1.המבקש הגיש בקשה בדרך של המרצת פתיחה, בה ביקש מביהמ"ש להצהיר בדבר קיומו של הסכם/התחייבות של המשיב לביטול המשכנתא על גבי הנכס הידוע כחלקה 219/3 בגוש 8322, בהתאם לשטר משכנתא מספר 5650/98 (להלן: "המשכנתא"). עוד התבקש ביהמ"ש לקבוע כי משחתם הבנק על מסמכי הביטול של המשכנתא, בוטלה המשכנתא, הגם שמסמכי הביטול טרם נמסרו לידי המבקש. לחלופין התבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי לפיו המשכנתא נרשמה להבטחת חוב בגובה של כ-150,000 ₪ בלבד, בהתאם למוסכם בין המשיב למבקש עובר להתחייבותו של המשיבים לביטול המשכנתא. 2.המשיבים הגישו תשובה להמרצת הפתיחה. במסגרת תגובתם טענו המשיבים, בין היתר, כטענת סף, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לביהמ"ש המחוזי. 3.התובענה נקבעה לדיון ליום 26.9.05. ביום 12.9.05 הגישו המשיבים בקשה לסילוק התובענה על הסף, בהתבסס על טענתם כי הסמכות העניינית מסורה לביהמ"ש המחוזי. לטענתם, מדובר בתביעה הנוגעת למקרקעין אשר הסמכות לגביה מסורה לבית המשפט המחוזי. לחלופין, ביקשו המשיבים כי ביהמ"ש יורה על העברת הדיון לביהמ"ש המחוזי, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבים. 4.ביום 13.9.05 הוגשה תשובת המבקש לבקשת המשיבים לסילוק התובענה על הסף. בתשובתו טוען המבקש כי יש לדחות את הבקשה הן מטעמים מהותיים והן מטעמים דיוניים. לטענתו נגועה הבקשה בשיהוי. לגופו של עניין, טוען המבקש כי אין המדובר ב"תובענה הנוגעת למקרקעין" וכי: "הסעדים המבוקשים מבית משפט נכבד זה הינם סעדים הצהרתיים לאכיפת התחייבות אובליגטורית, לאחר שהבנק הודיע למשיב כי שטר המשכנתא בוטל והבטלות נחתמה ע"י הבנק, ובהתאם מבוקש להורות כי מסמכי הביטול ימסרו לידי המשיב". עוד טוען המבקש כי: "הלכה למעשה, המדובר בהפרת התחייבות חוזית של הבנק לשחרור נכס של המבקש, כאשר אין כלל דיון בעניין תוקפה של המשכנתא ככזו - הדיון הוא חיצוני לשטר המשכנתא והוא לפעולות והתחייבויות אשר נעשו לאחר חתימתו, והלכה למעשה לאחר שנחתמה הודעת ביטול משכנתא." (ההדגשות במקור). 5.בכל הנוגע לטענת השיהוי הרי שאין לקבל טענת שיהוי ככל שמדובר בטענה לחוסר סמכות עניינית. זאת ועוד, בענייננו טענו המשיבים לחוסר סמכות עניינית כבר במסגרת התשובה שהוגשה להמרצת הפתיחה ולכן בכל מקרה, אין המדובר במצב בו נגועה הבקשה בשיהוי. 6.לגופו של עניין, בהתאם להוראות סעיף 51(א) לחוק של בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") מוקנית לבית המשפט השלום סמכות לדון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין. בסיפא לסעיף נאמר כי "בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין". המבחן הנהוג לגבי סמכות בתי המשפט הינו "מבחן הסעד". הסעדים העיקריים המבוקשים בהמרצה, הינם מתן הצהרה כי קיימת התחייבות של המשיב לביטולה של המשכנתא וכי המשכנתא בוטלה. תביעה הנוגעת לתוקפה של משכנתא, הינה סעד הנוגע לזכויות במקרקעין ואיננה בגדר עניין של שימוש או חזקה. מכאן, שהסמכות לדון בבקשה להצהרה בדבר