אפתח בהתנצלות בפני הצדדים על האיחור במתן ההחלטה. בין הצדדים מחלוקת פשוטה יחסית. המבקש מסר למשיבה סדרת שיקים דחויים, שחלקם נפרעו וחלקם - נשוא תיק זה - בוטלו על ידו, להסדר חוב בגין קנסות (דו"חות חניה) שהוטלו עליו ואף צברו כפל קנס. לאחר שמסר את השיקים נכנס לתקפו תיקון מס' 32 לחוק סדר הדין הפלילי, ובו הופחת כפל הקנס באופן שמפחית את חובו בשיעור ניכר. המחלוקת בין הצדדים מתבססת בעיקר על הוראת המעבר בסעיף 5(א)(1) לתיקון הקובעת:"…מי שהוטל עליו קנס… לפני תחילתו של חוק זה, לא שילמו ועבר המועד לתשלומו,תחושב לו מחדש תוספת הפיגור על הקנס…". סיבה נוספת לכך שהתיק מובא לדיון היא כי כעת מדובר בתביעה שטרית, להבדיל מתביעות קנס של המשיבה. טענות המבקש והדיון בהן 1. המבקש טרם שילם את חובו, הפקדת המחאות דחויות אינן תשלום בפועל של החוב והראיה שהחוב לא נמחק עד פרעון ההמחאות בפועל. הכלל: השטר הוא פרעון מותנה של עסקת היסוד חזקה היא כי השטר הוא פרעון מותנה או פרעון על תנאי של עסקת היסוד (ש. לרנר "דיני שטרות", עמ' 104, ע"א 44/81 ולירו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד לז(1) 732, 738). פרעונו של השטר מהווה פרעון מוחלט של העילה החוזית, ואילו עצם מסירת השטר לנושה מהווה פרעון מותנה שלה. הקביעה כי השטר מהווה פרעון מותנה של עסקת היסוד, נסמכת על אומד דעתם של הצדדים, ובעיקר זו של הנושה. קבלת שטר אינה שווה לקבלת כסף מזומן. אם פרעון חוב באמצעות שטר, היה נחשב לפרעון סופי ומוחלט של עסק היסוד, הרי שהחוב נפרע עם מסירת השטר לנושה. מנגד, ההלכה שמסירת השטר היא פרעון מותנה בלבד, אינה מביאה בהכרח למסקנה שהתשלום לנושה מתבצע רק עם כיבודו בפועל של השטר. כל דבר חכירה או חוזה העוסק במועד התשלום, יתפרש לאור מטרותיו. בפרשנות חקיקה, הפתרון ייקבע לאור מטרת החיקוק ותכליתו, ובהקשר החוזי, יינתן משקל מכריע לאומד דעת הצדדים. החריג: השטר כפרעון מוחלט כפי שנכתב לעיל, ההלכה כי השטר מהווה פרעון מותנה על עסקת היסוד, נסמכת על אומדן דעתו של הנושה מקבל השטר. משום כך, אם מכלל הנסיבות עולה שהנושה הסכים לראות בשטר פרעון מוחלט של עסקת היסוד, אין סיבה שלא לתת תוקף להסכמה זו. בפס"ד ולירו נקבע: "רשאים הצדדים להסכים במפורש - ובנסיבות נדירות ניתן להסיק זאת גם מהסכם מכללא - כי תחת תשלום במזומנים יבוא תשלום בשיק, וכי בעצם קבלת השיק -ובלא קשר לפרעונו - נפרע החיוב המקורי" (עמ' 738). במקרה רגיל, לא סביר להניח שנושה יראה את השטר כתחילף לעילה עפ"י עסקת היסוד, משום שלמעשה טרם קיבל כסף, אלא התחייבות נוספת לפרעון החוב. מסיבה זו נטל ההוכחה יחול על הטוען שהשטר הוא פרעון מוחלט של עסקת היסוד. משמעות ראייתו של שטר בפרעון מוחלט של עסקת היסוד היא שבעת מסירתו לנושה, ראו בו הצדדים, ובעיקר הנושה, תחליף לעילה החוזית. בפסיקה נקבע כי "הלכה היא, שכדי לפרש את כוונתם של צדדים להסכם, ניתן להסתמך על התנהגותם לאחר חתימת ההסכם, התנהגות כזו יכולה ללמד על אומד דעתם בעת חתימת ההסכם". המשיבה טוענת כי תשלום בהמחאות דחויות, במקרה דנן, אכן מהווה פרעון מוחלט. שכן