ההליך 1. המבקשת עותרת לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 7-05-60638-01 וכן להורות לב"כ המשיבה שלא להעביר את הכספים המוחזקים אצלו בנאמנות, לידי המשיבה, והכל - עד למתן פסק דין בתביעה ובתביעה שכנגד. 2. המשיבה הגישה בקשה לביצוע שטר נגד המבקשת. המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע. כבוד הרשמת עפרון החליטה לעכב הליכי ההוצאה לפועל עד להחלטה בהתנגדות, נגד הפקדת ערבות בסך 50,000 ₪. על פי הסכמת הצדדים, הופקד הסך האמור בידי ב"כ המשיבה במקום בקופת בית המשפט. ביום 14.3.06 אישר כבוד הרשם כהן, את הסכמת הצדדים, לפיה תתקבל ההתנגדות לעניין חלק מסוים מהחוב נשוא תיק ההוצל"פ ותידחה בנוגע לסך של 51,671 ₪. למשיבה הותר לגבות סכום אחרון זה מהמבקשת. כמו כן, הוחלט כי הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו למשך 30 ימים. עמדת המבקשת 3. המבקשת חפצה לעכב פעם נוספת את הליכי ההוצאה לפועל ולהורות כי ב"כ המשיבה יימנע מהעברת הכספים המוחזקים אצלו בנאמנות, כאמור, עד למתן פסק דין בתביעה ובתביעה שכנגד. שני טעמים בפי המבקשת: ראשית, דחיית ההתנגדות לביצוע השטר בעניין 51,671 ₪, נבעה מכך שהמבקשת השמיטה בשוגג מהבקשה להארכת המועד להתנגדות לביצוע שטר, מסמך מהותי אשר מוכיח את טענותיה. מסמך (נטען) זה צורף כעת לכתב התביעה שכנגד ובכך נרפא הפגם; שנית, אי מתן צו עיכוב ביצוע, יכול לגרום למבקשת נזקים בלתי הפיכים וזאת במידה והתביעה תדחה והתביעה שכנגד - תתקבל. זאת, נוכח מצבה הכלכלי של המשיבה הנטען להיות קשה. עמדת המשיבה 4. שלש הנמקות משמיעה המשיבה על מנת להדוף את טענות המבקשת. ראשית, הצדדים הגיעו להסכמה בעניין דחיית ההתנגדות בנוגע לסך של 51,671 ₪ ועל כן, אין המבקשת רשאית לחזור בה מהסכמתה. שנית, תקנות סדרי הדין מתירות עיכוב הליכים רק במקרה בו מוגש ערעור על ההחלטה הדוחה את ההתנגדות. בעניינו, לא הוגש ערעור על ההחלטה ואף לא קיימת האפשרות להגשת ערעור. על כן, אין כל אפשרות שההחלטה תתבטל. שלישית, לעניין מצבה הכלכלי, מכחישה המשיבה את טענות המבקשת. עיכוב ביצוע: סמכות שבתקנות סד"א וסמכות טבועה 5. נקודת המוצא לדיוננו היא, כי בית המשפט מוסמך לעכב ביצועו של פסק דין שנתן אף אם זה איננו נתון לערעור. בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סד"א), הסדיר מחוקק המשנה, באורח מפורש, את המצב הרגיל והשכיח בגינו ניתן, כחריג, לעכב ביצוע החלטה של בית משפט. מצב זה הינו הגשת ערעור על החלטה (החלטה מוגדרת בתקנה 1 לתקנות סד"א ככוללת פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט). לעניין זה נקבע בתקנה 466 לתקנות סד"א כי: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". דא עקא, ההסדר הספציפי והמפורש הקבוע בתקנות סד"א, המתייחס לעיכוב ביצועה של החלטה הנתונה לערעור, איננו הסדר ממצה. לבית המשפט נתונה סמכות טבועה לעכב ביצוע החלטה שנתן אף במצבים בהם ההחלטה איננה נתונה לערעור. מדובר במצבים מיוחדים, בעלי חומרה מיוחדת. כך הוא, למשל, כאשר מוגשת לביהמ"ש תביעה לביטול פסק דין מחמת תרמית. במקרה זה, מדובר בפס"ד חלוט שאינו נתון לערעור. בד בבד עם הגשת התביעה מגיש התובע (מבקש ביטול פסק הדין) בקשה לעכב ביצוע פסק הדין, עד למתן החלטה בתביעה שהגיש. במצב דברים זה, נתונה לביהמ"ש, ככלל, סמכות טבועה לעכב את ביצוע פסק הדין. לסמכות טבועה זו ניתן למצוא עוגן בהוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המוכתרת בכותרת השוליים "סמכות כללית לתת סעד". הוראה זו קובעת כי: "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו" (ההדגשה שלי- מ' י'). 