בנק מזרחי טפחות נגד מפעלי מתכת ה.פ. 42258-09-11 א. תמצית טענות המבקש - הבנק 1. בפני בקשה לסעד הצהרתי לפיו זכותו של המבקש, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "המבקש / הבנק"), בכספים שנצברו בקרן ההשתלמות "אסף ב" לזכות משיב 2 (להלן: "החייב") , עדיפה על פני זכותה של משיבה 1, מפעלי מתכת ש.כהן בע"מ, (להלן :"מפעלי מתכת/המשיבה"). כן מבקש הבנק להצהיר שהינו זכאי לקבל את מלוא הכספים שהצטברו בקרן ההשתלמות ולצוות על המחזיקה (משיבה 3), (להלן: "המחזיקה / משיבה 3"), להעביר לבנק את מלוא הכספים שנצברו בקרן ההשתלמות. 2. טוען המבקש, כי החייב הינו לקוחו שפעילותו מתנהלת בבנק במסגרת שני חשבונות: חשבון עסקי מס' 375727 ע"ש "פנטוגרף" וחשבון פרטי מס' 125453 על שם החייב. בנוסף, ערב החייב כלפי הבנק בערבות מתמדת מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב, במסגרת חשבון עסקי 126506 על שם "י.ש.עבודות בנייה ופיתוח", (להלן: " החשבון הנערב"). לפעילות החייב בבנק, הוא שעבד לטובת הבנק את קרן ההשתלמות, בהתאם לשטר משכון שנרשם כדין אצל רשם המשכונות, (נספח א' להמרצת הפתיחה). טוען הבנק, כי נכון ליום 18.9.11 חובות החייב לבנק הינם 244,122 ₪ שמורכב מהסכומים: 53,023 ₪ בחשבון העסקי, 60,313 ₪ בחשבון הפרטי ו- 130,786 ₪ בחשבון הנערב. כתוצאה מקשיים כלכליים של החייב ופיגור בהתחייבויותיו לבנק, הוגבל החשבון העסקי בחודש ינואר 2011 ובסמוך הוכרז החייב כ "מוגבל חמור". לאור זאת, בהסכמת החייב, ולצורך כיסוי חובות החייב למבקש, פעל המבקש למימוש קרן ההשתלמות המשועבדת לטובתו וביום 9.2.11 חתם החייב על טופס "בקשה למשיכת כספים מקרן ההשתלמות". (נספח ה' להמרצת הפתיחה). 3. הבנק נותן למחזיקה שירותי תפעול לקופות שבניהולה, כולל לקרן ההשתלמות, ובין היתר, במענה לצווי עיקול המוטלים על הקופות, אך למחזיקה שליטה בלעדית בקופות, כולל לשחרור כספים מהקופות. הבנק טוען, כי לצורך שחרור הכספים, דרשה ממנו המחזיקה לפעול לגריעת רישום השעבוד, הן אצל רשם המשכונות והן ברישומי הקופות, וזאת, מתוקף היות הבנק המתפעל של הקופות. בהתאם, ולצורך מימוש הכספים, שלח הבנק לרשם המשכונות, טופס הודעה על ביטול משכון, כדי שזה יימחק (נספח ו' להמרצת הפתיחה) וביום 21.4.11 קיבל הבנק הודעה מרשם המשכונות על ביטול רישום המשכון על קרן ההשתלמות. ביום 27.4.11 הסיר המבקש את רישום המשכון על קרן ההשתלמות מרישומי הקופות והודיע למחזיק על הסרת רישום המשכון, על פי הוראתה. 4. בשלב זה, היה על המחזיק להעביר את הכסף לבנק, הליך שנמשך מספר ימים, אלא שביום 28.4.11 התקבל בבנק, כמתפעל הקופות, צו עיקול על נכסי החייב, אשר הוטל לבקשת המשיבה בתיק הוצל"פ מס' 03-07676-11-09. מאחר ובמעמד צו העיקול, לא הופיע רישום שעבוד ברישומי קרן ההשתלמות שבבנק, (לאחר שהוסר למימוש הכספים), הודיע הבנק, בטעות, ובעיצומו של הליך מימוש קרן ההשתלמות לטובתו, על רישום עיקול לטובת המשיבה, על קרן ההשתלמות, בסכום של 124,865 ₪. מיד לאחר שהתבררה הטעות, שלח הבנק בשם המחזיקה, לתיק ההוצל"פ, הודעה מתוקנת, לפיה אין כל יתרת זכות בקרן ההשתלמות, ועתר למתן הוראות בהתאם. אלא שלנוכח צו העיקול, הודיעה המחזיקה, על הקפאת הליך העברת הכספים בגין המימוש, עד להחלטת ר/ ההוצאה לפועל וביום 2.5.11 ניתן