במסגרת התובענה שלפניי ביקשה הנתבעת להורות על ביטול עסקת רכישת ריהוט שבוצעה בחנות העדפים של הרשת בסוף שנת 2009. טענות התובעת - לשיטת התובעת רכשה בחודש אוקטובר 2009 סט סלון (2+3) וכורסת מסג' עשויות עור מחנות אולסייל (WHOLESALE) שבהרצליה. לשיטתה, הריהוט שרכשה נרכש אמנם בחנות הידועה כחנות עודפים, ואולם אין מדובר בריהוט מתצוגה שכן הריהוט הובא אל החנות במעמד הרכישה, כשהוא ארוז בניילונים וסגור. לטענת המבקשת לאחר רכישת הריהוט והבאת הריהוט אל ביתה עשתה בו שימוש במשך תקופה של מספר חודשים ואז החלו להופיע על גבי הריהוט סימני דהיית צבע וקילוף. לשיטתה, במצב זה ומשזיהתה כי הסימנים מופיעים באזורים מסוימים בהם שימוש מוגבר הנחתה את בני הבית להפחית בשימוש באזורים אלו, ולימים אף כיסתה בכיסויים שונים את החלקים הרלוונטיים מתוך תקווה כי התופעה לא תתפשט. משהחלה התופעה להתפשט, לאחר למעלה משנה ממועד הרכישה, פנתה אל הנתבעת להלין על הפגם, ואז הובהר לי כי חלפה תקופת האחריות הרגילה. לאחר מו"מ הוצע לה טיפול על ידי טכנאי חיצוני תוך השתתפות בעלות הטיפול בשיעור של 50%, ומשסרבה אף להצעה זו - הסכימה הנתבעת לממן את הטיפול, וטכנאי הגיע אל ביתה. במהלך ביקורו ערך הטכנאי נקיון בחומרים שונים לחלקים הרלוונטיים, ומרח בחומר צבע מיוחד את האזורים הפגועים תוך שהוא מנחה את התובעת כיצד לעשות זאת בעצמה למקרה שהתופעה תחזור על עצמה, ומבהיר לה כי מדובר בבעיה מוכרת שעתידה לחזור על עצמה בתוך זמן קצר. כאשר חזרה התופעה, טענה התובעת, החלה מורחת בעצמה מן הצבע שצנצנת שלו הושארה בידיה על ידי הטכנאי, ומשנגמר הצבע שבצנצנת והתופעה החלה להחמיר, פנתה אל הנתבעת והפעם בדרישה לבטל את העיסקה. טענות הנתבעת - הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה כנגדה והבהירה כי התובעת רכשה את הריהוט המדובר בחנות עודפים, וכי מדובר בריהוט שעמד בתצוגת אחת מחנויות הרשת והועברה על חנות העודפים כדי לפנות מקום בחנות בה עמד. לשיטתה, הדברים היו ידועים לתובעת במועד הרכישה, ובגין כך אף ניתנה לתובעת הנחה משמעותית המגיעה עד כדי כמעט 50% ממחיר המחירון בעלות הקניה. הנתבעת טוענת עוד כי התובעת פנתה לראשונה להלין על הפגם במוצר רק בחלוף למעלה משנה, ובמועד זה היתה האחריות למוצר, לו נמכר בחנות רגילה וללא הנחת תצוגה, פוקעת. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים לשיטתה בשים לב לכך שמדובר במוצר שנמכר מתצוגה ואינו נהנה מאחריות כלשהי על הבד והעור. על אף דברים אלו, וכדי לרצות את הלקוחה שלפניה הסכימה הנתבעת, לשיטתה לפנים משורת הדין, לשלוח אל התובעת טכנאי חיצוני על חשבונה, וזאת לאחר שהתובעת סירבה בתוקף לממן ביקור טכנאי לבדיקת הטענות וסירבה להשתתף ב- 50% מעלות טיפול הטכנאי החיצוני. לדברי הנתבעת לאחר ביקור טכנאי לא פנתה התובעת ולא הלינה אודות מצב המוצר ופגמים נוספים בו עד שחלפה תקופה של כשנה ומחצה נוספת, ואז דרשה לפתע ביטול העסקה, ללא כל הצדקה בדין. הצדדים נחקרו לפניי, ולאחר ששמעתי את טענותיהם אני רואה לנכון לדחות את התביעה ואבהיר- ראשית יובהר כי הפניית הנתבעת