1. התובעת הנה קשישה המתגוררת בגפה והנתבעת הנה חברה המספקת שירותי רפואה דחופה. בין השתיים נכרת חוזה למתן שירותי רפואה. בין בעלי הדין נתגלעו חילוקי דעות בגינם הוגשה התובענה דנן בה מבקשת התובעת להצהיר, כי החוזה בוטל על ידה כדין. כן מבוקש צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעת לנקוט נגדה בהליכים לביצוע שטר חוב שמסרה לה כבטוחה לקיום התחייבויותיה החוזיות. בנוסף תובעת השבת מה ששילמה על חשבון החוזה ופיצוי בעד הנזק שנגרם לה בעטייה של הפרת החוזה על ידי הנתבעת, התנהגות חסרת תום-לב וניצול מצוקתה. 2. בעלי הדין הסכימו כי אכריע בתובענה בפסק דין מנומק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. נוכח ההסכמה הדיונית האמורה תהא ההנמקה תמציתית. 3. התובעת הנה קשישה, ילידת 1926, המתגוררת בגפה ואינה יודעת קרוא וכתוב. בראשית שנת 2006 פנה לביתה נציג הנתבעת והציע לה את שירותיה תמורת דמי מנוי חודשיים. 4. לבקשת התובעת התקיימה ביום 15.1.06 פגישה בנוכחות בתה ולאחר קבלת הסברים נכרת חוזה לפיו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת שירותים רפואיים הכוללים בין היתר ביקור רופא לפי הזמנתה עשרים וארבע שעות ביממה, טיפולי שיניים והתקנת לחצן מצוקה. 5. לגרסת התובעת ובתה בשים לב לגילה של התובעת ולמגבלותיה הגופניות כמו גם היותה גלמודה, התקנת לחצן מצוקה היוותה סיבה מכרעת להתקשרות החוזית. אין חולק כי בפועל לא הותקן לחצן מצוקה. לגרסת השתיים הנתבעת לא עשתה כן חרף פניות רבות מצדן. כעבור כחודש ומשפניות חוזרות ונשנות מצדן לא הועילו נמסרה לנתבעת הודעת ביטול החוזה עקב הפרתו. התובעת גם הורתה לבנק שלא לכבד את ההרשאה שנתנה. לגרסת הנתבעת לעומת זאת סירבה התובעת בשלוש הזדמנויות שונות - בימים 15.1.06, 19.1.06 ו-22.1.06 - לאפשר לנציגיה כניסה לביתה ומטעם זה לא הותקן לחצן המצוקה. 6. בהתאם לחוזה, שהנו חוזה אחיד אשר הוכן על ידי הנתבעת, התחייבה האחרונה לספק את השירותיים הנקובים למשך עשרים וארבעה חודשים (ראה סעיף 1 לחוזה) תמורת דמי מנוי חודשיים בסך 163 ₪. אין חולק כי במעמד חתימת החוזה שילמה התובעת דמי מנוי בעבור החודש הראשון ועוד סך של 25 ₪ בעבור "פתיחת הוראת קבע", חתמה על כתב הרשאה לחיוב חשבון בנק לשם תשלום דמי המנוי למשך התקופה הנותרת (עשרים ושלושה חודשים) וכן חתמה על שטר-חוב כבטוחה לקיום התחייבויותיה על פי החוזה. זולת הסכום הנקוב לא שילמה התובעת מאומה, שכן כאמור ההרשאה לחיוב החשבון בוטלה על ידה. 7. לגרסת הנתבעת השתמשה התובעת בשירותיה. ביום 31.1.06 הזמינה התובעת "שירותי מוקד", צוות רפואי התייצב בביתה ברם נאלץ לשוב כלעומת שבא עקב סירובה של התובעת לפתוח את דלת ביתה. 8. לטענת התובעת ובתה, שנטלו חלק בעת כריתת החוזה, פעל נציג הנתבעת בחוסר תום לב, תוך הטעיה וניצול מצוקתה של התובעת. לעומתן, הובאה גרסת הנתבעת מפי מנהלה אשר לא נכח אותה עת וממילא אינו יודע את העובדות מידיעה אישית. חרף זאת בחרתי לדחות טענות אלו של התובעת, שכן בעת חתימת החוזה נכחה בתה וזו גם אישרה בחתימתה כי קבלו הסברים ביחס למהות השירות. 9. עם זאת, טענתם כי החוזה הופר על ידי הנתבעת מבוססת כדבעי. לטענת התובעת התקנת לחצן מצוקה היה מעיקרי החוזה וטענתה לא נסתרה. בשים לב לנתוניה האישיים, כמצוין לעיל מתיישבת הטענה במבחן ההגיון. 