לבקשת המשיבה, צו למימוש הכספים בקרן ההשתלמות, בכפוף לכל דין. 5. טוען הבנק, כי כיוון שכספי קרן ההשתלמות שועבדו על ידי החייב לבנק, ומאחר שהשעבוד נרשם כדין וזמן ניכר טרם הטלת העיקול על ידי המשיבה, הרי ששעבוד כספי קרן ההשתלמות והרישום ברשם המשכונות, הקנו לבנק מעמד של נושה מובטח ביחס לכספי קרן ההשתלמות, ולכן, רשאי הבנק לממש כספים אלה בדין קדימה, בהתאם לס' 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל (התש"ם - 1980). כיוון שהסרת השעבוד הינה פעולה טכנית, שנעשתה אך ורק לצורך מימוש המשכון - העברת הכספים שבקרן ההשתלמות לסילוק חובות החייב לבנק, ולא מחמת ביטול המשכון, הרי שאין תוקף לרישום העיקול, שכן לא ניתן לעקל כספים שנמצאים בהליכי מימוש, שכן כבר אינם שייכים לחייב. 6. עוד טוען הבנק, כי קיימת לו זכות קניינית בכספי קרן ההשתלמות, מתוקף היותו בעל המשכון על כספים אלה, וזכות זו הינה מהותית שאינה מותנית ברישומה במרשם כלשהו, בעוד שלמשיבה, שהינה נושה שלבקשתו הוטל צו העיקול, קיימת, לכל היותר, זכות דיונית בכספים, אשר אינה מקנה זכות ממשית בכספים, אלא משמשת רק כאמצעי לייחד כספים לגבייה. זכות המעקל, טוען הבנק, הינה נחותה במדרג הזכויות ובתחרות בין הזכויות, קיימת עדיפות מובהקת לזכות בעל המשכון. מוסיף הבנק, כי כספי קרן ההשתלמות שועבדו לבנק להבטחת אשראי שניתן לחייב, בעוד שצו העיקול הוטל בגין חוב שחייב החייב למשיבה מבלי שהייתה כל זיקה לכספי קרן ההשתלמות. הבנק מפנה לפסיקה, לפיה ללא רישום משכון, להבדיל מעניינינו, המעקל שאינו נושה מובטח אינו סומך על הנכס נשוא העימות וציפיותיו להיפרע מחובות החייב הן כוללניות ואינן קשורות במישרין לנכס המעוקל. הבנק מפנה גם לשיקולי צדק, וטוען, כי הוא, שהסתמך על כספי קרן ההשתלמות, הנפגע החמור יותר משלילת הכספים ממנו, ומשיקולי צדק, נוטה הכף לטובתו. על כל אלה מוסיף הבנק, כי החייב חתם על בקשה למשיכת כספי קרן ההשתלמות והורה באותה בקשה למחזיקה, להעביר את הכספים לבנק, בדרך של זיכוי חשבונו לצורך כיסוי חובותיו לבנק. בקשה זו בחתימת החייב, כך הבנק, מהווה המחאת זכות החייב בכספי קרן ההשתלמות, לבנק. ב. תמצית טענות משיבה 2 - המשיבה 1. המשיבה טוענת, כי אין לבנק זכות עדיפה לגבי הכספים שבקרן ההשתלמות, אשר מוחזקים על ידי משיבה 3. לטענתה, כתב הערבות לחשבון הנערב, ניתן על ידי החייב ביום 28.7.08 והמשכון לטובת הבנק נרשם ביום 19.1.04 ובוטל ברשם המשכונות כדין ביום 10.4.11. ביום 14.4.11 שלחה המשיבה בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד החייב, צו עיקול כספי החייב אצל המחזיקה. ביום 1.5.11 השיבה המחזיקה, כי נרשם עיקול על קופת הגמל בסכום של 124,865.49 ₪. משכך, הגישה המשיבה ביום 2.5.11 בקשה ללשכת ההוצל"פ לצו למימוש נכסי החייב שאצל המחזיקה, וניתן צו להעביר את כספי העיקול ללשכת ההוצל"פ. כן נקבע, שככל שהמחזיק טוען לזכות קדימה בכספים, עליו להוכיח זאת. 2. ביום 8.5.11 המציאה המשיבה את צו המימוש למחזיקה וביום 25.5.11 הגישה המחזיקה ללשכת ההוצל"פ "בקשה לתיקון תשובה", בה טענה, שלאחר בדיקה נוספת הסתבר לה, שקיים שיעבוד לטובת הבנק על כספי קרן ההשתלמות של החייב ואף צירפה הודעת משכון מיום 15.2.04, ומבלי להודיע שהמשכון בוטל ביום 10.4.11. בדיעבד הסתבר למשיבה, כי