עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בתובענה שהגישה בת (להלן- "התובעת") כנגד אביה (להלן- "הנתבע"), בה היא מבקשת הצהרה שזכויות בנכס מקרקעין שקיבלה במתנה מאת הנתבע הן שלה, למרות רישומן על שם הנתבע. הרקע 1.הסכסוך בין הצדדים הוא ממושך, טעון ומורכב. התובענה הנוכחית הוגשה ב 9.5.06. תביעה קודמת שהגיש האב (הנתבע כאן) נגד בתו נמחקה (תמ"ש 47215/02). הצדדים טענו כי התגלו להם מסמכים חדשים וביקשו לתקן כתבי טענותיהם, ובסופו של דבר מחקו את התובענה הקודמת, תמ"ש 47215/02 והגישו כאמור את התובענה הנוכחית. 2.למעשה, כך נטען בסיכומי התובעת, התובענה שבפני הוגשה כ"סעד נגדי" לתובענה בתמ"ש 47215/02 שבמסגרתה ביקש הנתבע לבטל את עסקת המתנה, אך תביעה זו נמחקה. עוד יובהר, כי ככל הנראה הוגשו הליכים בקשר לסכסוך זה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז ואף נשמעו בפני כבוד השופטת קיציס, ואחרי מחיקת התובענה הוגשו ההליכים בבית משפט זה. 3.יצויין כי תלויה ועומדת בפני גם תביעה נוספת של הנתבע כנגד התובעת כאן, אותה ביקש בא-כוחו של הנתבע "להקפיא" עקב מצבו הרפואי הקשה של האב. בשלב זה, ובהעדר חתימת האב על תצהיר הבקשה - לא נעניתי לבקשה להקפאת ההליכים, והתיק קבוע להוכחות. 4.לדיונים שהתקיימו בפני בתיק הנוכחי לא הופיע הנתבע ואף לא נתן תצהיר עדות ראשית. 5.אוסיף עוד בשולי דברים אלה, שככל הנראה הקרע במשפחה, ואף בין האב לבתו חריף מאד, גם נסיון הגישור שניסו הצדדים לא צלח וכל נסיונות הפשרה העלו חרס. 6.לאחר שהתובעת נחקרה על תצהיר עדותה, סיכמו הצדדים טענותיהם, ועתה ניתן פסק דיני. אוסיף ואומר כי חרף העובדה שלכאורה יכולה הייתי לתת פסק דין, בהעדר התייצבות הנתבע ובהעדר עדותו, בחרתי לנתח את עובדות המקרה והכללים הנוגעים לסוגיות שמעלה התיק, והכל כמפורט בפסק הדין. 7.אסקור להלן את טענות הצדדים אשר באמצעותן יתגולל סיפור המעשה. תמצית טענות הצדדים 8.לטענת התובעת, בשנת 1986, התקשר הנתבע אל התובעת ממקום מושבו אז בארה"ב, וסיפר לה שהוא רוצה להשקיע בישראל וביקש ממנה כי תמצא לו השקעה כדאית בנדל"ן בישראל. 9.התובעת ערכה ברורים עם קבלן איתו עבדה ומצאה כי יש 28 מגרשים המיועדים לבניית קוטג'ים במקום שעמד בעבר ה..... התובעת סיפרה על כך לנתבע וסוכם כי הנתבע יקנה 16 מגרשים תמורת 40,000 דולר למגרש. הנתבע רכש איפוא את המגרשים הידועים כחלקות ..., ... ו- ... בגוש ... (להלן: "הנכס"). 10.התובעת הוסיפה כי בעת החתימה על חוזה הרכישה ביקשה לרכוש מגרש ל-2 יחידות (או חלקות) (להלן: "המגרש"), אולם הנתבע אמר לה כי רק בזכותה קנה את הנכס ולכן יתן לה את המגרש במתנה. באותה עת טרם נרשמה הפרצלציה בנכס ולנתבע היתה רק זכות חוזית בנכס, מכוח זכותו החוזית נרשמה לטובתו הערת אזהרה. עוד טענה התובעת, כי הנתבע נתן לבצע את ההליך של העברה במתנה על מנת שלתובעת יעברו כל זכויותיו במגרש הידוע כמגרש .... או תת חלקה ... בחלקה ... בגוש ...., המיועד לבניית 2 קוטג'ים (להלן ולעיל - "המגרש"), שהוא חלק מתוך הנכס שרכש הנתבע. 11.התובעת טענה כי ביום 1.9.86 חתם הנתבע על תצהיר נותן מתנה, והתובעת חתמה על תצהיר מקבל מתנה. העסקה דווחה למס שבח ושולם מס רכישה ואף מס רכוש. כל הפעולות הללו בוצעו "ביזמת הנתבע, מרצונו הטוב והחופשי וללא כל התנאה". 12.ביום 31.7.87 חתם הנתבע על יפוי כח המאפשר לתובעת לטפל עבורו בבניה על הנכס ובמכירת מגרשים, ובמקביל חתם גם על יפוי כח על מנת שהנתבעת תוכל לפעול בשמו בחשבונו בבנק דיסקונט. 