השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו, הינו ערעור ברשות על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 8.7.07 (עב 2708/04; השופטת שרה מאירי, להלן גם "ההחלטה"), בה חויבו המערערים והמשיב 1 בהוצאות לטובת אוצר המדינה לאחר שלא עלה בידם להגיע לרשימת מוסכמות-פלוגתאות (להלן גם הרשימה) מוסכמת. 2. התיק בבית הדין האזורי עוסק בתביעה של המשיב 1 נגד המערערים והמשיבה הפורמלית בגין סכסוך עבודה בין הצדדים. ההליכים בתיק התארכו מסיבות שונות, ולכן נציין להלן רק את העובדות הרלוונטיות לערעור שבפנינו באשר להשתלשלות ההליך בבית הדין האזורי: א. ביום 4.7.05 ניתנה החלטה מאת בית הדין האזורי לקראת דיון קדם משפט. בהחלטה זו, בין היתר, נקבע כי "הצדדים יערכו רשימת מוסכמות-פלוגתאות מוסכמת ויגישו אותה לבית הדין בתוך 21 יום ממועד קבלת החלטה זו. במידה ולא הגיעו הצדדים לגיבוש רשימה מוסכמת - כל צד יגיש את הרשימה מטעמו". ב. הצדדים לא הצליחו להגיע לידי גיבוש הסכמה בדבר הרשימה, ולכן כל צד הגיש לבית הדין רשימה מטעמו. המערערים הגישו רשימה ביום 6.10.05 והמשיב 1 הגיש רשימה ביום 29.11.05. ג. לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן, ניתנה החלטה ביום 26.9.06 לפיה יגיש ב"כ המשיב 1 רשימה בתוך 21 יום. המשיב 1 עשה כמצוות בית הדין והגיש רשימה ביום 24.10.06. ד. לאחר שהוגש לבית הדין תצהירו של המערער 1, ניתנה החלטה ביום 21.2.07 בה נקבע: "בתוך 15 יום תוגש רשימת פלוגתאות-מוסכמות מוסכמת, אחרת תוגשנה הצעות כ"א מהצדדים". ב"כ המשיב 1 הודיע לבית הדין כי רשימות מטעם הצדדים כבר הוגשו. בעקבות הודעה זו ניתנה החלטה בזו הלשון: "מוצע כי הצדדים יגישו בתוך 15 יום רשימת מוסכמות פלוגתאות מוסכמת - אחרת ידרש לה ביה"ד תוך שישקול חיוב בהוצאות לטובת המדינה". ה. הצדדים ניסו להגיע להסכמה ביניהם בדבר הרשימה, אך הניסיונות לא צלחו. אשר על כן, הגישו המערערים והמשיב 1 בנפרד רשימה, תוך שהודיעו לבית הדין כי לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין. ו. ביום 8.7.07 ניתנה ההחלטה נושא הערעור, בה נקבע כך: "לצערי, משלא השכילו הצדדים לגבש רשימת מוסכמות-פלוגתאות מוסכמת, נקבעת זו ע"י ביה"ד... כ"א מהצדדים ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין אי הגשת רשימה מוסכמת ומתוך מידת הרחמים, ובשים לב לכך שאף אחת מהרשימות איננה כהגדרתה - בסך של 2,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל". 3. המערערים הגישו בקשת רשות הערעור על ההחלטה (בר"ע 512/07), אליה צורפה המדינה כמשיבה. בקשת רשות הערעור התקבלה בהחלטת הנשיא סטיב אדלר מיום 30.10.07, ונקבע כי הצדדים יסכמו את טיעוניהם בכתב. תמצית טענות הצדדים: 4. המערערים טוענים כי הם מלאו אחר החלטות בית הדין והגישו רשימה מטעמם לאחר שהנסיונות להגיש רשימה מוסכמת עלו בתוהו, ולא קיימת במקרה זה הצדקה לפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה. לטענתם, חיובם בהוצאות מנוגד להלכה הואיל והוא חורג באופן קיצוני משיעור פסיקת ההוצאות בבתי הדין, ולא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את דבריהם טרם פסיקת ההוצאות. המערערים מתבססים על פסק הדין שניתן בע"ע 572/07 ראובן אליאס ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22.10.07, להלן גם פסק דין אליאס), בו במקרה דומה בוטל חיוב הצדדים בהוצאות לטובת המדינה. המשיב 1, שגם הוא חויב כאמור בהוצאות לטובת המדינה, מצטרף