התובע החל את עבודתו בנתבעת, המועצה המקומית כאבול (להלן גם - המועצה), בשנת 1992 כחשב שכר וקופאי; בחודש נובמבר 2001 מונה לתפקיד מנהל כח אדם בנתבעת. ביום 23.5.2005 הודיע ראש המועצה לתובע על ביטול משרתו כמנהל כח אדם ועל סיום עבודתו בתפקיד זה, לאלתר. בתביעתו לפנינו מלין התובע על ביטול משרתו כמנהל כח אדם ועותר להורות לנתבעת להציבו בתפקיד הולם וכן לשלם לו הוצאות אחזקת רכב. אלה העובדות החשובות לתביעה: התובע, כאמור, החל את עבודתו בנתבעת בשנת 1992 כחשב שכר וקופאי. ראש המועצה, מר עלי ריאן, הגיש למשרד הפנים בקשה לאישור נחיצות משרה פנויה של מנהל כח אדם במועצה. הבקשה לא נחתמה על ידי גזבר המועצה, מר קאסם ריאן. ביום 1/11/2001 אישר מר ישראל שפיצר, ראש מינהל השירות במשרד הפנים, נחיצות מילוי משרה פנויה של מנהל כח אדם במועצה ונתן היתר לפרסם עליה מכרז פנימי בלבד. המועצה לא פרסמה מכרז פנימי, בהתאם להוראתו של מר שפיצר, אלא ביום 12/11/2001 הודיע ראש המועצה, מר עלי ריאן, לתובע כי החליט להעבירו לתפקיד מנהל כ"א במועצה בהתאם לאישור נחיצות המשרה. גם מכתב זה לא נחתם על ידי גזבר המועצה מר קאסם ריאן. ביום 5/2/2002 כתב גזבר המועצה, מר קאסם ריאן, לראש המועצה מר עלי ריאן, כי מכתב המינוי שניתן לתובע ביום 12/11/2001, אשר הגיע אליו באיחור של חודשיים, איננו חוקי מהסיבות הבאות: כתב המינוי לא נחתם על ידי גזבר המועצה בניגוד לסעיף 11 לצו המועצות המקומיות (שירות עובדים), תשכ"ב-1962, הקובע כי מינוי עובד רשות מקומית יהיה בכתב חתום בידי ראש הרשות המקומית וגזברה. סעיף 6 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977 מציין כי בקשה לאישור נחיצות מילוי משרה פנויה יש להגיש בטופס "א" שבתוספת וטופס כזה יש להביא בפני הגזבר על מנת שיאשר שקיים אישור תקציבי למשרה. אישור כזה לא הובא בפני הגזבר וממילא לא נחתם על ידו אישור כזה. על כן סבור הגזבר כי אין נחיצות משרה לתפקיד של מנהל כח אדם במועצה אשר תבטיח כיסוי תקציבי. תקציב המועצה לא מאפשר קליטת כח אדם נוסף, לרבות המשרה שתתפנה בעקיפין מהעברתו של התובע למנהל כח אדם. המועצה נדרשת לקיצוצים ולא לתופסת כח אדם. על כן ציין הגזבר במכתבו אל ראש המועצה כי תפקידו של התובע הינו חשב שכר ולא ניתן להעבירו לתפקיד שלא מתוקצב ולא מאושר כחוק והוא מבקש לבטל את המכתב שנשלח לתובע. גזבר המועצה, מר קאסם ריאן, פנה ביום 17/8/2004 במכתב אל מר ישראל שפיצר, ראש מינהל השירות במשרד הפנים בעניין תפקידו של התובע כמנהל כח אדם. במכתבו ציין מר ריאן כי מינויו של התובע הינו פסול וציין כי במשך כל התקופה לא הכיר בתפקידו החדש כמנהל כח אדם ולא חתם על המינוי, כמתחייב מהוראת החוק ומבחינתו התובע משמש כחשב שכר בלבד. הגזבר ביקש ממר שפיצר לבדוק את העניין לעומק הואיל ומדובר בניסיון לעקוף את התניית משרד הפנים לאי הוספת כח אדם עקב המינוי הזה. לאחר שמשרד הפנים בדק את העניין הודיע מר יואל ינון, ממונה פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, ביום 12/1/2005 לראש המועצה, מר עלי ריאן, כי לאחר