1. המשיבה מס' 1, המועצה המקומית מגאר (להלן: "המשיבה מס' 1" או "המועצה"), פירסמה ביום 7/5/04 מכרז מס' 5/04 לפיו הזמינה קבלת הצעות לעבודות פינוי אשפה בכפר מגאר (להלן: "המכרז"). ע"פ האמור במכרז, נתבקשו המציעים להגיש הצעות מחיר ע"פ שלוש חלופות; הראשונה, הצעות מחיר ליום עבודה של משאית + נהג ושני פועלים למשך 8 שעות. השניה, פינוי אשפה משלוש שכונות בכפר; מנסורה, ראס אלח'אביה ואלגמשה בתדירות של פעמיים בשבוע והשלישית פינוי אשפה מכל הכפר בתדירות של פעמיים בשבוע. 2. ביום 27/5/04 פתחה ועדת המכרזים של המועצה (להלן: "ועדת המכרזים") את תיבת המכרזים, בה נמצאו חמש הצעות ביניהם הצעותיהם של העותר ושל המשיבה מס' 2, חברת ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ (להלן: "המשיבה מס' 2" או "חברת ד.ש.א"). ועדת המכרזים העבירה את ההצעות לבדיקתו של מנכ"ל המועצה מר סוהיל טנוס, אשר הגיש בקשר לכך, דו"ח לועדת המכרזים, ממנו עולה כי כל חמשת ההצעות שנמצאו בתיבה, מילאו אחרי דרישות הסף של המכרז. עוד עולה מהדו"ח הנ"ל כי הצעתה של חב' ד.ש.א. היתה ההצעה הזולה ביותר, ולאחריה הצעתו של העותר. ע"פ הצעתה של חב' ד.ש.א המחיר ע"פ החלופה הראשונה הינו סך של 1,518 ₪, ע"פ החלופה השניה הינו סך של 4,446 ₪ וע"פ החלופה השלישית, 11,400 ₪. המחירים שהוצעו ע"י העותר היו סך של 1,800 ₪ לחלופה הראשונה, סך של 10,800 לחלופה השניה וסך של 27,533 ₪ ע"פ החלופה השלישית. 3. ועדת המכרזים התכנסה בשנית ביום 4/8/04 לדיון במכרז, והחליטה להמליץ על הצעת חב' ד.ש.א., בהיותה ההצעה הזולה ביותר, כהצעה הזוכה במכרז. ועדת המכרזים הוסיפה וקבעה באותה החלטה, כי במידה וחב' ד.ש.א. לא תהיה מוכנה לחתום על הסכם בהתאם להצעה שהיא הגישה, ממליצה הועדה על מסירת העבודה לקבלן, בעל ההצעה הבאה בתור אחרי הצעת חב' ד.ש.א, קרי הצעתו של העותר. 4. במכתב מיום 21/8/04 שלח מנכ"ל המועצה מר סוהיל טנוס מכתב לחב' ד.ש.א לפיו הודיע לה כי המועצה מעוניינת "לברר ולנהל משא ומתן" עמה, בקשר להצעתה למכרז הנ"ל ולמכרז מס' 6/04 שאף בו היא זכתה, (מכרז זה אינו רלבנטי לעתירה שבפנינו). ע"פ מכתב זה הוזמנה חברת ד.ש.א להופיע בפני ועדת המכרזים ביום 25/8/04 שעה 14:00 במשרדי המועצה. מהמסמכים שצורפו לתיק, עולה כי חב' ד.ש.א לא הופיעה בפני ועדת המכרזים ולא נוהל איתה מו"מ בקשר למכרז, כפי שנתבקשה לעשות, ע"פ מכתבו הנ"ל של מנכ"ל המועצה, אף ע"פ כן החליטה מליאת המועצה בישיבתה מיום 6/9/04 לאשר את המלצת ועדת המכרזים ולמסור את העבודה לחב' ד.ש.א. בעקבות ההחלטה שלח ראש המועצה ביום 8/9/04 מכתב לחב' ד.ש.א. (נספח ג' לתגובת המשיבה לבקשה) לפיו הודיע לה על זכייתה במכרז, וביקש ממנה לסור בהקדם האפשרי למועצה לחתימת חוזה. ממכתב חב' ד.ש.א מיום 27/9/04 המופנה למועצה עולה כי מכתבה זה היה תגובה ראשונה שלה להודעות המועצה שבישרו לה על זכייתה במכרז והזמינו אותה לחתום על החוזה; במכתב זה שנחתם ע"י המנכ"ל שלה, גרשון נווה, מביעה חב' ד.ש.א צער על "הנתק שנוצר" עקב התחלפות מנכ"לים בחברה, באותו מכתב התחייב המנכ"ל להופיע במועצה אחרי החגים. לא ברור אם אכן התייצב המנכ"ל או אחר מטעם חב' ד.ש.א., במשרדי המועצה, מה שכן ברור ואינו שנוי במחלוקת הוא שחב' ד.ש.א חזרה בה, בסופו של דבר, מהצעתה וסירבה לחתום על הסכם עם המועצה לביצוע העבודות. 5. בעקבות החלטותיהם של ועדת המכרזים, מיום 4/8/04 והחלטת מליאת המועצה מיום 6/9/04 שאישרה את המלצות ועדת המכרזים הגיש העותר את עתירתו דידן, ולפיה מבקש העותר להצהיר על בטלות החלטת המועצה שאישרה את זכיית חב' ד.ש.א במכרז הנ"ל, לחלופין "להצהיר על בטלות הצעת חב' ד.ש.א ולחלופי חילופין להורות על מינוי מומחה אשר יאמוד את עבודות פינוי האשפה נשוא המכרז ויקבע את מידת האמיתות והריאליות בהצעות שהוגשו למשיבה מס' 1 הן ע"י העותר והן ע"י המשיב 2 ובעקבות כך להחליט על בטלות החלטת המשיבה מס' 1". בנוסף, מבקש העותר לחייב את המועצה למסור את עבודות פינוי האשפה נשוא המכרז לעותר. הנימוק שעומד ביסוד העתירה, הינו כי הצעת חב' ד.