לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, למתן רשות להתגונן ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל (להלן: "הבקשה"). רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. המבקש מחזיק בנכס הידוע כגוש 30782 חלקה 65 בשכונת אבו-טור הנמצאת בתחום השיפוט המוניציפאלי של עיריית ירושלים (להלן: "הנכס" ו"עירייה" בהתאמה). 2. על פי רישומי העירייה הנכס משמש למגורים ומספרו בעירייה 0122-000-065-30782. 3. לפי רישומי העירייה המבקש לא הסדיר את תשלום הארנונה עבור הנכס מיום 01/03/02 והוא חייב 2,343.21 ש"ח ("להלן: החיוב"). 4. משלא שילם המבקש את החיוב הגישה העירייה ביום 13/01/04 תביעה ממוכנת בסדר דין מקוצר לתשלומו (להלן: "התביעה"). משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן ניתן ביום 28/03/04 פסק דין בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין"). 5. ביום 24/06/07 מעל לשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו בשל אי קיום פסק הדין (בש"א 4948/07 ובש"א 4947/07) הוריתי על עיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה זו (החלטה מיום 28/06/07 בבש"א 4948/07). 6. נימוקי המבקש לבטל את פסק הדין הם: א. "מדובר בחוב ארנונה כללית בגין שנים קודמות שאין הוא חב בהם למשיבה" (ס' 3 לבקשה). ב. לא ניתנה לו הזמנות הוגנת להתגונן מפני שהתביעה לא הומצאה לו כדין. ג. סיכוי ההגנה שלו גבוהים שכן אינו חייב את החוב במלואו או בחלקו. ד. הוא הגיש השגה לעירייה על החיוב וממתין לתשובה. 7. טענות העירייה הן: א. שליח מטעם העירייה איתר את כתובת הנתבע על פי הרשום במרשם האוכלוסין, ומסר את כתב התביעה לאימו של המבקש אשר חתמה על אישור המסירה ביום 8/9/04. ב. למרות שכתב התביעה נמסר למבקש כדין הוא לא הגיש כתב הגנה, ומשניתן פסק הדין נגדו לא ביקש לבטלו תוך 30 יום על פי הוראות סעיף 214 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"). ג. המבקש חויב בארנונה כחוק, והשגות על החיוב יש להגישן תוך 90 יום ומשלא עשה כן, אין מקום לשנות מפסק הדין. ד. ללא קשר להשגה היה על המבקש לשלם את החיוב. דיון 8. ביטול פסק הדין מבלי שבית המשפט יצטרך לדון בשאלת סיכויי ההגנה ייעשה במקרים בהם מתן פסק דין במעמד צד אחד היה פגום (למשל בשל אי-המצאה לנתבע כדין). לעומת זאת במקרים בהם אין פגם בהליך ההמצאה, ביטול פסק הדין כפוף לשיקול דעת בית המשפט, במסגרתו יבחן בית המשפט את סיבת אי התייצבות או העדר התגוננות, ובעיקר את סיכוי ההצלחה בטענות הנתבע. כשדי שהמבקש יראה קיומה של הגנה אפשרית (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני פ"ד מח(1) 835, וכן א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית ע' 283). ביטול מחמת הצדק או לפי שיקול דעת בית המשפט 9. בענייננו לא קמה עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק. 10. בקשתו של המבקש נוסחה באורח כללי וללא פירוט. לא ברור מכוח מה סבור המבקש שאינו חייב בחיוב. המבקש אינו מציין בבקשתו אם גר בנכס במועדים הרלוונטיים, אם קיבל דרישות תשלום, אם שילם או כל פרט מהותי אחר. למעשה המבקש מעלה טענות סתמיות שהנסתר בהן רב על הגלוי. המבקש לא מציין אם קיבל את פסק הדין למענו ומתי, אינו מגלה היכן התגורר במועדים הרלוונטיים, או כל פרט מהותי אחר. 11. שוכנעתי שמסירת כתבי בי-דין הייתה כדין, המשיבה צרפה אישור המסירה של כתב התביעה החתום בידי אחיו של המבקש, המבקש לא סתר את טענת המשיבה כי כתב התביעה נמסר לאחיו. 12. משלא מסר המבקש כתובת חלופית יש להניח כי מסירת כתבי בי-דין לרבות כתב התביעה נעשתה כדין וזאת בהתאם לתקנה 481 לתקנות הקובעת: "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים..." 13. זאת ועוד; המבקש לא פירט מתי ואיך נודע לו על פסק הדין וההליכים נגדו. שתיקתו בנושא פועלת לרעתו, לכן נכון לקבוע, שהמבקש קיבל את פסק הדין כדין. משלא הגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום, אין מקום לבטל את פסק הדין. ראה הוראת תקנה 214(א) לתקנות הקובעת: "ניתן פסק דין לפי פרק זה באין בקשת רשות להתגונן... והגיש בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו פסק הדין, רשאי בית המשפט או הרשם לבטל את פסק הדין לפי הוראות תקנה 201." ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט 14. כאמור לא הובא נימוק לאי הגשת בקשת רשות להתגונן. כתב התביעה הומצא כדין למבקש ומטעמיו לא הגיש בקשת רשות להתגונן. 15. אם לא די בכך, המבקש לא הרים את הנטל לשכנע כי יש לו טענת הגנה ראויה לבירור שזה כמובן השיקול העיקרי להיענות לבקשה. 16. חובו של המבקש לעירייה מקורו בחיוב ארנונה עבור בית מגורים. המבקש לא השיג על הארנונה לאחר 90 ימים בניגוד לאמור בס' 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976. 17. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה, ומותיר את פסק הדין על כנו. 18. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל, החלטת עיכוב הליכי הוצאה לפועל מיום 28/06/07 בבש"א 4948/07 מבוטלת. עיכוב הליכיםהוצאה לפועל