##חוק המתנה:## סעיף 5(ב) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, שולל את זכותו של המתחייב לתת מתנה לחזור בו מהתחייבותו מקום שהלה ויתר בכתב על זכותו לעשות כן. ברם, אף אם ויתר המתחייב בכתב על זכות החזרה - וכל עוד לא נמסרה המתנה - עומדת למתחייב זכות זו מכוח סעיף 5(ג) לחוק, שבו נקבע: "מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן". חוק המתנה הוא חוק ישראלי עצמאי, במובן זה שהוראותיו אינן מועתקות משיטת-משפט אחרת. עם זאת, מתוך עיון בהצעת החוק, בדיוני ועדת החוקה - חוק ומשפט ובסעיפי החוק עצמו, אנו לומדים כי לנגד עיניהם של מנסחי החוק - בשלביו השונים - עמדו הוראותיהן של שיטות-משפט שונות. שיטות אלה היו בעיקר שיטות-המשפט הגרמני, השווייצרי, האיטלקי והצרפתי; ואילו השפעת המשפט האנגלי והאמריקני היתה משנית בלבד. השפעת המשפט העברי הצטמצמה למינוח בלבד, בעוד שפתרונות מהותיים המוצעים במשפט העברי לא אומצו" (ראו מ' א' ראבילו "חוק המתנה, תשכ"ח-1968" פירוש לחוקי החוזים, בעמ' 22; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א), בעמ' 491.) ##ביטול מתנה התנהגות מחפירה:## זכות החזרה בשל התנהגות מחפירה או בשל הרעה ניכרת במצב הכלכלי עומדת כל עוד לא נמסרה המתנה. בכך איזן המחוקק בין הצורך להגן על נותן המתנה לבין הרצון להבטיח את ודאות הקניין. ראו והשוו ג' טדסקי "על חוק המתנה, תשכ"ח-1968", בעמ' 645. מן האמור לעיל עולה, כי אף הגשת תביעה על-ידי מי שכלפיו מתחייבים לתת מתנה אינה שוללת את זכות החזרה של המתחייב, שיסודה בהתנהגות המחפירה כלפיו מצד מקבל המתנה. יתרה מזאת: לדעתי, גם לאחר מתן פסק-דין לטובת מי שכלפיו מתחייבים לתת מתנה, עדיין מקימה התנהגות מחפירה שלו כלפי המתחייב את זכות החזרה. כל זאת, כאמור, כל עוד לא נמסרה המתנה. הדבר שקול לתנאי הקבוע בחוזה לביצועו, הקיים ועומד אף לאחר שניתן פסק-דין לאכיפת החוזה. בכך שההוראה בדבר ההתנהגות המחפירה קבועה בחוק ולא בחוזה, אין לדעתי לגרוע מן הדמיון שבין שני המצבים. הוראת סעיף 5(ג) לחוק נדונה בבתי-המשפט פעמים מספר. כך, למשל, בסכסוך בין אחים על רכושו של אביהם, אשר נדון על-ידי בית-משפט זה, ביקש אחד האחים (שהיה המשיב בערעור) להסתמך על הטענה בדבר התנהגותם המחפירה של אחיו (שהיו המערערים). כבוד השופט אור דחה את הטענה ופסק, כי: "ככל הנראה, לא הייתה מערכת היחסים בין האחים-המערערים 1-7 לבין המשיב מן המשופרות. אך בעובדה זו כשלעצמה אין די כדי להוכיח כי למשיב עמדה זכות ביטול מכוח הוראת סעיף 5(ג) הנ"ל. לפני הערכאה הראשונה נפרסה מסכת הראיות במלואה, ולשופט קמא ניתנה הזדמנות להתרשם מן הצדדים. על-אף זאת, הערכאה הראשונה לא קבעה כל מימצא שלפיו התנהגו האחים - כולם או מקצתם - באופן מחפיר כלפי המשיב או כלפי האב" (ע"א 493/91 ש' מזרחי ואח' נ' י' מזרחי ואח' וערעור שכנגד, בעמ' 207). במקרה אחר, אשר נדון על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, התחייב