ש.א למכרז הינה בלתי ריאלית שהמציעה אינה מתכוונת ואינה יכולה לעמוד בה, משום שהמחיר המוצע בה פחות משמעותית מההוצאות הממשיות שידרשו לביצוע העבודה וכפי שהדבר פורט בעתירה. עוד טוען העותר כי ההצעה נמוכה משמעותית מהאומדן ועומדת על 35% מהאומדן שקבע כי העלות החודשית של פינוי האשפה בכפר כולו, בתדירות של פעמיים בשבוע, הינה סך של 115,000 ₪ עד 120,000 ₪ לחודש, בעוד שהצעת חב' ד.ש.א. הינה ע"ס 46,000 ש"ח. ע"פ הנטען בעתירה, ההוצאות הממשיות שידרשו בקשר לביצוע העבודה ע"פ החלופה השלישית, מגיעות לסך של 80,000 ₪ לחודש כך שע"פ הצעת חברת ד.ש.א. יגרם לה הפסד חודשי בסך של כ- 34,000 ₪, דבר המצביע על כך שמדובר בהצעה לא ריאלית שהמציעה אינה מתכוונת למלא אחריה. 6. בתגובתה לעתירה, הגנה המועצה על הליך המכרז ועל החלטת ועדת המכרזים וטענה כי טענות העותר משוללות יסוד וכי "פסילת הצעתו של העותר היתה ע"פ דין וכי התנהלות המכרז היתה כדין וכי מסקנות ועדת המכרזים הסופית כדין". (סעיף 15 לתגובה). עוד טענה המועצה בתגובתה כי החישובים שבעתירה מתייחסים לעבודה בהיקף גדול יותר מזה שבמכרז וכי הצעת העותר למכרז מוגזמת ומופרזת. באשר לאומדן, טענה העותרת כי הוא מתייחס להוצאות חודשיות של איסוף ופינוי האשפה בכפר, בעוד שהמכרז התייחס לעבודה בהיקף נמוך יותר של יומיים בשבוע. יאמר כבר עתה כי טענה זו אינה מובנת ותמוהה משום שהאומדן מתייחס לעלויות איסוף ופינוי האשפה בכפר כולו פעמיים בשבוע, דהיינו פינוי כל עגלה או מכולת אשפה פעמיים בשבוע בדיוק כפי שהמכרז קבע, ביחס לחלופה השלישית. 7. במהלך הדיון, ולאחר שהמועצה נוכחה לדעת כי חב' ד.ש.א. אינה מתכוונת לקבל על עצמה את ביצוע עבודות האיסוף והפינוי של האשפה כפי שהציעה בהצעתה למכרז, ואף הודיעה על כך למועצה; חל מפנה בעמדת המועצה ובמקום ההגנה על חוקיות המכרז, הליכיו ותוצאותיו, טענה המועצה כי נפלו במכרז פגמים המצדיקים ביטולו, לרבות הטענה של העדר אומדן או פגמים באומדן. המועצה אף עשתה מעשה בל יעשה, כאשר כינסה ביום 12/1/05 את ועדת המכרזים לישיבה כשעל סדר יומה המכרז שבענייננו, ומכרז נוסף, 6/04, בו גם זכתה כאמור חברת ד.ש.א. וגם בו כנראה הפרה חב' ד.ש.א. את התחייבותה ולא חתמה חוזה עם המועצה. בישיבה זו החליטה ועדת המכרזים להמליץ על ביטול המכרז ולפרסם מכרז חדש. לגישת ב"כ המועצה, המלצה זו אושרה ע"י ראש המועצה בכך שעל גבי פרוטוקול הדיון של ועדת המכרז חתם ראש המועצה והטביע את חותמת לשכתו. מעשיה אלה של המועצה וועדת המכרזים שלה בוצעו כאשר הדיון בעתירה היה תלוי ועומד ולאחר שבדיון שהתקיים ביום 9/12/04 הורה בית המשפט לב"כ המועצה להמציא לתיק בית המשפט, עם העתק לב"כ העותר, העתק מפרוטוקול דיוני ועדת המכרזים בכל הקשור למכרז נשוא העתירה, וכן העתקים מכל ההתכתבויות בין המועצה לחברת ד.ש.א. הקשורות למכרז זה, לאחר שהמועצה הערימה קשיים בפני ב"כ העותר בענין קבלת חומר זה, וכאשר המשך הדיון בעתירה היה קבוע ליום 18/1/05. עיון בפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים מיום 12/1/05, בו החליטה ועדת המכרזים להמליץ על ביטול המכרז ולפרסם מכרז חדש, מעלה תמיהה רבה על עמדתו של היועץ המשפטי למועצה. תמוה בעיני עד מאוד שדווקא אחד מחברי ועדת המכרזים, מר חסין מוסא, השכיל להבין כי כל עוד וענינו של המכרז תלוי ועומד בפני בית המשפט, אין זה ראוי שועדת המכרז תדון בשאלת ביטולו, בעוד שהיועץ המשפטי של המועצה, שאמור לידע את חברי הועדה על המצב המשפטי ולדאוג שהיא תפעל ע"פ דין, הוא אשר הציע לועדה "לבטל את המכרז ולעשות מכרז חדש". מיותר לציין כי התנהגות זו של היועץ המשפטי של המועצה אינה ראויה וחמורה במיוחד, ומשמעותה אינה