תשובותיה של המחזיקה הוצאו על ידי הבנק, מה שמהווה ניגוד עניינים. המשיבה מפרטת באריכות שורה של הליכים משפטיים שהיה עליה לנקוט בתיק ההוצאה לפועל, מפאת התחמקות הבנק ממתן תשובות ומהמצאת אסמכתאות לתשובתו שאין נכסים של החייב לעיקול, ורק לאחר החלטות כב' ר' ההוצאה לפעול, העביר הבנק למשיבה את האסמכתאות המבוקשות. ביום 20.6.11 נשלח על ידי מר רצאבי מהבנק מסמך, לפיו, לחייב אין בטחונות בבנק. זאת, כך המשיבה, למרות שהיו כספים בקרן השתלמות. המחזיקה הסבירה במכתב מאוחר, שאכן אין בטחונות בבנק, כיוון שכספי קרן ההשתלמות הינם חיצוניים לבנק ומוחזקים על ידי משיבה 3. לטענת המשיבה, הבנק והמחזיקה ניבו להטעות את מערכת ההוצאה לפועל. 3. במהלך חודש יולי התקבל מידע מרשם המשכונות, לפיו, לא מופיע משכון כלשהו של נכסי החייב לטובת הבנק . רק אז הודתה המחזיקה בביטול המשכון אך הוסיפה לטעון, כי הכספים משועבדים וכי עיכבה את תהליך העברת הכספים. טוענת המשיבה, כי הבנק נהג בחוסר תום לב, והסתבר מעדותה של גב' רובוך מטעם המחזיקה, בדין שהתקיים בתיק ההוצל"פ, כי הבנק נותן תשובות בשם המחזיקה. משכך, טוענת המשיבה, הבנק הוא שניסה להטעות אותה. משכך, הבנק בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות. טוענת המשיבה, כי גם בהגשת הבקשה דנן, נקט הבנק בחוסר תום לב, כאשר הסתיר את ההליך הנוסף המתקיים בלשכת ההוצל"פ, שם הגיש הבנק תגובה, שלא לצורך. הבנק אף לא ציין בבקשתו, שפתח כנגד החייב תיק הוצאה לפועל, במסגרתו הטיל עיקול על כספי החייב המוחזקים בידי משיבה 3. 4. טוענת המשיבה, כי אין ממש בטענת הבנק שהוא ביטל את השעבוד שנרשם לטובתו, בהתאם להוראות המחזיקה ולצורך מימוש הכספים לטובתו. לטענתה, שתי דרכים למימוש משכון: האחת, באמצעות פניה לבית המשפט והשנייה באמצעות פתיחת תיק המיועד לכך בהוצל"פ. לטענתה, תהליך מימוש המשכון, אינו כולל אפשרות לביטולו מתוך הרציונל לשמור על קדימות בעל המשכון, וביטול המשכון אינו נדרש לצורך מימושו על ידי הנושה. לכן, כך המשיבה, הבנק ביטל את המשכון, כדי לאפשר לחייב למשוך את כספי קרן ההשתלמות לטובתו, ולא לטובת הבנק. עתה, כך המשיבה, עותר הבנק לקבוע, כי המשכון תקף כלפיה, גם לאחר שבוטל. אלא משבוצע ביטול המשכון, המשכון מבוטל. אין מדובר במשכון שטרם בוטל ועודנו תקף. ביטול רישום המשכון הינה פעולה אקטיבית שמפסיקה את קיומו. 5. ולגבי המחאת הזכות הנטענת על ידי הבנק, טוענת המשיבה, כי בקשת המשיכה נחתמה ביום 9.2.11 כאשר המשכון עדיין היה קיים וכאשר הכספים היו ממושכנים לטובת הבנק, החייב לא יכול היה לעשות בהם כל פעולה, מה עוד, שבמסגרת תצהיר שנתן החייב בבקשה שהגיש ביום 22.5.11 לתיק הוצל"פ שנפתח נגדו המשיבה, הוא הצהיר כי כספי קרן ההשתלמות אמורים בחלקם לשמש לתשלום לנושים שונים, דהיינו, עולה מהתצהיר שכספים אלה לא נועדו לתשלום רק לבנק. משכך, יש לדחות את טענת המחאת הזכות. ולעניין שיקולי מדיניות, טוענת המשיבה, ולפיה טוען הבנק שהסתמך על כספי קרן השתלמות, הרי שאם הבנק הסתמך על הכספים, כיצד אשפר לחייב למשוך אותם ללא כל ערובה. הבנק, כך המשיבה, כנושה מקצועי, אינו יכול לטעון לניסיון למימוש הכספים שמושכנו באמצעות ביטול משכון. ג. דיון 1. אין חולק שלצורך פעילות החייב בבנק בשלושת החשבונות, (הפרטי העסקי והנערב), שעבד החייב