בפני בקשה מטעם הנתבעת להורות על ביטול עיקול זמני. הואיל ועסקינן בבקשה לביטול עיקול, משמע שבית המשפט בוחן את הבקשה להטלת עיקול מלכתחילה כאשר הנטל על התובע להוכיח את בקשתו. המסגרת העובדתית וטענות הצדדים התובעת הינה חברה ישראלית העוסקת במתן שירותי שילוח בינלאומיים ועמילות מכס. הנתבעת הינה חברה ישראלית העוסקת, בין היתר בייצוא מטענים חקלאיים לחו"ל. הנתבעת פנתה לתובעת בבקשה כי תיתן לה שירותי שילוח למטענים לחו"ל, במסגרתם תיתן לה אשראי שלא יעלה על 500,000 ₪ וזאת בהתאם להתחייבות הנתבעת שנחתמה על ידה. ב- 23.4.09 שלחה הנתבעת לתובעת טופס "בקשה לקבלת אשראי והתחייבות לתשלום עבור שירותי מכס, שילוח אווירי/ימי ו/או ביטוח מטענים" חתום על ידה. בטופס האשראי נכתב סכום של 500,000 ₪. בהתאם להתחייבות, התחייבה הנתבעת לפרוע כל חשבון על פי תנאי האשראי המפורטים בהתחייבות ללא צורך בכל תזכורת. כמו כן, מקום התשלום הינו משרדיה של התובעת בלוד או בהעברה לחשבון הבנק של התובעת. התשלום הינו בתנאי אשראי של חודש שוטף + 30 יום, ובתוספת ריבית כזו הנהוגה בבנק הפועלים כריבית חריגה לגבי כל תשלום שלא ישולם במועד. על יסוד התחייבות הנתבעת בכתב ההתחייבות העניקה התובעת לנתבעת שירותי שילוח ומימנה את הובלת מטעני לקוחות הנתבעת ליעדים בחו"ל. הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 914,467 ₪, סכום זה כולל ריבית חריגה בבנק הפועלים כפי שהוסכם בין הצדדים. לפיכך, הגישה התובעת תובענה זו כנגד הנתבעת ובה תבעה 914,467 ₪. כמו כן, הגישה התובעת בקשה להטלת עיקול על כספים המגיעים למשיבה אצל מחזיקים ספציפיים, וביום 11.11.10 ניתן צו העיקול לבקשה. בו ביום, הוגשה בקשה להרחבת צו עיקול, אליה נעתרתי. טענות הנתבעת הנתבעת הגישה בקשה לביטול העיקול. הנתבעת הינה חברה בבעלותו המלאה של יורם טרבלסי , חקלאי מהמושב תקומה, הנמנה על יישובי עוטף עזה, פעילותו של מר טרבלסי ושל החברה כוללת בין השאר פעילות ענפה בחקלאות (בנוסף להובלה), הכוללת הן גידול של ירקות והן אחזקה של בית מיון ואריזה. הנתבעת טוענת כי העתק מהתביעה ומבקשת העיקולים הומצא לב"כ הנתבעת ביום 21.11.10 ובחלוף המועדים הקבועים בתקנות 370(3) ו- (267(ב) לתקנות - באיחור של יום אחד שאינו עולה כדי פגם מהותי. הנתבעת טוענת כי הפרת הוראות הדין (התקנות והחלטת בית המשפט) לעניין המצאת צו העיקול המורחב לידיה מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין המקעקע את תוקף הצו ואשר לאורו יש לבטל את הצו לגבי המחזיק שהוסף. הנתבעת טוענת כי בקשות העיקולים הוגשו בשיהוי ניכר, כחצי שנה לאחר סיום יחסי הצדדים וכי הוגשו בחוסר תום לב ומתוך כוונה ברורה לגרום לנתבעת נזקים אדירים ודווקא בתחילת עונת הגידול (נובמבר 2010) שעה שבמשך חודשים ארוכים לא פעלה כלל. עוד טוענת הנתבעת כי מעיון בכרטסת שצורפה, לא ניתן להבין אימתי העניקה התובעת לנתבעת שירותים של עמילות מכס בלבד, אימתי שירותי שילוח בלבד ואימתי העניקה את שני השירותים גם יחד. לסוגיה זו קיימת חשיבות רבה לנוכח אחריותה של התובעת לנזקים שנגרמו לחלק מהמכולות שטופלו על ידי התובעת. הדין בהתאם לתיקון 6 לתקנות סדן הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"התקנות"), חולשות