13.התובעת טענה כי היא זו שטיפלה בכל הליכי הבניה ובפיקוח על בניית הקוטג'ים. התובעת היא זו שחתמה בשם הנתבע על הסכמי המכר עם הקונים, וכל התמורה בגין מכירת הקוטג'ים התקבלה על ידי התובעת. 14.בספטמבר 2005 החלה אמה של התובעת בהליכים משפטיים כנגד אביה - הנתבע, ובין היתר אמה הטילה עיקול על המגרש מתוך הנכס שניתן לתובעת במתנה. כאשר שאלה התובעת את אמה מדוע עשתה זאת, ענתה לה כי בברור שערכה בלשכת רישום המקרקעין הסתבר לה שהמגרש רשום עדיין על שם הנתבע ולא על שמה של התובעת. לפיכך פנתה התובעת לטיפול משפטי ונרשמה על המגרש הערת אזהרה לטובתה. 15.לטענתה של התובעת כאשר התברר לנתבע שהתובעת רשמה הערת אזהרה לטובתה על המגרש, הוא הגיש המרצת פתיחה ובה ביקש פסק דין הצהרתי הקובע שהמתנה שניתנה לתובעת מבוטלת וכי תמחק הערת האזהרה (תובענה זו נמחקה, כאמור לעיל). 16. התובעת טוענת איפוא כי בעת הענקת המתנה והחתימה על תצהיר המתנה, היתה לנתבע רק זכות אובליגטורית במגרש, ולפיכך נתינת המתנה, או הקניית הזכויות במגרש, זו הקניה שלמה ומוגמרת, ולעובדת אי רישום הזכויות במגרש על שם התובעת אין כל משמעות. התובעת הוסיפה וטענה שהנתבע ניצל את קשריו עם עורכי הדין ומנע את העברת רישום הזכויות "בדרך זדונית וחסרת תום לב, מאחורי גבה של התובעת אשר לא ידעה עד ספטמבר 2005 שהנכס לא עבר על שמה בכלל". 17.עוד הוסיפה וטענה התובעת, כי היא הסתמכה על כך שיש לה נכס נדל"ן - הוא המגרש, וכל פעולותיה הכלכליות כולל רכישת הבית בו היא מתגוררת היום היו בהתאם לכך. 18.מנגד כפר הנתבע בטענות התובעת וטען כי התביעה כולה היא "חסרת שחר". לטענתו של הנתבע עוד בתחילת שנות התשעים סוכם מפורשות בין התובעת לנתבע שהמתנה בטלה ומבוטלת, והצדדים נהגו כך משך השנים הרבות שחלפו. המגרש נשוא התביעה נרשם, כשהושלמה הפרצלציה, על שמו של הנתבע והכל בידיעתה הברורה של התובעת, אשר ידעה כי אין לה כל זכות במגרש, וכי ההתחייבות לתת מתנה בוטלה בהסכמה. 19.הנתבע טען בנוסף כי במהלך השנים חתמה התובעת על מסמכים שונים מהם ניתן ללמוד כי היא מאשרת שהזכויות במגרש הן של הנתבע, ובהם כתב ההסכמה, יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את הנתבע, וכן ישנם מכתבים שונים מעורכי דין התומכים בעמדת הנתבע. 20.בנוסף טען הנתבע כי גם את ההתחייבות לתת מתנה ו/או המתנה שרירה וקיימת, "הרי שאין חולקים שכיום, ובמשך השנים, המגרש רשום בלשכת רשם המקרקעין על שם הנתבע", ובנוסף בידי הנתבע יפוי כח בלתי חוזר עליו חתמה התובעת המסמיך את הנתבע לעשות כל פעולה בקשר לנכס הנ"ל. 21.עוד הוסיף וטען הנתבע כי הזכויות במגרש נרשמו על שם הנתבע בלשכת רישום המקרקעין, עוד לפני שנים רבות. עצם העובדה שמשך כל השנים התובעת לא ביקשה לממש זכות כלשהי שלה כלפי צד ג' ו/או כלפי הנתבע "מלמדת היא כאלף עדים שכל זכות כזו, ככל שהיתה לה, בטלה ועברה מן העולם". 22.הנתבע הוסיף וטען כי תובענת התובעת נולדה רק בעקבות קנוניה שרקמה התובעת עם אמה כנגד הנתבע, והולידה את התביעה. לחילופין טען הנתבע כי התובעת התנהגה כלפיו בהתנהגות מחפירה, ולכן ביטל את המתנה. 23.הנתבע הכחיש את מידת מעורבותה של התובעת בהליכים השונים של הבניה ואף טען כי התרשלה בפיקוח על הבניה ושימשה למעשה רק כ"חותמת גומי", וגרמה לסכסוך בינו ובין הקבלן. אמנם התובעת חתמה על הסכמי המכר לגבי 12 קוטג'ים, אך היא מעלה בכספי הנתבע, על ידי יצירת הוצאות מלאכותיות, והוא הבליג כדי לשמור על יחסים תקינים אתה. 24.