בדיקת הבקשה הוא מאשר לבטל את משרת מנהל כח אדם במועצה ונושא כח אדם יוחזר למזכיר המועצה ובהתאם לתאור תפקידו. ביום 23.5.2005 הודיע ראש המועצה, שהתמנה לאחר הבחירות, מר חסן בוקעי, לתובע על ביטול משרת מנהל כח אדם בנתבעת ועל סיום עבודתו של התובע בתפקיד זה, לאלתר, עקב כך שמשרד הפנים הורה על ביטול מינויו של התובע כמנהל כח האדם. התובע פנה למר יואל ינון, ממונה פיקוח ובקרת שכר במשרד הפנים ושטח בפניו את השגותיו לעניין ביטול מינויו כמנהל כח האדם. זמן קצר לאחר מכן, ובטרם היה סיפק בידי משרד הפנים להשיב על פנייתו, הגיש התובע תביעתו זו לבית הדין ועתר למתן צו קבוע המורה למועצה להציב את התובע בתפקיד הולם במקום משרתו שבוטלה. בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית הגיש התובע בקשה למתן צו ארעי וצו מניעה זמני המורה למועצה להשיבו לתפקידו כמנהל כח אדם ולחילופין להעביר את עניינו לדיון בפני ועדה פריטטית. במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: עניינו של התובע יבוא לבחינתו של מר ישראל שפיצר - מנהל אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, האחראי על הרשויות המקומיות. היה ומר שפיצר ימצא כי יש לבטל את משרת מנהל כח אדם בנתבעת או כי יש לבטל את מינויו של התובע כמנהל כח אדם, ייערך לתובע שימוע בפני ראש המועצה והוא יתן החלטה בעניינו. מר שפיצר קבע בחוות דעתו מיום 24/7/2005 כי התובע מונה למנהל כח אדם שלא בדרך של מכרז ובניגוד להוראות סעיף 7(2) לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) התשל"ז - 1977, הקובע כי העברת עובד קבוע ממשרה למשרה, שלא בדרך מכרז, מותרת בכפיפות לכך שדירוגו של העובד המועבר זהה לדירוג שנקבע בתקן למשרה הפניה. משום כך קבע מר שפיצר כי מינויו של התובע היה בניגוד לדין. לפיכך הורה מר שפיצר על השבתו של התובע לתפקידו כחשב שכר ועל ביטול אישור נחיצות המשרה למשרת מנהל כח אדם בנתבעת. עוד קבע מר שפיצר כי העדר חתימתו של הגזבר על הבקשה לאישור נחיצות המשרה, מאיינת את תוקפו של אישור נחיצות המשרה (ר' את חוות דעתו של מר שפיצר בתיק בש"א 2104/05). לאור חוות דעתו של מר שפיצר בדבר ביטול משרת מנהל כ"א במועצה, ובהתאם להסכמת הצדדים, נערך לתובע שימוע בעניין ביטול משרתו כמנהל כח אדם ביום 7.8.2005. ראש המועצה החליט ביום 8.8.2005 כי תפקיד מנהל כח אדם יבוטל בנתבעת, והתובע ימשיך בתפקידו כחשב שכר. עוד החליט ראש המועצה כי אין כל הצדקה לבחינת בקשתו של התובע לקבלת תפקיד נוסף בנתבעת. לאור החלטתו זו של ראש המועצה הודיע התובע על רצונו להמשיך ולנהל את התביעה העיקרית כנגד הנתבעת כאשר הסעד המבוקש הינו להורות לנתבעת למצוא לתובע תפקיד חילופי ההולם את מעמדו וכישוריו, בגין ביטול מינויו כמנהל כח אדם. לאחר ביטול משרת מנהל כח אדם במועצה, המשיך התובע לעבוד במועצה כחשב שכר באותה דרגה ובאותם תנאי שכר שהיו לו ערב ביטול משרתו כמנהל כח אדם. יצויין כי בתחילה הגיש התובע את תביעתו והבקשה לסעדים זמניים גם כנגד מדינת ישראל - משרד הפנים אך לאור עמדתו של מר שפיצר ביקש התובע