בפני בקשה מקדמית לביטולו של כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם. מבוא תחילתו של הסיפור הוא בכתב אישום בגין נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעה, כאשר בבדיקת נשיפה נמצא 380 מ"ג אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף. העבירה הנטענת בוצעה ביום 6/11/09. כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ביום 17/11/09 (פל 910/09, להלן: "כתב האישום הראשון"). ביום 7/3/10 ניתן פסק דין עקרוני של ביהמ"ש לתעבורה בירושלים אשר ישב במותב של שלושה (כב' הש' י.ריבלין, כב' הש' ד"ר א.טננבויום וכב' הש' א.חן). ביהמ"ש קבע כי חזקת אמינותו של מכשיר הינשוף בעינה עומדת, אולם יש להגדיל את שולי הבטחון, באופן שרף אכיפת עבירת הנהיגה בשכרות צריך לעמוד על 400 מ"ג ומעלה וכך נאמר ב ת 11893/07 מ"י נ' עינת מלכה עוזרי, (להלן: "פס"ד עוזרי-שלום): "בסופו של יום נחה דעתנו כי המכשיר מבצע מלאכתו כהלכה ובאופן מדויק במרבית המוחלטת של המקרים. עם זאת, קיימים מקרי קיצון שבגינם ראוי לקבוע למכשיר, שולי סטייה רחבים מאלו הקיימים. שוליים אלו יבטיחו כי נהג יועמד לדין רק אם בגופו תמצא רמת אלכוהול העולה על זו שקבע המחוקק במדינת ישראל..." "לסיכום נקבע כי לדעתנו רף האכיפה בעבירות אלכוהול בבדיקת ינשוף צריך לעמוד על 400 מ"ג ובכל תוצאה נמדדת יופחתו 20% בכפוף לכך שהתוצאה הסופית לא תפחת מ-320 מ"ג". פסק הדין עורר הדים בכל הארץ, אלא שהמשיבה הגישה ערעור (עפ"ת (מחוזי י-ם) 25457-04-10 מ"י נ' עוזרי), וביום 14/10/09 בוטלה החלטתו של ביהמ"ש לתעבורה. שם נקבע בין היתר כי: "... רף אכיפת עבֵירת הנהיגה בשכרות במה שנוגע לבדיקות נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף יעמוד מעתה על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. מדיניות אכיפה עדכנית זו, היא הנכונה והראויה בנסיבות, והריהי מחייבת את המדינה בכל אתר ואתר". (להלן: "פסד עוזרי-מחוזי) בתקופת הביניים שבין פס"ד עוזרי -שלום לבין פס"ד עוזרי-מחוזי, חלק מבתי המשפט לתעבורה בארץ ביטלו כתבי אישום או זיכו נאשמים שרמת השכרות שלהם נמצאה נמוכה מ-400 מ"ג וחלקם המשיכו להרשיע, אם בעבירת נהיגה בשכרות לאור תוצאות בדיקת הינשוף ואם בעבירת נהיגה תחת השפעה, עפ"י תוצאת בדיקת המאפיינים שבוצעה לנאשם ויתר הראיות שבתיק. עשרות כתבי אישום נמחקו ע"י ביהמ"ש לתעבורה בירושלים בתקופת הביניים שבין מתן פסק הדין בביהמ"ש לתעבורה לבין מתן פסק הדין בערעור, חלקם נמחקו בהסכמת שני הצדדים או למצער מבלי שההתנגדות המאשימה נרשמה, נאשמים אחרים הצהירו שהם מכפיפים עצמם לתוצאות הערעור ובכפוף לכך נמחק כתב האישום נגדם, והיו נאשמים שדרשו את מחיקת כתב האישום ונענו בהחלטה שיפוטית, על אף התנגדותה של המאשימה, כדוגמת