הרקע לתביעה וטענות הצדדים: 1. עניינה של התביעה שלפניי במחלוקת לגבי ביטול מנוי במועדון קאנטרי קלאב בבת ים (להלן: "הקאונטרי"). 2. התובעים, א' א' (להלן: "התובע") ורעייתו ה' א' (להלן: "התובעת") רכשו מנוי משפחתי לשמונה חודשים בקאונטרי, שמופעל על ידי החברה למרכזי תרבות וספורט לעובד ומשפחתו (להלן: "הנתבעת"). המנוי נרכש בתאריך 23.7.10, לתקופה של שמונה חודשים. התובעים שילמו עבור המנוי סך 4,552 ₪. 3. לטענת התובעים, מייד עם כניסתם לקאונטרי, הבחינו שאין הקפדה על היגיינה בבריכות המים, שישנם עורבים הרוחצים במים וכתוצאה מכך סבל ילדם משלשולים והקאות. 4. לאחר שהגיעו מים עד נפש, פנו התובעים למשרדי הנתבעת בתאריך 15.9.10 בבקשה לקבל את כספם חזרה, תוך פירוט הסיבות. יום למחרת, בתאריך 16.9.10, שלחו התובעים לנתבעת מכתב באמצעות פקסימיליה, בו פירטו את הסיבות לבקשת ביטול המנוי. ברם, הנתבעת לא הגיבה למכתב משך שבועות רבים, חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעים. בחלוף זמן רב ממועד שליחת המכתב, הודיעה נציגת הנתבעת לתובעים באמצעות שיחה טלפונית שבקשתם לביטול המנוי והשבת הכספים נדחתה. 5. משכך, ביקשו התובעים לבטל את המנוי בקאונטרי אולם, הנתבעת סירבה לכך. מכאן התביעה דנן שסכומה הועמד על סך 8,552 ₪, הכוללים את עלות המנוי המשפחתי ופיצוי בסך 4,000 ₪ בגין "עגמת נפש". 6. לטענת הנתבעת לא ניתן לבטל את המנוי, אלא מסיבות קיצוניות בלבד ובאישור וועדת חריגים. המקרה דנן אינו מצדיק ביטול מנוי. 7. לטענת הנתבעת, התובעים עשו שימוש במנוי במשך חודשי הקיץ והחליטו לבטלו לקראת תחילת החורף. בכך פעלו התובעים בחוסר תום לב. 8. לגופו של עניין - איכות המים בבריכות נבדקה במסגרת בדיקות תקופתיות קבועות. המים בבריכות עומדים בכל התקנים. יתר על כן, בתוכנית טלוויזיה ששודרה לפני מספר חודשים אחדים, נאמר שניקיון המים בקאונטרי הוא בסטנדרטים גבוהים. לכן, תיאור התובעים את המים כנגועים בצואה ומזוהמים עקב טבילת עורבים במים, הינו משולל כל יסוד. 9. בדיון שנערך לפניי העידו: התובע, התובעת, מר עמוס לוגסי (מנהל הקאונטרי) ומר מנחם אוליאל (מנהל הכספים של הנתבעת). דיון: 10. בין התובעים לנתבעת נכרת הסכם בתאריך 23.7.10, במסגרתו, התובעים רכשו מהנתבעת מנוי משפחתי המקנה שימוש במתקני הקאונטרי לתקופה קצובה של שמונה חודשים. 11. התובעים ביקרו במועדון מספר פעמים במהלך חודשי הקיץ. כחודשיים לאחר שרכשו את המנוי, פנו לנתבעת בבקשה לבטל את המנוי ולקבל את כספם חזרה. 12. התובעים העידו לפניי שבמתקני הקאונטרי שורר חוסר היגיינה, במים רוחצים עורבים וקיימת תחושה כללית של חוסר נוחות [פר' עמ' 1 ש' 12-16; פר' עמ' 2 ש' 24-25]. לטענתם, יש בכך כדי להצדיק את ביטול החוזה והשבת דמי המנוי במלואם. 