ראשית, המבקש הוא זה שביטל את ההמחאות ובכך גרם לחילולן - ועל כן יש להשתיקו מהעלאת כל טענה בנדון. כמו כן טוענת המשיבה, כי במידה והמשיבה היתה עומדת על תשלום במזומן בעת ביצוע ההסדר, כי אז בוודאי שלא יכול היה המבקש לטעון דבר וחצי דבר אודות ביצוע התשלום, כך שרק משום שהמשיבה באה לקראת המבקש, לפנים משורת הדין, תצא ניזוקה מכך. יתרה מכך טוענת המשיבה כי בין הצדדים נכרת הסכם מפורש המהווה את עסקת היסוד ביניהם ולפיו התחייבה המשיבה שלא לנקוט כנגד המבקש בהליכי גבייה ומנגד שילם המבקש את יתרת החוב בגין דו"חות אשר היתה רשומה לחובתו. המשיבה עמדה במלוא התחייבויותיה ולא נקטה כנגד המבקש בהליכי גבייה. במקרה דנן, השטרות אשר נמסרו לידי המשיבה מהווים פרעון של עסקת היסוד בבחינת תחליף לעילה החוזית. כלומר, עם מסירת ההמחאות התחייבה המשיבה כי לא תפעל כנגד המבקש בהתאם לפקודת המסים (גביה) ואכן עשתה כן, אולם המשיכה להחזיק בזכות המוקנית לה לתבוע את המבקש בעילה השטרית, מהווה פרעון מוחלט של עסקת היסוד והתשלום כמשמעותו בתיקון מס' 32 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982. המבקש הגיע מרצונו למשיבה על מנת להגיע להסדר החוב, וזאת במטרה שהמשיבה תפסיק את הליכי הגביה נגדו. גם בתצהירו המצורף לבקשה להתנגדות שטר בסעיף 3 מצהיר המבקש כי "כתוצאה מהתראה בדבר נקיטת הליכי משפט מצד הנתבעת כנגדי, הזדרזתי והגעתי למשרד הנתבעת במהלך שנת 2001, שם נדרשתי לשלם לנתבעת סכום של 13,230 ש”ח..." העולה מכך, גם לעניין התמורה, כי המבקש ביקש להגיע להסדר החוב על מנת שיפסקו הליכי הגבייה נגדו, כלומר, זוהי התמורה אותה נתנה המשיבה, גם מבחינתו של המבקש. המבקש הגיע למשרד המשיבה במטרה לפרוע את חובו, ולמנוע את הליכי הגבייה נגדו. כפי הנראה, נסיבות אלה מעידות על כך כי כוונתו של המבקש הית הבבחינת "פרעון מוחלט" ולא מותנה, ופריסת החוב לתשלומים נועדה כדי להקל על המבקש בתשלום החוב ולא כדי להתנותו (כמובן, היתה זו גם כוונתה של המשיבה, היא הנושה במקרה זה). 2. חובת ההגינות וגילוי מידע של רשות ציבורית/מקומית טענת המבקש בעניין זה היא, כי המשיבה הסתירה מהמבקש או לא טרחה ליידע את המבקש, בעובדה כי אותה עת כבר התנהלו הליכי חקיקה בנוגע לביטול כפל הקנס. כמו כן הסתירה המשיבה את העובדה כי אם ימתין תקופה קצרה נוספת, הוא יהא פטור מחלק ניכר מהחוב שיופטר לגביו במסגרת תיקון 32 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (תיקון כפל הקנס שנכנס לתוקפו ביום 26/11/01). אמנם, חובת ההגינות של הרשות נובעת מהיותה נאמן הציבור, היא המקור הרעיוני של כללים שונים המסדירים את היחסים שבין הרשות לבין האזרח אולם מול חובת ההגינות של הרשות כלפי האזרח עומדת חובת ההגינות של האזרח כלפי השלטון. שנית, כחלק מן האמנה החברתית, שהיא שורש הקיום של המדינה, חובת ההגינות היא, על פי טיבה, מושג עמום שניתן וראוי למלא אותו מעת לעת לפי הצרכים המשתנים. אין זה רוצי לתחום אותה בהגדרה נוקשה, כך לגבי חובת הרשות כלפי האזרח, וודאי שכך לגבי חובת האזרח כלפי הרשות. כמו כן חובת ההגינות צריכה לבטא את