א. התובענה וההליכים שבעקבותיה 1. עניינו של פסק דין זה בתובענה מכח ההסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, בדבר שיפוי המל"ל על גמלאות שהוא משלם לנפגעי תאונות דרכים. 2. התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר, והעומדה על סך 15,693 ₪. 3. תובענה זו הינה אחת מני רבות, ורבות מדי, המוגשות מכח הסכם זה. הנה כי כן, על אף שההסכם מעיד על עצמו כי נועד לחסוך הליכים משפטיים, בכל זאת מוגשות מכוחו תובענות בכמויות עצומות. ולא רק על סכומים גדולים מתכתשים הצדדים, אלא אף על קטנים ועל קטנטנים, כמו התובענה דנן, אשר תובענות בסכומה הינן בתחום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. 4. הפעם מתנצחים הצדדים בעניינים הקשורים להפרשי הצמדה וריבית, ביחס לדרישות המל"ל ולתשלומי הנתבעות. 5. בישיבת קדם משפט מיום 25.12.07 גובשה ההסכמה הדיונית הבאה: "למקרה שלא תושג פשרה, מוסכם שתינתן רשות להתגונן ושהמסלול הדיוני יהיה כדלקמן: עד 15.1.08 ניתן להגיש מסמכים מעבר לאלה שכבר מצויים בתיק, ובכך תושלם התשתית להגשת סיכומים. בהמשך לכך, יוגשו סיכומים מטעם התובע עד 16.3.08, סיכומים מטעם הנתבעות - עד 20.5.08, ולתובע תהיה זכות לסיכומי תשובה תוך 15 יום מקבלת סיכומי הנתבעות". 6. הגשת הסיכומים של שני הצדדים נשלמה בשלהי חודש יוני 2008, והמל"ל לא ניצל את הזכות שהייתה לו מכח ההסכמה הנ"ל להגיש סיכומי תשובה, ולא הגיש סיכומי תשובה בפרק הזמן שנקצב לכך, או מאוחר יותר. 7. בשל עניינים בירוקרטיים, הקשורים למינויי לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לעיוני למתן פסק דין רק בשלהי חודש ספטמבר 2008. לאחר עיון בו מצאתי כי חסר בו מסמך, ודרשתי השלמת אותו חסרון (ראו החלטה מ-25.9.08). משהוגש אותו מסמך (ב-6.10.08), הוכשרה הקרקע למתן פסק הדין. דא עקא, שאז עתר המל"ל פעמיים לארכות לצורך הגשת סיכומי תשובה. משלא הוגשו סיכומי תשובה גם לאחר תום הארכות שנתבקשו, יש לראות את המל"ל כמסתפק בסיכומיו המקוריים, והגיעה שעת ההכרעה, על יסוד מה שהצטבר בתיק עד כה. ב. תוצאה וביסוסה 8. לאחר שקילת טענות הצדדים, על רקע המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התובענה להידחות. 9. אסקור להלן את ההשתלשלות של הדרישות והתשלומים, שהובילה להגשת התובענה דנן, ובהמשך אסביר מדוע אין לקבל את הניתוח של המל"ל לגבי התוצאות הכספיות שיש לגזור מאותה השתלשלות. 