10. לפי התניה המצויה בסעיף 6 לחוזה לא ניתן לבטלו בשום שלב לפני תום התקופה החוזית. לפי סעיפים 7 ו-8 ניתן בכל זאת לבטל את החוזה אך זאת בתנאי שהמתקשר ישא בתשלומים שונים הנעים בין 20% ל-35% מכלל התמורה החוזית. 11. תניות אלו נוגדות את הוראת דיני החוזיים הכללים בנוגע לזכות לבטל חוזה שיש פגם בכריתתו או אשר הופר. לכן, נוגדות את הוראת סעיף 2(ב2) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 ועל כן הן בטלות. התובעת רשאית היתה אפוא להודיע על ביטול החוזה שעה שהנתבעת התמהמהה ולא התקינה לחצן מצוקה בביתה. למותר לציין, כי הטענה לפיה היתה זו התובעת מי שהכשילה את התקנתו אינה מבוססת כדבעי. 12. כזכור טענה הנתבעת כי התובעת סירבה לפתוח את דלת ביתה בפני נציגיה, בין היתר ביום 15.1.06. טענה זו נסתרת מניה וביה על ידי העובדה שביום 15.1.06 נחתם החוזה כך שנציג הנתבעת נמצא ממילא בבית התובעת. אי התקנת לחצן המצוקה מתיישב דווקא עם גרסת התובעת לפיה מסר לה באותו יום נציג הנתבעת כי מצוי ברכבו מכשיר משומש ולכן ידאג לאספקה מיידית של לחצן אחר חדש. 13. מעבר לכך, לו התנגדה התובעת להתקנה היה הדבר מוצא ביטוי בין בחוזה עצמו ובין במסמך מאוחר יותר. למותר לציין, כי במכתבי הדרישה שנשלחו על ידי בא כוחה דאז של הנתבעת אין זכר לטענתה זו של הנתבעת ובסיכומיו אף טען מנהלה כי אין בחוזה התחייבות למועד ביצוע ההתקנה כך שאין לראות באי-קיום החיוב משום הפרה. יוזכר, כי בהתאם לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים סבר סביר לאחר כריתת החוזה...". בשים לב למהות השירות שניתן (שירותי רפואה דחופה) ולנתוניה האישיים של התובעת זמן סביר הנו במועד ההתקשרות או בסמוך ממש לאחר מכן. 14. לעניין תביעת ההשבה יש לבדוק את טענת הנתבעת לפיה נזקקה התובעת לשירותיה. טענה זו נותרה בעלמא שכן לא הובאו ראיות ממי שיודע את העובדות ממקור ראשון. מעבר לכך, הטענה לפיה הוזמן שירות רפואי שלא ניתן לספקו אינה מוצאת ביטוי במכתבי הדרישה לתובעת ובניגוד למצופה לא נמצאה פניה בכתב לתובעת מיד לאחר האירוע הנטען. 15. בנסיבות אלו, שהנתבעת הפרה את החוזה עם התובעת וזו האחרונה לא קבלה כלל שירות במסגרת החוזה, יש מקום להיענות לתביעת ההשבה של מה ששולם בעת כריתת החוזה. 16. התובעת לא הוכיחה את הנזק הבלתי ממוני הנטען על ידה. מעבר לכך, בשים לב לדרך הדיונית לה הסכימו הצדדים איני רואה לפסוק לתובעת פיצוי מעבר להשבת הסכום ששילמה. 17. כן יש מקום בנסיבות לעשות את הצו הזמני שניתן ביום 26.3.07 לקבוע. משאין חוב של התובעת לנתבעת אין גם מקום כי זו תגיש נגדה תובענה כספית או תנקוט בהליכים לביצוע השטר. 18. אני מחייבת אפוא את הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 188 ₪ ששילמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום 15.1.06 ועד התשלום המלא בפועל. הסעד הזמני שניתן ביום 26.3.07 ייעשה לסופי. נוכח הדרך הדיונית לה סכימו הצדדים ומאחר שהתובעת מיוצגת על ידי פרקליט שמונה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, וגם קבלה פטור מתשלום אגרה, איני עושה צו להוצאות. חוזהרפואההסכם למתן שירותלחצן מצוקה