היחסים הראויים בין המנהל הציבורי לציבור, והיא שונה מחובת תום הלב, יש הבדל בין חובת ההגינות של הרשות כלפי האזרח ובין חובת ההגינות של האזרח כלפי הרשות. לעניין חובת ההגינות של אזרח ניתן לכלול בה "חובה לנהוג במהירות הראוייה לפי הנסיבות, לא להתכחש להתחייבות שניתנה לרשות ולהעלות טענות חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה" בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר אגף המכס ואח', פ"ד נב(1) 289, 321. אמנם יחסי הנאמנות הציבורית מטילים על רשות ציבורית חובה להעמיד מידע שברשותה לידיעת האזרח בנסיבות המתאימות, וגם עפ"י ע"א 1188/92 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' גלעד ברעלי, פ"ד מט (1) 463 וסעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה "בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק" - כאשר הצדק עשוי לחסום טענה של הרשות (עמ' 472). עפ"י הכתוב לעיל, אכן קיימת חובת ההגינות וכן, חובת גילוי מידע על רשות מקומית, אך במקרה דנן, המשיבה לא ידעה ולא יכלה לדעת על הליכי החקיקה המתהווים. המשיבה לא יכולה, ואין באפשרותה לעקוב אחר כל יוזמות חקיקה ולספק המידע לכלל האזרחים. יתרה מכך, על פי המבקש, בסוף יוני 2001 ידעה המשיבה על יוזמת תיקון החקיקה, כלומר על פי דבריו, המשיבה ידעה על כך לאחר שהמבקש כבר שילם והפקיד בידיה את ההמחאות (19/6/01). כך נראה שגם על פי המבקש, לא ידעה המשיבה, קודם לכן, על יוזמת החקיקה בזמן ששילם, כך שלא היתה אמורה לגלות מידע שלא ידעה על קיומו. 3. ביטול כפל קנס תיקון מס' 32 לחוק סדר הדין הפלילי - התשמ"ב - 1982: המבקש טוען כי טרם שולמו כל התשלומים הושלמה החקיקה בדבר ביטול כפל קנסות על כן המבקש אינו חייב למשיבה עפ"י התיקון לחוק את כפל הקנסות. כמו כן, התיקון בא להקל את המצב שהיה קיים בעת ביטול כפל הקנס - זאת עפ"י סעיף 5 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. התיקון חל על כל החייבים אשר טרם הסדירו את חובם בפועל, התיקון נכנס לתוקפו ביום 26/11/01 - בפועל באותה עת, טרם שילם המבקש את חובותיו ולכן זכאי הוא כי התיקון יחול עליו. במסגרת התיקון נקבעו הסדרים לביצוע תשלומים מופחתים לאזרחים, אשר רשומים לחובתם קנסות, אך טרם הסדירו חובות אלה עד למועד כניסתו לתוקף של תיקון זה. סעיף 3 לתיקון מס' 32, דן בעניין תחולת התיקון וקובע כך: "סעיף 229(ב) (1) לחוק העיקרי וסעיף 67 לחוק העושין, כנוסחם בחוק זה, יחולו גם על קנס שהוטל לפני תחילתו של חוק זה וטרם שולם, ואולם לא יהיהבכך כדי לפגוע בכפל הקנס ובתוספת פיגור שבהם התחייב אדם לפני תחילתו של חוק זה". ככתוב לעיל, המבקש הסדיר חובו במהלך חודש יוני 2001, כלומר לפני תחילתו של חוק זה. על כן אין החוק המתקן חל בעניינו של המבקש, אשר שילם את חובו (כ- 3 חודשים לפני תחילת תוקפו של החוק הנ"ל). עוד טוען המבקש, כי ניתן ללמוד מהחקיקה במישור הפלילי על תחולה למפרע, ס' 5(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. סעיף 5(ב) לחוק העונשין קובע: "הורשע אדם בעבירה בפסק דין ולאחר מכן נקבע