לטובת הבנק את כספי קרן ההשתלמות, בהתאם לשטר משכון שנרשם כדין אצל רשם המשכונות. בהתאם לשטר המשכון, כל עוד לא סולק החוב, זכאי הבנק להיפרע מהמשכון. בהתאם ובכפוף לשעבוד כספי קרן ההשתלמות, ניתנו לחייב אשראים ו/או הלוואות בחשבונות. צו העיקול הוטל על ידי המשיבה בתיק הוצאה לפועל שניהלה נגד החייב, בגין חוב שאין לו זיקה ו/או הסתמכות על כספי קרן ההשתלמות. מה עדיף משכון לא רשם או עיקול 2. הבנק מפנה לעניין זה לע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גדי אברהם, שם נקבע, כי המעקל שהינו נושה בלתי מובטח, אינו סומך במישרין על מצבו הרישומי של הנכס נשוא העימות. ציפיותיו להיפרע מהחייב הן כוללניות ואינן קשורות במישרין לנכס המעוקל. מכאן למד הבנק, כי יש להעדיף את בעל המשכון אף שאינו רשום, על פני המעקל ומפנה לעניין זה לע"א 2188/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גלוריה פרץ. לטענת המבקש, ההלכה לפיה יש עדיפות לזכות קודמת שאינה רשומה על פני עיקול מאוחר, חלה על הקניית כל זכות גם במקרקעין וגם במיטלטלין, והוא מפנה להלכת אהרונוב, שם נקבע: "הפרופוזיציה שאותה אבקש לבסס היא זו: כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין-קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה של זכות זו ניתן לומר כי יש לקונה "זכויות מהותיות בנכס מסוים". כתוצאה מכך נשלל מנושה - בין נושה מכוח עיסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס - הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר. על-כן, מתגבר הקונה על נושה של המוכר, המטיל עיקול על הנכס. לעניין זה, אין כל נפקות לרישום העיקול במרשם המקרקעין. פרופוזיציה זו אינה מוגבלת אך להקנייתה של זכות הבעלות. היא חלה על הקניה של כל זכות אחרת במקרקעין או במיטלטלין". (הדגשה אינה במקור. א.פ.) 3. אמנם, לטענת המשיבה, בהפנותה לאותה הלכת אהרונוב, פד"י נג (4) 199, שיש להבחין באופי הזכות הנטענת, שכן במקרה אהרונוב דובר בזכות במקרקעין בעוד שמשכון שביושר, שעניינו מיטלטלין, כמו במקרה שבפנינו, הינו תחום שונה ונפרד ממשכנתא שביושר שעניינה מקרקעין. לכן לשיטתה, אין ללמוד ממנו על משכון ואין להקיש מהלכת אהרונוב לעניינינו. מוסיפה המשיבה, לעניין אופי התחרות בין הזכויות, שבמקרה אהרונוב דובר בתחרות בין קונה לנושה בעוד שבעניינינו מדובר בתחרות בין שני נושים. לאור המפורט, טוענת המשיבה, כי קיומו של משכון מן היושר בדיני מיטלטלין הינו פיקציה משפטית שאין לה מקום במשפט הישראלי, משכך, בהעדר משכון לא עומדת לבנק זכות ראשונים על כספי קרן ההשתלמות של החייב. אלא שמהלכת אהרונוב למדים אנחנו מפורשות, כי ההנחה שהזכות שביושר שהינה זכות מעין קניינית, מקנה לקונה נכס זכויות מהותיות בנכס, חלה גם במיטלטלין. משכך, גם ללא רישום המשכון כלל, כוחו היה יפה כלפי המעקל ולהזכירנו, במקרה דנן המשכון נרשם אך זה הוסר לצורך מימוש הכספים. 