אב זקן לתת לבנו חלקת קרקע על-מנת שיקים עליה את ביתו. לא יצאו ימים רבים והבן ניסה למכור את חלקת הקרקע שקיבל לאחר. בית-המשפט, מפי השופט מ' טלגם, קבע כי ניסיון המכירה של אדמת האב, אשר ניתנה לבן על-מנת שיקים את ביתו בסמוך לביתו של האב הזקן, הינו מעשה המעיד על כפיות טובה, במיוחד בתנאים של חברה כפרית ערבית שאליה השתייכו הבן והאב. נפסק כי התנהגות שכזו מהווה התנהגות מחפירה במובן החוק ((ת"א) ה"פ 416/80 פלוני נ' סולטן ואח', בעמ' 527). במקרה נוסף, אשר נדון על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה, התחייבה המבקשת, אמו של המשיב, לתת לאחרון נכס מקרקעין במתנה, לרבות בית. בצד התחייבות זו של האם התחייב הבן כי הבית שניתן לו במתנה ישמש למגוריה הבלעדיים של המבקשת למשך כל ימי חייה. הבן ביצע שינויים במבנה הבית, אשר יצרו סיכון ליושביו ולבאים אליו. משביקשה האם לשוב ולהתגורר בבית, נמנע הבן מלבצע את התיקונים הדרושים במבנה כך שיתאים שוב למגורים. בית-המשפט, מפי כבוד השופטת ש' וסרקרוג, קבע כי: "חובת כיבוד הורים... צריך שתקבל את מלוא משמעותה, במיוחד כאשר זו באה במסגרת עיסקה חוזית, בכלל, וכאשר מדובר בחוזה שהוא מתנה, בפרט ...אין לי ספק, כי המסקנה היחידה המתבקשת מדרך התנהגותו של המשיב, גם במהלך הדיונים בפני, מצביעה על חוסר תום לב, על נסיונות חוזרים ונשנים שלא למלא את חיובו. לענין זה, אין לי אלא לצטט את האמור בסעיף 3.1 בהשלמת סיכומי המבקשת: 'הפער שבין נכותו המילולית לבין רצינותו המעשית של המשיב, הינו תרגיל טקטי פסול ומחפיר שמטרתו למשוך כמה שיותר זמן, מתוך ידיעה שהמבקשת כבר עברה את גיל השמונים, וכל פרק זמן שעובר מגדיל את הסיכוי, שחס וחלילה, תלך לעולמה או תאלץ לעבור להתגורר במוסד סיעודי והמשיב לא יידרש עוד לשפץ את הבית עבורה'" ((חי') ה"פ 1202/93 מ' שחר נ' א' שחר, בפיסקה השמינית של פסק-הדין). בית-המשפט פסק כי עומדת למבקשת-האם זכות לחזור בה מן ההתחייבות למתן מתנה עקב התנהגותו המחפירה של בנה. ##משפט משווה:## יש אפוא טעם בהתחקות אחר ההסדר הקיים בדינים הקונטיננטליים בנושא החזרה מהתחייבות בלתי חוזרת לתת מתנה. עיון בקוד סיביל בצרפת (סעיף 955) מעלה, כי אפשרות החזרה של נותן ההתחייבות הבלתי הדירה מהתחייבותו זו בשל התנהגותו של המקבל, מצומצמת בדין הצרפתי לשלושה מקרים מוגדרים: התנכלות לחיי הנותן; גרימת נזק גופני לנותן או מעשה העלבה או מעשה פלילי "רציני" אחר, כגון גניבה או מעילה באמון, או סירוב לזון את הנותן. הדין הגרמני, לעומת הדין הצרפתי ובדומה לדין שלנו, אינו מפרט מה הם המקרים שבהם רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו, אלא נוקט מונחי שסתום המגדירים באופן כללי את המכנה המשותף למקרים הנ"ל. סעיף 530(1) ל-BGB קובע, בתרגום חופשי לאנגלית: THE PROMISE TO MAKE A GIFT CAN BE RETRACTED IF THE PROMISSEE" BECOMES GUILTY OF GROSS INGRATITUDE BY COMMITTING