##(1) באילו מקרים ניתן לבקש ביטול עיקול על חוב ארנונה ?## במקרים מסוימים הטלת העיקול על חשבון בנק על ידי העירייה לשם גבית חובות הארנונה של, מכוח סמכותה של העירייה להפעיל הליכי גבייה מינהליים לפי פקודת המסים ( גבייה), יכולה להיחשב בלתי סבירה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, לדוגמא כאשר היא לוקה בשיהוי ניכר או במקרה שלא ניתנה על כך הודעה, ומשכך, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לפסוק כי דינה להתבטל. ##(2) ביטול עיקול ארנונה מחמת התיישנות:## בעת"מ (חיפה) 31653-10-11 עמותת ישיבת אש התורה נ' עיריית חיפה (6.6.2012) קבעה כב' השופטת י' וילנר, בעניין זה, את הדברים הבאים: "... על מנת שהליך הגבייה המינהלי יביא לעצירת ההתיישנות, על הרשות לנקוט בהליך ממשי לגביית החוב, הליך רציף וסדיר, וללא שיהוי. כך לדוגמא, אל לה לרשות להסתפק במשלוח הודעת דרישה לנישום שאחריה אין ולא כלום. עליה להתכבד ולנקוט בהליך אפקטיבי ואינטנסיבי לגביית החוב כמו הליכי עיקול, תפיסת נכסים ועוד. רק פעולות מעין אלה יגרמו לטעמי להפסקת מרוץ ההתיישנות." ההבחנה היא בין פעולה בודדת שאין אחריה כלום, לבין נקיטה בהליך אפקטיבי ויעיל לגביית החוב. פעולה בודדת שאין אחריה כלום – לא תעצור את מרוץ ההתיישנות, שכן אין בה כדי לדחות את אינטרס ההסתמכות שחוסר המעש יוצר אצל הצד השני. יתירה מזו, נקיטה בפעולה בודדת שאין אחריה כלום, עשויה אף לחזק את ההנחה כי דרישת החוב נזנחה, שכן עצם חוסר המעש לאחר שהעירייה ידעה על החוב הנטען, עשויה ללמד כי לאחר שהעניין נבחן החליטה העירייה לזנוח את דרישות החוב. ##(3) תביעה בגין רשלנות בהטלת עיקול בשל חובות ארנונה:## עיון בפסיקה מעלה כי בתי המשפט קיבלו תביעות אזרחיות, לרבות תביעות בגין לשון הרע, כאשר הטענה המרכזית כנגד הטלת העיקול והחוב הינה טענה של "אינני מחזיק" בנכס. (רא ה למשל: תא (קריות) 25350-07-12‏ אליעזר אוליבר נ' עירית נהריה (27.7.17); תק (הרצ') 16362-04-18‏ ‏שאול אייזנברג נ' עירית נהריה (21.9.18); תא (חי') 35413-11-16‏ נעימה נכסים בע"מ נ' עיריית חיפה-אגף הארנונה (26.9.17) ). ניתן אף ללמוד, על דרך ההיקש, כי מוקנית סמכות עניינית, גם מהפסיקה אשר התירה הגשת תביעות בבתי משפט אזרחיים בטענה של התרשלות העירייה, על אף אי המיצוי של ההליך נשוא חוק הערר: "אין בחוק הנ"ל הוראה החוסמת דרך הפניה בתביעה רגילה כאשר הדיון בפני בית המשפט הרגיל כולל בין היתר את הטענה של התרשלות של הרשות המקומית, ענין הראוי לבירור לגופו ואינו ראוי למחיקה על הסף. כמובן שאין בדברים אלה כדי להביע דעה לגופו של ענין". (ברע 2824/91 עירית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ (16.10.91 ), ראה גם: רע"א 7669/96‏ עיריית נהריה נ' קזס, פ''ד נב(2) 214 (1998) וכן עא (ת"א) 71723-10-18‏ ישראל כלוף נ' עירית תל-אביב-יפו (17.3.19)). ## (4) להלן פסק דין בנושא ביטול עיקול ארנונה / ביטול עיקול מנהלי:## זוהי עתירה מנהלית