4. לטענת המבקש, זכותו בקרן ההשתלמות עדיפה וגוברת על העיקול שהטילה המשיבה על קרן ההשתלמות, כיוון שזכותו על פי שטר המשכון, הינה מהותית בכספים ואינה מותנית כלל ברישום, לעומת זכות המשיבה שהינה דיונית - רישום עיקול, שאינה מקנה למשיבה זכות ממשית בכספים, אלא הינה אמצעי לייחד את הכספים לגבייה. הבנק מפנה לדברי כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 189/95 בנק אוצר החיל נגד אהרונוב, שעסק במקרקעין, קבעה, כי זכות המעקל הינה חלשה במידרג הזכויות, והעיקול אינו יוצר זכות מהותית, אלא משמש כלי למימוש הזכות המהותית שהיא החוב של החייב - בעל הנכס- לנושה. במקרה אהרונוב, דובר במקרקעין. לטענת הבנק, השעבוד מעולם לא בוטל, אלא רק רישומו לצורך העברת הכספים אליו. המבקש אף מפנה לעדות היחידה מטעם המשיבה, אופק עיני, אשר ממנה עולה, שאין לו כל ידיעה אישית שהמשכון בוטל, אלא מהמסמכים, וכי גם לשיטתו, ההסכם בין החייב לבנק לא בוטל. (ע' 21 שורות 18-21 לפרוטוקול). בנוסף, טוען הבנק, שהחוב, בגינו נרשם המשכון, לא נפרע כנדרש בס' 15 לחוק המשכון ואף לא בוצעה המרת בטוחה בהסכמת הנושה ומשכון לא מבוטל סתם כך, באופן שרירותי. לטענתו, יש לאפשר לו את מימוש זכותו הקניינית בכספי קרן ההשתלמות, מכוח שעבודם לטובתו, לאחר שבצירוף מקירם נדיר הטילה המשיבה עיקול על כספים אלה, בעיצומו של הליך מימוש הכספים לטובתו. 3. המבקש נסמך, בין היתר, על כך שבבקשת המשיכה, במקום המיועד לציון סיבת המשיכה, צוין "כיסוי חובות בבנק". באותה עת, 8.8.11, חובו של החייב בבנק, על פי ספרי הבנק, עמד על 242,127 ₪, חוב שהיה בנוי משלושת החשבונות: העסקי, הפרטי, והחשבון הנערב. טוען הבנק, כי מעדותה של גב' מזרחי שטיפלה בנושא עולה, כי לצורך מימוש הכספים המשועבדים, דרשה המחזיקה מהבנק לפעול לגריעת רישום המשכון ברשם המשכונות וברישומי הקופות (מתוקף היות הבנק מתפעל הקופות), היא פעלה מול המחזיקה להסרת השעבוד הן ברשם המשכונות והן את השעבוד שהבנק ביצע על הקופה. 4. הבנק מפנה לעדותו של מאיר פילוס מטעם המחזיקה, אשר חיזק את עדותה של גב' מזרחי, כאשר טען, כי לצורך העברת הכספים המשועבדים לבנק, דרשה המחזיקה להמציא לה מסמך להסרת השעבוד ברשם המשכונות כדי שהיא תוכל לפעול להסרת השעבוד במרשמי החשבון ולהעברת הכספים לבנק. כן מפנה הבנק לעדותו של מנהל התפעול בסקטור קופות גמל - מר קוזניץ, ולפיה, טכני, לא ניתן לממש שעבוד, אלא אם כן מסירים אותו קודם לכן, וכי מדובר במגבלה טכנית של המערכת. מדגיש המבקש, כי לאחר הסדרת המסמכים, נשלחה ביון 27.4.11 הורה לביטול אישום משכון ממרשמי הקופות והחל אצל המחזיקה תהליך מימוש והעברת כספי קרן ההשתלמות לבנק, תהליך אורך מטבעו מספר ימים, כך על פיח עדותה של יעל רובוך - נציגת המחזיקה. (ע' 3 לפרוטוקול החקירה בהוצל"פ, נספח יא' לתגובת המשיבה בתיק דנן). ביום 28.4.11 ובעיצומו של תהליך הערת הכספים לבנק, התקבל אצל סקטור קופות הגמל של המבקש, כמתפעל הקופות שבניהול המחזיקה, צו העיקול שהוטל על נכסי החייב, לבקשת המשיבה. 5. בעיצומו של הליך מימוש והעברת הכספים לבנק, כאמור, ובשל טעות שנבעה מגריעת רישום השעבוד במרשמי הקופות, השיב, ביום 28.4.11, סקטור קופות גמל של המבקש - בשם המחזיקה- שהעיקול נרשם. ברגע שגילה את הטעות, שלח הסקטור - בשם המחזיקה- לתיק ההוצל"פ הודעת תיקון לצו העיקול, בה פרט כי אין יתרת זכות לעיקול בקרן ההשתלמות, ועתר למתן הוראות בהתאם. יתרה מכך, לטענת המבקש, המחזיקה פעלה מול המשיבה להבהרת הטעות ולהסביר שהסרת השעבוד הינה פעולה טכנית, כך על פי תצהירו של מר פילוב. טוען המבקש, כי כיוון שהמשכון מעולם לא בוטל, אלא רק נגרע מהרישומים, גריעתו לא פגעה בזכותו הקניינית בכספי קרן ההשתלמות. השעבוד ורישומו הקנו למבקש מעמד של נושה מובטח ביחס לכספים אלה, כלפי "כולי עלמא", ומכיוון שהמשכון לא בוטל אין תוקף לרישופ העיקול. 