בפני טענה מקדמית שעניינה בקשה לביטול כתב אישום. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת המהירות המרבית 90 קמ"ש במהירות של 121 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961. מכתב האישום עולה כי בתאריך 09/04/08 בשעה 08:30 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב מ"ר 5584262 בכביש 2 39במהירות נסיעה של 121 קמ"ש במקום בו מותר לנסוע 90 קמ"ש. ב"כ הנאשם עתר לביטול כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק וזאת נוכח אי-כיול המכשיר באמצעותו נמדדה המהירות. הפנה ב"כ הנאשם, את בית המשפט לפסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי בו זוכה נאשם לאחר שהתקבלה הטענה בדבר אי-כיול המכשיר למדידת מהירות מסוג ממא"ל נייח ובלתי מאוייש מסוג "מולטנובה" ע"פ (מחוזי ב"ש) 4556/07 מדינת ישראל נ' דומב בילה שם נקבע הצורך בכיול מכשיר ממא"ל ע"פ חוות-דעת שהתייחסה למכשיר זה. התביעה ציינה שפסה"ד שהוצג ,מתייחס למכשיר "מולוטונובה" לא מאוייש והמכשיר במקרה הנדון - אוייש ע"י שוטר אשר פעל לפי ההוראות והפנתה לפס"ד בראונשטיין שלפיו - אם המפעיל פעל על-פי ההנחיות של המשטרה והיצרן, ישנה אמינות למדידה. ולעניין הטענה של הגנה מן הצדק דינה להידחות על הסף מאחר ולא נפלו פגמים בהתנהלותה של המשטרה או התביעה ולא נפגעו זכויות הנאשם למשפט הוגן, לכן אין מדובר בהתנהגות שערורייתית המקוממת את חוש הצדק. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה החלטתי לדחות את הטענה. סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי ניתן לבטל כתב אישום על פי דוקטרינת "ההגנה מן הצדק" אם "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית." טענה בדבר הגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים נדירים ביותר כאשר ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות ותתקבל לאחר יישום המבחן שנקבע בהלכת בורוביץ. כלומר,לא כל מעשה של המאשימה מצדיק קבלת הטענה וביטול כתב אישום. במקרה אשר בפניי, טענת ב"כ הנאשם כי מכשיר המדידה לא כויל בתנאים של מעבדה מוסמכת , אינה נכנסת למסגרת אותם מקרים חריגים המצדיקים ביטול כתב אישום ואנמק: -פסקי דין של בית משפט המחוזי שצוטטו ע"י ב"כ המבקש אינם הלכה מחייבת. ההלכה המחייבת של בית משפט העליון אינה דורשת כיולם של המכשירים למדידת מהירות (ראה ע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נגד מדינת ישראל). על כן לאור ההלכה המחייבת הנ"ל, נשאלת השאלה - על מי מוטל הנטל להוכיח מידת הסטייה במדידה שהתבצעה על ידי מכשיר שלא כויל במעבדה חיצונית אלא רק בבדיקות השגרתיות הנהוגות כיום במשטרה. תשובה לשאלה הנ"ל תינתן לאחר ניהול הוכחות ולא בשלב זה. -בנוסף לכך אציין כי טענה בדבר אי-כיול מכשירי מדידה נדונה בבית משפט העליון במסגרת בבקשות לביטול פסילה מנהלית ונפסק כי אין בטענה כדי לקבוע העדר ראיות לכאורה . בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום נאמר על ידי כבוד השופט פוגלמן : "מבלי לקבוע מסמרות בשאלת תוקפה העדכני של הלכה זו הנתונה כאמור בימים אלה להכרעתו של בית משפט זה סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למדרג הראייתי הנמוך יותר של ראיות לכאורה ניתן להסתפק בבדיקות השגרתיות המבוצעות על-ידי המשטרה לפני ואחרי כל משמרת ואחת למספר חודשים בהתאם להנחיות היצרן כדי לקבוע כי בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה לאשמתו בעבירה המיוחסת לו." ובבש"פ 6983/10 אדם קדוש נ' מדינת ישראל קבעה כב' השופטת חיות : "אוסיף ואומר כי סוגיית הצורך בכיול מעבדה של מכשיר הדבורה על מנת שניתן יהיה להסתמך על ממצאיו כראיה אינה סוגיה שראוי להכריע בה בבקשה לביטול פסילה מינהלית. כפי שצוין המחלוקת העקרונית הנטושה בסוגיית הכיול של מכשירים דומים (ממל"ז וממא"ל) תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (רע"א 2891/10 הנ"ל) ועל כן שגה בית המשפט לתעבורה בראותו לקבוע כבר בשלב הבקשה לביטול הפסילה המנהלית כי לממצאי מכשיר הדבורה שמדד לעורר מהירות נסיעה של 148 קמ"ש אין ערך ראייתי כלשהו בהיעדר כיול מעבדה. שאלה זו ראוי לה כי תוכרע בבוא זמנה בהליך העיקרי כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי לאחר התייחסות למכלול השאלות הצריכות לעניין" לאור כל האמור לעיל מצאתי לדחות את הטענה. משפט פלילימשפט תעבורהביטול כתב אישוםמהירות מופרזת / דו"ח מהירות