המקרה שבפני. תגובת המאשימה להחלטות בית המשפט לתעבורה בארץ, אף היא לא היתה אחידה: בחלק מהמקרים הגישה המאשימה ערעור ובחלק מן המקרים נמנעה מלעשות כן. כדוגמא לערעורים שהוגשו על החלטה זהה של כב' השופטת לארי-בבלי כפי שצוטטה לעיל ניתן להביא את עפ"ת 20422-06-10 מ"י נ' שקיראת עאטף ועפ"ת 33736-06-10 מ"י נ' זלדין המאשימה ערערה גם על החלטות שהתקבלו ע"י שופטים אחרים שהחלטתם נוסחה אחרת. כדוגמא אביא את עפ"ת (מחוזי י-ם) 45779-05-10 מ"י נ' סלובודניוק, שם נוסחה החלטת כב' השופט יוסף ריבלין באופן הבא: "לאור ת' 11893/07 עוזרי מוחק כתב אישום". גם כאן הערעור התקבל וכב' השופטת חנה בן עמי מציינת כי כמו בעשרות מקרים נוספים שהובאו לפניה לא היה מקום למחוק כתב האישום משום שפס"ד עוזרי בגלגולו הראשון לא היווה הלכה מחייבת, בנוסף לגבי אותו נאשם ספציפי, היו אינדיקציות נוספות לשכרות וכתב האישום לא הושתת רק על מכשיר הינשוף. השתלשלות כתבי האישום כנגד הנאשם בתיק שלפני בדיון הקבוע להקראה בכתב האישום הראשון, ביום 15/4/09 (בטרם ניתן פס"ד עוזרי-מחוזי) ביקש ב"כ הנאשם דאז את מחיקת כתב האישום. המאשימה התנגדה וכב' השופטת שרון לארי-בבלי נתנה החלטה בזו הלשון: "לאור רמת השכרות שאינה מהווה עבירה עפ"י פסד עוזרי (380 מ"ג) ולאור העובדה שכ"א מבוסס רק על ינשוף מורה על מחיקת אישום". המאשימה לא ערערה על החלטה זו וביום 15/3/11 הגישה בשנית כתב אישום כנגד הנאשם (ת' 4453-03-11 להלן: "כתב האישום השני"). טענות מקדמיות טענות ב"כ הנאשם בדיון שהתקיים ביום 19/6/11 בפני, בטרם השיב הנאשם לכתב האישום השני, טען בא כוחו טענה מקדמית לפיה יש לבטל גם את כתב האישום השני, מן הטעמים הבאים: כתב האישום הראשון בוטל מכוח סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ): "העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". החלטת כב' הש' בבלי בכתב האישום הראשון הינו מעשה בית דין, המסיים את ההליך בדיוק כמו זיכוי או הרשעה, ועל כן כדי להשיג עליו יש רק דרך אחת והיא הגשת ערעור ולא הגשת כתב האישום מחדש. מחיקת כתב אישום משמעה ביטול כתב אישום, החוק אינו נוקב במילה מחיקה כי אם ביטול ואין הדין הפלילי דומה לאזרחי, שם קיים ההבדל בין מחיקה לדחיית תביעה ואם יש ספק בכך, הרי שהספק צריך לפעול לטובת הנאשם ולא לחובתו. ביטול כתב האישום השני מתחייב מכוח סעיף 149(10) לחסד"פ שענינו "ניהול הליך הפלילי עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". ב"כ הנאשם הביא כדוגמא החלטת בימ"ש שלום תפ 3408/09 מ"י נ' מוחתסב, שם כב' הש' ברקלי מחק כתב האישום בשל כך שלא צורפה תעודת חסיון גם לאחר שניתנה למאשימה ארכה לעשות כן. מפסק הדין עולה כי לא מדובר במקרה יחיד בו המאשימה לא צרפה תעודת חסיון. המאשימה באותו מקרה הגישה למחרת