להוראות חוק הגנת הצרכן ותקנותיו אינה רלוונטית בנסיבות המקרה, שכן אין מדובר בצרכן המבקש לבטל עיסקה בשל חזרתו בו מכוונתו לרכוש את המוצר. בהתאמה, העובדה שחלפו למעלה מ- 14 ימים ממועד הרכישה, שנעשה שימוש במוצר עובר לבקשת התובעת לבטל את העיסקה ולכך שהמוצר הורכב בביתה, אין בהן, כשלעצמן כדי להצדיק דחיית התביעה. למעשה הסוגיה שלפנינו עניינה בפגם במוצר שנמכר, ובזכות ביטולה של עסקה רכישה בשל אותו פגם, העולה כדי אי התאמה ביחס לציפייתה התובע במועד עריכת עסקת המכר וביחס להסמכות הצדדים בנוגע לטיב המוצר במועד הרכישה. סעיף 11 לחוק המכר קובע - "11. המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם; (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים." בהתאמה, אם מוצר העור שרכשה התובעת מתקלף, צבעו דוהה והוא אינו משדר את מידת היוקרה המתבקשת מטבעו של המוצר ומטיבו הראוי, אין הוא עומד בתכונות שביקשה התובעת, כך עלה מחקירתה, להקנות לסלון ביתה. יחד עם זאת, אין בעצם קיומה של אי התאמה כדי להקנות לרוכש זכות אוטומטית לביטול העסקה. על מנת שתקום לרוכש הזכות הנובעת על פי דין מקיומה של אי התאמה - עליו לעמוד ביתר דרישות החוק, ובהן - "12. אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן - אי-התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה." במקרה שלפנינו, ראוי לזכור, ידעה התובעת כי היא רוכשת את המוצר מחנות עודפים. התובעת לא צירפה לתביעתה חשבונית של רכישה, וממסמך שהציגה הנתבעת (נ/1), והמהווה לשיטת האחרונה העתק מחשבונית העסקה, עולה כי במסגרת עריכת החשבון בגין העסקה הובהרה מידת ההנחה הניתנת לתובעת. עוד התברר מחקירת הצדדים כי התובעת ידעה שהמוצר הגיע מחנות אחרת, כי בחנות האחרת אין אף לשיטתה מחסנים, וכי לפיכך הועבר הסלון אל החנות בה רכשה את המוצר באותה שנה בה הוצא הדגם למכירה. מן הדברים האלו נדמה כי ההיגיון מחייב את הקביעה כי התובעת ידעה גם ידעה כי מדובר במוצר שהובא מתצוגה במקום אחר. אציין כי התובעת ציינה כי במעמד הרכישה נכחו במקום אף בעלה - שלא התייצב לדיון מפאת נסיעה לחו"ל, והתובעת לא ביקשה לדחות את הדיון בשל אותה נסיעה לשם הבטחת התייצבותו למתן עדות לצורך חיזוק דבריה; וכן אימהּ - שלשיטתה מצויה בבית אבות ואינה יכולה להתייצב להעיד. מכל אלו, אני סבורה כי נכון וראוי לקבוע כי התובעת ידעה גם ידעה מהו מקורו של הריהוט, כי הטענה שהובא באריזת ניילון אל המקום אינה מעידה על כך שמדובר במוצר חדש או אף שהתובעת עצמה סברה כי מדובר במוצר חדש, ולמעשה נדמה בעיניי כי התובעת היתה ערה למקורו, ואף שמעה הסבר על מידת האחריות הניתנת למוצרים במקום מפי עובדי החנות. אציין כי איני מאמינה לגירסתה לפיה לא נאמר דבר בעניין, במיוחד משדברים אלו אינם סבירים נוכח ההנחה הניכרת שניתנה - כעולה ממוצג נ/1, ונוכח העובדה שהעדים הרלוונטיים, המצויים לכאורה בשליטתה של התובעת, לא הובאו לעדות כאן, וחזקה כי לו הובאו היתה עדותם עומדת בסתירה לטענותיה. יצויין כי גם המוכרת בחנות הרלוונטית לא הובאה לעדות ואולם נציגי הנתבעת הבהירו כי החנות נסגרה