אלא נסיון להעמיד את בית המשפט בפני עובדות מוגמרות וליתר הלכה למעשה את הכרעת בית המשפט בעתירה התלויה ועומדת בפניו. התנהגות חמורה זו של היועץ המשפטי של המועצה, גובלת בבזיון בית המשפט ובודאי שאינה מוסיפה כבוד לא לו וגם לא למועצה שהוא מייעץ לה. חמור בעיני כי עוה"ד עותמאן, ב"כ המועצה (ואין זה ברור אם הוא עצמו היועץ המשפטי של המועצה שהשתתף בישיבת ועדת המכרזים והציע ביטול המכרז) אף מצא לנכון להודיע לבית המשפט בדיון שהתקיים בעתירה ביום 18/1/05 על ההחלטה לבטל את המכרז. האם לא נהיר לעוה"ד עותמאן כי ענין ביטול מכרז שהדיון בעניינו תלוי ועומד בפני בית המשפט, הוא ענין לבית המשפט לומר בו את דברו. התנהגות כזו של עו"ד אינה הולמת את מקצועו כעו"ד וראויה לכל גינוי. לא זו אף זו, חרף הביקורת שבית המשפט הביע על ההחלטה הנ"ל בדיון שהתקיים בעתירה, ביום 18/1/05 (שלא נרשמה בפרוטוקול הדיון), ועל אף החלטת בית המשפט מיום 18/1/05 שניתנה לפי בקשת ב"כ שני הצדדים, בדבר הגשת סיכומים בכתב, ולאחר שב"כ העותר הגיש את סיכומיו ובטרם יגיש ב"כ המועצה את סיכומיו, הוא בחר להגיש ביום 10/3/05 בקשה בכתב לפיה ביקשה המועצה: להכריז ו/או לאשר את ביטולו של המכרז, בקשה ממנה חזר בעת הדיון שנקבע בה וטוב שכך עשה. 9. כיום, ולאור ההתרחשויות כפי שפורטו לעיל, ובעיקר לאור חזרת חברת ד.ש.א. הזוכה במכרז מהצעתה, והחלטת המועצה על ביטול המכרז, מה שעומד היום לדיון בפני בית המשפט הלכה למעשה הינו השאלה, האם החלטת ועדת המכרזים שאושרה ע"י ראש המועצה ולפיה בוטל המכרז הינה החלטה בת תוקף שנתקבלה כדין, או שמה היא בטלה ומבוטלת בין אם מהסיבה שהתקבלה, עת בפני בית המשפט היתה תלויה ועומדת העתירה דנן ובין אם לגופו של ענין, משום שבנסיבות הענין לא היה צידוק לביטול המכרז. בשאלות אלה יעסוק, להלן, פסק הדין. 10. בטרם תדון שאלת ביטול המכרז, וסמכות ועדת המכרזים לעשות כן, נחזור ונדגיש, כי ביטול המכרז לא נעשה סמוך לאחר פתיחת תיבת המכרזים, ובטרם קבלת החלטות בענין ההצעה הזוכה במכרז, כפי שבדרך כלל קורה במכרזים שהמפרסם מבטל, אלא בביטול מכרז לאחר שועדת המכרזים והמועצה קיבלו החלטה שקבעה את הזוכה במכרז. הביטול נעשה לאחר שהוברר למועצה כי חב' ד.ש.א. שהוכרזה ע"פ החלטת ועדת המכרזים כזוכה הראשונה, אינה מתכוונת לבצע את עבודות המכרז ע"פ הצעתה, וחרף העובדה כי ועדת המכרזים, שכנראה צפתה או חששה מכך שהחברה הזוכה ד.ש.א., לא תעמוד בהתחייבותה ולא תחתום על חוזה, החליטה באותה החלטה כי במצב כזה העבודה תמסר לעותר, שהצעתו היתה ההצעה הבאה בתור מבחינת העלות . 11. עיון בפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים שהתקיימה ביום 12/1/05, בה התקבלה ההחלטה על ביטול המכרז, מעלה כי בדיון בועדת המכרזים לא הועלו ע"י מי מחברי הועדה, או ע"י היועץ המשפטי של המועצה שנכח בישיבה, טעמים כלשהם המצדיקים לגישתם את ביטול המכרז, כמו כן, לא היתה כל התייחסות לשאלת סמכות הועדה לבטל את המכרז בשלב כזה ולאחר שהיא החליטה זה מכבר על הזוכה במכרז (חברת ד.ש.א. ואם זו תסרב לחתום על החוזה, העותר), ובעת שהיתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט העתירה דנן. מפרוטוקול הדיון מתקבל הרושם כי עמדת ראש המועצה בעד הביטול אשר נרשמה בפרוטוקול הדיון ועמדת היועץ המשפטי של המועצה, שבאה כנראה בעקבות עמדתו זו של ראש המועצה הם אשר השפיעו על חברי ועדת המכרזים והביאו אותם להחליט על ביטול המכרז. היועץ המשפטי של המועצה לא העמיד את הועדה וחבריה על המצב המשפטי, ובאילו נסיבות ועדת מכרזים מוסמכת לבטל מכרז, ולא חיווה את דעתו באם בנסיבות הכוללות של המקרה, קיימת הצדקה לביטול המכרז, והסתפק בכך שהוא הציע בצורה לקונית לבטל את המכרז, ולפרסם מכרז חדש, ומבלי שיסביר לחברי הועדה מה הניע אותו להציע הצעה זו, ומהם הטעמים המצדיקים את הביטול. 