ראשית דבר רקע עובדתי בפני בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל ביום 16.2.10. ביום 7.6.2010 התייצבו הצדדים לדיון בבקשה, המשיב נחקר על תצהירו התומך בבקשת ביטול העיקול והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. ההלכה כיום היא, כי בעת שנדרש בית המשפט לבקשה לביטול עיקול זמני, דן הוא מבראשית בשאלה אם התקיימו התנאים למתן צו העיקול, אשר מלכתחילה ניתן במעמד צד אחד (רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' בנק משכן, פ"ד נא(3) 789). תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעות שורה של תנאים, אשר בהתקיימם יוטל צו עיקול זמני בתובענה כספית. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א) ). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצועו של פסק הדין (תקנה 374(ב) ). ככל שמצליח התובע לשכנע את בית המשפט בשני אלו, על בית המשפט לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות (תקנות 362(ב)(1) ו- 362(ב)(2) ). בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום כי בית המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית (ראה: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י ל"ח (4) 105, 109-108. ההלכה היא כי בקשה לביטול עיקול מהווה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול. במקרה דנן העיקול הוטל במעמד צד אחד ולכן יש לדון בבקשה לביטול העיקול כבבקשה להטלת העיקול (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא' (3) 789). על מערכת האיזונים שנקבעה בתקנות להבחן לאורם של סעיפי חוקי היסוד: כבוד אדם וחירותו ובעיקר סעיף 3 לחוק, שעניינו שמירה על זכות הקניין של הפרט (אין פוגעים בקניינו של אדם). מהות צו העיקול היא למנוע שינוי במצבו של הנתבע לרעה עד למועד פסק הדין ולכן רלוונטית השאלה האם הנתבע עומד להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין. במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד, יש לטעת בלב בית המשפט ספק בצדקת התביעה ואם יצליח הנתבע לעורר בדיון בבקשה לביטול ספק בסיכוי התביעה להצליח, יש לבטל את צו העיקול כיוון שאין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו כבר בשלב מוקדם זה כאשר קיים ספק או ספק ניכר באשר לסיכוי התובע להצליח בתביעה כנגדו (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 444 - 446). בחינת הבקשה לעיקול בנסיבות המקרה דנן: 1. על מבקש עיקול זמני למלא ארבעה תנאים מצטברים הקבועים בתקנות סד"א. התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סד"א ועל-פיו נדרש התובע להציג לפני בית המשפט ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. המבחן לקיומן של ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה סוכם בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 6), בעמוד 401 באופן הבא: "השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני, נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים". אבחן להלן את התקיימות התנאים למתן הצו בנסיבות תיק זה: 1.תנאי ראשון ומצטבר למתן צו עיקול זמני כקבוע בתקנות הינו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה- התובע במקרה דנן שימש כב"כ של מר מיכאל יטאח, להלן: "המשיב/ הנתבע בתיק" בתביעתו מול המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" בגין תאונת דרכים/ עבודה שארעה לו ביום 8.9.2003. המשיב פנה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונת כתאונת עבודה. התאונה הוכרה ונקבע כי לא נותרה לו נכות צמיתה בעקבות התאונה. לאחר קביעת הועדה פנה המשיב לתובע וביקש כי ייצגו בין בהליך מול המוסד לבטוח לאומי ובין בתביעה הפלת"ד כנגד הפול. התובע הגיש בעבורו תביעה להחמרת מצב למוסד לבטוח לאומי וייצגו בהליך זה, אשר בתומו נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10%. ביני לבין הוסכם בע"פ, לטענת התובע, כי שכר טרחתו יהיה באחוזים מתוך סך