5. המשיבה טוענת, כי על פי ס' 4(3) לחוק המשכון, משלא היה רשום משכון ברשם המשכונות בעת הטלה העיקול, אין למשכון זה כל תוקף כלפי נושים אחרים של החייב, מכל סוג שבוא, לרבות המשיבה, והוא בוודאי אינו גובר על העיקול שנרשם בהיעדר למשכון תוקף כאמור. לטענתה, ס 13 לחוק המיטלטלין מבהיר כי הוראותיו יחולו רק כאשר אין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון, אלא שס' 4, ו- 4 (3) בפרט, לחוק המשכון הן הוראות מיוחדות לגבי תוקף המשכון כלפי נושים אחרים, וקובע שהמשכון אינו תקף כלפי נושים אחרים, כגון המשיבה, ללא רישומו ברשם המשכונות.חוק המשכון הן הוראות מיוחדות לגבי תוקף המשכון כלפי נושים אחרים, וקובע שהמשכון אינו תקף כלפי נושים אחרים, כגון המשיבה, ללא רישומו ברשם המשכונות. עוד טוענת המשיבה, כי הבנק נהג ברשלנות כאשר ביטל את רישום המשכון, ולטענתו, לצורך מימושו, ובכך פתח פתח להטלת העיקול על ידי המשיבה. לטענתה, ביטול המשכון אינו נדרש לשם מימושו, כיוון שעל פי ס' 17 לחוק המשכון, שתיים הן הדרכים למימושו, האחת, בפתיחת תיק הוצאה לפועל והשנייה, באמצעות פתיחת תיק בית משפט. לטענת המשיבה, רישום המשכון בוטל, כדי לאפשר הזרמת כספי קרן ההשתלמות לחשבון החייב, שייתכן שחלק מהם היה משמש גם לתשלום חובו של החייב לבנק. 6. המשיבה אף טוענת לחוסר תום לב מצד הבנק, בין היתר בכך שהסתיר מבית המשפט קיום הליך נוסף בעניין הכספים המוחזקים על ידי המחזיקה. בנוסף הסתיר הבנק את העובדה שפתח תיק הוצאה לפועל נגד החייב, וטען לאחר מכן כי פקידיו לא ידעו על הליכים מקבילים לטענת המשיבה, קיים ניגוד אינטרסים בהתנהגות הבנק, כאשר מחד הינו אחראי על אספקת שירות מערכת תשובות אוטומטיות לצווי העיקול שנשלחים למחזיקה באמצעות מדיה מגנטית מלשכות ההוצאה לפועל ובכך ניסה להשפיע על העברת הכספים המוחזקים על ידי המחזיקה, לטובתו, תוך ניגוד אינטרסים. טוענת המשיבה כי במקרה כגון זה, היה על הבנק (מר קוזניץ מטעמו) להעביר את הטיפול מיידת למחזיקה כדי להימנע מניגוד עניינים הנובע מטיפול הבנק עצמו בעניין הקשור אליו. במקום זאת, הבנק ענה בשם המחזיקה, כי קיים שעבוד ואין יתרת זכות לעיקול. ואף הורה למחזיקה להעביר אליו את הכספים. והכל, מבלי להזכיר שרישום המשכון בוטל. באותה דרך, טוענת המשיבה, ניסה הבנק להטעות אף את ר' ההוצאה לפועל. ולבסוף טוענת המשיבה, כי הבנק כלל לא הסתמך על כספי קרן ההשתלמות, וזאת, בהתבסס על עדותה של עו"ד גורן, שלא הייתה לא כל כוונה להסתמך על השעבוד לטובת הבנק, הגם שהחלה לפעול טרם ביטול רישומו. לטענת המשיבה, הבנק כלל לא סיפר לעו"ד גורן על קיום השעבוד. עדויות עדי הבנק 7. עו"ד ליאת גורן אשר טיפלה בגביית חוב בחשבון הנערב שהיה של בנו של הנתבע, העידה, כי הנתבע ערב לחשבונו של בנו. היא קיבלה בחודש פברואר 2011 מהבנק את התיק לטיפולה, ונקטה בהליכים משפטיים נגד החייב וניתן נגד הנתבע ובנו פסק דין (נ/1) . לבקשתה, הוטלו עיקולים באופן גורף בכל הגופים הבנקאיים, קופות גמל וחברות ביטוח ואשראי, ומתשובות המחזיקים, נתפסו כספים בקרן ההשתלמות המנוהלת על ידי המחזיקה ולכן, עתרה