עתה, משסקרתי את סיפור המעשה באמצעות טענות הצדדים, לא נותר לי אלא לבדוק את התשתית הראייתית שהונחה לפני ולבדוק אם עולה היא בקנה אחד עם טענות הצדדים. דיון סיווג ההענקות הנתבע לתובעת: מתנה או התחייבות לתת מתנה או המחאת זכויות? 25.הצדדים אינם חלוקים ביניהם בסיכומיהם בהתייחס לעובדה כי הנתבע נתן מתנה לתובעת, אלא שגרסת הנתבע היא שיש לראות הענקה זו כהתחייבות לתת מתנה, בעוד גרסת התובעת היא כי המדובר במתנה מוגמרת. עוד קודם שאכנס לסוגיה אם המתנה או ההתחייבות למתנה בוטלה אם לאו, מן הראוי שאסווג הענקה זו, האם מדובר במתנה או בהתחייבות למתנה בלבד. 26.אין מחלוקת כי ההענקה ניתנה בשנת 1986. בעת בה ניתנה המתנה, הזכויות במקרקעין היו בלתי רשומות, ולפיכך מדובר היה איפוא במתנה של זכויות אובליגטוריות. כידוע, קובעות הוראות סעיף 6 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, כדלקמן: "בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו... והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". מאחר שזכויות אובליגטוריות אינן זכויות במקרקעין אשר חוק המקרקעין דן בהן, אין חלות הוראות סעיפים 6 ו- 7 לחוק המקרקעין, ואין צורך ברישום לשם השלמת מתנה של זכויות אובליגטוריות. ראה בענין זה: ע"א 274/79 חורי נ' כנען, פ"ד לח(3) 337; ע"א 91/77 בוקסר נ' עמידר, פ"ד לב (1) 73; ע"א 1284/92 רותם נ' רותם, פ"ד מט(5) 257, מפי כב' השופטת שטרסברג כהן. עוד אביא להלן דברים היפים לענייננו מפסק הדין בענין ע"א 595/89 דוד צוריאנו נ' רינה בריל, פ"ד מו(4) 710, מפי כב' הנשיא ברק: "... כאשר נושא המתנה הינו זכותו האובליגטורית של האב בדירה. מתנה זו השתכללה עם מסירת המכתב לבת (ראה סעיף 6 לחוק המתנה), ואין צורך ברישום במרשם המקרקעין. אכן, רישום במרשם נחוץ כדי לשכלל הקניה של בעלות או זכות אחרת במקרקעין. כאשר נושא המתנה אינו בעלות או זכות אחרת במקרקעין, אלא התחייבות לעשות עיסקה, משתכללת המתנה גם בלא צורך ברישום במרשם (סעיף 6 לחוק המתנה)". 27.המסקנה: הלכה למעשה הזכויות שהוענקו לתובעת על ידי הנתבע בשנת 1986 היו זכויות אובליגטוריות, היינו, זכויות בלתי רשומות, ובתור שכאלה הקנייתן נגמרה עם העברתן לידי התובעת, ולכאורה המתנה הושלמה. 28.שאלה נוספת ונפרדת היא האם המדובר בהתחייבות למתנה כגירסת הנתבע בסיכומים או במתנה של זכות אובליגטורית כגירסת התובעת. 29.הנתבע מבסס טיעונו זה בסעיף 14 לסיכומיו על כך שהזכויות במגרש היו אמורות להרשם ע"ש הנתבע, ולאחר רישום זה הן אמורות היו לעבור אל התובעת. הנתבע תומך יתדותיו לעניין זה בעדותו של עו"ד יעקב זליגמן שייצג בשעתו הן את התובעת והן את הנתבע, ואולם לאחר שנדרשתי לעדותו של עו"ד זליגמן אין בידי לקבל טיעון זה של הנתבע, העובדה שהעברת הזכויות צריכה להתבצע בזמן עתידי נתון כלשהו אינה משנה את "מצב הצבירה" של המתנה ממתנה אובליגטורית להתחייבות לתת מתנה, ולפיכך אני דוחה טענתו זו של הנתבע. הוא הדין באשר להמחאת זכויות. גם לטענה זו לא היה מקום, ואני דוחה אותה. 30.אוסיף עוד בשולי דברים אלה, כי הטענות הן של המחאת זכויות והן של התחייבות לתת מתנה, חורגות מכתבי הטענות ומהוות שינוי חזית אסור, וגם בכך יש טעם לדחיית הטענות. ראה בעניין זה ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד נ"ח (2)145 31.המסקנה העולה איפוא מן המקובץ, המדובר הוא המתנה של זכות אובליגטורית. האם בוטלה המתנה? 32.