A SEVERE LAPSE/OFFENCE AGAINST THE PROMISSOR OR AGAINST A CLOSE RELATIVE OF THE ."PROMISSOR הדגש הוא על המילים: "כפיות טובה גסה". כיצד יושם הסעיף על-ידי בתי-המשפט הגרמניים במקרים קונקרטיים ? במקרה אחד שנדון על-ידי בית-המשפט העליון הגרמני פתח אדם בהליך משפטי נגד אביו, שהיה מיועד להביא להצהרה על אי-כשירותו המשפטית של האב בשל היותו אלכוהוליסט. בתגובה ביטל האב התחייבות לתת לבנו נכס מקרקעין. בית-המשפט שדן בכשירותו של האב הגיע למסקנה, על סמך חוות-דעתו של רופא, שאין אחיזה לבקשתו של הבן להצהיר על אביו כבלתי כשיר מבחינה משפטית, ושאל את הבן אם ברצונו למשוך את הבקשה. הבן השיב בשלילה, וביקש מבית-המשפט להעריך מחדש את הראיות שהובאו בפניו. בית-המשפט העליון פסק כי עצם הגשת הבקשה לבית-המשפט להצהיר על האב כבלתי כשיר לא היוותה התנהגות כפוית טובה במובן סעיף 530(1) ל-BGB, אך בעמידת הבן על הבקשה גם לאחר שבית-המשפט התרשם שאין לה מקום הייתה משום כפיות טובה גסה במובן הסעיף BGH NJW 1980, 1789-1790). במקרה אחר אישר בית-המשפט לערעורים ביטול התחייבות למתן מתנה מאב לבנו. האב, יזם ואיש עסקים, התחייב להעביר לבנו מניות של עסקו, ששוויין היה רב. העברת המניות לא נועדה להביא לשינוי בהנהלת העסק. בית-המשפט קבע, על סמך ראיות שהובאו בפניו, שמתוך עוינות כלפי האב פעל הבן באמצעות עורכי-דינו להחלפתו בהנהלת העסק, ואף הצהיר הצהרות המפלילות אותו ואת אביו בעבירות מס. התנהגות זו, קבע בית-המשפט, מהווה התנהגות כפוית טובה באופן גס, המקימה את זכותו של האב לחזור בו מן ההתחייבות כלפיו (BGHZ 112, 40-63). במקרה נוסף ביטלה אישה התחייבות לתת במתנה נכס מקרקעין לבתה. ההתחייבות הותנתה בכך שלאם תהא זכות למגורים בחלק מהבית ולהשתמש בגן עצי הפרי שלצדו כמקודם, במשך כל ימי חייה. בין האם לבין הבת פרץ סכסוך בנוגע לתחומה המדויק של זכות האם לשימוש בגן, והבת גרמה להוצאת צו שיפוטי כנגד אמה המונע ממנה להיכנס לגן ולקטוף מפירותיו. סיכומיו של עורך-דינה של הבת בעניין זה, אשר הוגשו לבית-המשפט, נכתבו בסגנון בוטה במיוחד, והם אף הכילו איום על האם בפנייה למשטרה. הבת אף פעלה לגדיעתם של עצי פרי רבים בגן. בית-המשפט העליון קבע כי כבר באי-התנערותה של הבת מסיכומיו של עורך-דינה, בנסיבות שבהן זכותה של האם להשתמש בגן כפי שעשתה בעבר לא הייתה שנויה במחלוקת, הייתה משום כפיות טובה כלפי האם במובן החוק; זאת, בלי שיהא צורך להכריע בשאלה אם מניעתה הזמנית של האם מלהשתמש בגן היוותה כשלעצמה התנהגות כפוית טובה כאמור (‎.