על העיקול הזמני מספר הוראות, היוצרות יחדיו מארג שתי וערב של איזונים ובלמים. ראשית, על המבקש להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה, ובמסגרת זו על המבקש להראות, בראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א)). שנית, על המבקש להוכיח כי קיים חשש הכבדה, ובמסגרת זו על המבקש להראות, בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב)). שלישית, הינו תנאי של איזון האינטרסים. על בית המשפט לשקול שיקולים כללים של מאזן הנוחות, תום לב, צדק ומידתיות (תקנה 362(ב)). איזונים ובלמים אלו נבעו מהעובדה שעם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ניתנה לקניין הפרטי הגנה חוקתית. מכאן הצורך לייחס משקל רב לאיכות הראיות שעל בקשת העיקול להיתמך בהן. בשל כך, מעניק בית המשפט חשיבות רבה לאיכות הראיות וכמותן שמביא מבקש העיקול, הן לעילת התביעה והן לחשש להכבדה. בדיון בבקשת ביטול העיקול, חוזרים אנו אל הנקודה הראשונה - דהיינו, יש לבדוק האם יש עילות למתן עיקול, ונטל הראיה בעניין זה הינו על התובע שהוא בדרך כלל מבקש העיקול, לעניין זה ראה: ע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נ"א (3) 789. דיון מקדמי בשאלת פקיעת הצווים בנסיבות תיק זה, בטרם אדון בבקשת ביטול העיקול/ים לגופא, הנני נדרשת להכריע בשאלה האם צווי העיקול, קרי- הצו המקורי והצו המורחב, פקעו, אם לאו. כאמור, הנתבעת טוענת כי העתק מהתביעה ומבקשת העיקולים הומצא לבא כוחה ביום 21.11.10 ובחלוף המועדים הקבועים בתקנות 370(3) ו- (267(ב) לתקנות - באיחור של יום אחד שאינו עולה כדי פגם מהותי. לטענתה, הפרת הוראות הדין (התקנות והחלטת בית המשפט) לעניין המצאת צו העיקול המורחב לידיה מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין המקעקע את תוקף הצו ואשר לאורו יש לבטל את הצו לגבי המחזיק שהוסף. מנגד, טוענת התובעת כי העיקול/ים הוטל/ו כדין ולא על מנת לפגוע במוניטין של הנתבעת כפי הנטען על ידה. לעניין אי המצאת צו ההרחבה במועד אלא באיחור של כ 10 ימים, מפנה התובעת לפסיקה כיום הקובעת כי איחור קל בהמצאת בקשת העיקול ובמקרה דנן רק של ההרחבה אינו מבטל אוטומטית את הצו ולביהמ"ש שק"ד בעניין ולפיכך יש להאריך את המועד, בייחוד מקום בו מתקיים יסוד ההכבדה. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים בכתב ובע"פ באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות, בנסיבות תיק זה, על פקיעת הצו המקורי ו/או הצו המורחב מחמת האיחור בהמצאה וזאת בראי הפסיקה כיום אשר ממנה עולה כי פקיעת עיקול איננה מובילה בהכרח למסקנה כי צו העיקול פקע מעיקרו אלא יתכנו מקרים בהם הפגיעה היא יחסית הכל בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי (ר' בש"א (ירושלים) 3559/06 TONEDOOR LTD נ. יובנק בע"מ, תקדין מחוזי 2006 (4) 8922). במקרה שבפנינו, היות וצו העיקול המקורי הומצא באיחור בן יום בלבד והצו המורחב הומצא באיחור בן 10 ימים, ונוכח הלכת יובנק שפורטה לעיל, ובראי יסוד ההכבדה, הרי שבפנינו איחור קל בהמצאת הצו ההרחבה שאינו מהווה פגם מהותי היורד לשורש העניין ולפיכך, מתקיימים הטעמים לפיהם