13. מאידך, הנתבעת טענה בכתב הגנתה, שמתקני הקאונטרי היגייניים ועומדים בתקן הנדרש. להוכחת טענותיה בדבר איכות מי הבריכות, הציגה הנתבעת את ממצאי בדיקות המים שנעשו בבריכות הקאונטרי מתאריך 14.7.10 עד לתאריך 29.9.10, משך תקופת החברות של התובעים במועדון [נספח ג לכתב ההגנה]. 14. יתר על כן, נציגי הנתבעת העידו שהבריכות בקאונטרי נבדקות על בסיס יומי ושאיכות המים תקינה במאת האחוזים [פר' עמ' 2 ש' 17-18; עמ' 3 ש' 4]. 15. הנתבעת הציגה ממצאי בדיקות מעבדה שתומכות בגרסתה. כך, ממצאי הבדיקות שנערכו על ידי המעבדה לבריאות הציבור, מעידות שבמים שנבדקו לא נמצאו רמות חריגות של חיידקים מזיקים, לרבות קולי צואתי. יש לציין ולהדגיש שחלק מדוחות הבדיקה כללו גם בדיקות של בריכת הפעוטות. כל בדיקות המעבדה היו תקינות. בנוסף הציגה הנתבעת טבלה ידנית המלמדת על בדיקות עצמיות (כלור, עכירות, PH) שבוצעו בבריכה האולימפית. 16. מאידך, התובעים לא הביאו לפניי סימוכין לחוסר ההיגיינה הנטען. כך, לא הוצגו תמונות של ההזנחה במתקני הקאונטרי, כך לא הוצגו מסמכים רפואיים אודות מחלת השלשולים של התובעים ובני משפחתם וממילא לא הוצגה אסמכתא כלשהי לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת השלשולים לשימוש במתקני הקאונטרי. 17. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את טענת התובעים להפרת תנאי ההתקשרות עם הנתבעת וממילא לא הוכח לפניי כי הקאונטרי לא תוחזק ברמה נאותה. משכך אין כל עילה לביטול הסכם המנוי וממילא אין עילה להשבת הכספים ולא כל שכן לתשלום פיצויים. 18. בשולי הדיון, העלה התובע טענה לפיה מדובר בעסקה מתמשכת לפי סעיף 13ד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). על כן, לטענת התובעים הם רשאים לבטל את הסכם המנוי על ידי מתן הודעה בכתב או בעל פה. כמו כן, התובע הפנה לת"ק (ירושלים) 2537/06 שמשון נ' בודי ליין (ט.פ.) (2007) (להלן: "עניין שמשון") [פר' עמ' 3 ש' 13-17]. 19. אין דעתי כדעת התובע. ראשית, בעניין שמשון, נסיבות המקרה היו שונות לחלוטין. בעניין שמשון דובר על תובע שביקש לבטל מנוי בחדר כושר לאחר שנפצע, כך שמבחינה רפואית, לא יכול היה להשתמש במנוי. לא כך הם הדברים במקרה דנא. שנית, לעניין הטענה לפיה מדובר בעסקה מתמשכת, יש להבחין בין עסקה לתקופה קצובה לעסקה מתמשכת: התביעה דנן הינה תביעה לביטול עסקה לתקופה קצובה, כמשמעותה בסעיף 13א (1) לחוק הגנת הצרכן. כך, התובעים רכשו מנוי עונתי לתקופה קצובה של שמונה חודשים. התובעים נצלו את המנוי בתקופת הקיץ ועם סיומה בקשו לבטלו. נסיבות אלה אינן הולמות את תנאי סעיף 13 ד לחוק, שחל על עסקה לרכישת שירותים באופן מתמשך. 20. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות. 21. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת, על הצד הנמוך, בסך 400 ₪. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.5.11. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. ביטול מנוי