למחוק את משרד הפנים מהליך זה. דיון והכרעה נדון תחילה בשאלה האם לאחר ביטול משרת מנהל כח האדם בנתבעת, על פי הוראת משרד הפנים, היה על הנתבעת להציב את התובע בתפקיד חילופי, במקום תפקידו כמנהל כח אדם ובנוסף לתפקידו כחשב שכר. בהמשך נבחן את זכאותו של התובע לתשלום הוצאות רכב. הצבתו של התובע בתפקיד חילופי לפי הסכמת הצדדים, כאמור, עניינו של התובע נבחן על ידי מר ישראל שפיצר, מנהל אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים. חוות דעתו של מר שפיצר מיום 24/7/2005 מקובלת עלינו ומחייבת את הצדדים וכך קבע מר שפיצר: "מר מוניר ריאן מונה לתפקיד מנהל כ"א, שלא בדרך של מכרז, ובניגוד להוראות סעיף 7(2) לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה התשל"ז-1977) הקובע את הדרך שבה ניתן להעביר עובד מתפקיד לתפקיד שלא בדרך של מכרז. הסעיף מאפשר העברה מתפקיד לתפקיד רק במקרה שבו דירוגו של העובד המועבר זהה לדירוג שנקבע בתקן למשרה הפנויה ושמתח הדרגות של העובד המועבר זהה למתח הדרגות למשרה הפנויה ודרגת העובד המועבר היא בשיא של הדרגה במשרה הפנויה. מתח הדרגות של משרת חשב שכר לפי מסלול הקידום וההסכמים הקיבוציים היא 8-6 בדירוג האחיד, בעוד שדרגת מנהל כ"א היא 10-8 מינהלי. כך שלא התמלא שום תנאי מתנאי סעיף 7 לצו הנוהל הנ"ל בעת מינויו של מר ריאן לתפקיד, ולפיכך מינויו בניגוד לדין......... ...... אציין כי אנו רואים בחתימת הגזבר על הטופס לבקשת אישור נחיצות משרה או על כתב המינוי, חתימה מחייבת שהעדרה מאיין את תוקפו של המסמך וכי לא די בחתימת החשב המלווה על המסמך אלא במצבים המיוחדים הקבועים בחוק (עפ"י ס' 142 ג' (ב) לפק' העיריות) שאינו חל בענייננו." הנה כי כן, העסקת התובע בתפקיד מנהל כח אדם לא היתה מוצדקת מלכתחילה: התובע מונה לתפקיד שלא בדרך של מכרז, התובע לא עמד בתנאי סעיף 7(2) לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) התשל"ז-1977 בעת המינוי והעדר חתימתו של הגזבר על הבקשה לאישור נחיצות משרה ועל כתב המינוי מאיינות את תוקפו של אישור נחיצות המשרה, שניתן במקרה זה, ואת תוקפו של כתב המינוי שהוצא לתובע. בנסיבות אלה שוכנענו כי מינויו של התובע למשרת מנהל כח אדם בטל מעיקרו ואין הוא זכאי לסעדים כלשהם עקב הבטלות. יפים לענייננו דבריו של כב' הנשיא ברק בעניין אלברט זגורי: החוזה הפסול אינו מצמיח זכויות וחובות. ההצעה והקיבול אינן יוצרות נורמה משפטית. אין הן משכללות פעולה משפטית דו-צדדית. תוצאות אלה מתרחשות כלפי שני הצדדים (תהא ידיעתם על אי החוקיות אשר תהא) מכוח הדין. לא נדרשת כל פעולה של ביטול על-ידי צד לחוזה או על-ידי בית המשפט. כאשר בית המשפט מכריז על בטלותו של חוזה אסור, פעולתו זו היא בעלת אופי הצהרתי (דקלראטיבי). על-כן, אי-קיום של "התחייבות" הכלולה בחוזה הפסול אינה מהווה "הפרה" אשר חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה) מעניק סעדים בגינה. מכאן גם שלא עומדת לצד הנפגע הזכות לאכיפה, לביטול או לפיצויים (ראה ע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני , מא (2) 253)". ר' בג"צ 6231/92 אלברט זגורי נ' בה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749, סעיף 30 לפסק הדין; (להלן - עניין אלברט זגורי). חרף האמור לעיל מבקש התובע מבית הדין להפעיל את סמכותו על פי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ולהורות על מינויו של התובע לתפקיד אחר במועצה, תפקיד אשר לא יפחת ממעמדו כמנהל כח האדם בנתבעת והתואם את מתח הדרגות בו נמצא התובע. לטענת התובע, הוא לא היה מודע לקיומה של מניעה כלשהי למינויו וכי הפער במתח הדרגות בו שהה התובע לבין מתח הדרגות הנדרש לתפקיד מנהל כח אדם אינו מצדיק לפטור את הנתבעת מחובותיה על פי חוזה העבודה ואינו מצדיק את החלטת הנתבעת לדחות את בקשתו של התובע למציאת תפקיד חילופי. התובע טוען כי יש מקום להפריד בין חלקי חוזה העבודה, כך שהחלק שאינו נגוע בפגם - התחייבות הנתבעת להעסיקו בתפקיד ההולם את מעמדו יקויים. סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מניח בידי בית המשפט שיקול דעת באשר לסעד במקרה של חוזה אסור וכך הוא קובע: "… אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו". לעניין זה כבר נקבע כי : "השאלה, אם ראוי לבית המשפט לעשות שימוש בשיקול הדעת הנתון לו לפי סעיף 31 סיפא לחוק החוזים (חלק כללי) 'לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו', מוכרעת כרגיל על יסוד בחינתם של שני שיקולים מצטברים: הצורך למנוע כריתת חוזים פסולים ולהרתיע את הציבור מפני כריתתם, מחד; והצורך לעשות צדק בין הצדדים המתדיינים, מאידך" ר' ע"א 395/87 שלוש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מו(5) 529 הנ"ל, בעמ' 539. עוד נקבע בעניין זה כי: "... מן הראוי, כי רק בנסיבות יוצאות-מן-הכלל ישתמש בית המשפט בשיקול דעת זה ויחיה חוזה אשר לגביו קבע המחוקק מפורשות כי הוא 'בטל'" ר' א' בנדור, "חוזי המדינה וחוק התקציב" משפטים יט (תשמ"ט-תש"ן) 185, 195, 196. בנסיבות המקרה שלפנינו סוברים אנו כי אין מקום להפעיל את סמכות בית המשפט על פי סעיף 31, ולהורות על קיום החוזה, ולו באופן חלקי, שכן לטעמנו לא מתקיימות נסיבות יוצאות מן הכלל המצדיקות הפעלת החריג, ובכלל סוברים אנו כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי בקיום מינהל תקין על פני האינטרס של הפרט שהועסק באופן בלתי חוקי, אף אם פעל בתום לב. כאן המקום לחזור ולהדגיש את חשיבותו של האינטרס הציבורי לפיו מינויים בשירות הציבורי ייערכו תוך הקפדה על הוראות החוק וכללי המינהל הציבורי התקין. "... והאינטרס הציבורי הכללי במדינתנו כי מינויים בשירות הציבורי ייערכו תוך הקפדה על איזון תקציבי ועל הוראות משרד הפנים, הוא אינטרס מרכזי" ר' ע"ע 266/99 מועצה מקומית ירכא - תקתוק, פד"ע לז 105 "רמתו של השירות הציבורי מחייבת הקפדה מירבית על תקינותם של הליכי המינוי כדי להבטיח שלתפקידים ציבוריים יבחרו האנשים המתאימים ביותר מבחינת כושרם המקצועי ומבחינת יושרם האישי... הרשות השלטונית פועלת כנאמן הציבור במינוי ממלאי תפקידים בשירות הציבורי ולכן בהפעילה את סמכות המינוי עליה לפעול בהגינות, ביושר, בתום לב ובסבירות.... הנזק לאינטרס הציבורי הכרוך במינוי לתפקיד ציבורי הנעשה באורח בלתי ענייני הינו רב ביותר. הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות. הוא עלול לפגוע בדמותו של השירות הציבורי ובאימון הציבור בו". ר' בג"צ 8815/05 עו"ד אברהם לנדשטיין ואח' נ' עו"ד מאיר שפיגלר ואח', ניתן ביום 26.12.05. וכן: "......