התקבולים שיקבל המשיב מהמוסד לבטוח לאומי, 15% + מע"מ. שכר טרחה זה בהתאם לנהוג ולמקובל. מועד תשלום שכר הטרחה המוסכם, הינו עם קבלת התקבולים. המשיב קיבל אישור עקרוני למענק בשיעור של כ 20,000 ₪, אשר בפועל קוזז אל מול חובותיו. חרף קבלת המענק לא שילם המשיב לתובע שכר טרחה. בנוסף, טיפל התובע למשיב בתביעת הפלת"ד מול הפול. לטענת התובע בתצהירו וכפי שניתן לראות כעולה מתיק ביהמ"ש שנוהל בראשל"צ ואשר מספרו 722/07, התובע טרח ועמל בעניינו של המשיב במשך שנתיים וחצי. הכין והגיש התביעה לבית המשפט הנכבד בראשל"צ, הכין ההליכים המקדמיים בתיק, פעל להגשת תחשיבי נזק, קיבל הצעת בית המשפט בסך של כ- 107,000 ₪, ניהל מו"מ עם ב"כ הנתבע בתביעת הפלת"ד, ומשזה לא צלח הכין תצהירי עדות ראשית. התובע טען בתצהירו כי מדובר בטיפול אינטנסיבי ורצוף, אשר הצריך איסוף ראיות וחומר רלוונטי בדיקה ולימוד של מסמכים רבים, תיעוד רפואי, מסמכים, הכנת טיעונים, הגשת בקשות, תגובות, הודעות לבית המשפט, קיום ישיבות, עריכת תצהירי עדות ראשית, מתן ייעוץ שוטף, קיום שיחות רבות עם המשיב, וכן התכתבויות רבות כפי שנדרש לצורך מתן טיפול מקצועי ונאמן בנסיבות המקרה. צורפו לעיוני העתק מסמכי ביה"ד והתכתובת המצויים בידי התובע. התובע טוען בתצהירו כי בתאריך 30.6.2009 הגיע המשיב למשרדו בלא שהוזמן, נכנס לחדרו וחטף את תיק המסמכים הנוגע לתביעתו וזאת ללא כל רשות, תוך שהוא נמלט ממשרדו כשתיק המסמכים בידיו. בגין כך הגיש התובע תלונה כנגד המשיב במשטרת ר"ג. באשר לכך טען המשיב/הנתבע בתיק זה , בחקירתו בדיון שהתקיים בפני, כי אכן בא ונטל את תיק המשרד, אך עשה זאת בהתאם לסיכום טלפוני בין הצדדים. המשיב פנה לעו"ד פנינה רחמינוב לשם ייצוגו בהליך, אשר הגיעה להסכם פשרה מול ב"כ הנתבעת. בית המשפט הנכבד נתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה בין הצדדים ביום 21.1.2010. משכך הוגשה בקשת התובע לעיקול זמני על הכספים אשר מגיעים ויגיעו לתובע מת.א. 722/07. עולה מכל האמור, כי הן תצהירו של התובע והן תיק ביהמ"ש עצמו שמספרו 722/07 - דוברים בעד עצמם ויש בהם כדי לשמש ראיה לכאורה לקיומה של עילת תביעה באשר ברי כי לכל הפחות מגיע לתובע כי תבורר תביעתו לשכר טרחה לאחר שהוא מצהיר בדבר העבודה הרבה שהושקעה, לאחר שתיק ביהמ"ש מדבר בעד עצמו ולאחר שגם עו"ד רחמימוב מסכימה כי מירב העבודה הושקעה על ידי התובע ור' לעניין זה את טיעוניה של עו"ד רחמימוב בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 7.6.2010, שורות 18-19, שיצוטטו להלן:"המו"מ שניהלתי עם חברת הביטוח לא הצריך ממני להתעמק בתיק לצורך המו"מ לפשרה ואני לא מכחישה שהעבודה שנדרשה ממני בתיק לא היתה מרובה". 2. תנאי שני ומצטבר למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 374 (ב) לתקנות סד"א ועל-פיו נדרש התובע להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא יינתן צו העיקול הזמני. באשר לקיומו של תנאי זה טען התובע בתצהירו כי המשיב הינו אדם מפוקפק, שאינו עובד ואינו משתכר למחייתו. למשיב חובות רבים, בין היתר במוסד לביטוח לאומי. לאור התנהלות פלילית של המשיב כלפי התובע, טוען התובע כי קיים חשש כבד כי לא יצליח להיפרע בתביעתו וכי המשיב יבריח ו/או יממש הכספים המגיעים לו בתיק הנדון. באשר לסוגיית ההכבדה, עיון בתצהיר עו"ד רחמימוב בבקשה לביטול העיקול מעלה כי לא פורטו נכסים, הכנסה ותוכניות חסכון של המשיב. כל זאת על אף שעסקינן בתביעה לשכר טרחה שיש צורך להבטיח אותה. מעבר לכך, בתביעות נזיקין יש הסכם שכר טרחה ותצהיר מפורט של התובע ושל שתי עובדות של התובע לפיו תיק המשרד נגנב על ידי המשיב. יש ליתן את הדעת לטענת התובע, לפיה בקשת השחרור לייצוג הוגשה לביהמ"ש בראשל"צ חמש פעמים נוכח בעיות באיתור המשיב. כן צורף מכתב , המסומן "א", שהוצא למשיב ביום 1.7.09, שבו התובע מציין כי המשיב הגיע למשרדו ביום 30.6.09, בלא שהוזמן, נכנס לחדרו וחטף את התיק הנוגע לתביעתו ללא כל רשות, המציין את דבר הגשת התלונה כנגד המשיב בגין תקרית זו והדורש מן המשיב לשלם שכ"ט בסך של 18,000 ₪+ מע"מ בגין הפעולות המפורטות במכתב זה, לרבות: טיפול בהחמרת מצב ביטוח לאומי, הכנת והגשת תביעה בגין התאונה, הכנת והגשת תחשיבי נזק, הכנת והגשת תצהירי עדות ראשית, טיפול בהכנת התיק לרבות קד"מ, פגישות רבות במדרש, העתק תיקים רפואיים. לא זו אף זו, כעולה מחקירת המשיב בדיון שבפני, המשיב נעדר נכסים/חסכונות.