לאותה עבירה עונש, שלפי מידתו או טיבו הוא קל מזה שהוטל עליו - יהיה עונשו העונש המירבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה". כמו כן, מצטט המבקש את בג"צ 1618/97 יצחק סצ'י נ' עיריית ת"א-יפו, פ"ד נב (2) 542 כאשר בין הציטוטים, ציטט הוא את הדברים הבאים: "הוראה המקצרת את תקופת התיישנותה של עבירה או את העונש בגדר הוראה שבאה להקל עם העבריין ולפיכך בהעדר הוראה לסתור יש להחיל אותה למפרע...". על פי ציטוט זה, נראה כי במקרה דנן, אין להעזר בסעיף 5 לחוק העונשין, ולהחיל את התיקון מס' 32 למפרע, שכן תיקון זה מכיל הוראה מפורשת, היא הוראת סעיף 3 לתיקון, הקובעת כי התיקון הנ"ל לא יחול למפרע אלא בהתקיים תנאים מקדמיים אשר לא התקיימו, ביניהם אי תשלום טרם כניסת התיקון לתוקף. כפי שנכתב לעיל, המבקש הסדיר חובו, ושילם חובו טרם כניסת התיקון לתוקף, על כן עפ"י בג"צ 1618/97, ועפ"י סעיף 3 לתיקון, לא ניתן להחיל את התיקון למפרע. אגב, המבקש טען כי הגישה החדשה מעוגנת היטב במדיניות ענישה דינמית ההולמת חברה מתקדמת. אין להשלים עם ענישה ואין מקום להפעיל כלפי אדם טיפול עונשי חמור מזה המתחייב ע"פ חוק שבעת הטיפול, זהו הבסיס העקרוני של הוראת סעיף 5 - יפים הם דבריו של המבקש, אלא שנראה כי העובדות במקרה בבג"צ 1618/97 שהוזכר לעיל שונות מהעובדות במקרה דנן, בבג"צ הנ"ל המשיבה לא הוכיחה ע"י ראיות כי פעלה בשקידה סבירה לגביית הקנסות, כמו כן, כב' השופט קדמי (אמנם בדעת מיעוט) קובע כי אדם שנמנע מלשלם את הקנסות שהוטלו עליו, במכוון, ותוך הפגנה בוטה של זלזול בחוק ובחובת הציות לו, די בטעם זה לבדו כדי לסגור בפניו את דלתות ביהמ"ש. סגירת הדלתות אינה פוגעת בפרשנות החוק, ואף אינה "מכשירה" את השתהותה של הרשות במימוש הקנסות, לעומת זאת, משרתת סגירת הדלתות כאמור את העניין שיש לציבור במניעת זלזול מכוון בשלטון החוק. כב' השופטת דורנר (דעת הרוב) בקבלה את העתירה, הוסיפה כי "עם זאת, יש להדגיש כי קבלת העתירה במקרה שלפנינו מבוססת על ההנחה כי לא נשלחו לעותר הודעות חוזרות על דרישה ותשלום קנס המהוות פעולה של תחילת ביצוע עונש, המתחילה מחדש את מירוץ ההתיישנות. כל עוד נשלחות הודעות מדי פרקי זמן הקצרים משלוש שנים, העונשים על עבירות חניה אינם מתיישנים" (בבג"צ הנ"ל הטענה היתה כי דו"חות החנייה התיישנו, זו אינה הטענה במקרה דנן). קבלת העתירה היתה בשל עובדות שאינן דומות לעובדות במקרה דנן. במקרה שלפנינו, עפ"י העולה מטענות הצדדים, המשיבה, עיריית חיפה, אכן פעלה לגביית הקנסות, שכן המבקש הגיע בעצמו למשרדי המשיבה על מנת שיפסקו הליכי הגביה נגדו, כלומר, הליכי הגבייה כבר היו קיימים. המסקנה מכל הכתוב לעיל לעניין סעיף 5 לחוק העונשין ולעניין תיקון 32 לחוק סדר הדין הפלילי, לא ניתן להחיל, במקרה דנן, את התיקון למפרע (הן בשל סעיף 3 לתיקון 32 והן עפ"י בג"צ 1618/97 הנ"ל. אשר על כן ובהמשך לכתוב לעיל, הריני דוחה את ההתנגדות לביצוע שטר. הליכי הוצל"פ בתיק מס' 02-29086-02-5 יחודשו, ולסכום החוב יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש”ח בצירוף מע"מ. כפל קנסקנס