כנגד החלטת עיריית הרצליה (המשיבה) לחייב את העותר בתשלום חובות ארנונה ומים עד שנת 1997 כולל ומשנת 2005 ואילך, בגין נכס המצוי ברחוב מורדי הגטאות 38 ו- 40 בהרצליה, הידוע כגוש 6558 חלקה 490/2 והרשום בספרי העירייה כנכסים 6558049000100 ו- 6558049000300 (להלן: "הנכס"). העובדות: 1. א. העותר הינו בנם של מר פדל ז"ל וגב' פדל ז"ל. ב. מחצית הזכויות בנכס היו רשומות מיום 26.3.64, כך כנטען בעתירה, על שם אביו של העותר, מר פדל, ומחציתו על שם אמו של העותר, גב' פדל. ג. ביום 21.4.03 נפטרה גב' פדל ז"ל וזכויותיה בנכס (חצי) הועברו על פי צוואה לילדיה, לרבות העותר, בחלקים שווים. על פי נסח רישום קיימת הערת אזהרה על כל הנכס לטובת העותר. 2. הנכס צבר חובות רבים וביום 4.8.94 הגישה המשיבה תביעה כספית בבית משפט השלום בת"א כנגד מר פדל וגב' פדל על סכום של 32,870 ₪ (ת.א 51651/94). ביום 21.2.95 ניתן פסק דין כנגד גב' פדל לפיו היא חוייבה בסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "פסק הדין הראשון"). 3. גב' פדל לא פרעה את חובותיה ונפתח נגדה תיק הוצל"פ מספר 01-77949-96-2, בוצעו עיקולי בנקים, עיקולי מטלטלין וננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל נוספים. 4. ביום 29.3.01 הוטל עיקול מנהלי על זכויות אביו של העותר, מר פדל, בנכס בגין יתרת חוב של 148,540₪. 5. א. ביום 13.10.04 הוגשה תביעה כספית כנגד מר פדל בבית משפט השלום בת"א (ת.א 64584/04) על סכום של 84,611 ₪ שהיא יתרת חוב ליום 12.10.04. על פי כתב התביעה החוב הנדרש הוא מנובמבר 97 ועד שנת 2004. ב. ביום 16.12.04 ניתן פס"ד כנגד מר פדל על סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה והוצאות (להלן: "פסק הדין השני"). ג. גם אביו של העותר, מר פדל , לא שילם את חובו וביום 21.1.05 נפתח נגדו תיק הוצל"פ מספר 01-07879-05-7 וביום 22.4.11 מונה עו"ד שטמר ככונס נכסים על הנכס. באוגוסט 2012, במקביל להגשת העתירה, הגיש העותר בקשה לביטול הליכי כינוס הנכסים וביום 30.10.12 נדחתה בקשתו. ד. בעקבות ביצוע עבודות פיתוח אשר בוצעו בגבול הנכס, ברחוב מורדי הגטאות, נשלחו למר פדל ביום 14.11.04, 16.11.04 ו- 18.11.04 דרישות לתשלום אגרת תיעול, היטל ביוב והיטל סלילת כביש ומדרכות בהתאם לחוקי העזר. ה. ביום 31.10.11 שלחה המשיבה ליורשים כבעלי הזכויות בנכס התראה ודרישה לתשלום מס על פי סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה) בגין חובות מים, ארנונה והיטלי פיתוח בסכום כולל של 266,996.50 ₪. ו. ביום 29.4.12 נרשם עיקול נוסף על זכויות החוכרים בנכס על פי פקודת המסים (גבייה) בגין חוב בסכום של 279,070.20 ₪. 