לטענותיהם ובקשתם של המערערים, ומבקש לבטל את החיוב שהוטל עליו. לטענתו, הוא מילא אחר כל החלטות בית הדין האזורי, והמערערים הם אלה שסירבלו את ההליך בין הצדדים. ב"כ המדינה, מנגד, טוענת כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה בדין ובסמכות, ונסיבות העניין מהוות עילה לכאורה לחיוב בהוצאות לטובת המדינה, הואיל והתנהלות הצדדים הביאה להארכת הדיון שלא לצורך לבזבוז זמן שיפוטי ללא הצדקה. לטענתה, משלא הגיעו הצדדים לכדי רשימה מוסכמת, היה עליהם לפנות לבית הדין בבקשה לקבלת הוראות מתאימות. עוד מוסיפה וטוענת ב"כ המדינה, כי אין לתת הזדמנות לבעל דין להשמיע את דבריו טרם פסיקת הוצאות ככלל גורף בכל מקרה ומקרה. באשר לפסק דין אליאס נטען כי דובר בו בנסיבות שונות, כאשר נקבע שם בהחלטה כי במידה והצדדים לא יגיעו לגיבוש רשימה מוסכמת, יגיש כל צד רשימה מטעמו. דיון והכרעה: 5. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים ולחומר התיק, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית הדין האזורי מיום 8.7.07, בכל הקשור לחיוב המערערים בהוצאות לטובת המדינה. בנוסף תבוטל החלטת בית הדין האזורי גם באשר לחיוב המשיב 1 בהוצאות, על אף שלא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, זאת הואיל וב"כ המדינה לא טענה כי יש לדחות את טענותיו מהטעם הזה, והמערערים לא התנגדו לבקשתו זו. אמנם, על פי ההלכה, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית באשר לפסיקת הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים. אולם, סבורים אנו כי במקרה שבפנינו מתקיים אירוע חריג המצדיק את ביטול ההוצאות לטובת המדינה. 6. נסיבות המקרה בפנינו דומות לנסיבות שנדונו בפסק דין אליאס, ונימוקי בית הדין שם יפים גם לעניינינו. כאמור לעיל, בבית הדין האזורי ניתנו שתי החלטות, האחת ביום 4.7.05 והשניה ביום 12.2.07, לפיהן אם הצדדים לא יגיעו לגיבוש רשימה מוסכמת, יגיש כל צד רשימה מטעמו. הצדדים עשו כמצוות בית הדין, ולאחר שלא הגיעו להסכמה ביניהם הגישו רשימות נפרדות לבית הדין האזורי. לאור התמשכות ההליכים, הציע בית הדין האזורי לצדדים בהחלטה מיום 21.2.07 להגיע לרשימה מוסכמת. הצדדים ניסו להגיע להסכמה ביניהם, אך הניסיונות לא צלחו ולכן הגיש כל אחד מהם רשימה מטעמו. בנסיבות אלה, אין הדבר מגיע לידי הארכת הדיון שלא לצורך או בזבוז זמן שיפוטי ללא הצדקה. כך גם נפסק בפסק דין אליאס: "מכאן עולה כי הצדדים הגישו לבית הדין רשימות נפרדות מטעמם של מוסכמות ופלוגתאות. בכך, נהגו הצדדים באופן סביר ומלאו את המוטל עליהם בנסיבות העניין. סבורים אנו כי אין זה ראוי להטיל סנקציה בדמות של חיוב בהוצאות לטובת המדינה במקרה שבפנינו בו הצדדים הניצים, המצויים בפתח הליך משפטי מורכב בו רבות המחלוקות, לא הגיעו לידי ניסוח רשימה מוסכמת של פלוגתאות". 7. טעם נוסף המצדיק את ביטול ההחלטה הוא אי מתן הזדמנות לצדדים להשמיע את דברם בפני בית הדין טרם מתן ההחלטה על ההוצאות. בנסיבות שבפנינו, בהן הצדדים ניסו להגיע לרשימה מוסכמת והגישו בסופו של דבר רשימה נפרדת, היה מקום לאפשר להם להגיב טרם פסיקת ההוצאות, הואיל ואין מדובר במקרה בו קיימת תמונת מצב ברורה בה גרמו הצדדים לשיבוש הליכי משפט או בזבוז זמנו של בית הדין. 8. סוף דבר: הערעור מתקבל. חיובם של המערערים והמשיב 1 בהוצאות לטובת אוצר המדינה - מבוטל. כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה. חיוב בהוצאותהוצאות לטובת אוצר המדינה