למתן צו למימוש הכספים שנתפסו. היא לא ידעה בשום שלב, שקיים שעבוד בחשבון העסקי של החייב, אשר נועד להבטיח גם את חיובו הנערב של החייב בחשבון. עד להגשת תצהירה בתביעה דנן, לא ידעה על הגשת המרצת הפתיחה, ועל צו המניעה אשר אסר על המחזיקה לבצע כל דיספוזיציה בכספי קרן ההשתלמות ואף לא ידעה דבר, מעבר לחשבון שהיה בטיפולה. רק בדיעבד נודע לה שמשרד ב"כ הבנק בתביעה דנן, טיפל בחשבונות נוספים. לדבריה, הליכי העיקול ומימוש הכספים בקרן ההשתלמות והליכים נוספים, ננקטו כחלק מהליכי גבייה שגרתיים ללא ידיעה על הליכים נוספים שנקט הבנק בתיקים אחרים נגד החייב, ככל שנקט. 8. מר יוסף רצאבי, מנהל מדור עיקולים, מדור השייך למחלקת תפעול עורפי בבנק ובין היתר, אחראי על מתן תשובות לצווי עיקול הנשלחים אל הבנק כמחזיק. במחלקת תפעול עורפי קיים גם מדור עיקולים שתפקידו לטפל בנושא העיקולים שמגיעים לבנק. למדור קופות גמל יש שלוחה שנמצאת במחלקת עורפית שתפקידה העברות טכניות של כספים בין המעסיקים לבין החשבונות בבנק. בבנק יש סקטור קופות גמל שהינו שליח. לדבריו, אינו יכול לראות עיקולים שמוטלים על קופות גמל, כיוון ש"יש חומות אטומות בין הבנק לבין קופות הגמל". על פי תצהירו, לו ו/או למי ממחלקתו, אין כל ידיעה באשר לביטחונות הקיימים והמנוהלים בבנק, אלא אם מופיעים במחשבי הבנק. תשובתו לצו העיקול נינתה על בסיס רישומי מחשב הבנק בחשבונות החייב כפי שהיו במועד קבלת צו העיקול. 9. ישראל קוזניץ, מנהל תפעול בסקטור קופות גמל בבנק שבבנק, הגיש תשובה בשם הבנק , כמתפעל קופות גמל שבניהול המחזיקה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים (נספח ו' לתגובת המשיבה). באותה תגובה צוין שיש הבדל רישומי בין ביטחונות המוחזקים אצל המבקש לכאלה שאינם מוחזקים אצלו. מדור העיקולים של הבנק מצוי במחלקת תפעול עורפי, והוא חשוף לנתונים בנקאיים מסחריים המצויים בסניפיו השונים של הבנק. לעומתו, סקטור קופות גמל אינו חשופים לנתונים אלה, אך מתוקף עיסוקו כמתפעל קופות גמל, הוא חשוף לנתוני הקופות. לדבריו, קרן ההשתלמות של החייב מנוהלת על ידי המחזיקה ורישומי ה מופיעים אצל סקטור קופות הגמל בלבד, לכן תשובת מחלקת תפעול עורפי, ולפיה, אין בטחונות בבנק, הייתה נכונה. בחקירתו העיד, כי המחלקה בה הוא עובד, מייצגת את המחזיק בנושאי עיקולים. מבחינתו, השעבוד הינו טכני ואין משמעות אם הוא לטובת הבנק או גורם אחר, משכך, אינו רואה כל בעיה ואף לא ניגוד אינטרסים, בין תפקידו כרושם שעבוד לטובת הבנק או לטובת גורם אחר. רישום המשכון מתבצע בסניף הבנק ולא על ידי העד והסרת הרישום אצל רשם המשכונות בוצעה לצורך מימושו, כיוון שטכנית, לא ניתן לממש שעבוד מבלי שמסירים אותו קודם לכן. כאשר הבנק התכוון לממש את השעבוד, הוא קיבל הוראה כמבצע בחשבון המחזיקה. משכך, הרישום הוסר לא מהסיבה שהחייב הסדיר את חובו, אלא כחלק מתהליך המימוש, מדובר בהסרת רישום לצורך מימוש השעבוד ו"חיסול" חובות החייב לבנק. 10. שרה מזרחי אשר חזרה על המפורט בהמרצת הפתיחה, העידה בחקירתה, כי בשנת החייב שעבד את קרן ההשתלמות שלו לטובת קבלת אשראי מהבנק. הנתבע ערב לחשבון בנו כדי שיינתנו לבנו אשראים. כאשר הלקוח הפסיק להזרים כספים לחשבונו, שוחחה עמו העדה מספר פעמים והוא הסכים מפורשות לשחרר את קרן ההשתלמות לצורך כיסוי חובותיו לבנק. לדבריה היה שעבוד על הקופה לטובת הבנק אצל המחזיק והיה רישום ברשם המשכונות, ואת שניהם היה צורך להסיר. כאשר החשבון הוגבל, הלקוח הוזמן כדי שיחתום על שחרור קרן ההשתלמות. הבנק פנה למחזיקה, מה שארך זמן, המחזיקה שלחה טפסים, הלקוח חתם עליהם בסניף הבנק והם הועברו חזרה למחזיקה. 