יש להורות כי הצווים לא פקעו. משכך, אדון כעת בבקשת הביטול, לגופא. עילת התביעה לטענת הנתבעת, התובעת חסרת מומחיות בתחום יצוא תוצרת חקלאית טרייה והפרה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת עת בחרה לעשות שימוש בשירותי ההובלה של חברת אדמירל, שהיא חברה שזמני השיט שלה ארוכים במיוחד. הנתבעת טוענת כי במסגרת החשבוניות שצורפו לבקשה לעיקולים ולכתב התביעה נזקפו סכומים רבים ושונים שאינם תואמים את ההצעה, שאף לא נחתמה ועל כן אינה מחייבת את הנתבעת, כך לענין חיוב דמי הובלה בסכומים גבוהים בהרבה מהסכומים עליהם סוכם בפועל ובשערי חליפין גבוהים וכך לענין הוצאות לחו"ל. מנגד, טענה התובעת כי אין מחלוקת שבהצעת המחיר, מיום 30.12.09, המעגנת את תנאי ההסכם בין הצדדים, ויתרה הנתבעת על כל זכות לקזז מחשבונות התובעת כל נזק עקב איחור בהגעת האוניה. התובעת משיבה לטענת הנתבעת לפיה לא חתמה על הצעת המחיר, כי טענת הנתבעת אינה יכולה לעמוד באשר מר טרבלסי העיד בדיון שבפני כי חברתו עבדה על פי ההצעה (ר' עמ' 2 לפרוטוקול שורות 19-22) ובכך יש משום קיבול בהתנהגות לתנאיה. טענת התובעת הינה כי לאור אישורו של מר טרבלסי בדבר העבודה על פי הצעת המחיר ומכוח עקרון תום הלב, מושתקת הנתבעת מלטעון כי רק התובעת מחויבת לתנאים בהתאם להצעת המחיר ובכך שהנתבעת פעלה ע"פ הצעת המחיר המוסכמת יש כדי להפיל את טענות הקיזוז להן טוענת הנתבעת. יוער ויובהר לעניין ההצעה, כי מדובר בהצעת מחיר שנשלחה לנתבעת מאת התובעת ולמעשה, אליבא דנתבעת, שימשה בסיס להסכמתה להתקשר חוזית עם התובעת ולצאת עמה לדרך עסקית משותפת (ר' בעניין זה חקירת מר טרבלסי וכן טענת הנתבעת כי המחירים שנגבו ממנה בפועל גבוהים מן ההצעה). מבלי לקבוע מסמרות בעניין משמעותה המשפטית של אותה הצעה, הרי שמעצם העובדה ששני הצדדים מפנים אליה, כשהנתבעת מפנה לרמות המחיר ואילו התובעת לתנאי הלוואי של ההצעה כגון: ויתור על טענת הקיזוז וכן הסכמה כי הפיצוי בגין נזקים יעמוד בשיעור הקבוע באמנות הבינלאומיות, די בה כדי להוות בסיס איתן לקיום עילת התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי טרם מסירת מטעניה של הנתבעת לתובעת ידעה הנתבעת כיצואן כי אין לתובעת כל אחריות לא למועד ההגעה, לא לכל נזק שייגרם עקב איחור בהגעה, ולא לכל נזק שייגרם למוען שעה שאינו בחזקת התובעת כגון שהוא בחזקת חברת הספנות. ההתניה אינה חריגה, שכן עסקינן בהובלות בים. לפיכך, הסכימו הצדדים כי התובעת כמשלח לא תחוב בכל נזק שנגרם עקב איחור או נזק שנגרם כשהמטען אינו ברשות התובעת, אלו בדיוק הנזקים להם טוענת הנתבעת בבקשתה. כמו כן, ע"פ הצעת המחיר כפופה הנתבעת לתנאי שטרי המטען, שבגבם מוותרת היא על קיזוז כל סכום מדמי ההובלה. התובעת טוענת כי יוצא מהאמור כי אפילו אם התובעת היתה חסרת מומחיות כלשהי בתחום ייצוא תוצרת חקלאית, כפי שנטען על ידי הנתבעת ולא כך הוא, הרי שאין בכך כדי לאפשר לנתבעת לטעון לקיזוז סכומים כאלו או אחרים מסכום תביעת התובעת. אשר לטענת הנתבעת להפרת התחייבות התובעת בעשותה שימוש בשירותי חברת אדמירל, טוענת התובעת כי יעצה לנתבעת שלא לשלוח את המטען הספציפי באמצעות חברה זו שכן זמני הTRANSFER שלה ארוכה יותר משל חברות אחרות. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי מתקיימות במקרה דנן ראיות לכאורה לקיומן של עילת תביעה, ואבאר; בעובדה שהנתבעת פעלה על פי הצעת המחיר המוסכמת יש כדי ליטול את העוקץ מכל טענותיה בדבר קיזוז הנזקים, שהרי הנתבעת הסכימה במפורש כי חבותה לתשלום כספי דמי ההובלה ששילמה התובעת עבורה לחברות הספנות הינה מוחלטת ואינה כפופה לכל טענה, כגון אלו אותן היא מעלה כיום, לגבי טיב המטען עת הגיע ללקוח במדינת היעד. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת בדבר הפרת ההתחייבות מטעם התובעת בעשותה שימוש בשירותי חברת אדמירל והנני מפנה לעדותה של הגב' לנצט, אשר עמדה על האמור בתצהירה כי הנתבעת פעלה בניגוד לעצת התובעת משיקוליה היא וכי אין לה להלין אלא על עצמה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול שורה 27, עמ' 9 שורה 5). נתתי דעתי לטענת הנתבעת כי האמור בהצעת המחיר בנוגע לחברת אדמירל אינו נכון מפני שלטענתה על פי הצעת המחיר ספינת החברה אמורה להגיע ישירות לנמל נובוסיבירסק שברוסיה ולא אמורה לעצור בטורקיה בדרכה לשם, ברם הגב' לנצט השיבה לשאלת העצירה בטורקיה בדרך כי שירות ישיר אומר שהמכולה, ברגע שעלתה בנמל המוצא, יורדת רק בנמל היעד. האונייה יכולה לעצור בדרך אבל המכולה לא יורדת מהאוניה. נתתי דעתי גם לניסיון הנתבעת להביא כראיה מסמכים הנחזים להיות "דוח שמאי". לענין זה נחקרה הגב' לנצט והעידה כי לא ברור אם אלו דוחות שמאי (עמ' 9 שורות 6-9 לפרוטוקול) וכן יש ליתן את הדעת לכך שעורך דוחות אלו לא נתן תצהיר ועדותו לא נשמעה והימנעות הנתבעת מהבאת השמאי פועלה כנגדה. עולה מן המקובץ כי הוצגו בפני ראיות לכאורה לקיום עילת תביעה. חשש הכבדה עיינתי בטעוני הצדדים בכתב ובע"פ ונחה דעתי כי מתקיים יסוד ההכבדה, שכן כל הנטען בבקשת ביטול העיקול מטעם הנתבעת, אין בו כדי להעיד על חוסנה הכלכלי. התובעת בבקשה לסעד זמני טוענת כי הנתבעת נטולה כל נכסים ברי מימוש, למעט זכויות המגיעות לה מלקוחותיה, אשר בחלקם הינם מחזיקים הנזכרים בבקשה, אשר להם היא מוכרת את תוצרתה. התובעת ציינה בסיכומיה כי כל העיקולים אצל הבנקים והרשתות להם מוכרת הנתבעת את תוצרתה לא הניבו דבר, למעט העיקול אצל חברת שפיט שהניב עיקול של 80,000 ש"ח בלבד,. דבר שיש בו כדי להעיד על מצבה הכלכלי החמור של הנתבעת. הנתבעת מציינת כראיה לחוסנה הכלכלי את פעילותה ומחזוריה הכספיים., ברם לא הובא לעיוני דו"ח כספי המבוקר על ידי רו"ח היכול להעיד על מצבה ומכאן שהטענות נטענות בעלמא. זאת ועוד על פי תדפיס רשם החברות, זכויותיה של הנתבעת משועבדות בשעבוד שוטף כללי לטובת בנק הפועלים. כל כלי הרכב שבבעלותה של המשיבה משועבדים אף הם לבנק והוא הדין בכל הציוד הקיים לה לשימושה. אין בבעלות הנתבעת כל נכסי נדל"ן ברי מימוש, וכן מפעלה ומשרדיה של הנתבעת ממוקמים בנחלה במושב בו אין לנתבעת כל זכויות, ובכך מחזקת התובעת את עצם קיומו של יסוד ההכבדה ויכולתה של הנתבעת לשלם את פסק הדין, אם וככל שיינתן. נוכח כל המקובץ נחה דעתי כי מתקיים בעניינו יסוד ההכבדה. מאזן הנוחות, תום הלב שיקולי צדק ומידתיות הנתבעת טענה כי התובעת נהגה בחוסר תום לב שעה שנמנעה מלהציג בבקשת העיקול