6. בין העותר לבין המשיבה התנהלה תכתובת ענפה עד לשנת 2012 בניסיון להגיע להסדר פשרה לתשלום החוב, אולם זה לא צלח. 7. לאור האמור לעיל הוגשה העתירה נשוא פס"ד זה בה עתר העותר להורות ולהצהיר כדלקמן: א. העותר פטור מתשלום חיובי ארנונה ומים למשיבה עד שנת 1997 כולל בשל התיישנות החוב. ב. העותר פטור מתשלום ארנונה ומים למשיבה בגין השנים 2005 ואילך מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות, בשל העובדה כי בשנים אלה הנכס היה ריק מאדם, פרוץ ולא ראוי למגורים. ג. העותר פטור מתשלום היטלי תיעול, ניקוז, כביש ומדרכה על הנכס בתקופות המפורטות לעיל בשל התיישנות החוב. ד. המשיבה חייבה את העותר בכפל תשלום חובות ארנונה ומים על הנכס בגין השנים 1998-2000. ה. המשיבה מנועה מלנקוט בהליכי גבייה נגד העותר בשל חובות הארנונה. ו. להורות למשיבה למחוק מלשכת רישום המקרקעין בנתניה עיקול מנהלי שהטילה על הנכס ביום 29.3.01 על סך 148,540 ₪ המתייחסים לשנים 1993-2000 כולל, ועיקול מנהלי שנרשם ביום 29.4.12 על סך 279,070.20 ₪ בקשר לחובות הארנונה. ז. להורות למשיבה להנפיק לעותר אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. טענות העותר: 8. בסיכומים צמצם העותר, ובצדק, את הנושאים השנויים במחלוקת ואלה יידונו בפסק דין זה. 9. חובות המים והארנונה לתקופה מיום 3.8.94 ועד נובמבר 97 התיישנו. חובות אלה אינם כלולים בפסק הדין הראשון ובפסק הדין השני ומאחר וביום 29.3.01 הוטל העיקול המנהלי הראשון ומאחר ולא ננקטו הליכים ממשיים ורצופים לגביית חובות המים והארנונה, חלה תקופת התיישנות של שבע שנים על חובות אלה. 10. בנובמבר 2004 נשלחו דרישות תשלום לאביו של העותר בגין היטלים, כך לטענת המשיבה. העותר טוען כי אין בידי המשיבה תיעוד על מכתבים נוספים שנשלחו לאביו של העותר בגין היטלים ואף לא הוצג כל מסמך ו/או ראיה ו/או ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי מכתבים ודרישות תשלום אלו משנת 2004 אכן נשלחו והתקבלו בפועל אצל אביו המנוח של העותר. משנת 2004 ועד לשנת 2012 לא עשתה המשיבה דבר וחצי דבר לגביית חוב ההיטלים הנטען ולא נקטה בהליכי גבייה ורק ביום 29.4.12, בחלוף 8 שנים, פנתה המשיבה לראשונה בהליכי גבייה מנהליים והטילה עיקול מנהלי נוסף על הנכס. על כן, טוען העותר, לא ניתן לגבות חוב נטען זה בהליכי גבייה מנהליים בשל התיישנותו, וכפועל יוצא יש להורות על ביטול העיקול המנהלי שהוטל בשנת 2012. 11. העותר טוען כי הוא פטור מחובות ארנונה בגין השנים 2005 ואילך בשל היות הנכס ריק, פרוץ ואינו ראוי למגורים ובשל התיישנותו של חוב זה. 12. העותר זכאי להירשם כבעלים על מלוא הזכויות בנכס והימנעות המשיבה להנפיק לו אישור על פי סעיף 324 לפקודת העיריות מהווה חוסר תום לב וחוסר הגינות כלפי העותר. המשיבה לא עשתה מאומה לגביית החובות, סירוב למתן אישור לרשם המקרקעין מהווה הליכי גבייה פסיביים אשר אין מקום לקבלם. 13. העותר מבקש לדחות את טענת המשיבה לשיהוי לאור התנהלות המשיבה לאורך שנים רבות בה "ישבה ולא עשתה דבר לגביית החובות שבינתיים התיישנו". 14. העותר מבקש לדחות את טענת המשיבה לאי מיצוי הליכים שכן על פי ההלכה, מוסמך ביהמ"ש המנהלי לפסוק בעניינים ושאלות שמקומן במסלול ההשגה המנהלית. 