ההחלטה כתב אישום חדש הזהה לקודמו אלא שהפעם צורפה לו תעודת חסיון (ת"פ 1071-10), ב"כ הנאשם טען לביטול כתב האישום השני, כב' הש' חיים לי-רן נענה לבקשה, הצדיק את החלטתו של כב' הש' ברקלי שביטל כתב האישום הראשון, וקבע שהיא מתיישבת עם הסעד מן הצדק (סעיף 149(10) לחסד"פ עוד קבע כי החלטתו של כב' הש' ברקלי בכתב האישום הראשון סיימה את ההליך ולכן על המאשימה היה לערער על ההחלטה ולא להגיש מחדש כתב אישום. הטענה כי זכות הבחירה בידי המאשימה: להגיש כתב אישום מחדש לאחר תיקון הפגם שנפל בו או לערער נדחתה. עוד טען ב"כ הנאשם כי גם לפי סעיף 5 לחסד"פ לא ניתן לדון הנאשם פעמיים. תגובת המאשימה ב"כ המאשימה הגיב לטענות המקדמיות כדלקמן: פרוטוקול הדיון בכתב האישום הראשון חסר ומעבר למשפט "מבקש מחיקת אישום" לא נטען דבר בשם הנאשם ומכאן לכאורה החלטת בית המשפט אינה מבוססת על טענות מקדמיות שנטענו בפניה. ת"פ 1071-10 - פסק הדין שהציג ב"כ הנאשם כתמיכה לטענותיו אינו רלוונטי, משום ששם דובר על פגם בכתב האישום שפוגע בזכויות יסוד של הנאשם, ואילו במקרה שלפנינו לא נפל כל פגם בכתב האישום שנמחק. יש הבדל בין מחיקת כתב אישום לביטולו בדומה להבדל בין מחיקת תביעה לדחייתה, דחייה מסיימת הליך ואילו מחיקה מאפשרת הגשת כתב אישום בליווי הודעה על כך, כפי שנעשה במקרה הנוכחי. המאשימה אינה נוהגת איפה ואיפה, טענה זו לא הוכחה ובכל מקרה למאשימה פרק זמן שבו היא יכולה להגיש כתבי אישום מחדש והיא עושה כן. סעיף 5 לחסד"פ אינו רלוונטי משום שהוא מדבר על זיכוי או הרשעה ואילו מחיקה אינה אחד מאלו. דיון והכרעה מתי רשאית המאשימה לחדש ההליכים כנגד הנאשם? סעיפים 94 ו-94 א' לחסד"פ מפרטים מתי וכיצד ניתן לחדש ההליכים כנגד הנאשם: במקרה של ביטול בהסכמת התובע והנאשם ניתן לחדש ההליכים רק באישורו של היועמ"ש ומטעמים שיירשמו (ס"ק ב' וג') במקרה בו כתב האישום הותלה מחמת שלא ניתן להביא הנאשם להמשך משפטו (סעיף 94א (ב) לחסד"פ), רשאי התובע להודיע בכתב לביהמ"ש על רצונו לחדש ההליכים, בלא קבלת כל אישור, אלא אם החידוש התבקש לאחר תום תקופת ההתיישנות, או אז ורק במקרה בו הנאשם התחמק מן הדין, תינתן הרשות לחדש ההליכים בכפוף לאישור היועמ"ש לכך. מכלל הן אתה שומע לאו, במיוחד עת עסקינן במשפט פלילי, רוצה לומר, בכל מקרה בו בוטל כתב האישום, ביוזמת התביעה ועל אחת כמה וכמה לאחר התנגדותה ומתן החלטה שיפוטית בענין, לא ניתן לחזור ולחדש ההליכים כנגד הנאשם. נחזור לכתב האישום שלפני. במקרה זה, לא רק שהתביעה לא ביקשה את מחיקת כתב האישום מיוזמתה ועל כך אין מחלוקת, היא התנגדה לכך, לפיכך אפילו היועץ המשפטי לממשלה לא מוסמך לאשר הגשת כתב האישום מחדש, קל וחומר שהתביעה על דעת עצמה אינה יכולה לחדש הליכים בדרך של הגשת כתב אישום נוסף הזהה לקודמו ובגין אותו