי לא היתה הראיה ברת השגה בטרם ניתן הפסק אף בשקידה סבירה. לטעמי תנאי זה אינו מתקיים כלל וכלל. כאמור, הנתבעים הגיעו להסדר עם שלטונות המס לפני 2/10/05, ועל פי עדותו של מר עראידה סמוך לפני מועד זה. פסק הדין בבית משפט השלום ניתן בחודש 1/06, כשלושה חודשים לאחר שנערך אותו הסדר. פסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן ב-4/07, כשנה וחצי לאחר שההסכם נערך, ואילו בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה בחודש 11/07, יותר משנתיים לאחר עריכת ההסכם. התובעים לא נתנו הסבר כלשהו מדוע הם לא יכולים היו לגלות את עובדת עריכת ההסכם לפני מתן פסקי הדין בשלוש הערכאות, על אף פרק הזמן הרב שחלף מאז עריכת ההסכם ועד מתן כל אחד מפסקי הדין. חשוב לזכור, מדובר במסמכים רשמיים, אשר נמצאים במאגרים הממוחשבים של שלטונות מס רכוש, כך שלא היתה כל מניעה לפנות בזמן אמת לשלטונות המס בבקשה לקבל פירוט של הסכומים ששילמו הנתבעים ושל הסדרי התשלום שנערכו עמם. לצורך הוכחת קיומו של הסדר לסילוק החוב, הזמינו התובעים במסגרת ההליך שלפני פקיד מס רכוש, מר עראידה, אשר הגיע לדיון מצוייד במסמכים ובנתונים שונים, עליהם מבססים התובעים את תביעתם לקיום משפט חוזר. לא היתה כל מניעה שהתובעים ינקטו באותו הליך ובאותה דרך גם במסגרת ההליכים שניהלו בתיק הקודם. העובדה שהתובעים נקטו בטקטיקה אחרת לניהול התיק, שמשמעה "ישיבה על הגדר" והעלאת הטענה שהחוב טרם התגבש כי הנתבעים טרם שילמו סכום כלשהו, אינה צריכה להצדיק קבלת תביעתם למשפט חוזר, ואינה צריכה להוות טעם מספיק לאפשר להם הגשת הראיה בהליך זה. 21. זאת ועוד, בכתב התביעה טענו התובעים, כי לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (סעיף 12 לכתב התביעה) נודע להם, כי הנתבעים הגיעו להסדר תשלומים עם שלטונות המס ולפיו הופחת חובם בגין מס רכוש בצורה משמעותית. ברם, התובעים נמנעו מלפרט מתי בדיוק נודע להם הדבר, כיצד מידע זה הגיע אליהם, ומדוע הם לא יכולים היו לקבל את המידע עוד קודם לכן. גם בתצהיר עדותם הראשית אין הסבר ואין התייחסות למועד בו נודע לתובעים על עריכת ההסכם עם שלטונות המס ועל הדרך בה נודע להם על כך. אין בתצהירים התייחסות לשאלה מדוע התובעים לא היו יכולים להשיג את המידע קודם לכן, על אף שהסדר התשלומים נערך לפני כחמש שנים. בהעדר התייחסות למועד בו נודע להם על הסדר התשלומים ולדרך בה נודע להם עליו, ובהעדר התייחסות לשאלה מדוע הם לא יכולים היו להשיג את המידע קודם לכן, לא ניתן לקבל את טענת התובעים שהם שקדו בצורה סבירה להשיג את הראיה ולהציגה בפני בית המשפט בהליך הראשון. 22. עיון מדוקדק בתאריכים, בכתב התביעה ובתצהירים שהגישו התובעים מגלה, כי לא בכדי עמעמו התובעים את המועד ואת הדרך בה נודע להם על קיומו של הסדר התשלומים בין הנתבעים לבין שלטונות המס. כאמור, הסדר התשלומים נערך בחודש 10/05 או בסמוך לפני כן. פסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן בחודש 4/07 ואילו ההחלטה בבקשת רשות ערעור ניתנה בחודש 11/07. כתב התביעה בתיק דנן הוגש ביום 17.12.07, חודש אחד בלבד לאחר מתן פסק הדין. בכתב התביעה ובתצהירים טענו התובעים, כי נודע להם על ההסדר לאחר מתן פסק הדין במחוזי, אך לא מציינים אם הדבר נודע להם לפני או אחרי מתן ההחלטה בעליון. סמיכות הזמנים בין מתן ההחלטה בעליון ובין הגשת התביעה, טענת התובעים עצמם שנודע להם על ההסדר לאחר שניתן פסק הדין במחוזי, מבלי לציין אם לפני או אחרי ההחלטה בעליון, והעמימות שהם יצרו במכוון באשר למועד המדוייק בו נודע להם על ההסדר, כל אלה מלמדים כי התובעים ידעו על קיום ההסדר לפני מתן ההחלטה בעליון. אף על פי כן, התובעים לא נקטו בשום פעולה כדי להביא את הראיה לעיון בית המשפט בטרם מתן ההחלטה בבקשת רשות ערעור, לא הגישו בקשה להבאת ראיה נוספת בערעור ופשוט "ישבו על הגדר". התובעים קיוו שבקשת רשות הערעור שהגישו תתקבל, ובכך יבוטל פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי לרבות חיובם בפיצוי הנתבעים בגין מס רכוש. היה ובקשתם תידחה, כך הם סברו, הם יגישו תובענה לביטול פסק הדין. ואכן, מייד לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור, מיהרו התובעים להגיש את תביעתם דנן, מבלי לציין במפורש, כי הראיה עליה הם מבססים את טענותיהם היתה ידועה להם עוד לפני שהסתיימו הליכי הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. 23. התנהלותם של התובעים לא זו בלבד שאינה עונה על דרישת התנאי השלישי שעניינו שקידה סבירה להביא את הראיה בפני הערכאות שדנו בעניינם בהליך הקודם, אלא אף מהווה חוסר תום לב בניהול ההליך המשפטי. בעל דין אינו יכול לשמור באמתחתו ראיות וטענות שהיו בהישג ידו בעת ניהול הליך משפטי בתקווה שיזכה באותו הליך ללא חשיפת אותן ראיות וטענות, ומתוך רצון לפתוח בחזית התדיינות נוספת באותו סכסוך אם יפסיד במשפטו הראשון, על בסיס אותן ראיות וטענות שהחליט שלא לחשוף. התנהלות כזו חותרת תחת עיקרון סופיות הדיון, מהווה פגיעה באינטרס ההסתמכות של בעל הדין שכנגד, וגורמת לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולבזבוז משאבים שהמערכת המשפטית אינה יכולה לעמוד בהם. התנהלות כאמור מטה את הכף לטובת עיקרון סופיות הדיון וחסימת הדרך בפני אותו בעל דין מלפתוח את חזית המחלוקת מחדש. 24. לאור כל האמור, הנני סבור כי גם התנאי השלישי שעניינו שקידה סבירה להשגת הראיה אינו מתקיים בנסיבות העניין. סוף דבר 25. התובעים לא הוכיחו אף אחד משלושת התנאים המצטברים הדרושים כדי לקיים משפט חוזר אזרחי וביטול פסק דין חלוט שניתן על ידי בית משפט מוסמך. משכך, דין התביעה להידחות. 26. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התובענה בתיק זה. הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. מיסיםמס רכוש - נזקי מלחמהחוב