כזכור טען הנתבע כי המתנה שנתן לתובעת בוטלה, וכי התובעת חתמה ב 30.5.94 על מסמכים המעידים על ביטול המתנה. אבחן איפוא את הטענה. אוסיף ואומר כי הנתבע נתן בעניין ביטול המתנה כמה גירסאות, ואבחן איפוא את כל הגירסאות וכן את השאלה באיזו מידה תומכת התשתית הראייתית אשר הונחה בפני בגירסאות אלה. 33.ב"כ הנתבע הציג שורה של מסמכים בימ"ש/2 בימ"ש/3 בימ"ש/4 ובימ"ש/5 ואשר הם מוכיחים את טענתו שהמתנה בוטלה. להלן אסקור את המסמכים: 33.1 מסמך בימ"ש/1 הוא מכתב שיצא ממשרד עוה"ד דן בראל שטיפל ברישום המגרשים. המכתב מופנה לעו"ד שמעון צבר שהוא קרוב משפחתו של הנתבע (ראה עדותו של עו"ד יעקב זליגמן בעמוד 13 לפרוטוקול ישיבת 13.9.10). במכתב נכתב: "... לבקשתכם מצ"ב נוסח של יפוי כח", ובפתיח נכתב: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית ולמכתבכם מיום 4.12.91 אנו מאשרים כי נטפל עתה בהעברת המגרשים שנרכשו ע"י מר א.ש. על שמו בלבד". 33.2 במסמך בימ"ש/2 נכתב בכותרת "כתב אישור והסכמה" ובו התחייבה התובעת בתאריך 30.5.94 כי הנתבע: "זכאי לפעול במקרקעין בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי, וכי כל ההוצאות הרווחים והתוצאות הכספיות האחרות בקשר למקרקעין יחולו ו/או יהיו, לפי העניין" שלו בלבד". 33.3 מסמך בימ"ש/3 הוא יפוי כח בלתי חוזר שנתנה התובעת ביום 30.5.94 לאביה, הנתבע, למכור להעביר ולעשות כל דיספוזיציה בנכס. 33.4 מסמך בימ"ש/4 הוא יפוי כח כללי מאת הנתבעת לנתבע. 33.5 מסמך בימ"ש/5 הוא תצהיר התובעת (לא חתום) של העברת הזכויות לכאורה בנכס מאת התובעת לנתבע. 34.אומר כבר מייד, כי איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, ומסקנתי היא כי המסמכים אינם תומכים בגירסתו של הנתבע וזאת מכמה טעמים: 34.1 הנתבע עצמו לא הגיש את המסמכים הללו, חלקם צורף לכתב ההגנה, אך כאמור הנתבע לא התייצב לדיון, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא נחקר אודותיו, משקלם של המסמכים איפוא אינו יכול להיות רב. 34.2 אני מקבלת את הנטען בסיכומי התובעת בעניין זה: עצם החתמתה של התובעת על המסמך מוכיח שהיא נחשבה גם בעיני הנתבע לבעלים של המגרש והדבר סותר גירסה אחרת של הנתבע כי בשנת 1991 ביטל את המתנה שהעניק לתובעת. 34.3 מן המסמכים לא עולה כלל ביטול המתנה ולא עולה הסכמה של התובעת לביטול המתנה. בכלל כל נושא המתנה אינו מוזכר. 34.4 התובעת לא העידה שהיא חתמה על מסמך ביטול מתנה ועל פי עדותה גם לא נאמר לה מעולם שהמתנה בוטלה. עדותה לא נסתרה, ואף היתה אמינה עלי. 34.5 גם עדותו של עוה"ד זליגמן (ע"ת 3) תומכת בטענה שאין מדובר בביטול מתנה (ראה עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול ישיבת 16.9.10). 35.עוד אוסיף ואומר, כי התקשיתי לתת אמון בגירסת הנתבע כי המתנה בוטלה וזאת בין היתר מן הטעם הפשוט, שלא הוצגה מטעם הנתבע גרסה אחידה, אלא כמה וכמה גירסאות הסותרות מניה וביה אלה את אלה. להלן אסקור הגירסאות השונות: 35.1 גירסה ראשונה - המתנה בוטלה בשנת 1991 הנתבע טען (ראה סעיף 2(ג) לכתב ההגנה המתוקן) כי המתנה בוטלה בשנת 1991, והציג כהוכחה את מכתבו של עו"ד צבר מיום 4.12.91. מכתב זה, לטענת התובעת, מעולם לא הגיע אליה, והוא לא הופנה כלל אליה, ויתרה מזאת, תוכנו של המכתב אינו עוסק בביטול המתנה, אלא יש בו כביכול הוראות עו"ד צבר לעניין רישום הזכויות ע"ש הנתבע. 