12. לעומת השתיקה של החלטת הביטול בקשר לסיבות שגרמו לביטול, מעלה ב"כ המועצה, בסיכומים בכתב שהוגשו על ידו, שלושה טעמים, אשר לגישתו יש בכ"א מהם להצדיק את ביטול המכרז ואלה הם: א.הועדה רשאית לבטל את המכרז בכל שלב וזאת בהתאם לסעיף 23 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות א', במיוחד לאור העובדה כי הועדה שמרה לעצמה את הזכות לעשות כן במסמכי המכרז. ב.פגמים בתנאי המכרז ובניסוח תנאי המכרז. ג.העדר אומדן ו/או פגמים מהותיים שנפלו באומדן. בטרם אדון בטעמים אלה, ראוי להדגיש כי בתגובה בכתב שהמועצה הגישה לעתירה, לא העלתה המועצה טענה כלשהיא בדבר פגמים כלשהם שנפלו במכרז, או באומדן. נהפוך הוא. המועצה הגנה כאמור על חוקיות המכרז, הליכיו ותוצאותיו. טענות אלה הושמעו לראשונה רק לאחר שהוברר לה שחב' ד.ש.א. אינה מתכוונת לחתום על חוזה לביצוע עבודות המכרז. מכאן לטעמים שב"כ המועצה מנה בסיכומיו כטעמים המצדיקים את ביטול המכרז. 13. הצידוק הראשון להחלטת ועדת המכרזים עליו משליך ב"כ המועצה את יהבו, הינו "סמכותה של ועדת המכרזים לבטל את המכרז בכל שלב, כפי שהדבר נקבע בסעיף 23 (א) לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות הקובע: "המועצה המקומית רשאית לבטל מכרז אם ועדת המכרזים החליטה על כך וראש המועצה אישר את החלטתה". לכאורה, מעניק סעיף זה סמכות רחבה ובלתי מוגבלת למועצה לבטל מכרז, בשני תנאים מצטברים, הראשון החלטה של ועדת המכרזים המבטלת את המכרז, והשני אישור ראש המועצה להחלטה זו. דא עקא, סעיף משנה (ב) של אותו סעיף הקובע כי: "אין לפרסם מכרז אחר כאשר אין בין המכרז שבוטל כאמור בסעיף קטן (א) ובין המכרז האחר שוני מהותי, זולת אם לדעת הועדה השתנו הנסיבות שגרמו להחלטה על הביטול". מטיל הגבלה על סמכות זו, אם לא דיורי אז לפחות דיפקטו, משום שהמועצה עלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני מצב, בו המכרז בוטל אולם אין היא יכולה לפרסם מכרז חדש באותו ענין. בענייננו, החליטה ועדת המכרזים "לבטל את המכרז ולפרסם מכרז חדש". כאמור, בהחלטה לא היתה כל התייחסות לסיבות שהניעו את ועדת המכרזים להחליט על ביטולו ועל פרסום מכרז חדש. כמו כן, אין בהחלטת ועדת המכרזים כל התיחסות או פרטים, למכרז החדש שהחליטה על פרסומו, ובאם יהיה שונה מהותי מהמכרז שבוטל. משכך, ולאור האמור בסעיף 23 (ב) הנ"ל וגם אם נניח כי ההחלטה על הביטול תקפה, ההחלטה על פרסום מכרז חדש בטלה, והמועצה לא תוכל לפרסם מכרז חדש אלא אם זה יהיה שונה באופן מהותי מהמכרז שבוטל. באשר לסמכות לבטל מכרז, סעיף 23 (א) אינו מגביל לכאורה את סמכות המועצה לבטל את המכרז לשלב זה או אחר מהמכרז, והשאלה האם סמכות הביטול הנתונה למועצה הינה בכל עת כפי שסבור ב"כ המועצה, וגם אחרי שאותה ועדת מכרזים דנה במכרז והחליטה על זוכה? דומני כי במצב בו ועדת המכרזים קיימה דיון בהצעות, לאחר שאלה נבדקו ע"י מומחה מטעמה, ולאחר שהחליטה על הזוכה, והחלטתה זו אושרה ע"י המועצה, אין עוד סמכות לועדת המכרזים לבטל את המכרז, ולו מהטעם הפשוט שהחלטה זו נוגדת את החלטת מליאת המועצה, ומהווה למעשה גם ביטול להחלטת מליאת המועצה, דבר, שלכל הדעות, אינה מוסמכת לעשותו. בענייננו, מליאת המועצה אישרה בישיבתה מיום 6/9/04 את המלצות ועדת המכרזים, קרי מסירת העבודה לחב' ד.ש.א. ואם זו לא תסכים לחתום על חוזה עם המועצה, תמסר העבודה לעותר. העדר סמכות של ועדת המכרזים לבטל מכרז לאחר שהחליטה בו, נובעת לא רק מהנימוק הפורמלי הנ"ל אלא גם לגופו של ענין, נראה לי כי ע"מ להצדיק ביטול מכרז בנסיבות כאלה, יש צורך בקיומן של נסיבות חריגות במיוחד המצדיקות זאת, לא יעלה על הדעת, כי ועדת המכרזים תתכנס, תדון בהצעות, ותחליט על ההצעה הזוכה, ולכשתווכח, מאוחר יותר, כי חל שינוי בזהותו של הזוכה, אף שהדבר הנו ע"פ החלטתה, תשוב וללא כל נימוקים שיצדיקו זאת, תשנה את טעמה ותבטל את המכרז. חובתה של מועצה המבטלת מכרז שפירסמה לנהוג בהגינות, בסבירות ובעיקר בתום לב. אם כן, השאלה בענייננו הינה האם מתקיימים נימוקים או טעמים המצדיקים את החלטת הביטול שועדת המכרזים קיבלה ביום 12/1/05? והאם נהגה המעצה בענין זה בהגינות, בסבירות ובתום לב? חשוב לזכור כי ועדת המכרזים החליטה שני דברים; האחד, ההצעה הזוכה היא הצעת חב' ד.