ומנהלת החנות אינה עובדת עוד ברשת הנתבעת, ובמצב דברים זה לא מצאתי לנכון לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שזו לא הובאה להעיד כאן. יחד עם זאת אין לפניי עדות ישירה בנוגע למצבו של המוצר במועד רכישתו ועל כן לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי הפגם היה קיים כבר במועד הרכישה ועל כן היה ידוע לתובעת בזמן רכישתו. מכל אלו, נדמה כי ניתן לקבוע כבר בשלב המקדמי שאנו מצויים בו כי התובעת ידעה כי מדובר במוצר באיכות ירודה מכפי שניתן למצוא במחיר מלא ביתר חנויות הרשת, וכי מדובר במוצר הנמכר מתצוגה, ועל כן יש לחשוד בו כי הוא "זכה" לשחיקה עודפת, וכי איכותו, רמתו ואף האחריות הניתנת בגינו אינה זהה לזו של מוצר חדש. משאין בכך כדי להעיד בוודאות כי התובעת ידעה על הפגם לו היא טוענת כאן, אמשיך בבחינת הסעיפים הרלוונטיים לענייננו - "13. (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. (ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד, ואם הועבר הממכר למקום אחר בלי שהקונה בדק אותו והמוכר ידע או היה עליו לדעת על אפשרות של העברה כזאת - מיד לאחר שהגיע הממכר למקום האחר. (ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב)." 14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה." במקרה שלפנינו, טוענת התובעת כי הסימנים המעידים על שחיקת הצבע והחומר החלו להופיע רק בחלוף מספר חודשים. נדמה כי אם יש ממש בטענה זו הרי שבדיקה של המוצר מיד עם רכישתו לא היה בה כדי לגלות את הפגם הנטען, וספק אם היה בה כדי לאפשר מתן הודעה אודות הפגם. בהתאמה, נדמה כי שלילת זכות התובעת להסתמך על הפגם בשל אי מתן הודעה מתאימה מיד לאחר הרכישה אין לה מקום בנסיבות העניין, שכן אין לפניי עדות פוזיטיבית המעידה כאמור על עדות לפגם זה בזמן הרכישה. יחד עם זאת - התובעת המשיכה והבהירה כי משהופיעו הסימנים לא פעלה למסירת הודעה לתובעת אודות הפגם שנתגלה, ולמעשה בחרה "לחיות עם הפגם" ולנסות לטשטשו ולצמצמו באמצעים אחרים שבשליטתה ואינם בשליטת הנתבעת. סעיף 15 לחוק קובע - 15. לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר." כאמור, לא מסרה התובעת הודעה מתאימה לנתבעת אודות הפגמים מיד עם גילויים, ולמעשה דיווחה לתובעת לראשונה אודות קיומם רק בחלוף למעלה משנה לאחר הרכישה, וטעמיה של התובעת בעניין זה עימה. טוענת הנתבעת כי עובדה זו כמו גם אופי הכתמים מלמדים לכאורה על תרומתה המשמעותית של התובעת להיווצרות הכתמים, שכן לשיטתה כתמים אלו אופייניים לשימוש לא נכון במוצר דוגמת שימוש בחומרי ניקוי שאינם מתאימים לסוג זה של חומר. הנתבעת לא הביאה מומחה מטעמה או אף איש טכני אשר יבהיר את הטענה, ואף לא את הטכנאי שביקר בבית התובעת מטעמה, כשירות חיצוני עליו שילמה לשיטתה כספים, ואשר ראה במו עיניו את המוצר, והוא בעל מומחיות מתאימה להסביר הטענה, ולכן טענה זו לא הוכחה. יחד עם זאת, התנהלותה של התובעת והעובדה שבחרה שלא להלין על התקלה מלמדת לדידי על אחת משתי אפשרויות סבירות - או שהבעיה היתה ידועה כבר במועד הרכישה, אולי במימדים אחרים, והתובעת