כך בעמ' 7 שורה 32 עד עמ' 8 שורה 1 : "ש. הבאת איתך תלושי שכר ת. לא" עמ' 8 שורה 9 עד שורה 13: "ש. נכון שאחרי שהיית בבטוח לאומי קבעו לך נכות ת. יכול להיות, לא זוכר ש. לא קיבלת כסף מבטוח לאומי כי היה לך עיקול מכספי הבטוח הלאומי ת. יכול להיות, לא זוכר ש. יש לך חסכונות בבנקים ת. אני חייב לענות על השאלות האלה? לא אין לי כלום" כלל ידוע הוא שבית המשפט צריך להתייחס לשני התנאים העיקריים בבואו להחליט בבקשה זו: "חוזקה" של התביעה ושאלת ההכבדה בגישת ה"מטוטלת", קרי, ככל שעוצמת הראיות לתנאי אחד מתקיים, יש צורך בפחות ראיות לכאורה לתנאי השני. ר' דבריו של בית המשפט העליון מפי הש' רובינשטיין לפיהם: "תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות ס' 17 17 בעמ' 431-430), היא הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים. לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה..." במקרה דנן, לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי התובע עמד גם בתנאי השני למתן צו העיקול הזמני וזאת מכל הטעמים שפורטו לעיל על ידי התובע, לרבות קשיי הפירעון בהם נמצא המשיב, העבודה המרובה שהושקעה בתיק מטעם התובע, שיש להבטיחה והתקרית שארעה במשרדו של התובע במסגרתה נלקח תיק המשרד, מקימים כולם לכל הפחות קיומו של חשש סביר לכך שהתובע יסבול הכבדה יתרה בעתיד אם יינתן לזכותו פסק דין ללא צו עיקול זמני שיבטיח את ביצועו. 3. התנאי השלישי למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (2) לתקנות סד"א ועל-פיו על התובע להגיש את בקשתו לעיקול זמני בתום-לב וכי על הצו להיות מידתי וצודק בנסיבות העניין. מעיון בבקשה ובסיכומי הצדדים במהלך הדיון התרשמתי שהבקשה הוגשה בתום-לב והיא צודקת בנסיבות העניין. כמו-כן, נחה דעתי כי צו העיקול הזמני הינו מידתי וניתן תוך עריכת איזון נאות בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים המעורבים, וזאת באמצעות חיוב התובע להפקיד כתב התחייבות עצמית, ערבות צד ג' ועירבון למקרה בו יגרם נזק שלא כדין כתוצאה מהעיקול. 4. התנאי הרביעי למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (1) לתקנות סד"א ועל-פיו יש לבחון את מאזן הנוחות של הצדדים. במקרה זה מאזן הנוחות נוטה לטובת התובע, שכן, הנזק שייגרם לתובע בהיעדר סעד שיבטיח את גביית הכספים עם מתן פסק דין, עולה על ההשלכות של הקפאת המצב הקיים מצד הנתבע. נראה כי אי מתן צו העיקול כמבוקש, יפגע ביכולתו של התובע לגבות את החוב בגין שכר הטרחה מהנתבע כאשר חוב זה מבוסס דיו. לעומת זאת, הנזק שייגרם לנתבע/ המשיב מצטמצם בהקפאת המצב הקיים עד להכרעה בתביעה העיקרית. זאת ועוד, במקרה דנן,בהתחשב בסיכויי התביעה בביסוסה במסמכים רבים המצויים בתיק בראשל"צ ובכל האמור בתצהיר התובע, בנספחים המצורפים לכתב התביעה ואף במכתב שצורף בדבר גניבת התיק,אשר סומן "א", בעובדה שמדובר באדם נעדר כל נכסים, אשר ביצע פעולה שנטענת כפעולה לא נורמטיבית בלקיחת תיק המשרד. במקרה זה, ברי כי יש להבטיח את זכותו של התובע לגביית הכספים עם מתן פסק דין. מהאמור לעיל עולה שהתובע עמד בכל התנאים הדרושים למתן צו עיקול זמני ומשום כך אין בסיס לטענת המשיב שלא היה מקום למתן צו העיקול. סיכומו של דבר בקשת התובע למתן צו עיקול זמני על נכסי הנתבע נשענת על יסודות איתנים. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כי צו העיקול הזמני שהטיל בית המשפט ביום 16.2.2010 - יוותר על כנו עד למתן פסק הדין בתביעה. הנתבע ישלם לתובע הוצאות הבקשה בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ כדין בסך של 3,500 ₪ , בצירוף מע"מ כדין. ביטוח לאומיעיקול