15. העותר מבקש גם לדחות את טענת המשיבה לחוסר תום הלב והיעדר ניקיון כפיים של העותר. העתירה הוגשה בתום לב ובניקיון כפיים לאחר שהמו"מ בין הצדדים לא צלח. העותר פירט את כל העובדות הידועות לו בעוד המשיבה עצמה נהגה בחוסר תום לב עת לא פנתה אליו במשך שנים רבות ולא פירטה בגין מה ובגין אלו שנים הצטברו החובות הנטענים. 16. לאור האמור לעיל מבקש העותר לקבל את העתירה. טענות המשיבה: 17. המשיבה מבקשת לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי, מניעות, חוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים ואי מיצוי הליכים. 18. המשיבה מבקשת לדחות את טענות העותר לפיהן חלה התיישנות על החוב. עוד טוענת המשיבה כי המנוחים ו/או העותר לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה וכי פניית המנוחה לועדת ההנחות בשנת 2001 ומכתבו של ב"כ העותר מיום 6.11.11 מהווים הודעה המפסיקה את מירוץ ההתיישנות. 19. המשיבה טוענת כי נקטה לאורך כל השנים בהליכי גבייה משפטיים ומנהליים ומשום כך פעולות גביה אלו גם הן הפסיקו את מירוץ ההתיישנות. 20. המשיבה טוענת כי לא מוטלת עליה כל חובה להוכיח כי דרישות לתשלום היטלים הגיעו לידי המנוח ודי בתצהיר מטעם המשיבה לפיו דרישות התשלום נשלחו במועדים שפורטו והעותר לא הרים את הנטל המוטל עליו לסתור את חזקת התקינות המנהלית ולא הוכיח כי דרישות אלה לא הגיעו למנוח. 21. ביום 31.10.11, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, נשלחה דרישה על פי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) וביום 29.4.12 נרשם עיקול מנהלי נוסף על הנכס הן בגין היטלי הפיתוח והן בגין חובות מים וארנונה נוספים. 22. המשיבה מבקשת לדחות את טענת העותר לפיה הוא זכאי להכיר בנכס כנכס ריק ופרוץ מאז שנת 2005. נטל ההוכחה להראות כי הנכס אינו ראוי לשימוש מוטל על כתפי הנישום - המחזיק ואין להסתפק באמירות בעלמא כי הנכס אינו ראוי לשימוש. אין גם מקום לטענת העותר לפיה יש מקום להסתמך על "חזקת הידיעה של המשיבה לפיה ידע מנהל הארנונה או חייב היה לבדוק בעצמו וביוזמתו את מצבו של הנכס". 23. העותר ו/או הוריו המנוחים לא הודיעו בזמן אמת כי הנכס ריק ו/או פרוץ ו/או אינו ראוי לשימוש והפעם הראשונה בה הועלתה טענה זו היתה במכתבו של העותר משנת 2011. הודעה על מצבו של הנכס יש להודיע בזמן אמת ואין לקבל את בקשת העותר אשר הוגשה כשש שנים לאחר המועד. 24. העותר טוען כי טענת ההתיישנות מונעת מהמשיבה לסרב ליתן לו אישור לטבו. על כך מגיבה המשיבה כי לא ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד סירוב העירייה להנפיק אישור בגין היעדר חובות, כאשר קיימת יתרת חוב הרשומה בספרי העירייה. התניית מתן תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות על היעדר חובות מותנית בפירעון מלא של החובות ועל כן גם לא ניתן להעלות כלפיה טענת התיישנות. 25. לאור האמור לעיל מבקשת המשיבה לדחות את העתירה. דיון: 26. אין חולק כי ביום 4.8.94 הגישה המשיבה כנגד מר פדל וגב' פדל תביעה כספית על סכום של 32,870 ₪ (ת.