בכל מקרה, מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי, לפיה משהעובד מונה לתפקידו ללא מכרז פנימי או פומבי וללא שניתן אישור נחיצות משרה, אין מקום להנציח מינוי זה, שנעשה שלא כדין, ויש לאייש את המשרה של מנהל מחלקת שירותי הרווחה כדין, בדרך של מכרז. לאמור לעיל נוסיף כי רשויות מקומיות רבות, לרבות המועצה המקומית מג'דל שמס, מצויות במשבר כלכלי שנובע מגורמים רבים, וביניהם - קבלת עובדים בחריגה מהתקן ובניגוד לכללים הקבועים בדין וחריגות שכר. המדיניות הראויה היא לעודד ואף לחייב רשויות מקומיות לתקן את הליקויים שנפלו בהליכי קבלת עובדים ואיוש משרות בעבר. בהעדר נסיבות חריגות אין למנוע מרשות מקומית לתקן פעולות שלא כדין שנעשו בעבר ולפעול על פי הוראות הדין המחייבות אותה". ר' ע"ע 179/07 כחלוני מג'די - מועצה מקומית מג'דל שמס, ניתן ביום 19/03/07. ועוד, "עריכת כתב מינוי בניגוד לעקרונות המותווים בחוק והתקשי"ר היא בגדר תופעה בלתי רצויה שאין לתת לה גושפנקה ולו בדיעבד, וניתן למנוע השנותה בעיקר על ידי כך שכל הנוגעים בדבר יהיו בכל מקרה מודעים לכך שכתב המינוי צפוי לביטול על אתר בעת שהפגם יתגלה. יש כמובן להצטער על כך שהעותר הועמד במצב הקשה אליו נקלע כתוצאה מן הטיפול הבלתי נאות בבקשתו להפוך לעובד קבוע בשירות המדינה. .... אולם, המצב אליו נקלע העותר אין בו כמובן כדי להצדיק הכשרתו של מינוי שנעשה שלא כדין". ר' בג"ץ 2016/92 ברוך אסקרוב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 11/11/1992. ברי כי יש להקפיד הקפדה יתרה שמינויים בשירות הציבורי יתבצעו בהתאם לדין ולפיכך אין מקום במקרה דנן שבית הדין יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 31 ובכך למעשה יכשיר את השרץ. לפיכך אין לקבל את תביעתו ולמצוא לו תפקיד חילופי על בסיס מינויו שנעשה שלא כדין מלכתחילה. אדם אשר העסקתו לידתה בחטא אינו יכול להיבנות ממנה. בנוסף, העובדה כי התובע הועסק באופן בלתי תקין ובלתי חוקי תקופה של כ- 4 שנים, אין בה כדי להקנות לו זכות לתפקיד כזה או אחר. הלכה פסוקה היא כי "כאשר מדובר במינוי שנעשה שלא כדין אין כל הצדקה להנות את התובע מזכות שהיא ביסודה פגומה ובטלה מדעיקרא" (ר' ע"ע (ארצי) 1381/01 זאב אורפז ואח' נ' עירית בת-ים ואח', ניתן ביום 26/12/2004; עס"ק (ארצי) 75/05 הסתדרות המעו"ף ואח' נ' עירית רחובות ואח', ניתן ביום 15/11/2005). נוסיף עוד כי לטעמנו לא ניתן במקרה דנן להפריד בין חלקי החוזה הפסול. הנתבעת התחייבה להעסיק את התובע כמנהל כח האדם בנתבעת. מהות החוזה בין התובע לנתבעת הוא מינויו של התובע למנהל כח האדם בנתבעת הא ותו לא! אין לראות במינויו זה