בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באריאל (כב' השופט ע' פרייז) מיום 27.9.12, שבגדרו נדחתה על הסף תביעה שהגיש המבקש, מחמת קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים. אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המבקש והמשיב הינם תושבי גבעה המכונה "גבעת אלומות" שבתחום הישוב איתמר. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנזק שנגרם לקו חשמל פנימי. המבקש טען כי קו החשמל הוא בבעלותו, וכי בערבו של יום 18.4.12 הביא הנתבע לביתו משאית המובילה עצי זית, שפגעה בכבל החשמל. בעקבות פגיעת המשאית, כך נטען, ניזוק עמוד עץ ושני פנסי רחוב שהיו מותקנים עליו וקו התאורה חדל מלפעול. התובע עתר לחיובו של הנתבע בעלות תיקון הנזק, בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ. תביעתו הראשונה של התובע בעניין זה הוגשה לבית משפט קמא ביום 17.6.12. ביום 9.7.12 הורה בית המשפט על מחיקת התביעה על הסף, אחר שקבע כי בין הצדדים נחתם הסכם בוררות, החולש אף על המחלוקת הנוגעת לטענות הצדדים באשר לתשתית החשמל (ת"ק 29517-06-12). אחר דברים אלה, הגיש המבקש ביום 2.9.12 תובענה חדשה לבית משפט קמא, באותו עניין, שבגדרה טען כי כיוון שבהליך אחר ביטל בית המשפט המחוזי במחוז מרכז חלקים מפסק בוררות שבין הצדדים, קמה לבית משפט קמא סמכות להכריע בתובענה. בית משפט קמא דחה את התובענה על הסף. בית המשפט קבע, כי ביטולו של פסק הבורר אינו עולה כדי ביטול הסכם הבוררות. כן קבע בית המשפט כי המחלוקת שבין הצדדים קשורה בשאלה האם המבקש הקים את תשתית החשמל במקרקעין שברשותו, וכיוון שעניין זה נמסר להכרעת הבוררים, חל על התביעה הסכם הבוררות. מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה טען המבקש כי מפסק הדין המורה על ביטול חלקי של פסק הבוררות שבין הצדדים עולה, כי תניית הבוררות אינה חולשת על סכסוכים הנוגעים לסמכויות ניהול והזכויות במקרקעין בגבעת אלומות, ועל כן לא היה מקום לסילוקה של התובענה על הסף. לטענת המבקש, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי "להכרעה בעניין הזכויות במקרקעין, במקרה דנן, אין מקום בפסק בוררות" (עמ' 10 שורות 24-25 שם), ונוכח כך אין הבוררים מוסמכים להכריע במחלוקת דנן, המצריכה הערכה בעניין זכויות במקרקעין. אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, כמו גם בה"פ (מחוזי מרכז) 32855-06-11, בפסק הביניים ובשטר הבוררות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתשובה. העיקרון המנחה ביחס לבקשות רשות לערער על פסקי דין שניתנים בבתי משפט לתביעות קטנות הוא, כי אין להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים שבהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה (ראו: בר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ כרך תשנ"א (3) 309, 314-315; בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראלים בע"מ נ' קורח (פורסם במאגרים, 3.4.08)). במקרה דנן, לא מגלה פסק דינו של בית משפט קמא טעות עובדתית או משפטית גלויה על פניה, המצדיקה מתן רשות ערעור. בשטר הבוררות שנחתם בין הצדדים ביום 15.9.10 (ז' תשרי תשע"א) קיבלו על עצמם הצדדים את סמכותו של בית הדין לממונות איתמר, לב השומרון (להלן - בית הדין), לפסוק באופן בלעדי "בכל השאלות המסתעפות מנשוא התביעה בהווה ובעתיד, וכן בתביעות נגדיות". "נשוא התביעה" לא הוגדר במסגרת שטר הבוררות, אך מעיון בפסק הביניים שניתן בידי בית הדין עולה, כי שאלת זכויותיו של המבקש בתשתית החשמל שהקים הונחה לפתחו של בית הדין. בית הדין הכריע בשאלת התשתיות הציבוריות בגבעת אלומות, כמו גם בטענות נזיקיות הדדיות שנתגלעו בין הצדדים. המבקש לא השלים עם הכרעת בית הדין והגיש בקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ (מחוזי מרכז) 32855-06-11). בקשה זו התקבלה בחלקה. בפסק דין מיום 24.7.12 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' יעקב), כי יש לבטל את חלקו של פסק הבוררות המתיימר להכריע בנושאים הנוגעים לעניינם של צדדים שלישיים, שאינם חלק מן הבוררות. בית המשפט אישר את הכרעתו של בית הדין בתביעות הנזיקין ההדדיות שבין הצדדים. ככלל, רשאים צדדים למסור להכרעת בוררות כל סכסוך שנתגלע ביניהם ושעניינו יכול להיות נושא להסכם בין הצדדים (סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). בהיעדר הרשאה מצדדים שלישיים, יכולים הצדדים להטיל חיובים רק על עצמם או על חליפיהם. מסיבה זו, אין הצדדים להסכם בוררות יכולים למסור לבוררות סכסוך שההכרעה בו תהיה בעלת תוקף כלפי צדדים שלישיים, כדוגמת הכרעה בעניין בעלות במקרקעין. ואולם, כאשר הזכות הנקבעת בבוררות היא בין הצדדים לאותו הליך בלבד, בלי תחולה על צדדים שלישיים כלשהם, אין מניעה לקיום הבוררות ביניהם (ראו: רע"א 340/94 חברת חלקה 41 גוש 6415 בע"מ נ' בסן, פ"ד נ(1) 636, 650 (1996)). המבקש הניח לפתחו של בית הדין את שאלת זכויותיו בתשתית החשמל שבגבעת אלומות. בית המשפט המחוזי ביטל את חלק הפסק הנוגע לזכויות במקרקעין בגבעת אלומות, אשר במסגרתו הופיעה אף התייחסות לתשתיות הציבוריות, בכל הנוגע לאותם רכיבים שיש בהם כדי להשפיע על זכויותיהם של צדדים שלישיים. מאידך, באותו פסק דין נותרו על כנם חלקים אחרים שבפסק הבוררות הנוגעים לטענות נקודתיות בין הצדדים, אף אם אלו עוררות שאלות בדבר זכויות במקרקעין ושטחים ציבוריים, אחר שלא כללו הכרעה המחייבת את אותם צדדים שלישיים בדבר זכויותיהם (ראו למשל סעיפים 115 עד 117 לפסק הבוררות). התביעה שבפני בית משפט קמא הנה תביעה מן הסוג השני: ההכרעה בסכסוך שנתגלע בין המבקש למשיב היא הכרעה נקודתית, שיכולה להיות נושא להסכם בין הצדדים ושאינה נוגעת לצדדים שלישיים. על כן, אין מניעה שתוכרע בידי בורר, בדיוק כפי שהוכרעו המחלוקות הנזיקיות שנתגלעו בין הצדדים, באופן שאושר בידי בית המשפט המחוזי. אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור - להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות, והעירבון יושב לידי מפקידו.יישוב סכסוכיםבוררות