35.2 גירסה שניה - המתנה בוטלה בשנת 1994 מוצג ת/9 שצורף לתצהיר התובעת הוא פרוטוקול דיון שהתקיים בין הצדדים ביום 8.11.05 בבימ"ש ברשל"צ, בפני כב' השופטת חנה קיציס , ושם ב"כ הנתבע ענה לשאלת בית המשפט כי מועד הביטול של מתנה הוא במכתב מיום 8.11.05, באמרו "ניתן לראות את זה במועד הגשת התובענה, לפני כן לא הייתה הודעה אך לעו"ד שטיפל כפי שציינתי"היינו, יש בכך הודעה שהלכה למעשה עד לשנת 2005 לא טען הנתבע לביטול המתנה. להלן אצטט מתוך פרוטוקול זה: "... לשאלת בית המשפט אני משיב כי אפשר לראות 2 מועדים על ההודעה של מרשי לביטול המתנה, ישנו מכתב בשנת ה - 90 שהודיע עו"ד צבר לעו"ד בראל להימנע מכל המשך טיפול בנושא, לשאלת בית המשפט מתי המבקש הודיע למשיבה על ביטול עסקת המתנה אני משיב כי ניתן לראות את זה במועד הגשת התובענה, לפני כן לא הייתה הודעה, אך מעו"ד שטיפל כפי שציינתי..." 35.3 גירסה שלישית - בית המרקחת בתמורה לביטול המתנה בסעיף 19 לכתב ההגנה המתוקן, טען הנתבע כי נתן לתובעת בית מרקחת כמתנה חלופית לנכס נשוא התובענה. טענה זו כמובן עומדת בסתירה מוחלטת לטענות ביטול המתנה בשנת 91 או 94, ויש בעצם בעלתה של הטענה סתירה מיני וביה, ב"כ הנתבע ביקש למחוק הטענה כאשר הובהר שבתובענה תמ"ש 1973-02-10 טען הנתבע כי הכספים לרכישת בית המרקחת ניתנו לתובעת כהלוואה שלא הוחזרה, כך או אחרת - כאמור גירסה שונה מקודמותיה. 35.4 גירסה רביעית - ביטול המתנה כהסכמה לכאורה של התובעת על סמך מסמכים שהתגלו לאחר הגשת התביעה. המסמכים אשר לכאורה התגלו לאחר הגשתה של התובענה הם המסמכים שמניתי בסעיף 30 לעיל לפסק דיני, וגם במסמכים אלה אין משום תמיכה בגירסתו של הנתבע כפי שעוד אנתח בהמשך. 36.הנה הראיתי כי הנתבע סיפק ארבע גרסאות שונות באשר לביטול המתנה. ברור מאליו, כי נתבע בהליך אזרחי אינו יכול לספק גירסאות עובדתיות סותרות. הדבר סותר את הוראות הדין, וראה בעניין זה הוראות תקנה 72 לתקסד"א התשמ"ד 1984. כן ראה פסק דיני, תמ"ש (ת"א) 87606/99 ל.ח. נ' ל.מ. (5.4.09) (פורסם במאגר "נבו") והאסמכתאות שם. 37.המסקנה העולה מן המקובץ איפוא, היא פשוטה. איני יכולה ליתן אמון בגירסת הנתבע ואין בידי לקבל טענתו כי המתנה בוטלה על ידו. 38.הנתבע משליך יהבו על טיעון נוסף ולפיו טענה התובעת שהיא כביכול "הוחתמה" ברמיה על מסמכי החזרת המתנה, וכיון שכך ונוכח ההלכה המשפטית שאינה מקבלת את טענת האפסות, הוא מציע לא לקבל את טיעוני התובעת. 39.אומר כבר כאן כי חזרתי ובדקתי את כתב התביעה המתוקן ולא מצאתי בו טענה של "החתמת" התובעת על מסמכי החזרת המתנה. גם בסיכומי התובעת אין טענה כזו. המקרה היחידי, שלכאורה יכול היה הנתבע, בדוחק, להישען על טענה כזו הוא טענת התובעת בסיכומיה כי עצם העובדה שהוחתמה בשנת 1994 על המסמך נ/3 (כגרסת הנתבע), היא הנותנת שגם לדעת הנתבע המתנה של המגרש הושלמה. 40.גם בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט תומכת במסקנה שהמתנה כלל לא בוטלה, ולהלן אבחן את העדויות: 40.1 עדותו של עו"ד זליגמן אשר טיפל ברישומים תומכת, להבנתי, בעמדת התובעת. עו"ד אורי זליגמן העיד שהמסמך אשר בו תומך הנתבע יתדותיו באשר לביטול המתנה אינו מסמך של ביטול מתנה. בהמשך מסביר עו"ד זליגמן את השתלשלות העניינים. עו"ד זליגמן ממשיך ומסביר בעמ' 17 לפרוטוקול שהמחאת הזכויות היתה של הרווח מן המגרשים, ובהמשך: "ת: בדיוק. אני מבקש להשלים... היו חמישה מגרשים. שלושה מתוכם הייתה כוונה להעביר אותם לילדים על מנת שייבנה עליהם במתכונת כזו או אחרת בית מגורים ויימכר בפטור ממס. תכנון מס לגיטימי שעושים אותו כדבר שבשגרה. המגרש נשוא המחלוקת ...