את כל פניותיה של הנתבעת, קרי- מכתבי ב"כ הנתבעת בהם נטענו הטענות לנזקים. התובעת טענה מנגד כי כי חובת בעלי הדין הינה להביא לידיעת ביהמ"ש במסגרת הבקשה את כל העובדות והמסמכים העשויים להידרש להכרעה, קרי- מסמכים הרלוונטיים לתביעת החוב. התובעת מוסיפה וטוענת כי מר טרבלסי ניסה להציג תמונה לפיה התובעת לא העבירה לנתבעת את כל המידע הרלוונטי בעוד שלמעשה לא יכול היה להציג מסמך כלשהו המעיד על כך שבתו, עו"ד מורן דוידוביץ, ביקשה מסמכים נוספים (ר' עמ' 4 שורות 7-11 לפרוטוקול). המסמכים שלטענת הנתבעת לא נמסרו לה מתייחסים לנזקים שיכולים להיטען במסגרת טענת קיזוז שלטעמה של התובעת אינם רלוונטיים לאור ויתור הנתבעת על כל טענה בענין והעדר תימוכין לדו"חות שצורפו ללא עדות עורכן לבקשת הביטול. הנתבעת טוענת כי בקשות העיקולים הוגשו בשיהוי ניכר, בחוסר תו"ל ומתוך כוונה ברורה לגרום לנתבעת נזקים אדירים ודווקא בתחילת עונת הגידול (נובמבר 2010) . מנגד, טוענת התובעת כי העיקול/ים הוטל/ו כדין ולא על מנת לפגוע במוניטין של הנתבעת כפי הנטען על ידה. באשר לשיהוי השיבה התובעת כי לא ברור על מה מלינה הנתבעת- האם על כך שהתובעת נתנה לה זמן סביר לשלם את חובותיה? לאחר עיון בכלל טענות הצדדים בכתב ובע"פ באתי לכלל מסקנה כי התובעת מילאה אחר חובת תום הלב וכי לא נקטה בשיהוי בלתי סביר ולא נהגה מתוך נקמנות. אשר למאזן הנוחות, הנתבעת טוענת לנזקים אדירים שנגרמו לה ומנגד טוענת התובעת, כי טענתה של הנתבעת כי נזקיה עד עתה מגיעים לסך של 250,000 ₪ נטענה בעלמא וללא כל אסמכתאות. לעניין מאזן הנוחות, הרי שבמקרה זה, יש לערוך את בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים - התובעת והנתבעת - לבין עצמם. במסגרת זו ועל בסיס כל שפורט לעיל, לרבות בכל הנוגע לחוסנה הכלכלי של הנתבעת וליכולתה למלא אחר פסק הדין, ככל וייפסק לטובת התובעת, נחה דעתי כי הפגיעה בתובעת אם יבוטל העיקול תהיה גדולה יותר מאשר הפגיעה בנתבעת באם יוותר העיקול על כנו. סיכומו של דבר בשלב זה של הדיון, די שהתביעה אינה קנטרנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה ביהמ"ש אינו פוסק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים. בשלב זה ביהמ"ש אינו מנתח הראיות ואינו דן לעיצומו של עניין . כמו כן, בבוא ביהמ"ש לקבוע את טיב הסעד, היקפו ותנאיו, עליו לבצע איזון אינטרסים בין הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לבין הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני (תקנה 362(ב)(1) לתקסד"א). עוד על ביהמ"ש לשקול "האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק בנסיבות העניין ואינו במידה העולה על הנדרש".(תקנה 362(ב)(2) לתקסד"א. בנסיבות תיק זה, ומשעמדה התובעת בנטל להוכחת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה ולקיום יסוד ההכבדה ולאחר ששוכנעתי כי פעלה בתום לב ולאחר עריכת מאזן הנוחות בין הצדדים לבין עצמם ומששוכנעתי כי הפגיעה בתובעת אם יבוטל העיקול תהיה גדולה יותר מאשר הפגיעה בנתבעת באם יוותר העיקול על כנו, אני מותירה את צו העיקול הזמני , לרבות הצו המורחב, על כנם. הוצאות בקשה זו בסך 6,000 ש"ח יחולו על הנתבעת. עיקול