א 51651/94 של בית משפט השלום בת"א). עוד אין חולק כי ביום 21.2.95 ניתן פסק דין כנגד גב' פדל בלבד על סכום של 32,870 ש"ח נושא ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, 4.8.94 ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "פסק הדין הראשון"). 27. בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1998, מועד ההתיישנות החל על פסק דין בתובענה הוא 25 שנים. אי לכך על חובות אלה החל מיום 4.8.94 ואילך לא חלה התיישנות. 28. אין גם חולק כי ביום 13.10.04 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד מר פדל על סכום של 84,611 ₪ (ת.א 64584/04 של בית משפט השלום בת"א). מעיון בכתב התביעה עולה כי החוב הנדרש על פי התביעה מתחיל בנובמבר 1997 ומסתיים ב- 12.10.04. ביום 16.12.04 ניתן פסק דין כנגד מר פדל על סכום של 84,611 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 13.10.04, ועד התשלום המלא בפועל בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין השני"). 29. בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1998, מועד ההתיישנות החל על פסק דין בתובענה הוא 25 שנים. אי לכך על חובות אלה לא חלה התיישנות. 30. העותר טוען כי על החובות שחלו על הנכס בתקופה שבין 4.8.94 (מועד הגשת התביעה הראשונה) לבין 1.11.97 (מועד תחילת החיוב בתביעה השניה) חלה התיישנות ועל כן אין המשיבה רשאית לנקוט בהליכים מנהליים כנגד חוב זה. 31. דין הטענה להידחות. ביום 4.8.94 הגישה המשיבה את התובענה הכספית כנגד מר פדל והגשת התביעה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. ביום 21.2.95 ניתן פסק דין כנגד פדל ואילו התביעה כנגד פדל נמחקה מחסר מעש. מועד מחיקת התביעה כנגד מר פדל הוא המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתישנות. ביום 29.3.2001, לפני תום תקופת ההתיישנות ,הוטל עקול מנהלי על זכויות מר פדל בנכס ועקול זה הפסיק את מרוץ ההתיישנות לצרך גביה מנהלית. 32. העותר מבקש להחיל את הנחיות היועמ"ש מיום 23.2.12 לפיהן על רשות לפעול בהליכי גבייה תוך פרק זמן שלא יהיה ארוך מ-3 שנים. לא מצאתי כי ראוי להחיל הנחיות אלה באפן רטרואקטיבי על תקופה החלה כ-14 שנים לפני פרסום ההנחיות ע"י היועמ"ש. 33. מצאתי להבהיר: המשיבה טוענת כי היא נקטה בהליכים רבים לגביית חובו של מר פדל. עיון בדו"ות השונים מעיד כי פעולות אלה נעשו במסגרת תיק הוצל"פ 01-77949-96-2 שהוא תיק ההוצל"פ שנפתח כנגד מר פדל מכח פסק הדין השני. החובות לתקופה 1994-1997 אינם נכללים בתיק הוצל"פ זה. 34. בעתירה טען העותר לכפל חיובים, היינו נקיטת הליכי הוצל"פ ובמקביל להם הליכי גבייה מנהליים אשר סכומם הכולל עולה על גובה החוב. בסיכומים לא חזר העותר על טענה זו ובצדק. המשיבה רשאית לפעול לגביית חובות הן בהליכי הוצל"פ והן בהליכי גבייה מנהליים במקביל, ובתנאי שלא תגבה פעמיים את החוב. לא נטענה כל טענה וממילא לא הוכח כי המשיבה גבתה את החוב פעמיים ומעבר לחוב הנטען. אי לכך דין טענה זו להידחות. 