רכשה את המוצר בידיעה אודות הפגם, או שהפגם הופיע בעקבות שימוש לא נכון שעשתה התובעת במוצר, ועל כן בחרה למצוא פתרון עצמי לטיפול בתופעה מבלי לערב את הנתבעת. העובדה שהתובעת לא פנתה אל התובעת מיד עם תחילת הופעת הכתמים, שהופיעו לטענתה בתוך חודשים ספורים ממועד הרכישה, הנה התנהלות שאינה טבעית, ויש בה לטעמי כדי ללמד כי התובעת היתה ערה לכך שאין להטיל אחריות לפגם, בנסיבות המקרה, על התובעת. זהו גם ההיגיון העומד מאחורי הוראות חוק המכר הרלוונטיות, ביחד עם העובדה שככל שעובר זמן רב יותר ממועד המכירה כך שליטתו של המוכר במוצר הולכת ונחלשת, ומנגד גוברת השפעת שליטתו של הקונה במוצר, לרבות אופן השימוש בו ואופן השמירה על המוצר. מכל אלו נדמה כי לא קמה לתובעת זכות להסתמך על הוראות חוק המכר לצורך אכיפת זכותה לקבל מענה מאת הנתבעת במועד הפניה המקורי, קרי בחלוף כשנה וחצי ממועד הרכישה. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שהנתבעת, לפנים משורת הדין, פעלה כמיטב יכולתה לרצות את התובעת במימון טיפול על ידי טכנאי חיצוני, ואילו התובעת תחת שתחזיר לה טובה בכך שתדווח לה בזמן אמת אודות ממצאי הטכנאי, תזמנהּ לבחון את הפגם מקרוב, ותדווח לה מיד לאחר שהטיפול הכושל לשיטתה החל להראות את אותותיו, המשיכה להסתיר ולהבליג עד שחלפו עברו ימים רבים, ולמעשה שנה וחצי נוספות, ורק אז נזכרה לחזור ולטעון טענות, והפעם ביקשה אף לבטל עיסקה שנערכה כשלוש שנים קודם לכן, ואשר במסגרתה ניתנה לה הנחה משמעותית ברכישת המוצרים בחנות העודפים, מוצרים בהם עשתה שימוש לאורך שנים. מכל אלו, נדמה כי דין התביעה להידחות. לא אסיים לפני שאציין כי מדברי התובעת עלתה טענה כאילו ידעה הנתבעת אודות הפגם במוצר העור הצבוע בצבע חציל (צהבעו של הריהוט המדובר), וכי על כן יש לחייבה על אף האיחור במסירת ההודעה. לטענתה, הדבר נודע לה מפי הטכנאי אשר ביקר בביתה. בכך מבקשת למעשה התובעת להפנות להוראות סעיף 16 לחוק, שזו לשונו - "16. היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה." ייתכן והיה ממש בטענה זו לו הוכחה, ואולם התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיחה, ולא ביקשה לזמן את הטכנאי, שלשיטתה היה בביתה והוא בעל הידע המקצועי לספק מידע זה בנוגע למוצריה של הנתבעת, והוא אף מקור המידע לשיטתה. למעשה מדובר אם כן בעדות מפי השמועה שאין בה כדי לבסס את העובדות הנדרשות להוכחת טענה זו, ולפיכך דין הטענה להידחות. מכל האמור, לא שוכנעתי כי מדובר בפגם מוכר במוצר עצמו, ככל שמדובר בפגם במוצר הספציפי שרכשה התובעת - ממילא לא שוכנעתי כי הפגם היה נסתר ולא ידוע לתובעת במועד הרכישה, או כי ככל שהיה נסתר ניתנה לנתבעת הודעה אודות הפגם מיד עם גילויו. אשר על כן אני קובעת כי לתובעת לא עומדת הזכות לעתור לביטול העיסקה, ולפיכך אני דוחה את התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 750 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום או יישא הפרשה הצמדה וריבית מהיום עד יום התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.ביטול עסקה (הגנת הצרכן)