ש.א. והשני אם זו לא תחתום, הזוכה יהיה העותר והעבודה תמסר לו. ממכלול הנסיבות עולה כי אילו חב' ד.ש.א. היתה מקיימת את התחייבותה וחותמת עם המועצה על חוזה לביצוע העבודה, במחירים שהיא עצמה נקבה בהצעה שהגישה למכרז, המועצה לא היתה מבטלת את המכרז. על פניו ברור כי ביטול המכרז נבע מכך שהזכייה במכרז עברה לעותר בעקבות סירוב חב' ד.ש.א. לחתום על חוזה . לטעמי, די בכך כי החלטת ועדת המכרזים באה בעקבות כך וללא נימוקים מוצדקים, כדי לקבוע כי ביטול המכרז נעשה שלא בהגינות, שלא בסבירות ושלא בתום לב ועל כן החלטת הביטול בטלה וחסרת כל תוקף. אין בהפרש המחיר שבין שתי ההצעות כדי להצדיק ביטול המכרז, מה עוד והדבר היה לנגד עיניה של ועדת המכרזים כשזו החליטה ביום 4/8/04 כי אם הזוכה חב' ד.ש.א. לא תחתום על חוזה, הזוכה יהיה העותר. במיוחד אמורים הדברים כאשר כעת ברור כי הצעתה של חב' ד.ש.א. לא היתה הצעה רצינית, והראיה שהיא לא עמדה מאחוריה. חיזוק למסקנה בדבר העדר רצינות של הצעת חב' ד.ש.א. ניתן למצוא במסמך שצורף (שלא כדין) לסיכומי טענות המועצה וממנו עולה כי עלות פינוי האשפה מהכפר כולו בתדירות של פעמיים בשבוע הינה כ- 90,000 ₪ (כזכור, הצעת חב' ד.ש.א. היתה ע"ס של כ- 46,000 ₪ לערך). נכון שהפסיקה מכירה בזכות מועצה לבטל מכרז שפורסם על ידה, במיוחד אם שמרה לעצמה את הזכות לעשות כן ע"פ מסמכי המכרז, אולם זאת בתנאי שהיא תעמוד בחובות המוטלות עליה כרשות ציבורית ותפעל בהגינות, בתום לב ובסבירות. מועצה מקומית המבטלת מכרז לאחר שנפלה בו החלטה בעניין ההצעה הזוכה, ורק משום שהזוכה הראשון שנקבע ע"פ החלטת ועדת המכרזים אינו מוכן לבצע את העבודה, לטעמי אינה עומדת בחובותיה לנהוג בהגינות, בסבירות ובתום לב, במיוחד כאשר ההחלטה על הביטול לא נקבה אפילו בסיבה אחת שהביאה אותו לעשות כן. ככלל, ביטול של מכרז וגם כזה שנעשה בטרם הוחלט בו, הינו צעד קיצוני, שבדרך כלל על רשות ציבורי להמנע מלנקוט בו. ראשית, משום שיש בכך כדי לערער את אימון הציבור בהליך המכרז, דבר שירתיע בעתיד משתתפים פוטנציאליים מלהשתתף במכרזים ולהוציא הוצאות בקשר לכך, דבר שיפגע באינטרס הציבורי העומד ביסוד המכרז ובמטרה של השגת תחרות של משתתפים רבים ככל האפשר, ע"מ שהרשות הציבורית תוכל לבחור בהצעה הטובה ביותר מבחינתה, ואשר תביא לחסכון בקופה הציבורית. שנית, ביטול מכרז יפגע בעקרון השוויון משום שהצעותיהם של המציעים או חלק מהם לפחות נחשף כבר, דבר שיפגע בעקרון השוויון בין המציעים השונים למכרז שיבוא במקום המכרז שבוטל. שלישית, ביטול מכרז לאחר שהוחלט בו פוגע בעקרון ההסתמכות של מי שזכה במכרז ומסב לו נזק שלא בצדק. הדברים הנ"ל אמורים לגבי ביטול מכרז בכלל והם תקפים שבעתיים לגבי ביטול מכרז בו כבר נפלה החלטה כמו בענייננו. 14. הצידוק השני לביטול המכרז לו טוען ב"כ המועצה, הינו "פגמים בתנאי המכרז ובניסוח תנאי המכרז". בעניין זה מונה ב"כ המועצה בסיכומיו שני פגמים: האחד, בכך שלא נקבע במכרז תנאי המחייב את הזוכה במכרז בקליטת 9 מבין עובדי המועצה וברכישת ציוד המועצה ששימש אותה בעבר בעבודות איסוף ופינוי אשפה. לטענת ב"כ המועצה, היתה חובה לקבוע במכרז תנאי זה ולא להסתפק בקביעה כי המועצה רשאית לנהל מו"מ עם הזוכה על שני עניינים אלה. לטענתו לאחר שביצוע עבודות פינוי האשפה ימסרו לזוכה, לציוד ששמש את המועצה עד אז לצורך זה לא ישאר כל שימוש, ועל כן היה ראוי לקבוע בתנאי המכרז תנאי המאפשר למועצה למכור את הציוד לזוכה "בתנאים הנראים לה". עוד טוען ב"כ המועצה, אם בסופו של מו"מ שינוהל ע"פ תנאי המכרז עם הזוכה במכרז וזה לא יסכים לקלוט תשעה עובדים ולקנות את הציוד יגרם למועצה נזק רב. אין בידי לקבל טענותיו אלה של ב"כ המועצה. העדר תנאי המחייב את הקבלן ברכישת הציוד ובקליטת 9 עובדים אינו מהווה פגם במכרז, נהפוך הוא, הטלת חובה קטיגורית על מי שזכה לקלוט עובדים או לרכוש ציוד מהמועצה בתנאים שהמועצה תכתיב מראש, אינו ראוי משום שהדבר עלול ליקר את העלות כאשר המציע יעריך את העלויות הנוספות שיגרמו לו עקב התחייבות זו, ויוסיף אותם למחיר שהוא יציע לפינוי אשפה. מה שנקבע במכרז לגבי ניהול מו"מ בשני ענינים אלה, סביר בעיני, ובאם בסופו של מו"מ לא יגיעו הזוכה והמועצה להסכמה, המועצה יכולה להוציא את הציוד למכירה בדרכים מקובלות, ובאשר לעובדים הרי שגם אם אלה יקלטו לעבודה בשירות הקבלן שיזכה בעבודה, תהיה המועצה חייבת לשלם להם פיצויי פיטורין, דבר שתחוייב בו גם אם לא יקלטו ע"י הקבלן הזוכה ולא תמצא להם עבודה אחרת במועצה. אינני מתעלם מהאינטרס החברתי שיש למועצה שעובדיה לשעבר, שהם בד"כ תושבי המקום, לא יצטרפו למעגל המובטלים. יחד עם זאת,לא נראה לי סביר שהמועצה תכפה על מי שיזכה במכרז, לקלוט מספר רב יחסית של עובדים. במאמר מוסגר יצויין כי המועצה טענה כי החישוב שבעתירה ולפיו על מי שזכה במכרז יהיה להעסיק 9 עובדים, אינו נכון וכי אין צורך בהעסקת מספר כה רב של עובדים. אם כן, כיצד יכלה המועצה להתנות במכרז כי הזוכה יקלוט 9 עובדים של המועצה. הפגם השני במכרז לו טוען ב"כ העותר הינו בעניין ניסוח חלופה ג' שקבעה פינוי אשפה מכל הישוב בתדירות של פעמיים בשבוע. לטענתו, כוונת המועצה היתה כי כל מכולת אשפה וכל עגלת אשפה יפונו פעמיים בכל שבוע, ולא שהקבלן יבצע פינוי אשפה מהכפר רק יומיים בשבוע. לטענתו, חלק מהמציעים במכרז הבינו כי ע"פ החלופה הנ"ל יש לבצע פינוי מהכפר פעמיים בכל שבוע, ללא קשר אם כל האשפה תפונה בכל פעם אם לאו. גם בטיעון זה, אין כל ממש. לא מובן ע"ס מה קבע ב"כ המועצה כי חלק מהקבלנים הבין את אשר הוא טוען לו. גם אם ניתן היה אולי להבהיר ענין זה ביתר שאת, עדיין נראה לי כי כל בר דעת יבין כי מה שנכתב במכרז בעניין זה, מחייב פינוי של כל האשפה מהכפר פעמיים בשבוע. כל אפשרות אחרת אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הקבוע במכרז. לא יעלה על הדעת כי אדם סביר יבין את מה שנכתב בעניין זה במכרז כי די בכך שהוא יעסוק פעמיים בשבוע בפינוי אשפה וללא קשר איזה חלק מהאשפה יפונה בכל פעם, שהרי לא נקבע כמה משאיות יועסקו, כמה עובדים וכמה שעות, מה שנקבע שהאשפה תפונה מכל הכפר בתדירות של פעמיים בשבוע. האם יעלה על הדעת שסעיף זה יובן למשל כי די בהעסקת משאית לפינוי אשפה פעמיים בשבוע, כל פעם מספר מועט של שעות? התשובה ברורה מאליה, והיא לא יתכן. הפגם בניסוח ובהבנת האמור בקשר לחלופה מס' 3 לו טוען ב"כ המועצה אינו קיים ועל כן יש לדחות את טענותיו בעניין זה. 15. הטעם השלישי המצדיק, לטענת ב"כ המועצה, את ביטול המכרז הינו העדר אומדן או פגמים מהותיים שנפלו באומדן. חשיבותו של אומדן אינה שנויה במחלוקת, משום שהוא קנה המידה העיקרי לבחינת סבירות ההצעות, ואליו משווים את מחירי ההצעות השונות. האומדן מהווה קנה מידה אובייקטיבי אליו ניתן להשוות את ההצעות השונות. לאומדן נודעת חשיבות רבה לאור ההגבלות המוטלות ע"פ הדין על ביטול מכרז או דחיית ההצעות (ספרו של שמואל הרצוג דיני מכרזים כרך א' עמ' 224) מכאן מוטלת על מפרסם המכרז, חובה לערוך את האומדן בדייקונות ובזהירות. ככלל, העדר אומדן יחשב לפגם רציני בהליכי המכרז, ובמספר מקרים נפסק כי אי קיום החובה להפקיד אומדן מחייב את ביטול המכרז (ראה בג"צ 106/88 בני סעיד חמודה נגד המועצה המקומית כפר מנדא ואח' פ"ד מ"ב (3) 433 בעמ' 437 וכן ה.פ. (חיפה) 137/94 המ' 403/94 ד.ש.א. מרכז עסקים 1983 בע"מ נגד המועצה המקומית עתלית שלא פורסם). בענייננו, הטענה להעדר אומדן באה מצידה של מי שחייבת להקפיד על הכנת אומדן, ולא מצידו של משתתף במכרז. זאת ועוד, ענין העדר אומדן לא עלה בפני ועדת המכרזים שפתחה את תיבת המכרז וגם לא עלה באף שלב משלבי הדיונים המאוחרים שהועדה קיימה בעניין אותו מכרז. לא זו אף זו, טענת המועצה בסיכומים דבר העדר אומדן, נוגדת באופן חזיתי את אשר נטען על ידה בתגובה שהגישה לעתירה, שם לא רק שלא טענה המועצה כי לא קיים אומדן, אלא התייחסה במפורש לאומדן כקיים, ואף צירפה העתק ממנו לתגובתה לעתירה. אמת בפרוטוקול פתיחת תיבת המכרז, לא צויין דבר בענין אומדן ולא הוזכר כי בין המעטפות שנמצא בתיבה נמצאה מעטפה של האומדן. יחד עם זאת, שני הצדדים התייחסו לאומדן שצורף לתגובת המועצה, כאומדן אשר שימש את ועדת המכרזים להשוואת ההצעות, וכ"א מהם העלה טענות שונות לגבי משמעותו של האומדן. במצב דברים זה נראה לי כי המשיבה מס' 1 מנועה, בשלב המאוחר של סיכומים בעתירה, לשנות את טעמה ולהכחיש את קיומו של האומדן. ובאשר לפגמים באומדן, להם טוענת כעת המועצה בסיכומיה, גם בעניין זה, לא טענה המועצה דבר בתגובתה לבקשה. מה שנטען על ידה בתגובה, בעניין האומדן, היה כי "האומדן שהוגש ע"י המשיבה הינו כללי ומתייחס להוצאות חודשיות בהיקף עבודה יומי" (סעיף 8.3.1 לתגובה). עוד נטען כי האומדן אשר עמד ע"ס 115,000 ₪ התייחס להוצאות חודשיות של איסוף ופינוי האשפה בכפר ובעוד שהמכרז התייחס לעבודה בהיקף נמוך יותר". יאמר לגבי שתי טענות אלה כי אין בהן אמת, האומדן בחלקו הראשון סוקר את מס' תושבי הכפר, מס' בתי האב, השטח המובנה והערכה של כמויות אשפה בכפר למשך שנה, למשך חודש ולמשך יום. לאחר מכן, עובר האומדן ומציין את מס' השכונות בכפר, את הטופוגרפיה של הכפר, את מספר המכולות ומספר עגלות האשפה ומציין כי המועצה מפנה את האשפה, באמצעיה היא, בתדירות של פעמיים בשבוע לכל עגלת אשפה או מכולה. ע"פ האומדן, עלות עבודות אלה למועצה הינו סך של 2,630,000 ₪ ובחלק האחרון של האומדן ישנו תחשיב של עלות אותן עבודות לקבלן. לכך מוסיף האומדן רווח קבלני בשיעור שבין 10% ל- 15% וקובע כי האומדן לביצוע העבודה הינו 115,000 ₪ עד 120,000 ₪. אם כן, האומדן מתייחס לעלות החודשית של פינוי האשפה מכל עגלה ומכולה פעמיים בשבוע, כפי שעשתה המועצה עד פרסום המכרז, וזה בדיוק מה החלופה השלישית של המכרז קובעת. יובהר, כי ברור לכל בר בירב כי כאשר מדבר המכרז על פינוי האשפה בכל הכפר בתדירות של פעמיים בשבוע, אין משמעות הדבר כי הקבלן יעסוק בעבודת הפינוי רק יומיים בשבוע. יתכן ואולי אף ברור מאליו, כי ע"מ שהקבלן יפנה אשפה מכל הכפר פעמיים בשבוע יצטרך לעבוד במשך כל ימות השבוע, הדבר תלוי במספר משאיות פנוי האשפה והעובדים שיעסקו בכך. אין זה מן הנמנע כי פינוי כל האשפה מהכפר פעם אחת יארך 3 ימים ואולי אף יותר, כאשר בכל יום תפונה האשפה מחלק מהכפר, כך שהקבלן יעבוד 6 או 7 ימים ע"מ להצליח ולפנות את כל האשפה מכל הכפר פעמיים בשבוע. אם כן, אין כל אמת בטענה, לפיה האומדן מנוסח באופן כללי, ומתייחס להיקף עבודה שונה ורחב יותר מזה שהמכרז מתייחס אליו. פגם נוסף באומדן לו טוען ב"כ העותר בסיכומיו הינו בכך שהאומדן נוקט בלשון מינימום ומכסימום, דבר שמגביל את שיקול דעתה של ועדת המכרזים ומנוגד להוראת סעיף 11 (א) לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות. אין כל ממש בטענה זו, אינני רואה כל פסול בכך שהאומדן קבע סכום עלות של רף תחתון ורף עליון כאשר ברור כי ההפרש נבע משיעור הרווח הקבלני שיש להוסיף לעללות. סעיף 11 (א) לתוספת לצו המועצות המקומיות, עליו הסתמך ב"כ המועצה בטענתו זו, אינו קובע דבר בעניין זה. ב"כ המועצה מעלה טענה תמוהה נוספת, לפיה, באומדן צויין כחלק מההוצאות לביצוע העבודה , בלאי על הרכבים שיעסקו בעבודות פינוי האשפה, ושואל האם זו הוצאה הכרוכה בביצוע העבודה? דומני כי איש לא יחלוק