מעשה העבירה שעבר לכאורה הנאשם. האם יש הבדל בין מחיקת כתב אישום לביטולו? מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנאשם כי בדין הפלילי אין כל הבדל משפטי בין שני המונחים, ולו מהסיבה הפשוטה שהחוק מסמיך את ביהמ"ש לעשות רק אחת משלוש האפשרויות הבאות: ביטול כתב אישום, זיכוי הנאשם או הרשעתו, לפיכך כאשר אחד הצדדים מבקש מחיקת כתב האישום או חזרה ממנו וביהמ"ש נענה לכך, המשמעות המשפטית היא שכתב האישום בוטל. מה משמעות ההחלטה לבטל את כתב אישום הראשון? כאמור לעיל, במקרה שלפני ביטול כתב האישום לא נעשה מיוזמת המאשימה, כי אם על אף התנגדותה לעשות כן, ובדרך של מתן החלטה שיפוטית מנומקת של ביהמ"ש. החלטה שיפוטית זו של ביהמ"ש (כב' הש' לארי-בבלי) הינה החלטה המסיימת את ההליך ועל כן, אם סברה המאשימה כי ניתנה בשגגה, היה עליה לערער על ההחלטה במועדים הקבועים בחוק, משלא עשתה כן, אין היא יכולה להתעלם מהחלטה שיפוטית ולהגיש כתב אישום מחדש, כאילו לא נעשה דבר. לענין זה אין כל משמעות לשאלה על בסיס מה ניתנה ההחלטה, האם על בסיס טענה מקדמית שנטענה במפורש ונומקה כדבעי ע"י ב"כ הנאשם, או שדי בבקשת בא כוחו, כפי שנכתבה בפרוטוקול למחוק את כתב האישום נגד הנאשם, כדי שביהמ"ש ייעתר לה וינמק לפי הבנתו. מכאן שטענת המאשימה כי הפרוטוקול חסר וכי הטענה כי לא נעשתה עבירה כלל כאמור בסעיף 149(4) לחסד"פ לא נטענה כלל ע"י ב"כ הנאשם, אין בה כדי לשנות במאומה מהקביעה כי מדובר בהחלטה שיפוטית שיש להשיג עליה, בהתאם לסדרי הדין הפלילי. מה דינה של החלטה המורה על ביטול כתב האישום שלא הוגש עליה ערעור? משניתנה החלטת בית המשפט לפיה הוא מבטל את כתב האישום הראשון, ומשמדובר בהחלטה המסיימת ההליך, הרי שלא ניתן להשיג עליה אלא בדרך של הגשת ערעור. הדין לא הקנה למאשימה את הזכות לבחור בין ערעור לבין הגשה מחדש של כתב האישום (השווה ת"פ 1071-10 מ"י נ' מוחתסב ואח'), הדברים נכונים, בין אם מדובר בכתב אישום שנפלו בו פגמים וביהמ"ש בחר שלא להורות על תיקונם ותחת זאת הורה על מחיקה/ביטול כתב האישום ובין אם מדובר בהחלטה המבטלת כתב אישום תוך קבלת טענה מקדמית כזו או אחרת של נאשם. כאמור לעיל, בתקופת הביניים בין שני פסקי הדין בענין עוזרי, המאשימה הגישה ערעורים רבים על החלטות דומות של בימ"ש לתעבורה (ראה עפ"ת 20422-06-10 מ"י נ' שקיראת עאטף ועפ"ת 33736-06-10 מ"י נ' זלדין שבהן ניתנו החלטות זהות לזו שניתנה בכתב האישום הראשון כנגד הנאשם שבפני). בעפ"ת (מחוזי י-ם) 14962-06-10 מדינת ישראל נ' קליועפ"ת 20458-06-10 מדינת ישראל נ' אנקרי שנדונו במאוחד בפני כב' הש' חנה בן עמי, כשנטען כנגד הערעור כי יש מקום לדחותו מטעמי צדק בשל אכיפה בררנית, השיבה המאשימה כי אמנם בתקופה מסוימת ככל הנראה לא הוגשו ערעורים "עקב תקלה". עם זאת ציינה כי המדיניות היתה להגיש ערעורים על כל ההחלטות. (ראה פסקה 3 בפסה"ד). תשובה זו סיפקה את ביהמ"ש המחוזי והוא קבע כי "...ולכל היותר ניתן לראות בהתנהגותה של המערערת כ"אכיפה חלקית", שככלל אינה מבססת ההגנה " (מן הצדק - מ.ק.). נראה כי גם במקרה שלפני חלה תקלה ולא הוגש ערעור, ברם משחלף המועד להגשת הערעור ולא הוגשה בקשה להארכת המועד, החלטת ביהמ"ש לתעבורה המורה על מחיקת כתב האישום מהווה פסק דין חלוט שלא ניתן לעקפו על ידי הגשה מחדש של כתב האישום נגד אותו נאשם בגין אותה מסכת עובדות המהווה לכאורה עבירה של נהיגה בשכרות, אף אם ברור לכל, כי לו היה מוגש הערעור במועדו, מן הסתם היה מתקבל כדברי ביהמ"ש בעפ"ת 14962-06-10 המוזכר לעיל: "דין הערעורים להתקבל. כפי שנקבע במספר רב של פסקי דין, משרף האכיפה המחייב הועמד, בעקבות פסק הדין בערעור בעניין עוזרי, על 290 מק"ג / ליטר, ממילא כל החלטה במסגרתה נמחק כתב אישום בו נטען כי מידת האלכוהול בבדיקה הייתה גבוהה מרף זה - להתבטל, וכך קבעתי במספר רב של תיקים". יצוין כי גם על החלטות בתי משפט לתעבורה ברחבי הארץ שאימצו את פס"ד עוזרי-שלום הוגשו ערעורים רבים ואלו התקבלו. ראה לדוגמא עפ"ת (מחוזי ת"א) סיכום התוצאה המתבקשת מכל האמור לעיל היא כי הגשת כתב אישום בפעם השניה כנגד הנאשם, לאחר שכתב האישום הראשון נגדו בגין אותה עבירה בוטל בהחלטה שיפוטית שלא הוגש עליה ערעור, מהווה סתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, כאמור בסעיף 149(10) לחסד"פ, ועל כן יש לבטל גם את כתב האישום הנוכחי. יובהר כי הסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית אינה נובעת מאכיפה בררנית ושרירותית של המאשימה, אלא משום שחלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה השיפוטית הראשונה. הגשת כתב אישום בפעם השניה כנגד אותו נאשם בגין אותה עבירה נוגדת את סדרי הדין הפלילי ומהווה ניסיון עקיפה של החלטה שיפוטית חלוטה. לענין זה אין הבדל בין הכרעת דין שמשמעה זיכוי, הרשעה או ביטול. כשם שהמאשימה לא מעלה על דעתה להגיש כתב אישום מחדש כנגד נאשם שזוכה, אף אם החלטת ביהמ"ש שהביאה לזיכויו היתה שגויה מעיקרה, כך אין מקום לחדש הליכים כנגד נאשם שביהמ"ש הורה לבטל את כתב האישום נגדו, מן הטעם כי לא נעברה עבירה. בשני המקרים מדובר בנאשם שעמד בסיכון הרשעה ונערך לקראת הגנתו זכותו שלא להיות מוטרד בשנית, אלא אם החוק מאפשר זאת באופן מפורש. עוצמת הפגם שנפל בהליך שלפני עולה על האינטרס הציבורי של מיצוי הדין עם נאשמים כדוגמת הנאשם ועל כן מצאתי לנכון להורות על ביטול כתב האישום שבפני. החלטתי זו ניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים ולטעמי לא ניתן להשיג עליה בדרך של הגשת כתב אישום בפעם השלישית. משפט פלילימשפט תעבורהשכרותביטול כתב אישום