כמדומני, (באותם זמנים, ההשתלשלות שבאה לאחר מכן אינה בידיעתנו) הכוונה הייתה ליתן אותו כמתנה "אמיתית" לע. על מנת שתבנה עליו בית מגורים לעצמה". אוסיף ואציין כי גם כאשר ב"כ הנתבע מתעקש כי המסמכים נ/3 עד נ/6 הם מסמכי ביטול מתנה, שולל זאת עו"ד זליגמן, ולהלן (עמ' 16 לפרוטוקול): "ש: אתה אמרת שהמסמך נ/3 לפי הבנתך זו המחאת הזכויות שהגברת ממחה את זכויותיה? ת: המסמך מדבר בעד עצמו. זה אינו ביטול מתנה. אנחנו יעצנו למר ש., המסמכים הללו היו אמורים להיחתם מרצונה הטוב של הגברת. זה לא הגיע לכך. ש: כשאתה אומר שזה לא הגיע לזה אתה מתכוון שזה לא הגיע לביטול המתנה, אבל להמחאת הזכויות ולהחזרה זה כן הגיע, נכון? ת: הפרשנות שלנו אינה טובה יותר משל אף אחד. המסמכים הללו למיטב הבנתנו אינם מהווים ביטול מתנה, זו המחאת זכות של התוצאה של המגרשים הללו". להלן אביא ציטטה מדבריו בעמ' 14 לפרוטוקול: "לשאלת בית המשפט: ש: האם החותמת הזו היא חותמת של משרדך? ת : כן. ש: האם עליי להבין כי המסמך היה חלק ואתם הוספתם את החתימה? ת: לא. אני יכול לראות שייפוי הכוח הינו מאותו תאריך. כל המסמכים הללו נחתמו באותו מועד. ש: מדוע אין בתחתית המסמך אישור שזה נחתם בפניך? ת: זה לא מסמך העברה. הוא מסמך כוונות. ש: לצורך מה נעשו המסמכים הללו? ת: איני יכול כרגע להיזכר באיזה נסיבות הם נערכו. אלו מסמכים המדברים בעד עצמם.לא מדובר בביטול המתנה. הפרשנות שלי היא שמדובר במעין המחאה של הזכויות". בהמשך חקירתו, נחקר עו"ד זליגמן ע"י ב"כ הנתבע, ולאחר שהוגשו המסמכים בימ"ש/2, בימ"ש 3 ובימ"ש 4, ועו"ד זליגמן נחקר על מה שלדעת ב"כ הנתבע היה ביטול המתנה. ואולם, עו"ד זליגמן אומר לב"כ הנתבע בפשטות כי אינו מקבל את גרסתו, ראה דבריו בעמ' 16 לפרוטוקול (לעיל). 40.2 אוסיף עוד כי אני מוצאת תמיכה נוספת לגרסת התובעת בעדות עו"ד זליגמן שאמור היה לרשום את המגרשים על שם הילדים, ובכללם התובעת, והתכוון לעשות כן, אלא שקרוב משפחה של הנתבע ביקש לעכב הרישום, ולפיכך הרישום לא בוצע. עובדה זאת, והעובדה שהנתבע לא אמר לעורך הדין שלו כי ביטל את המתנה, אף היא בעלת משמעות. אביא להלן דבריו של עו"ד זליגמן בעמ' 11-12 לפרוטוקול ישיבת 13.9.10: "לשאלת בית המשפט: ש: מדוע בסופו של דבר לא עבר הרישום בטאבו על שם הילדים, כאשר כנאמן היתה לך המחויבות לעשות זאת? ת: אנו הודענו ביום 17/5/90 למר א.ש. שאנו מתכוונים להעביר את המגרשים על שמו ולבצע את ההעברות ללא תמורה. הכול היה מוכן להעברה. יכולנו לגמור את כל התיק. בסמוך לאחר מכן (צריך להזכיר שהיה בתמונה עו"ד בשם שמעון צבר, שהוא לפי דעתי קרוב משפחה של מר ש.) הוא היה מעורב במידה מסוימת בעת רכישת המגרש בבדיקה כללית עבור מר ש., שכן האיש יושב בארה"ב. הוא לא היה מעורב, מאחר ומשרדנו טיפל, למיטב ידיעתי הוא גם היה מועמד לשפיטה באותן שנים, וכנראה שלא היה פעיל בתור עו"ד באותן שנים. אבל הוא ליווה את מר שמש, כנראה מתוקף היותו בן משפחה. בדצמבר 91' קיבלנו ממנו מכתב, והיו גם שיחות טלפוניות שהוא ביקש להסתפק בהעברת המגרשים על שם א.ש., ולעצור בזה. הוא לא הסביר דברים. ולמיטב ידיעתי באותן שנים לא היה סכסוך באופק. חשבנו שאולי מדובר בנושא של תכנונים לעתיד שיש להם. קיבלנו את הדבר הזה". בהמשך עדותו הבהיר עו"ד זליגמן שאמר מפורשות לנתבע שאי אפשר לעשות ביטול חד צדדית. ראה עדותו בעמ' 13 לפרוטוקול, ולהלן: "אני יודע שא. (הנתבע, ש.