(BGH NJW 1992, 183-184 ככלל, נאמר בפסקי-הדין הגרמניים, שעל-מנת שיתמלא התנאי האמור בסעיף 530(1) ל-BGB, נדרש שיתקיימו אלמנט אובייקטיבי של חומרת התנהגותו של המקבל, ואלמנט סובייקטיבי של הפגנת כפיות טובה מצדו. בית-המשפט השומע את הראיות נדרש להעריך את כל נסיבותיו של המקרה הפרטיקולרי, לרבות טיב המתנה וערכה, טיב התנהגותו של המקבל והמניע לה. פרובוקציה של הנותן כלפי המקבל אינה יכולה להצדיק את התנהגותו של המקבל, אך יש בה כדי למתן את חומרת התנהגותו, וזאת במיוחד כשמדובר ביחסים ארוכי טווח, כגון נישואין. כך הוא בנוגע להתבטאויות מילוליות, כגון פגיעה בשמו הטוב של הנותן שהיה לה בסיס מנקודת ראותו של המקבל, או התפרצות מילולית בשעת כעס או התרגשות, של המקבל כלפי הנותן ERMAN-DEILER, BGB VOL. I, 7TH ED. 9, 1981, S.530/1; BGH FAMRZ 1970, 185 )). עם זאת, אין קיומם של קשרי משפחה בין הנותן לבין המקבל, כשלעצמו, מעלה את הרמה שלפיה נמדדת חומרת ההתנהגות (‎.(BGH NJW 1978, 213-214 מעניין כי גם בגרמניה, כמו גם אצלנו, מתעוררת שאלת הדירות ההתחייבות לתת מתנה בעיקר בין בני משפחה. בין השכנים המסוכסכים שלפנינו אין שוררים כל קשרי משפחה. עם זאת, הוראת החוק הישראלית, כמו זו הגרמנית, אינה מגבילה עצמה להתחייבויות בתוך המשפחה, ושומה עלינו לפרשה וליצוק לתוכה תוכן נורמטיבי הניתן ליישום במגוון הנסיבות שהמציאות מזמנת לנו מפעם לפעם. ##ביטול מתנה במשפחה:## מה בין יחסי משפחה לבין יחסי שכנות לעניין הדירותה של התחייבות לתת מתנה? האם יש לפרש את הביטוי "התנהגות מחפירה" באופן שונה בהתאם לסוג היחסים שבו מדובר? נראה לי כי אין הדבר כך. הביטוי "התנהגות מחפירה" צופן בחובו הערכה מוסרית של אותה התנהגות. מדובר בביטוי קיצוני למדי בשפה העברית שבא לציין התנהגות שלילית במיוחד. זוהי המשמעות שיש לייחס לביטוי זה כאשר הוא מופיע בהקשרים שונים בספר החוקים. כך, למשל, יש לבית-המשפט שיקול-דעת לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו (וראה סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959); וראו גם את רשימת ההתנהגויות בקשר לפעולות צבאיות שהחוק מגדיר אותן כ"מחפירות", כגון נטישה מחפירה של מקום שהגנתו הופקדה בידי הנוטש, התנהגויות שהעונש בגינן הוא חמש-עשרה שנות מאסר (ראה חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, סעיף 45). לא ניתן לערוך רשימה ממצה של כל ה"התנהגויות המחפירות" האפשריות, אף כי ניתן להניח שההערכה המוסרית של ההתנהגות תשתנה בהתאם לעניין שבו מדובר. אין, בהכרח, דומה קללה עסיסית המוטחת בעת נהיגה בכביש על-ידי נהג לעברו של נהג אחר לקללה שכזו המוטחת על-ידי בן באמו. עם זאת, גם לא ניתן לומר שיחסי משפחה הם בבחינת "אי" ביחסים שבין בני-אדם. מידת הקירבה של היחסים בין בני-אדם, מידת התמשכותם של יחסים אלו, השתרעותם על פני מגזרים שונים בחייהם של המעורבים בהם וגורמים נוספים, משפיעים על האופן שבו מצופה מאדם לנהוג בנושאים שונים של אותה מערכת יחסים. התנהגות שתיחשב מחפירה בנושא אחד, תיראה סבירה, ובכל אופן לא תיחשב להתנהגות מחפירה בנושא אחר. שתי מגמות מנוגדות מתרוצצות בעניין פרשנות סעיף 5(ג). המגמה האחת היא שיש לקיים הסכמים, ולכאורה יש לקיים התחייבות לתת מתנה כמו כל התחייבות אחרת. הדברים הם כך ביתר שאת כאשר מדובר בהתחייבות למסור קניין, שהיא