6. בע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(1) 366 (בפסקאות 16 ו-17 לפסק הדין), התייחס השופט חשין למהותה של הסמכות הטבועה, בציינו: "סמכותו ה"טבועה"- או סמכותו ה"טבעית" של בית המשפט כוללת אפוא אותם כוחות שיש לבית המשפט מטבע ברייתו-כגוף שייעודו לעשות משפט וצדק - ואשר לא נלקחו ממנו ע"י חוק; ... כוח הנגזר מסמכותו הטבועה של בית המשפט, השימוש בו ייעשה בזהירות ולו משום שמרחב פרישתו יכול שיהא רחב מכל רחב". על רקע קביעה זו, לפיה, שומה על ביהמ"ש לעשות שימוש זהיר בסמכותו הטבועה, ובשים לב לכך שאף לגבי החלטה עליה הוגש ערעור, עיכוב הביצוע הוא בבחינת החריג ולא בבחינת הכלל, נקל לקבוע, כי גם באותם מצבים (מיוחדים ויוצאי דופן) בהם יתבקש בית המשפט לעכב ביצוע פסק דין שאינו נתון לערעור, יחולו (וביתר שאת) העקרונות המנחים שנקבעו בפסיקה לעניין עיכוב ביצוע פסק דין עליו הוגש ערעור, בשינויים המתחייבים מן העניין. 7. המקרה המונח בפני מקרה קל הוא. אין הוא בא בקהל המקרים המיוחדים ויוצאי הדופן בהם יעשה ביהמ"ש שימוש בסמכותו הטבועה ויורה על עיכוב ביצוע פסק דין חלוט, עליו לא הוגש ערעור. עסקינן במצב בו למעשה, נגד המבקשת ניתן - בהסכמתה - פסק דין חלקי לחובתה. פסק הדין הפך לחלוט לאחר שלא הוגש עליו ערעור. כאמור, לאחר מכן, הגישה היא תביעה שכנגד. עצם הגשת תביעה זו, איננה מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי. 8. לפנים מן הנדרש ולשם שלמות התמונה אציין, כי המבקשת לא הוכיחה את התנאים המצטברים לשם עיכוב ביצוע של פסק דין כספי. כאמור, תנאים מצטברים אלה (שנקבעו לגבי עיכוב ביצוע פסק דין עליו הוגש ערעור) חלים על ענייננו, הן מכוח גזרה שווה והן מכוח קל וחומר. נפרט בקצרה: א. הכלל הוא כי פסק דין יבוצע מייד עם הינתנו. הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סד"א). יתרה מכך, ביצועו של פסק דין שבבסיסו חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 4458/06 משה הר בע"מ נ' בסול, טרם פורסם. ניתן ביום 22.6.06; ע"א 11482/05 אוזנה נ' פקיד שומה אשקלון. בפסק הדין אוזנה, מונה ביהמ"ש העליון את האסמכתאות המשפטיות הבאות כתימוכין לכלל יסוד זה: ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן, לא פורסם; ע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' פרידנברג, לא פורסם; ע"א 949/06 אליאס נ' עטיה, לא פורסם). ב. נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים ולקיומו של נזק שלא ניתן יהיה להשיבו אם יתקבל הערעור- מוטל על כתפי המבקש (ראו: פסה"ד אוזנה הנזכר לעיל, בו נזכרות האסמכתאות המשפטיות דנן: ע"א 774/04 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי, לא פורסם; רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל, לא פורסם). ג. קושי לשאת בתשלום החוב הפסוק איננו מהווה עילה לעיכוב ביצועו של פסק דין עד למתן החלטה בערעור (בש"א 4523/91 ברקוביץ נ' פקיד השומה, פ"ד מה(5) 510). ההכבדה על