10. השתלשלות העניינים מבחינה כרונולוגית הייתה כדלקמן: א. 22.5.03 - המל"ל שלח דרישה בסך כולל של 436,804.72 ₪, עבור דמי פגיעה וקצבאות נכות מעבודה ששולמו לנפגע. ב. 25.8.04 - הנתבעות שלמו למל"ל סך 436,325 ₪. ג. 23.9.04 - הנתבעות שלמו למל"ל סך 50,915 ₪. ד. 6.11.05 ו-14.11.05 - בעקבות אישור קצבה מיוחדת לנפגע, שלח המל"ל דרישה המתייחסת לכל הגמלאות (דמי פגיעה, קצבת נכות מעבודה וקצבה מיוחדת). לגבי דרישה זו ציין המל"ל: "מצ"ב דרישה מתוקנת ע"ס 897,099 ₪, המבטלת דרישתנו מיום 22.5.03". ה. 5.1.06 - הנתבעות שלמו למל"ל סך 366,709 ₪. ו. 24.5.06 - הנתבעות שלמו למל"ל סך 36,478 ₪. 11. הטעמים לכך שאין לקבל את הניתוח של המל"ל בסיכומיו, המביא ליתרת חוב של הנתבעות כלפיו, הם אלה: א. בטענות המל"ל בסיכומיו יש סטייה מן הטענות שבכתב התביעה. הדבר פגום כשלעצמו, ומצדיק התעלמות מן הטענות החדשות, ויש בו גם ללמד על המגמתיות והמלאכותיות של המל"ל בהעלאת טיעוניו, כשכל מגמת פניו להציג ניתוח שיצביע על יתרת חוב כלפיו. ב. הטענות המגמתיות של המל"ל באות לידי ביטוי גם בכך שהן כוללות דבר והיפוכו, כאשר לגבי כל מה שקשור בחוב למל"ל דורש המל"ל את המירב, בעוד בכל הקשור למה ששילמו הנתבעות ממזער המל"ל את הסכומים, ולא מוכן אף להתחשב בהפרשי הצמדה וריבית, אשר מקובל להביא בחשבון, לפי כל דין ונוהג. ג. ההסכם שבו מדובר מקנה למל"ל פריבילגיה משמעותית, להציג מכתבי דרישה לחברות הביטוח, אשר אי היענות להם גוררת סנקציות בדמות הריבית ההסכמית הגבוהה. ככלל, ובמיוחד במצב עניינים זה, הרי משהמל"ל עצמו ניסח את מכתב הדרישה מ-6.11.05 כפי שניסח אותו, כמבטל את הדרישה הקודמת, אין הוא יכול לדרוש אחר כך יותר משעולה מאותה דרישה מתוקנת עצמה. ד. טענת המל"ל, כי נכונה רק הסתכלות מפוצלת כמו שלו, כאילו ממשיכות לחול שתי דרישות נפרדות, וכי מהשקפת הנתבעות נגזר כי הן נחשבות כאילו התנדבו לשלם סכומים ללא דרישה היא מקוממת במיוחד, ויש בה להדגיש עוד יותר את המגמתיות והמלאכותיות שבטיעוני המל"ל בסיכומיו. פשיטא, שהתשלומים הראשונים שולמו ע"י הנתבעות מכח הדרישה שהייתה קיימת אז, ולא כמתנדבות. משבאה הדרישה המתוקנת, המבטלת את קודמתה, כפי שבאה, אין כל פסול באופן שבו התנהלו הנתבעות בעקבותיה, ואין לדרוש מהן יותר משכבר שילמו. ה. ניתן להוסיף נימוקים נוספים לתוצאה דלעיל, מתוך מה שנאמר בסיכומי הנתבעות, והמעוניין יוסיף משם על מה שנאמר עד כה, ואולם, לדעתי, די במה שנאמר עד עתה, ואין צורך להוסיף עליו עוד. ג. הערה לפני נעילה 12. בטרם חיתום אעיר, כי, לדעתי, מה שנאמר במסגרת סעיף 8 של פסק דין זה מחזק את הצער שבא לידי ביטוי לעיל, בסעיף 3, כאשר הפעם הצער נובע מאופן התנהלות המל"ל. ד. סוף דבר 13. השורה התחתונה היא, כאמור, שהתובענה נדחית. 14. בהתחשב בתוצאה הסופית, בסכום התובענה הקטן, ובמה שנאמר בפסק דין זה, אני מחייב את המל"ל לשלם לנתבעות - עבור שכ"ט עו"ד ומע"מ והוצאות משפט, גם יחד - סכום כולל של 6,000 ₪. סיכומים