של התובע, כהתחייבות להעסיק את התובע בתפקיד כזה או אחר, אלא אך ורק כהתחייבות מסוימת להעסיק את התובע כמנהל כח אדם. חיובה של הנתבעת להציב את התובע בתפקיד חילופי כמוה כיצירת חוזה חדש בין התובע לנתבעת, וכזאת לא ייעשה (ר' עניין אלברט זגורי לעיל). מעבר לצורך בהרתעה מפני העסקת עובדים שלא כדין בכלל ובשירות הציבורי בפרט, לא שוכנענו בתום ליבו של התובע. התובע הינו חשב שכר במקצועו, והוא אף העיד בפנינו כי עוד בטרם מונה למנהל כח אדם במועצה, עשה את העבודה השייכת למנהל כח האדם (ר' עמ' 10 לפרוטוקול שורות 24-25), ומכאן חזקה על התובע כי הוא היה מודע לחוקים ולנהלים בדבר מינוי עובדים במועצה המקומית וכי לא נעלמה מעיניו האפשרות כי נפלו פגמים במינויו העלולים להביא לבטלותו. בנוסף העיד בפנינו מטעמו של התובע, מר אבשלום לוי, החשב המלווה של הנתבעת באותה עת וציין כי מינוי התובע נבע מ"פוליטיקה מקומית": "ש. הרצון של מר עלי ריאן ראש המועצה למנות את התובע נובע ממה שאתה הגדרת "פוליטיקה מקומית"? ת. חד וחלק אני מקבל את מה שאתה אומר אבל זה לא היה תלוש מהמציאות כלומר לתובע היו הכישורים והיכולת לבצע את המוטל עליו בעניין זה. ש. במגעים עם משרד הפנים ומר שפיצר לצורך קבלת אישור נחיצות כ"א האם זה נכון שלא הודעתם להם שהכוונה היא למנות את התובע? ת. לא. אז את מי נמנה. התובע היה המועמד לעניין זה. לפי מיטב זכרוני זה מה שאמרנו למשרד הפנים לינון ולשפיצר. ש. ההעברה הייתה בלתי אפשרית משום שמתח הדרגות לא מאפשר את זה לפי סעיף 7 לצו נוהל קבלת עובדים? ת. אני חוזר לתשובתי הקודמת במועצה וגם במגזר כשרצו לגייס עובד או מספר עובדים אחרים גייסו אותם לא תמיד לפי התקשיר וכך גם היה בעניין התובע." (ר' עמ' 16 שורות 15-26 לפרוטוקול) יוטעם כי לאחר הודעת משרד הפנים על ביטול המשרה בנתבעת, פנה התובע למר יואל יינון, ממונה פיקוח ובקרת שכר במשרד הפנים, ובפגישה בין השניים שטח בפניו את טענותיו והשגותיו ביחס לביטול המשרה. גם לאחר קבלת חוות דעתו של מר שפיצר, לפיה יש לבטל את משרת מנהל כח האדם בנתבעת בכלל ואת מינוי של התובע בפרט, במסגרת ההליך הזמני בתיק זה, נערך לתובע שימוע בנתבעת, והתובע העלה בפני הנתבעת את בקשתו לקבלת תפקיד חילופי אצל הנתבעת (בקשה שנדחתה על ידי הנתבעת) וכך לא נפגעה זכותו של התובע לטעון וניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו, הן בפני משרד הפנים והן בפני הנתבעת. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוראות משרד הפנים לביטול המינוי מחייבות את הנתבעת, וכי ההחלטה לא להציב את התובע בתפקיד חילופי הינה בהתאם לפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת וצרכיה. עוד נזכיר כי ביטול משרת מנהל כח האדם במועצה לא הביאה לפיטוריו של התובע, אלא שהתובע המשיך לעבוד בנתבעת בתפקידו כחשב שכר, ללא שהייתה כל פגיעה בשכרו. ביטול מינויו של התובע לתפקיד מנהל כח אדם לא פגע במקצועו ועיסוקו כחשב שכר. סיכומם של דברים בסוגיה זו - תביעתו של התובע להצבתו בתפקיד חילופי - נדחית. החזר הוצאות רכב בתביעתו המתוקנת