חייב המתקשה לפרוע את חובו איננה מהווה כשלעצמה עילה לעיכוב ביצועו של פסק דין, גם אם הזוכה לא יפגע פגיעה של ממש בדחיית התשלום (ע"א 3680/99 גרפינקל נ' שלגי ואח', דינים עליון כרך נו 638). יפים לעניין זה דברי השופט בייסקי בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, לפיהם: "הכלל הוא- וזו גם ההלכה הפסוקה- כי פסק דין יש לבצע עם נתינתו; על מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון. ... מכאן הכלל הנוסף, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור; ואולם מצבו הכספי של החייב אינו צידוק לעכב ביצוע. ... במקרה דנן הצביעה הערכאה הראשונה, בצדק, על כך, כי מאחר שהזוכה הינו בנק, לא קיים חשש כי המבקשים-החייבים יתקשו להיפרע על אשר ישלמו על פי פסק הדין, וזאת אף בהנחה כי יש להם סיכויים לזכות בערעור. נמצא כי בתנאי השני הנזכר אין המבקשים עומדים, וכבר מסיבה זו דין הבקשה להידחות". (ההדגשה שלי- מ' י'). 9. מן הכלל אל הפרט: בענייננו לא הניחה המבקשת תשתית עובדתית לכאורית למתן סעד (חריג) של עיכוב ביצוע פסק דין חלוט, עליו בחרה שלא לערער. יוטעם כי המדובר אינו "סתם" בפסק דין חלקי, כי אם בפסק דין חלקי שניתן בהסכמת המבקשת. בקשתה איננה מעלה טעם של ממש לעיכוב הביצוע. אף אם אשקול את סיכויי התביעה שכנגד (בהקבלה לביכויי הערעור), איני יכול לומר כי אלה מטים את הכף לזכות המבקשת. ברי, כי לא די לטעון כלאחר יד, שביצוע פסק הדין החלקי יגרום לה נזק בלתי הפיך. יש לתמוך "סיסמה" זו בראיות. כזאת לא נעשה. לא הוכח, ולו לכאורה, התנאי הבסיסי לעיכוב ביצוע פסק דין, היינו, כי ייגרם נזק שאין לו תקנה, אם יבוצע פסק הדין החלקי ולא יעוכב. הטענה כי המשיבה נתונה בקשיים אינה טענה שפורטה כדבעי. היא נטענה בלשון כל-חובקת. לא הובאו לה כל תימוכין. אין די באמירה כי מנהל המבקשת שמע מקבלני משנה של המשיבה כי מצבה הכספי קשה. יתר על כן. מנהל המבקשת לא טען בתצהירו כי שמע דברים אלה מפי מנהל המשיבה, הגם שבבקשה עצמה נאמר כך (השוו סעיפים 14 - 15 לבקשה לעומת סעיף 15 לתצהיר התומך בבקשה). אין אפוא ממש בטענה. אגב, הבקשה דנן דומה (רעיונית) לסעד של עיקול זמני עצמי. עיקול מעין זה מחייב תימוכין הולמים בתצהיר לגבי התקיימות רכיביו. משלא הובא טיעון מתאים - אין ליתן משקל לטענה בדבר קשייה הכלכליים (כביכול) של המשיבה. התוצאה 10. לסיכום, אין חולק כי הצדדים הגיעו להסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה ע"י כבוד הרשם כהן, לפיה ההתנגדות תידחה חלקית. משמעות הדבר היא כי ניתן פס"ד חלקי נגד המבקשת, המחייבהּ לשלם למשיבה 51,671 ₪. הגשת תביעה שכנגד אין בה כדי להשהות או לעכב בדרך כלשהי את מימוש זכייתה של המשיבה. קיימא לן חוב פסוק של המבקשת למשיבה, אשר לא ניתנו כל טעמים להצדקת ההימנעות (ולו גם הזמנית) ממימושו. אף חוקתיות זכות הקניין תומכת בדחיית הבקשה, שכן הנושה זכאי להיפרע מן החייב במהירות המירבית ולא להמתין לתוצאותיה של התביעה שכנגד. הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, נדחית. אני מתיר למשיבה לחלט את הפיקדון שבידה על חשבון החוב הפסוק. המבקשת תישא בהוצאות המשפט של המשיבה וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ, להיום ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועעיקול