מונחת בפני תביעה כספית על סך של 5,920 ₪, שעניינה בחיוב התובע בגין ביטול כרטיסי טיסה שרכש במסגרת חבילה. רקע בחודש יולי 2009 הזמין התובע שלושה כרטיסי טיסה לארצות-הברית כדלקמן: מתל-אביב לפילדלפיה, וטיסת המשך לבאפלו וחזרה מאורלנדו דרך פילדלפיה לתל-אביב. בהתאם להזמנה היציאה ביום 23.9.09 וחזרה ביום 9.10.09 (להלן: "כרטיסי הטיסה"). כרטיסי הטיסה הוזמנו על-ידי התובע באמצעות הסוכן סיתור בע"מ (להלן: "סוכן הנסיעות"). טענות הצדדים לטענת התובע ביום 16.9.09 פנה לסוכן הנסיעות וביקש להודיע כי אין בכוונתו לנצל את טיסת ההמשך מפילדלפיה לבאפלו, וביקש לעדכן את חברת התעופה. נאמר לו על-ידי סוכן הנסיעות כי אין לו זכות לוותר על טיסת ההמשך, וכי יש צורך לבצע שינוי בכרטיסים, בעלות של 200$ לכרטיס. לטענתו, בלית ברירה נאלץ לשלם בעבור השינוי, וכעת סבור הוא שהנתבעת היא זו שאחראית להחזר דמי הביטול, והיא הכתובת לתביעתו. מנגד, לטענת הנתבעת הכרטיסים אותו רכש התובע ניתנים לשינוי, אך בהתאם לתנאי הכריס. בכרטיסים שנרכשו על-ידי התובע קיימים תנאים ומגבלות שנקבעו בהתאם למדיניותה של הנתבעת, ועל התובע לעמוד בהם. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי על הסוכנת היה לציין בפני התובע את תנאי הרכישה בעת ההזמנה. לפיכך, לתובע אין להלין אלא על עצמו או על סוכנות הנסיעות ממנה רכש את כרטיסי הטיסה. כמו כן, במידה והסוכנות לא עדכנה אותו על תנאי החוזה, היא זו החבה כלפיו. דיון והכרעה לא אכביר מילים, אך כבר עתה אומר, לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפני, הן כתב התביעה, הן כתב ההגנה, הראיות שצורפו, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי הצדק עם הנתבעת, ולפיכך דין התביעה להידחות. כבר נאמר לא אחת כי המוציא מחברו עליו הראייה, והתובע לא הרים נטל זה. יובהר, התובע לא תבע את סוכן הנסיעות, ואף לא הביא אותו לעדות, על-מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מה ארע ומה נאמר לו בעת רכישת כרטיסי הטיסה. התובע לא הוכיח בפני כי הנתבעת היא זו שחבה כלפיו. יובהר, כאשר התובע רכש את כרטיסי הטיסה, הוא למעשה כרת הסכם עם הנתבעת, הסכים לתנאי הכרטיס, וכפועל יוצא הסכים לדמי הביטול. צודקת הנתבעת, כי מעצם כך שהחליט התובע שלא לעלות על הטיסה מפילדלפיה לבאפלו, הדבר היווה שינוי בכרטיס. לפיכך, יש מקום לחייב את התובע בדמי ביטול בהתאם לתנאי הכרטיס, שעליהם הסכים התובע. העידה בפני נציגת הנתבעת, צירפה את תנאי הכרטיס לכתב הגנתה, וציינה כי כרטיסי הטיסה מטעמה כוללים את מדיניותה באשר לביטול הזמנת כרטיס טיסה, ודמי ביטול. זאת ועוד, התובע לא רכש את הכרטיסים ישירות דרך הנתבעת, אלא באמצעות סוכן הנסיעות. למעלה מן הצורך אעיר כי תקנה 3 (2) (ד) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) התשס"ג - 2003 (להלן: "התקנות") קובעת כי סוכן נסיעות חייב לידע לקוח אודות תנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת תיור, ואודות שיעור דמי הביטול. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין, על-מנת לא להכביד עם התובע מעבר לנדרש, אין צו להוצאות. על המזכירות להמציא עותק מפסק-הדין לצדדים. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית-המשפט המחוזי. תביעות נגד חברות תעופהתעופהביטול טיסה