התחייבות רצינית, החייבת לפי הדין עריכת מסמך בכתב. הדברים הם כך במיוחד כשלפי לשונה מדובר בהתחייבות שאינה הדירה; אמנם גורם זה אינו קונקלוסיבי לגבי זכותו של הנותן לחזור בו מההתחייבות, אך מותר להביאו בחשבון. מנגד קיימת מגמה אחרת, המחלישה את תוקפה של ההתחייבות לעומת התחייבויות אחרות והיא - בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5(ג) לחוק והנעוצים בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה או בהרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן. נראה הדבר שהצידוק לקיומה של המגמה האחרת הוא בהינתן ההתחייבות ללא תמורה, כאשר המחוקק רואה בה אולי התחייבות "חלשה" יותר מהתחייבויות אחרות. ישנה גישה כי יש לתת לדיבור "התנהגות מחפירה" פרשנות מצמצמת, והטעמים לכך הם אלה: ראשית, וכפי שכבר אמרנו, לשון החוק נוקטת את הביטוי "התנהגות מחפירה". משמעותו הרגילה והשגורה של ביטוי זה היא התנהגות שלילית ביותר, התנהגות שהנפש סולדת ממנה. באין טעם מיוחד לכך, יש לדעתי להיצמד למשמעותן הרגילה של מילות החוק. שנית, התנהגותו המחפירה של המקבל מצמיחה לנותן זכות גורפת לחזור בו מהתחייבותו הבלתי הדירה, זכות שניתן להפעילה ללא הגבלות כלשהן. נותן ההתחייבות יהיה רשאי לחזור בו ממנה אפילו ויתר בכתב על זכותו לחזור ואפילו אם המקבל שינה את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות (ר' ראבילו בספרו הנ"ל, בעמ' 384). אמנם, ההתחייבות למתן מתנה ניתנת ללא תמורה מצדו של המקבל, אך אין פירושו של דבר שאין הוא מסתמך עליה. הסתמכות זו הינה תולדה של פעולתו של הנותן אשר נעשתה מרצונו החופשי והמלא, אשר אף ניתן לו ביטוי בכתב (שכאמור מהווה דרישה מהותית לתוקפה של ההתחייבות, וראה סעיף 5(א) לחוק וכן ראבילו שם, בעמ' 341). אין מקום אפוא לפתוח פתח כרוחבו של אולם לפגיעה בציפיות אלו. שלישית, הקניית נכס נושא המתנה יכול שתארך שנים ארוכות - והמקרה שבפנינו יוכיח. אין להפוך את המקבל, אם ברצונו לשמור על זכותו למימוש ההתחייבות, בן ערובה בידיו של נותן ההתחייבות עד להשלמת המתנה, למלא אחר מצוותיו של הנותן פן יתדרדרו היחסים ביניהם. עיון בפסקי-הדין שהובאו לעיל מחזק את הפרשנות האמורה: המקרים שבהם הותר לנותן ההתחייבות הבלתי הדירה לחזור בו ממנה בשל התנהגותו של המקבל היו מקרים קיצוניים, שבהם ניתן היה להצביע בבירור על אשמו של מקבל ההתחייבות מהבחינה הסובייקטיבית וגם על קיומה של "התנהגות מחפירה" מהבחינה האובייקטיבית. במקרים אחרים, שבהם לא ניתן היה להצביע על התנהגות כאמור, לא הסתפקו בתי-המשפט בכך שיחסי הצדדים התערערו. עצם העובדה שהנותן היה נמנע מלהתחייב כלפי המקבל לו ידע שהיחסים ביניהם יתערערו - אין די בה. רק כאשר יכול היה בית-המשפט לקבוע כי בנסיבות המקרה היה דופי חמור בהתנהגותו של המקבל, שעלה כדי כפיות טובה חמורה מצדו, נקבע כי הייתה לנותן זכות לחזור בו מן ההתחייבות. ירושההתנהגות מחפירהמתנהביטול מתנה במקרקעין