11. מטעם המשיבה העיד אופק עיני, אחראי מחלקת הוצאה לפועל במשרד ב"כ המבקשת והוא זה שטיפל בכל הכרוך בעניין החייב שכיב דוד. הוא טיפל בהתנהלות של המשיבה מול הבנק והמחזיקה במהלך ניסיונה של המשיבה לגבות את כספי החייב, באמצעות עיקולי צד ג'. המשיבה שלחה ביום 14.4.11 באמצעות מדיה מגנטית צו לעיקול זכויות החייב אצל המחזיקה, ובתשובה, הודיעה המחזיקה כי נרשם עיקול על קופת הגמל בסכום של 124,865.49 ₪. בהתאם לתשובה זו, הגישה המשיבה ביום 2.5.11 בקשה ללשכת ההוצל"פ, ליתן צו מימוש על נכסי החייב שבידי המחזיקה. ניתן צו שהומצא למחזיקה ואז הגישה המחזיקה "בקשה לתיקון תשובה" בו טענה כי מצאה כי קיים שעבוד לטובת הבנק על כספי קרן ההשתלמות של החייב. המחזיקה צרפה הודעת משכון אך לא ציינה כי המשכון בוטל. בדיעבד הסתבר, כך אופק עיני, כי כל תגובות המחזיקה, יצאו מגרונו של הבנק ועל פי הוראותיו. הודעת העיקול נשלחה על ידי המשיבה גם לבנק, אשר השיב, כי אין נכסים לעיקול של החייב וכי החייב לא עמיד בטחונות לטובת הבנק. מבדיקת מסמכי הבנק שהושגו בקושי רב, עלה, כי המחזיקה והבנק מסרו עובדות שאינן אמת, כאשר המחזיקה טענה שיש שעבוד על קופת הגמל. ולאחר בדיקה הסתבר, כי לא הופיע כל משכון, לו טענה המחזיקה, לטובת הבנק. 12. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי החייב חתם על בקשה למשיכת כספי קרן ההשתלמות ובה ציין, כי את הכספים יש להעביר לחשבון הבנק שלו המתנהל אצל המבקש. מהמפורט באריכות בפסק דיני זה, אני קובעת כי המשכון לטובת הבנק על כספי קרן ההשתלמות לא בוטל כל עוד החייב לא השיב לבנק את הכספים בגינם ניתן המשכון. המשכון אמנם הוסר, אך שוכנעתי שזאת, על פי הוראות המחזיקה ולצורך שחרור כספי קרן ההשתלמות להעברתם לבנק, לכיסוי חובות החייב. שוכנעתי שהבנק פעל למימוש כספי קרן ההשתלמות, בהסכמת החייב, בהתאם לבקשה למשיכת הכספים עליה חתם. הבנק הסיר את המשכון על פחי הוראות המחזיקה ולצורך מימוש הכספים. רישום העיקול לטובת המשיבה, במהלך פעולות שחרור כספי קרן ההשתלמות לטובת הבנק, אינו מקנה למשיבה עדיפות על הבנק. הגם שלטענת המשיבה, נפלו פגמים בהתנהלות הבנק בהודעה לגבי קיום ו/או הסרת רישום משכון, אין בכך כדי לבטל את קיום המשכון ואת זכותו של הבנק לקבלת כספי קרן ההשתלמות. כפי שנקבע בהלכת אהרונוב, ההנחה שהזכות שביושר שהינה זכות מעין קניינית, מקנה לקונה נכס זכויות מהותיות בנכס, חלה גם במיטלטלין. משכך, גם ללא רישום המשכון כלל, כוחו היה יפה כלפי המעקל ולהזכירנו, במקרה דנן המשכון נרשם אך זה הוסר לצורך מימוש הכספים. סוף דבר זכותו של המבקש (הבנק) בקרן ההשתלמות "אסף ב" המנוהלת אצל המשיבה 3 (היא המחזיקה -) עדיפה וגוברת על העיקול שהטילה משיבה 1 (מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ) על כספי קרן ההשתלמות. משכך, הבנק יכול לממש את זכותו בכספי קרן ההשתלמות, והמחזיקה תעביר לו את הכספים. משיבה 1 תשלם למבקש הוצאות בסך 10,000 ₪. משכון