1. נגד הנתבע נפתחו 13 תיקי הוצל"פ, בגין שטרות שונים, וזאת בהתבסס על כתב ערבות שנחתם לכאורה על ידו ביום 15.11.94 לטובת התובע, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (סניף חדרה, להלן: "כתב הערבות"), להבטחת אשראי שניתן בחברת י.ב. מליח שיווק והפצה בע"מ (להלן: "החברה"). 2. בחודש מרץ 2003, קרוב ל- 8 שנים לאחר שנמסרו האזהרות לידי הנתבע, הגיש התנגדויות ללשכת ההוצל"פ, בצירוף בקשות להארכת מועד. 3. הבקשות להארכת מועד נתקבלו, וגם ההתנגדויות התקבלו, והתיק הועבר לשמיעה לבימ"ש השלום בחדרה. ההתנגדויות ב- 13 התיקים אוחדו לשמיעה בתיק זה, ופרטי תיקי ההוצל"פ, המתנהלים בלשכת ההוצל"פ בחדרה, הם כדלקמן: תיק הוצל"פ 12-06740-95-4. תיק הוצל"פ 12-06736-95-3. תיק הוצל"פ 12-06728-95-8. תיק הוצל"פ 12-04544-95-0. תיק הוצל"פ 12-06731-95-8. תיק הוצל"פ 12-04550-95-3. תיק הוצל"פ 12-06733-95-0. תיק הוצל"פ 12-04541-95-7. תיק הוצל"פ 12-04067-95-2. תיק הוצל"פ 12-06739-95-6. תיק הוצל"פ 12-06737-95-4. תיק הוצל"פ 12-06665-95-0. תיק הוצל"פ 12-06734-95-1. 4. לנתבע טענה אחת בלבד בכל ההתנגדויות שהוגשו, והיא - כי חתימתו על כתב הערבות היא מזוייפת, ולא נחתמה על ידו. בתצהיר עדותו הראשית (נ/1) הרחיב הנתבע וציין כדלקמן: א. במהלך שנת 1994 הוא הכיר אדם בשם יוסף פינקלשטיין (להלן: "פינק'"), אשר בדיעבד התברר לו כי הוא אדם בעל עבר פלילי בעבירות הונאה. ב. לאחר שהתחבר עם פינק' הוא עבר להתגורר יחד עמו בבית מלון בנתניה, ולאחר מכן בשכונת בית-אליעזר בחדרה. ג. באותה עת פתח פינק' חנות, והנתבע עזר לו לשפץ את החנות ואף החל לעבוד בה בתור פועל זוטר. ד. במהלך תקופה זו הפכו הוא ופינק' לחברים, ופינק' הפך לשמש עבורו כדמות אב. ה. במהלך שנת 1995, כשהנתבע עבד בחנות, החלו להגיע לחנות אנשים מפוקפקים, המוכרים למשטרה. מאחר והנתבע לא רצה להסתבך, הוא עזב את החנות ולא שב אליה. ו. לאחר שעזב את החנות ואת דירת פינק', עבר הנתבע בשנת 1995 לגור ביחד עם חברתו דאז בבית הוריה בטירת-הכרמל. שם גר במשך כחודשיים, ולאחר מכן שכר עם חברתו דירה נוספת בשכונת הדר בחיפה למשך 3 חודשים נוספים. בתום תקופה זו עבר עם חברתו לגור בבית אמו בטבריה למשך כחודש ימים בערך. ז. בתחילת שנת 1996 התחיל הנתבע להשתמש בסמים. בתקופה זו גם עבר עם חברתו לאילת, שם עבד בתור ברמן ומלצר, תוך שהוא ממשיך להשתמש בסמים והופך למשתמש כבד ביותר. ח. באילת גר עם חברתו למשך כ- 3 שנים, ולאחר מכן שניהם עברו לגור בת"א למשך 4 שנים. כל אותה תקופה התובע נתמך ע"י חברתו או מעבודות מזדמנות. ט. לאחר מגורים של כשנתיים בת"א, נפרד הנתבע מחברתו, תוך שהוא ממשיך להשתמש בסמים, ומצבו הנפשי התדרדר. הגיע המצב לידי כך שהפסיכיאטר המחוזי במחוז ת"א המליץ לאשפז אותו בבי"ח פסיכיאטרי-גהה. י. בחודש ינואר 2001, תוך שהוא מוגדר כמשתמש מכור קשה ביותר, תקף הנתבע את השותף שלו לדירה, ובשל כך נעצר ע"י המשטרה בבית מעצר אבו כביר למשך כחודש ימים. מחודש פברואר 2001 ועד לחודש אוקטובר 2001 היה הנתבע נתון במעצר בית מלא. מחודש אוקטובר 