35. העותר טוען כי הנכס היה ריק מאדם, פרוץ ולא ראוי למגורים החל משנת 2005 ומשום כך הוא מבקש פטור מחובות ארנונה לשנים אלה. דין טענה זו להידחות. בעתירה מבסס העותר את טענתו זו על סעיף 330 לפקודת העיריות. סעיף 330 לפקודת העיריות מתייחס לבניין שנהרס או ניזוק "במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו". אי לכך אין מדובר בנכס ריק אלא נכס אשר נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו. לפיכך, אם מבקש העותר להצליח בטענתו עליו להוכיח כי הנכס נהרס ו/או ניזוק בשנת 2005 באופן שאי אפשר לשבת בו. 36. על מנת לקבל פטור בגין נכס שנהרס ו/או ניזוק ואין יושבים בו, על המבקש היה להגיש את הבקשה בזמן אמת על מנת שהמשיבה תוכל לבדוק את מצב הנכס אם אכן הוא נהרס ו/או ניזוק כנדרש בסעיף 330 לפקודה. אביו של העותר לא הודיע למשיבה כי הנכס ריק ואינו ראוי למגורים ומכל מקום לא הוכחה הודעה שכזו. האב הגיש בקשה לפטור בשנת 1996 וביקש לשלוח אליו את המסמכים בעניין הנכס לת.ד. 5537 בהרצליה (נספח 24 לתגובה). אי לכך ובהעדר הגשת בקשה בזמן אמת ובמועדים הרלוואנטיים, אין מקום לקבל בשנת 2014 בקשה לפטור מארנונה בגין נכס שאינו ניתן לשימוש 9 שנים לאחר המועד הקובע. 37. העותר צירף צילומים של הנכס שנעשו, על פי הרשום בצילום, ב- 7.6.06. אין בצילומים אלה כשלעצמם כדי להוכיח, ולו לכאורה, כי הבית כולו נהרס ו/או ניזוק במידה שאין לשבת בו והעותר גם לא הוכיח במידה המוטלת עליו כי תמונות פנים הבית הן התמונות של המבנה. צודקת המשיבה הטוענת, בסעיף 60 לסיכומיה, כי אין בתמונות שצורפו כדי להעיד על כך שהנכס אינו ראוי לשימוש כלשהו ולא כל נכס מוזנח ראוי לקבל פטור על פי סעיף 330 לפקודה. 38. ביום 19.6.11 שלח ב"כ העותר מכתב למשיבה בה טען כי החל מינואר 2005 איש אינו מתגורר בדירה והדירה פרוצה. אין במכתב זה כל טענה כי הודעה שכזו נשלחה קודם לכן בשנים קודמות, עובדה התומכת במסקנה לפיה לא נשלחה כל הודעה בזמן אמת על היות הנכס הרוס ו/או ניזוק במידה שלא ניתן לשבת בו. 39. בסעיף 5 לעתירה נטען כי לאור מצבו הבריאותי של האב ומצבו של הנכס, עבר האב להתגורר באשדוד, ועד לשלהי שנת 2010 לא קיבל האב כל דרישה מהמשיבה לתשלום חובות לארנונה (סעיף 9 לעתירה). טענות אלה עומדות בניגוד לאמור במוצג י"א לעתירה לפיה ב- 13.6.06 התגורר האב ברח' צדוק הכהן 1/3, ת"א ושם קיבל הודעה בעניין החוב בתיק הוצל"פ 01-07879-05-7, הוא תיק ההוצל"פ שנפתח נגד האב. ניתן לכן לקבוע כי כבר בשנת 2006 קיבל אביו של העותר הודעה על החוב במסגרת הניסיון לבצע עיקול מיטלטלין. 40. בנוסף על כך - טענה לפטור בגין היות הנכס נהרס או ניזוק יש להגיש במסגרת השגה על החלטת המשיבה ומשום כך יש לדחות את העתירה בנושא זה גם מטעם זה. אני ערה היטב לעובדה לפיה רשאי העותר לפנות בנושא זה לבית המשפט לעניינים מנהליים גם אם לא נקט בהליכים של השגה. יחד עם זה על פי ההלכה רק עניינים עקרוניים ובעלי חשיבות משפטית/ עקרונית/ ציבורית יידונו בבית המשפט המנהלי מבלי שמוצו ההליכים קודם לכן בהשגה. בענייננו, מדובר במחלוקת פרטנית שבין העותר לבין המשיבה ואין מקום לדון בנושא זה במסגרת העתירה המנהלית. אי לכך וגם מטעם זה דין הטענה לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש להידחות. 