ג.), בפעמים שהיה בארץ, דיבר איתנו מספר פעמים על הנושא הזה. הוא שאל אותנו: העברה, אני יכול לבטל או לא יכול? אמרנו לו: ביטול חד צדדי - אנחנו לא נעשה זאת. לבטל גם בהסכמה - לא ילך אחרי כל כך הרבה שנים שעברו מאז הרישום ומאז המתנה. מבחינה מיסויית, אמרנו לו שלא נעשה פעולה מהסוג הזה, אבל זו פעולה שנקראת בהסכמת הצדדים עצמם...". 40.3 עדותו של ע"ת 1 מר רון שמש, אחיה של התובעת, תומך אף הוא בגרסת התובעת. אמנם הובהר כי עד זה הסתכסך קשות עם אביו, אך הוא הגיע עמו להסכם פשרה וה"ויתור" שעשה כלפיו היה במסגרת הסכם כולל שהצדדים הגיעו אליו בסכסוך גדול ואחר מזה המונח לפני. 40.4 עדותו הראשית של ע"ת 2, מר ש.ש (הקבלן שבנה את הקוטג'ים על המגרשים), לא נפתרה בנקודה המרכזית בסוגיה שלפני, והיא ידיעתו כי מגרש 510 (הוא המגרש נשוא המחלוקת הובטח לתובעת). 40.5 עדותה של התובעת היתה אחידה, אמינה ולא נסתרה. גם מעדותה לא ניתן ללמוד דבר על גרסתו של הנתבע, שכביכול המתנה בוטלה. האמנתי גם לתובעת כי מעולם לא מסר לה הנתבע או מישהו מטעמו כי המתנה בוטלה, וכי היא האמינה שהמגרש רשום על שמה. 40.6 התובעת טיפלה שנים ארוכות (כ- 14 שנים), במגרשים, טיפלה בעסקאות המכר לגביהם, על חשבון זמנה הפרטי. היא לא היתה עושה כן לו ידעה שהמתנה שניתנה לה בוטלה. 41.תמיכה נוספת מצאתי בתשתית הראייתית לעובדה שהלכה למעשה המתנה לא בוטלה, מכיון שהוכח שדווקא המגרש נשוא המחלוקת (מספר 510) לא הועבר, בניגוד למגרשים אחרים, לידי צדדים שלישיים. אין זאת אלא משום שהנתבע ידע שאינו יכול לבטל את המתנה לבתו, התובעת. 42.גם מבחינה משפטית השתכנעתי כי אין ולא היה ביטול המתנה שניתנה לתובעת, וזאת בין היתר כפי שאפרט: 42.1 כזכור, העיד עו"ד זליגמן (שהוא עד אובייקטיבי) כי פנה אליו עו"ד צבר, קרובו של הנתבע, וביקש למנוע את סיום פעילות הרישום והעברת הרישום ע"ש התובעת, כי אז בודאי זו פעולה חד צדדית לא תקינה. הנתבע הוא זה אשר מנע את השלמת רישום הנכס ע"ש התובעת, מקבלת המתנה, ולפיכך הוא מנוע מלטעון כי לכאורה לא הושלמה כיון שלא נרשמה. ראה בענין זה פסק דינה המעניין של חברתי, כב' השופטת חני שירה, בתמ"ש (ראשל"צ) 11056/03 פלונים נ' אלמונים (5.10.08) (פורסם במאגר "נבו"). 42.2 הפסיקה קבעה כי נטל הבאת הראיות בענין ביטול מתנה מונח על כתפי מי שמבקש להוכיח את ביטולה של המתנה, והנתבע לא נושא בנטל זה. ראה בענין זה ע"מ (ת"א) 1321/05 פלוני נ' פלונית (25.6.07) (פורסם במאגר "נבו"), מפי כב' השופטת שטופמן. 42.3 לא הוצג כל מסמך פוזיטיבי ובכתב, של ביטול מתנה. טיוטות של מסמכים שלא נחתמו, מעידות על ההיפך ממה שניסו באי-כח הנתבע לטעון. היינו, לא היה ביטול מתנה. ראה בענין זה גם הוראת סעיף 28(א) לחוק החוזים, הקובע: "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מונע את קיומו של התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו". כאמור, כך גם בענייננו, משהנתבע הוא זה שמנע את הרישום. 