בטלות המשכנתא נתונה לבית משפט המחוזי ולא לבית משפט השלום. ואכן, כך נפסק מפורשות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ה"פ 686/98 (מחוזי י"ם) אוגלי נ' אביב שגיא חברה לשירותים כללים בע"מ, מפי השופטת א' פרוקצ'יה שם נאמר: "בבקשות לסעדים מהסוג הנדון, ככל שהדבר נוגע לבחינת תוקף משכנתא, רישומה או מחיקתה מהרישום נראה כי מקובל על בתי המשפט כענין של פרקטיקה לראות בדבר "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין..." ובהמשך: "משמעות הדבר היא כי הגישה הנוהגת היא להגדיר סעד הנוגע למשכנתא כתביעה אחרת הנוגעת למקרקעין ולהתעלם מגובה החוב אותו באה להבטיח ובכך, לא לראות את הסעד המבוקש כבעל אופי כספי הנכנס למסגרת סמכות הענינית הכספית של בית משפט זה או אחר. לאור האמור, אני מקבלת את טיעוני הצדדים ומחליטה כי הסמכות לדון בתובענה שבפני אכן קנויה (בית המשפט המחוזי)." וברוח זו אף נפסקה בה"פ 153/02 (מחוזי נצרת) בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ' נ' עז' המנוח ג'מאל סעד, מפי כב' השופט ז' הונגורי. 8.תשובת המבקש לטענת חוסר הסמכות היתה, כמפורט לעיל, כי בענייננו לא מדובר בבקשה למתן סעד הצהרתי בדבר תוקפה של המשכנתא ככזו, אלא הדיון הינו חיצוני לשטר המשכנתא ונוגע להתחייבויות ופעולות שנעשו לאחר מכן. עצם העובדה כי הטענה איננה מתבססת על טענות לענין תוקפה של המשכנתא מלכתחילה אלא לפעולות והסכמים מאוחרים יותר, איננה משנה לעניין זה. זאת בדומה למצבים בהם הטענה היא כי יש למחוק את המשכנתא עקב תשלום חוב, טענה אשר אף היא "חיצונית" לשטר המשכתנא ונוגעות לפעולה המאוחרת למשכתנא. בספרו של י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, נדונה שאלת הסמכות לדון בבקשה למחיקת משכנתא עקב תשלום החוב, והובעה עמדה ממנה עולה כי הסמכות לדון נתונה לבית המשפט המחוזי. כך בעמ' 53: "נראה הדבר שתביעה למחיקת רישומה של משכנתא מלשכת רישום מקרקעין עקב פרעון חוב היא "תביעה אחרת" הנוגעת למקרקעין, יהא אשר יהא גובה החוב" (ההדגשה הוספה). עמדה זו צוטטה בהסכמה בה"פ 686/98 (מחוזי י"ם) אוגלי נ' אביב שגיא חברה לשירותים כללים בע"מ. המסקנה העולה מן האמור היא כי הסמכות העניינית לדון בבקשה שהוגשה במסגרת המרצה זו, בה מתבקש בית המשפט להצהיר הצהרות הנוגעות לתוקפה של המשכנתא, נתונה לבית המשפט המחוזי. 9.בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט, משמצא ביהמ"ש כי אינו מוסמך לדון בעניין בשל חוסר סמכות, רשאי הוא להעבירו לביהמ"ש המוסמך. לנוכח האמור, אינני מוצאת כי יש לדחות את התובענה על הסף כמבוקש על ידי המשיבים אלא אני מורה על העברתה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב. הדיונים הקבועים בהמרצה זו בפני בית משפט השלום מבוטלים בזאת. 10.משקיבלתי את טענת חוסר הסמכות העניינית שהעלו המשיבים, אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בשיעור של 750 ₪ בצירוף מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום. משכנתאמקרקעין