41. העותר טוען כי היה על המשיבה לבדוק את מצב הנכס ובכל מקרה עומדת בענייננו חזקת הידיעה של המשיבה ומשום כך הוא זכאי לפטור. אין חובה על המשיבה לערוך בדיקות בנכסים ואין גם חזקת ידיעה אלא אם כן הוא מוכח בוודאות כי המשיבה ידעה על מצב הנכס. מינוי כונס נכסים והביקור שנערך בנכס איננו מוכיח ברמת ההוכחה המוטלת על העותר כי מצב הנכס היה כנטען על ידו. הפעולות בתיק ההוצל"פ מעידות כי הנכס היה סגור אולם אין באלה כדי להוכיח כי הנכס היה הרוס ו/או ניזוק במצב שלא ניתן לשבת בו. 42. העותר טוען להתיישנות על החובות בגין היטלי סלילה, ביוב ותיעול. לטענתו, המשיבה טוענת כי נשלחו לאביו דרישות תשלום בגין ההיטלים ביום 14.11.04, 16.11.04 ו- 18.11.04 המתייחסים לתקופה של עד שנת 2004. עוד לטענתו, מעבר למכתבי דרישה אלה אין תיעוד על מכתב נוסף כלשהו או דרישות נוספות שנשלחו לאביו בגין ההיטלים. 43. למשיבה עומדת חזקת התקינות המנהלית לפיה נשלחו דרישות אלה לאביו של העותר. יתרה מכך, בסעיף 30 לתגובה ציינה המשיבה כי ביום 14.11.04, 16.11.04 ו- 18.11.04 נשלחו למר פדל דרישות תשלום בגין ההיטלים השונים ועובדות אלה נתמכו בתצהירה של גב' שירלי זרד, מנהלת האכיפה של עיריית הרצליה. אי לכך עובר נטל ההוכחה לעותר להוכיח כי אביו ו/או מי מהמחזיקים לא קיבלו את דרישות התשלום והעותר לא הרים את הנטל המוטל עליו לסתור את חזקת התקינות המנהלית ואת תצהירה של גב' שירלי זרד. 44. ביום 31.10.11, בטרם עברו 7 שנים ממשלוח דרישות התשלום, שלחה המשיבה למחזיקים ובכללם העותר, דרישות לתשלום מס על פי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה). ביום 29.4.12 נרשם עיקול מנהלי נוסף על הנכס בגין חובות ארנונה, מים, שמירה וביוב, תיעול/ניקוז, היטלי ביוב, כביש ומדרכה. משלוח דרישה זו לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה) מפסיק את מרוץ ההתיישנות ובעקבותיה, כאמור, נרשם עיקול מנהלי נוסף ומשום כך אין לקבל את טענת ההתיישנות של העותר ביחס לחוב ההיטלים. (ר' עת"מ (נצ') 765-06-10 דוד חן נ' עיריית עפולה [מאגר נבו] מיום 28.3.11 וכן עת"מ (נצ') 44695-06-11 תאופיק חסאן יזבק נ' עיריית נצרת [מאגר נבו] מיום 11.6.12). 45. לאור התוצאה אליה הגעתי אין צורך לדון בטענות נוספות שהעלתה המשיבה. 46. מאחר וקיים חוב לעותר בגין הנכס, אין גם מקום להיעתר לבקשה להנפיק לו אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות. 47. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. 48. העותר ישלם למשיבה הוצאות בסכום של 15,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 49.ארנונהעיקול