2001 ועד לחודש יוני 2002 שהה הנתבע בקהילה טיפולית "גשר הזיו" בנהריה, שם קיבל טיפול פסיכולוגי-פסיכיאטרי במעקב צמוד של עובדים מקצועיים. חלק מהטיפולים שקיבל בקהילה הטיפולית, נועד לצורך גמילה מהתמכרות לסמים וסקס, וכן קיבל טיפול נגד פארנויה ממנה סבל בעקבות כל מה שעבר בילדותו ומאז שנת 1994, לאחר שפגש את פינק'. יא. לאחר ששוחרר מהקהילה הטיפולית עבר להוסטל של הקהילה על מנת לפתוח דף חדש בחייו, אולם מאחר ולא הצליח להשתלב שם עזב ושב לבית אביו בטבריה. יב. ביום 14.7.02 ניתן גז"ד נגדו והוא נשפט לעבודות שירות עד ליום 19.2.03, שאותם סיים לרצות ביום 15.3.03. יג. רק בתקופה בה שהה במעצר בית גילה כי קיימים נגדו תיקי הוצל"פ. באותה תקופה הוא לא היה מסוגל להתמודד כלכלית ונפשית עם הטיפול בתיקים הנ"ל, ואף המשיך לצרוך סמים מדי יום בכמויות גדולות. יד. סמוך למועד עזיבתו את הקהילה הטיפולית, נודע לו כי יוכל לקבל יצוג משפטי מלשכת הסיוע המשפטי בחיפה. הוא פנה ללשכת הסיוע האמורה בחודש ספטמבר 2002, וקיבל יצוג משפטי בחודש פברואר 2003. טו. מיד לאחר שקיבל את היצוג המשפטי, התחיל לטפל בענייניו ולהתוודע אל תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגדו, תוך איסוף חומר בעניין. טז. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא חתם על גבי השיקים ושטרי הערבות אשר הוגשו לביצוע כנגדו בלשכת ההוצל"פ, ובגינם נפתחו נגדו כל תיקי ההוצל"פ. לטענתו, החתימה המופיעה על גבי השטרות הנ"ל מזוייפת, כמו גם חתימתו על כתב הערבות לטובת התובע. יז. הנתבע טוען כי נפל קורבן תמים לקנוניה אשר נרקמה נגדו ע"י פינק'. אין לו כל קשר לחברה והוא לא חתם על כל מסמך הקשור לחברה זו. יח. הנתבע טוען כי מאז שהכיר את פינק' תעודת הזהות שלו אבדה לו מס' פעמים, ובדיעבד הוא הבין כי פינק' השתמש בה לצורך זיוף זהות אחרת תחת שמו. דיון והכרעה. 5. נתבע בתובענה שטרית הטוען טענת זיוף, אינו חייב להוכיח שחתימתו זוייפה, אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק עפ"י חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו. לעניין זה ראה: זוסמן, דיני שטרות, עמ' 50 ו- 337. 6. האם התובע עמד בנטל ראייה זה המוטל עליו? לטעמי, התשובה חיובית, ונימוקיי הם כדלקמן: א. התובע עשה מאמצים להוכיח כי הנתבע דנן הוא זה שחתם על כתב הערבות. לשם כך הוא הביא לעדות את הפקיד שהחתים בזמנו את הנתבע (ששמו אז היה יששכר אלמליח) על כתב הערבות. שם הפקיד הוא מר מיכאל פלוג, ותצהיר עדותו הראשית הוגש וסומן ת/9. בתצהירו מציין מר פלוג כי יששכר אלמליח חתם בפניו על כתב הערבות לאחר שהציג בפניו תעודת זהות ואת מסמכי החברה הרלבנטים (ס' 5 לת/9). מר פלוג נחקר חקירה נגדית, ממנה עולים הנתונים הבאים: 1. כיום, ומזה כ- 5.5 שנים, הוא כבר אינו עובד של התובע (עמ' 8 לפרו' ש' 26-27). 2. במועד חתימתו של מר יששכר אלמליח על כתב הערבות, הוא שימש בתפקיד של מורשה חתימה אצל התובע (עמ' 8 לפרו' ש' 26). 3. במקרה דנן מדובר על כתב ערבות אישית של בעלי החברה. עובר להחתמתם על כתב הערבות הוא בודק בצורה מאד יסודית את זהותם, והם מתבקשים גם להציג תעודות זהות (עמ' 9 לפרו' ש' 13-15). 