42.4 בנוסף השתכנעתי בטענות התובעת כי לא התמלאו התנאים הנדרשים בדין לביטול המתנה. טענתה של התובעת כי הסתמכה על המתנה לא נסתרה. כזכור, אין צורך לטעון או להוכיח כי המסתמך על המתנה שינה מצבו לרעה, אלא די ששינה מצבו, והתובעת טענה הדבר מפורשות מבלי שהנתבע הצליח לסתור טענתה. ראה בענין זה עמ"ש 07-09-2070 (20.1.08) (מפי כב' השופטים שילה, שטמר ונדב). כן ראה ספרו של המלומד ראבילו "חוק המתנה" באסופת "פירוש לחוקי החוזים", עמ' 362-363, סעיף 15.12, כדלקמן: "... יש לשים לב לביטוי שבו החוק משתמש. נאמר "שינה את מצבו", ולא נאמר "שינה את מצבו לרעה", או "שינה את מצבו הרכושי" דווקא. עיקרה של האמירה "שינה את מצבו" בהסתמך על ההתחייבות מכוון לכך שההתחייבות היתה הגורם הסיבתי שהביא לשינוי אשר אותו יש לשקול מבחינת משמעותו, כאשר המתחייב מבקש לחזור בו מהתחייבותו". במקרה שלפנינו הצהירה התובעת כי בהסתמך על התחייבות אביה- הנתבע, למתנה, לא רכשה דירה אחרת, והנה, גם על כך אומר המלומד ראבילו בספרו (שם, עמ' 363) כדלקמן: "... לעיתים גם הימנעות ממעשה יכולה להיות שינוי מצב. נניח שאדם רגיל להרשם מידי שנה לנופש, בהסתמכו על הבטחת מתנה של הוצאות נסיעה לחו"ל הוא אינו נרשם ומפסיד את מקומו במקום הנופש. נראה כי גם במקרה זה המבטיח לא יוכל לחזור בו". 43.מלבד סקירת העדויות עצמן, כפי שעשיתי לעיל, הגעתי למסקנה כי הימנעות הנתבע מלהעיד משמשת כנגדו, ותומכת במסקנתי שהמתנה לא בוטלה כלל ועיקר. 44.כידוע קבעה הפסיקה כי הימנעותו של בעל דין מהבאת ראיה היכולה לתמוך בגירסתו, תפעל לרעתו או במהימנות גירסתו. וראה ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נ"ו (1) 539, ממנו אצטט דברים היפים לענייננו: "... ככלל הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראייה נסיבתית העשוייה להקדים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראייה היה בה כדי לפגוע בגירסתו. (ראה י' קדמי "על הראיות", כרך ג' 241...) לא כך הדבר מקום שהנסיבות מלמדות כי ההימנעות מהבאת אותה ראייה אינה מעידה על רצון להתחמק מגילוי עובדה המזיקה לעניינו של אותו צד..." משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר הצד עצמו נמנע מלהעיד. ראה ע"א 795/99 פרנסואה נ' פודים, פ"ד נ"ד (3) 107, שם נקבעו דברים היפים לענייננו אותם אצטט להלן: "... בנסיבות אלה, המנעותו של הבעל מלמסור עדות פועלת לחובת המערערים. אי התייצבותו להעיד, ללא כל הסבר, אומרת דרשני, הלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהמנעות בעל דין מלהעיד, במצב דברים זה, רשאי היה בית המשפט מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל הדין משקל ראייתי לחובתו. משקל ראייתי זה עולה מטבע הדברים על המשקל שמייחסים בדרך כלל לאי העדתו של עד, בעוד שבעל דין מוחזק ככלל כעד מרכזי..." כן ראה: ע"א 2275/90 החב' הישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג פ"ד נ"ז (2) 605; ע"א 468/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מ"ה (4) 651; ת.א. (ת"א) 896/94 זגורי דוד נ' חב' ביטוח אליהו בע"מ (פורסם במאגר "נבו"). 45.אכן אני מקבלת, כאמור לעיל, את טענות התובעת בתביעתה שגרסת הנתבע קרסה לחלוטין. הוא לא העיד ולא העלה עדים מטעמו, ולפיכך כל גרסתו קרסה. כך באשר לטענות לפיהן כביכול התובעת נהגה כלפיו בהתנהגות מחפירה או טענות אחרות. 46.מובן מאליו שאי הופעתו להחקר על תצהירו משמיטה את הקרקע תחת תצהירו, ומובן מאליו שכשאין מצהיר אין גם תצהיר, וממילא - לא נשא הנתבע בנטל הראייתי המוטל עליו, והכל כמפורט לעיל בפסק דיני. סיכומו של דבר 47.אני מקבלת את התביעה וקובעת כי התובעת זכאית להרשם כבעלת המגרש הידוע כחלקה ... בגוש ... (או תת חלקה .. בחלקה... בגוש ...) (להלן- "הנכס" ו/או "המגרש"), וכי הזכויות במגרש הן בבעלותה. 48.הנתבע ישא בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ, בסך 20,000 ₪. 49.ביטול מתנה במקרקעיןמקרקעיןמתנה