תבע התובע סך של 10,515 ₪ בגין תשלומי אחזקת רכב לתקופה מיום 1/2005 עד 8/2005. בעניין זה טוען התובע כי החל משנת 1994 קיבל אחזקת רכב ברמה א, ובינואר 2005, באופן חד צדדי הפחיתה הנתבעת את אחזקת הרכב לתובע, לרמה הנמוכה ביותר רמה 5, וכן הפסיקה לשלם לתובע החזר עלות ביטוח הרכב ואגרת הרישוי. התובע טוען כי פעולה זו של הנתבעת נעשתה בניגוד להסכם הפשרה אליו הגיעו הנתבעת ומספר עובדים נוספים (וביניהם התובע) בתיק 690/99 של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לפיו תשלם הנתבעת לעובדים אלו אחזקת רכב לפי דרגה א'. עוד טוען התובע כי ביום 18.6.2006 ניתן פסק בוררות לפיו על הנתבעת לשלם לעובדיה אחזקת רכב כחלק משכרם. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע איננו זכאי לתוספת אחזקת רכב ולתשלום הפרשי אחזקת רכב מהטעמים הבאים: אחזקת הרכב לעובדי המועצה בוטלה בהתאם לתכנית ההבראה לשנת 2005 שקיבלה את אישור משרד הפנים; החלטת הבוררות אליה הפנה התובע איננה רלוונטית שכן לאחריה היו עוד מספר דיונים בבית הדין ואף הליך בוררות, כאשר ההחלטה האחרונה בעניין זה התקבלה בנובמבר 2009; תוספת הרכב ניתנה שלא כדין ובוטלה; התובע לא הוכיח שימוש ברכב והתובע לא קיבל במועד הקובע 3.3.1999 אחזקת רכב. לאור זאת טוענת הנתבעת כי התובע איננו זכאי להחזר הפרשי תשלום בגין הוצאות רכב. התובע מסתמך על פסק בוררות מיום 18.6.06 שניתן על ידי עו"ד אהובה מטסרו, הממונה על יחסי עבודה בחיפה והצפון (מוצג ת/2). בפסק בוררות נקבע כדלקמן: "בכפוף לכל האמור לעיל הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: ........ המועצה המקומית תשלם לעובדים שהיו זכאים עפ"י פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה שמספרו 690/99 שניתן בחיפה (אלא וככל שיבוטל ו/או ישונה) להחזקת הרכב במועד הקובע כהגדרתו בהסכם הקיבוצי שמיום 3.3.99 (להלן - ההסכם הקיבוצי) את תוספת החזקת הרכב על כל רכיביה השונים בשים לב לתקרת השכר הגבוה כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. למען הסר ספק החזקות הרכב ישולמו לעובדים הנ"ל החל מ - 1.1.06 ובעבור ביטוח הרכב ורישוי הרכב של העובדים הנ"ל המועצה תשלם החל מ - 21.5.06 ואילך." (ההדגשה שלנו - מ.א.ח.) התובע כאמור תבע בתביעתו תשלום עבור אחזקת רכב רק בגין התקופה מ- 1/2005 עד 8/2005, דא עקא שבהתאם לפסק הבוררות יש לשלם אחזקת רכב רק החל מ- 1/1/2006 וביטוח ורישוי הרכב יש לשלם רק מ- 21/5/2006; בנוסף יוטעם כי התובע אינו עובד במועצה החל מיום 19/3/2006 (ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 5-4). משכך אין התובע זכאי לתשלום אחזקת רכב בגין התקופה 1/2005 עד 8/2005 ותביעתו זו נדחית. סוף - דבר משאלה הם פני הדברים אנו דוחים את תביעת התובע על כל רכיביה. בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של התובע - אין אנו עושים צו להוצאות. הדיון התנהל במותב חסר, משנציג ציבור הוזמן ולא התייצב. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. שינוי היקף משרהעובדי מדינה