4. לשאלה האם כשהוא מסתכל על הנתבע הוא מזהה אותו כמר יששכר אלמליח שחתם על כתב הערבות, השיב העד: "אם זכרוני אינו מטעה אותי זה הוא" (עמ' 9 לפרו' ש' 29-30). בהמשך סייג העד את עדותו, לאור העובדה שחלפו כ- 11 שנים מאז החתימה על כתב הערבות, וציין שהוא לא זוכר זאת בוודאות, אולם "בחזות הכללית פחות או יותר זה אותו איש" (עמ' 10 לפרו' ש' 1-2). נתתי אמון בעדותו זו של מר פלוג, אשר כיום גם לא עובד אצל התובע, ולכן לכאורה אין לו כל אינטרס "לעזור" לתובע. התרשמתי כי עד זה, ביצע בזמנו מלאכתו נאמנה, במובן זה שהחתים את מר יששכר אלמליח לאחר שוידא את זהותו באמצעות תעודת זהות. לקחתי בחשבון כי עד זה זיהה את הנתבע כמר יששכר אלמליח שחתם על כתב הערבות בזמנו בפניו, בצורה לא החלטית. אולם, התובעת עשתה מאמץ לקשר בין החתימה על כתב הערבות ובין הנתבע, ולכאורה הצליחה בכך באמצעות העד פלוג. ב. כל טענותיו של הנתבע בנדון, בדבר זיוף חתימתו על כתב הערבות ו/או על שטרות אחרים, כמו גם זיוף תעודת הזהות שלו ע"י פינק', נטענו בעלמא. להלן הפעולות שהייתי מצפה מהנתבע לעשות על מנת להוכיח את טענותיו אלה, או לפחות להראות כי יש בסיס לטענותיו האמורות: 1. הגשת תלונה במשטרה בשלב כזה או אחר, לאחר שנודע לו על זיוף חתימותיו ו/או זיוף תעודת הזהות שלו ע"י פינק. דא עקא, שהנתבע לא הגיש כל תלונה במשטרה בנדון, בניגוד למצופה ממנו. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע אודות כך וציין שלא הגיש תלונה במשטרה כיוון ש"כל מטרתי היתה לברוח ולא ידעתי שזה מה שהולכים לעשות. בתקופה של עכשיו אני מנסה לבנות את עצמי עם כל מיני דברים. עדיפות ראשונה זה לצאת מהתיק הזה. יש לי עוד עניינים לסיים אותם" (עמ' 7 לפרו' ש' 5-7). בהמשך ציין הנתבע כי אכן יש לצפות מאדם נורמלי (וזה לשונו של הנתבע) להגיש תלונה במשטרה, אולם זאת כאשר יש לו את הכוחות להתמודד. לדבריו - "לי אין כ"כ הרבה כוחות להתמודד עם הדברים האלה. לא עשיתי את זה" (עמ' 7 לפרו' ש' 11-12). תשובותיו אלה של הנתבע לא נראות לי. הנתבע הראה כי יש לו כוחות רבים בהגשת התנגדויות בתיקי ההוצל"פ. ככזה, היה יכול להפעיל כח (פחות) נוסף, ולהגיש תלונה במשטרה אודות טענות הזיוף שהעלה בנדון, בין בעצמו ובין באמצעות בא-כוחו. עצם העובדה שלא הגיש תלונה כזו מלמדת אולי שלא רצה שהמשטרה תחקור בנדון, כיוון שיש לו מה להסתיר. 2. הנתבע טען את טענות הזיוף בעלמא, הגם שהיה באפשרותו לבססן יותר מעבר לאמירות בעלמא. היה יכול הנתבע להציג בפני ביהמ"ש חוו"ד גרפולוגית שתלמד כי החתימה על כתב הערבות ו/או על כל שטר אחר הרלבנטים לתיקי ההוצל"פ נשוא ההתנגדויות, אינה חתימתו. היות ולקחתי בחשבון כי יתכן ולנתבע לא היה תקציב לחוו"ד כנ"ל, הרי ניתן היה לצפות כי לפחות יציג בפני ביהמ"ש דוגמות חתימה שלו , שנחתמו על מסמכים רשמיים בשנת 1994, או בסמוך לה, על מנת להראות כי אין דמיון כלל בין חתימתו על כתב הערבות או כל שטר אחר רלבנטי, ובין חתימתו האותנטית והאמיתית מאותה תקופה. משלא עשה כן הנתבע, פועל הדבר לחובתו. 