בפתח הדבר אומר, כי החלטתי להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם 2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירות על החוק למניעת מפגעים, תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק למניעת מפגעים") ותקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) תש"נ - 1970, ועל חוק המים, תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המים"). על פי כתב האישום, הרי במועדים הרלוונטיים הנאשם 2 היה ראש העירייה של הנאשמת 1 והנאשם 3 - מנהל המוקד העירוני והאחראי על מחלקת התברואה. נטען כי, בתקופה שמ- 23.3.00 עד 25.3.03 הפעילו הנאשמים תחנה לשינוע פסולת, באופן שלא מנע זיהום אוויר וריח בלתי סבירים ולא נקטו אמצעים למניעת זיהום אוויר וריח. הם התירו הבערת פסולת ולא נקטו אמצעים למניעת בעירה וכיבויה. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים לא קבעו שעות עבודה וסדרי עבודה בתחנה, הרשו השלכת פסולת שלא בתחום התחנה, לא התקינו שער גדל ושלט כדין. עוד עפ"י כתב האישום, במועדים שנקובים בסעיף 6 שבו, זרמו שפכי ביוב מתחנת שאיבה והנאשמים לא נמנעו מפעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים והזרימו לתוך מקור מים חומרים נוזליים. נטען כי, הנאשמים המשיכו במעשיהם, כאמור, למרות התראות. לידתו של תיק זה בשנת 04' ועד היום לא הוחל בהליך ההוכחות. הדבר נובע מדחיות שנתבקשו ע"י הצדדים, חלקם בהסכמה, וכן בשל חילופי מותבים אשר אמורים היו לשמוע הדיונים בתיק זה. תשובות הנאשמים לכתב האישום נשמעו בתחילת שנת 05', התיק נקבע להוכחות אך נדחה מפעם לפעם. התיק הונח על שולחני משעברתי לכהן בבית משפט זה, ולקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה, ביקשו הנאשמים להשמיע תחילה טענות מקדמיות. לאור זאת, קבעתי כי בדיון אשר נקבע להוכחות, תשמענה הטענות המקדמיות ואכן אלה נשמעו בישיבת ביהמ"ש מיום 12.1.10. מפי ב"כ הנאשם 2 נשמעו ארבע טענות מקדמיות: 1.יש לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם 2 בשל העדר הליך שימוע. 2.העבירות נשוא כתב האישום התיישנו. 3.יש לבטל את כתב האישום בהעדר הליכי חקירת הנאשם. 4.המאשימה נהגה באכיפה בררנית. הליך שימוע לנאשם 2 נטען כי הנאשם ביקש, עוד בשנת 06', לממש את זכותו להליך שימוע על פי הנחיות הפרקליטות, אך זכות זאת לא ניתנה לו. תשובת הפרקליטות הייתה כי הוחלט להגיש כתב אישום כנגד הנאשם, וזאת בכפוף להליך של שימוע. שימוע כאמור לא התקיים. טענת המאשימה הייתה כי נשלחה הזמנה לשימוע אך המכתב חזר בציון "לא נדרש" ולכן, לגרסתה, מוצתה זכות הנאשם לשימוע. משקיבל הנאשם תשובה ברוח זו, הוא ביקש לעמוד על זכותו לשימוע, אך בקשתו נדחתה. נטען כי, מחובת הפרקליטות היה לבצע את הליך השימוע, גם אם בינתיים הוגש כבר כתב אישום. מנגד, טען ב"כ המאשימה, כי הבקשה לשימוע הועלתה רק לאחר שהעדים הגיעו לתת עדות, אם כי לא בשל כך לא התקיים הדיון אלא בשל רצון הנאשם 3 להיות מיוצג ע"י עו"ד. הבקשה לשימוע הושמעה רק בשנת 06' ולכן דינה להידחות, נטען. הוסיף ב"כ המאשימה וטען כי פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם 2 לעניין ביטול כתב אישום בשל מחדל בקיום חובת השימוע, עניינם באי קיום החובה בעבירות מסוג פשע, בניגוד לסעיף 60(א) לחסד"פ. הצדדים לא חלוקים באשר לשאלה אם קיימת הנחייה לעריכת שימוע כאשר מוגש כתב אישום נגד ראש רשות מקומית, כמו במקרה שבפני. ב"כ המאשימה טוען כי זכות זו ניתנה לנאשם ובכך יצאה המאשימה ידי חובתה בעניין זה. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי כי לא ניתן לומר שיצאה המאשימה כדי החובה לתת זכות השימוע במקרה שבפני, ככל שהדבר נוגע לנאשם 2. כאמור, נטען, וזאת התשובה בכתב שקיבל הנאשם 2, כי הנאשם 2 הוזמן לשימוע, המכתב שנשלח אליו חזר בציון "לא נדרש" ולכן רואה אותו המאשימה כמי שסירב להליך השימוע. לא היה בידי המאשימה להציג בפני העתק של ההזמנה לשימוע וגם לא הוצג בפני העתק מאישור המסירה של הדואר, לפיו ההזמנה חזרה בציון "לא נדרש". לא זו אף זו, המדובר הוא במקרה שבפניי במי שעמד, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, ברשות עירייה, אשר היה נתון בסיכון של היותו נאשם במשפט פלילי, על כל המשתמע מכך. אין המדובר הוא באזרח עלום אשר קיים קושי באיתורו, כגון שכתובתו אינה ידועה, או כי קשה למסור לו מכתבים והזמנות או שהוא משנה את מקום מגוריו או מקום עבודתו חדשות לבקרים. המדובר הוא באדם אשר על נקלה ניתן לאתרו וממילא גם לדעת מה הסיבה לכך שהמכתב חזר בציון "לא נדרש". בנסיבות אלה, אני סבור שלא הייתה רשאית המאשימה להסתפק בקבלת ציון "לא נדרש" על ההזמנה שנשלחה והיה עליה לעשות עוד מאמץ קטן ולדאוג לכך שמכתב ההזמנה לשימוע יגיע ליעדו, דהיינו יימסר לידי ראש העיר דאז. המאשימה לא הייתה רשאית "לעצום את עיניה" ולהימנע מלטרוח את הטרחה המועטה הנוספת אשר נדרשה, בנסיבות העניין, על מנת ליידע את הנאשם 2, אשר כיהן כראש העיר, כי הוא עומד להיות מואשם בפלילים. מצופה היה, בנסיבות העניין, כי המאשימה תקפיד, באופן מהותי ולא טכני וכדי לצאת ידי חובה, על זכותו של איש ציבור להישמע בטרם ייחשף הוא לסיכונים שבהליך הפלילי. לא מן הנמנע, וזאת לא נוכל לדעת היום, כי אם היה הנאשם 2 משמיע את דברו בטרם הגשת כתב אישום, והמאשימה הייתה שומעת את דבריו בנפש חפצה, כפי שהיא מצווה לעשות במקרים כאלה, הייתה מתקבלת החלטה שלא להגיש את כתב האישום או שמא לצמצם את היקפו. אינני סבור כי העובדה שהנאשם העלה את הטענה הנידונה בשלב שלאחר שנקבע התיק לשמיעת הוכחות, יש בה, בנסיבות העניין, כדי להביא לדחיית הטענה, רק מסיבה זו, מה עוד שישיבת ההוכחות לא נדחתה בשל העלאת הטענה בשלב האמור. לא למותר לציין, כי בטרם הוחל בהליך ההוכחות, היה בידי המאשימה לתקן את טעותה ויכלה היא לאפשר לנאשם הליך שימוע, גם אם הוגש כבר כתב אישום. יש להצר על כך שהיא לא עשתה כן, למרות שהמדובר הוא באיש ציבור, כאמור. לאור האמור לעיל, אני מוצא כי, משיקולי צדק, קמה לנאשם 2 הגנה במשפט פלילי זה בשל הפגיעה בזכותו להישמע בטרם הגשת כתב אישום ויש להורות על ביטול כתב האישום כנגדו. בהמשך הדברים אדון בטענות האחרות שהעלה ב"כ הנאשם 2, הגם שלאור החלטתי דלעיל ההכרעה בהן אינה דרושה, ככל שהדבר נוגע להמשך ההליכים כנגד נאשם זה. התיישנות אני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלה ב"כ הנאשם 2 ואשר אליה הצטרפו ב"כ הנאשמים האחרים. סעיף 11(א) לחוק למניעת מפגעים קובע, כי העובר על החוק דינו מאסר 6 חודשים או קנס. סעיף 20כא(א) לחוק המים קובע, כי העובר על החוק דינו שנה או קנס 350,000 ש"ח. מסעיפי החוק האמורים, אנו למדים שהמדובר הוא בעבירות מסוג עוון, אשר העבירה עליהם מתיישנת כעבור 5 שנים. כתב האישום הוגש בטרם חלפו 5 שנים ממועדי ביצוע העבירות ולכן טענת ההתיישנות נדחית. העדר חקירת הנאשמים טענה זו נטענה ע"י ב"כ הנאשם 2 ואליה הצטרפו והוסיפו באי כח הנאשמים האחרים. דין הטענה להידחות. הנאשמים נחקרו בגין חלק מהאירועים נשוא כתב האישום. האירועים האחרים מהווים למעשה המשך של ביצוע עבירות דומות לעבירות אשר בגינן הנאשמים נחקרו, כנטען. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שנגרם לנאשמים עיוות דין בשל אי חקירתם על כל אירוע ואירוע. גם אם היה מקום לחקור את הנאשמים בחקירות נוספות, הרי אי חקירה של נאשם אין תוצאתה ביטולו של כתב אישום. מסיבה זו גם דין טענתה של ב"כ הנאשמת 1 להידחות, מה עוד שהנאשמים, ובעל תפקיד נוסף בעירייה נחקרו, בטרם הגשת כתב האישום ולא ניתן לומר שחקירתם אינה חקירה שמתייחסת לנאשמת 1 באשר המדובר הוא באותן עבירות ואין מקום לבצע הפרדה מלאכותית של חקירת אנשים, בהתייחס לאותם האירועים. אכיפה בררנית טענה זו, כפי שהועלתה, מחייבת בירור עובדתי, ולכן אני דוחה אותה בשלב הזה. הצדדים יהיו רשאים להעלותה בשנית, לאחר פרשת הראיות. סוף דבר כתב האישום כנגד הנאשם 2 מבוטל. העוזרת המשפטית שלי, עו"ד מאיה יפרח, מתבקשת לשלוח לצדדים הודעה בדבר מועדי ההוכחות, אשר יתואמו, ככל שהדבר אפשרי, עם ב"כ הצדדים, על פי הפרטים שמסרו בתום הדיון ביום 12.1.10. ייקבעו שני מועדים, האחד לפרשת התביעה והשני לפרשת ההגנה. לקראת הדיונים שייקבעו, ידאגו ב"כ הצדדים להגיש בקשות חדשות ומסודרות לזימון עדים ועל כל צד לדאוג להתייצבות עדיו. משפט פליליביטול כתב אישוםשימוע לפני פיטוריןשימוע