על כך כי חלק מהוצאות הקבלן שיבצע את העבודה הינו הפחת או הבלאי על הרכבים שישמשו אותו לצורך ביצוע העבודה. טענה נוספת שב"כ המועצה מעלה הינה כי האומדן נערך בידי אדם בלתי מוסמך ו/או מוכשר לעריכתו, וכי האומדן אמור היה להערך בידי גזבר המועצה ו/או מומחה לעניין ולא בידי מנהל מחלקת התברואה, כפי שנעשה בענייננו. לטענת ב"כ העותר למנהל מחלקת התברואה אין את הכלים ו/או המומחיות המספיקים לעריכת אומדן זה. גם טענות אלה משוללות כל יסוד. ראשית, המועצה שהיא החייבת בהכנת אומדן, הטילה על מנהל מחלקת התברואה להכין אומדן זה, כך שהיא מנועה לטעון כי אותו אדם שהיא עצמה הטילה עליו את המלאכה אינו מוכשר לכך. שנית, מנהל מחלקת התברואה אשר במסגרת תפקידו אחראי וממונה על העוסקים במלאכת פינוי האשפה, מוכשר ואף יותר מאשר גזבר המועצה להכין אומדן עלויות. טענה נוספת שב"כ המועצה מעלה כנגד האומדן, בכך שהוא גבוה יותר מאומדן שהוזמן ע"י המועצה והוגש לה בחודש 11/04 ע"י חברת גילדור איכות הסביבה בע"מ ולפיו האומדן לביצוע העבודות בהן עסקינן הינו סך של כ- 90,000 ₪ לעומת 115,000 עד 120,000 ₪ ע"פ האומדן שהוכן ע"י מנהל מחלקת התברואה. לגבי טענה זו, יאמר ראשית כי לא היה מקום לצרף אומדן זה לסיכומים וצירופו נעשה שלא כדין. שנית, אומדן שהוכן בדיעבד, ולאחר שהליכי המכרז הסתיימו אינו רלבנטי כלל. שלישית, בכך שהאומדן הוכן ע"י חברה בע"מ שכנראה עוסקת בתחום, אינו בהכרח מדוייק יותר מאומדן שהוכן ע"י איש שטח המכיר את הכפר ואת הדרישות הספציפיות כולל השפעת הטיפוגרפיה של הכפר על עבודות פינוי האשפה ועלותם. רביעית, האומדן של חב' גילדור מבוסס על רווח קבלני בשיעור 5% - 10% ולא ברור מדוע בחר האומדן ברווח קבלני כה נמוך, מדוע לא רווח של 15% - 20% כאשר רווח בשיעור כזה היה מעלה את האומדן ומקרבו לאומדן מנהל מחלקת התברואה. מכל מקום, האומדן שהוזמן ע"י המועצה בדיעבד ועל פניו, מתוך מטרה ברורה להוכיח, כי עלות פינוי האשפה בכפר מגאר הינה נמוכה ממה שהוצע ע"י העותר ומהאומדן שהוכן לפני המכרז, אינו רלבנטי, ואין מקום להסיק ממנו כי האומדן שהוכן בזמנו ע"י מנהל מחלקת התברואה מוטעה או פגום. אם כן, גם טענתה זו של המועצה דינה להדחות. מה עוד והיא הועלתה לראשונה בשלב של הסיכומים ובעיקר לאחר שהליכי המכרז הסתיימו וועדת המכרזים אמרה את דברה. 16. בטרם סיום, יש לציין תמיהה נוספת והיא, כי בסיכומי הטענות של ב"כ המועצה נטען בסעיף 47.1 כי "החלטתה הראשונה של המשיבה אשר בה הודיעה על זכייתה של המשיבה מס' 2 חב' ד.ש.א. איכות הסביבה במכרז נשוא התיק דנן היתה כדין וזאת בהיותה ההצעה הזולה ביותר". אם החלטת ועדת המכרזים בה מדובר היתה כדין, הרי שהיא כדין לא רק בחלקה הראשון שקבע כי הזוכה במכרז הינו חברת ד.ש.א. אלא גם בחלקה השני שקבע שאם חב' ד.ש.א. לא תחתום על חוזה, עבודות המכרז ימסרו לעותר. משהתקיים התנאי שועדת המכרז קבעה לזכיית העותר במכרז, הרי שהזוכה במכרז הינו העותר. יחד עם זאת, חשוב לציין כי ועדת המכרזים בהחלטתה על זכיית המשיבה מס' 2, ואחריה העותר, לא קבעה לפי איזה חלופה יחתם החוזה עם הזוכה ומאחר וע"פ התנאים המיוחדים של המכרז שמרה המועצה לעצמה את הזכות לבחור את החלופה המתאימה ועל הקבלן הזוכה לעבוד לפי החלופה שהמועצה תבחר בה, הרי שענין זה ישאר לשיקול דעתה של המועצה והיא אשר תחליט לפי איזה משלושת החלופות תתקשר עם העותר. 17. התוצאה - העתירה מתקבלת. החלטת ועדת המכרזים מיום 12/5/04 לפיה בוטל המכרז וכן אישור ראש המועצה להחלטה זו מבוטלים בזאת. הזוכה במכרז 5/04 הינו העותר ועל המועצה לחתום עמו על חוזה לביצוע העבודות נשוא המכרז, אולם כאמור, למועצה שיקול דעת לפי איזה משלושת החלופות תערך ההתקשרות עם העותר. המשיבה מס' 1 תשא בהוצאות המשפט של העותר לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ. מכרזביטול מכרזפסולתפינויפינוי אשפה