3. התובע טוען כי נודע לו בדיעבד שפינק' הוא בעל עבר פלילי בעבירות הונאה, וגם מוכר ככזה למשטרה. טענותיו אלה של הנתבע נטענו בעלמא ללא כל ביסוס, וללא הצגת כל אסמכתא בכתב. לא נעלם מעיניי כי רואה החשבון לביא, שהוזמן כעד מטעם ביהמ"ש, גם ציין כי הוא קרא שפינק' יושב בכלא על כל מיני עבירות (עמ' 12 לפרו' ש' 10-11). אולם גם עדותו זו של רואה החשבון לביא, היא בגדר עדות שמיעה בעלמא, ועליה קשה לבסס כל ממצא של ממש. מה שכן ידוע לביהמ"ש בוודאות, לאור נ/1 (תצהירו של הנתבע), כי הנתבע בעצמו הוא בעל עבר פלילי בעבירות סמים ו/או אלימות (תקיפה), שאף סבל מבעיות נפשיות לא קלות בעבר. בכלל יש לתהות מדוע לא טרח הנתבע לזמן את פינק' לעדות ו/או מדוע לא הגיש נגדו עד כה תביעה אזרחית על כל פעולות המרמה שביצע נגדו (עמ' 7 לפרו' ש' 15) ו/או מדוע לא שלח נגדו הודעת צד ג' בתובענה זו! בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור, כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. במקרה דנן הנתבע לא מסר כל הסבר מדוע נמנע מלהזמין את פינק' לעדות, ומחדל זה פועל לחובתו. 4. כאמור, הנתבע שינה את שמו (לא ידוע מתי בוצע השינוי), וכיום שמו הוא "שחר אלמליח". אז, בתקופה הרלבנטית לחתימה על כתב הערבות, שמו היה "יששכר אלמליח". עצם השינוי בשם יכול להוביל למסקנה כי מדרך הטבע גם החתימה תשתנה, ועובדה זו עומדת לרועץ לגירסת הנתבע בתובענה זו. בכל מקרה, לא ניתן ללמוד דבר מצורת חתימתו היום, אודות צורת חתימתו אז, וזאת לנוכח שינוי השם שמוביל בהכרח לשינוי בצורת החתימה. 7. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע הוכיח לי במידה המספקת במשפט אזרחי כי החתימה על כתב הערבות היא חתימתו של הנתבע דנן. למסקנה זו הגעתי לאור עדותו של העד מיכאל פלוג מטעם התובע, ולאור מחדלי הנתבע בביסוס או בהוכחת טענות הזיוף כמפורט לעיל. 8. לצורך פסק דיני זה גם לא נעזרתי כלל בעדותו של רואה החשבון מר יואל לביא, אשר הוזמן לעדות ע"י ביהמ"ש, לנוכח העובדה כי פרוטוקול ישיבת האסיפה הכללית של החברה מיום 14.11.94 (יום לפני החתימה על כתב הערבות) נחתם בפניו, וכי חתומים על פרוטוקול זה ה"ה יוסף פינק' ויששכר אלמליח. בעדותו ציין מר לביא, לאחר שהתבונן בנתבע שישב באולם ביהמ"ש, כי מר אלמליח אינו מוכר לו נכון להיום, כיוון שעברו כ- 11 שנים מאז החתימה בפניו על הפרוטוקול הנ"ל, והוא ראה את החותמים בפניו פעם אחת או פעמיים בעבר (עמ' 12 לפרו' ש' 15-16). משכך, עדותו לא עזרה לגירסת מי מהצדדים, ולכן גם לא הסתמכתי עליה לצורך פסק דיני. 9. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התנגדויות הנתבע בתיקי ההוצל"פ המפורטים בס' 3 לעיל, מבטל כל עיכוב הליכים במידה וקיים בתיקי ההוצל"פ הנ"ל לנוכח ההתנגדויות שהוגשו, וקובע כי התובע רשאי להמשיך לפעול בתיקי הוצל"פ אלה. הנתבע ישא בהוצאות המשפט של התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע גם ישא בשכ"ט עו"ד של התובע בשיעור של 7,500 ₪ ומע"מ כדין. מסמכיםזיוףערבותהוצאה לפועל