1. לפני בקשה מטעם נתבעים 1-4 (להלן: "המבקשים") לסלק את התביעה שהוגשה נגדם ע"י התובע (להלן: "המשיב") על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות. 2. במסגרת התביעה שלפני מבקש המשיב להורות לנתבע 1 - מר בעז וקסמן (להלן: "וקסמן") ולנתבעת 2 - חברת אופיר טורס (להלן: "חב' אופיר טורס") או לחברות שבשליטתם - נתבעת 3 (להלן:" חב' אד נוי סוכנויות") ונתבעת 4 (להלן: "ריקושט") להשיב לידיו 50% מהמניות ואמצעי השליטה בריקושט ולחילופין, להעביר לידיו או להקצות לו 25% מהמניות ואמצעי השליטה בחב' אד נוי סוכנויות, וזאת עקב הפרות יסודיות ומהותיות של העסקה במסגרתה העביר המשיב את אחזקותיו בחברת "ריקושט" לשליטת וקסמן וחב' אופיר טורס. 3. תמצית השתלשלות העניינים כפי שעולה מכתב התביעה: א. המשיב ודודי פלד (להלן: "פלד") החזיקו יחד, באמצעות חברות שונות, בחלקים שווים, בכל הזכויות ברשת "ריקושט". ב. וקסמן הינו בעל השליטה והרוח החיה במבקשות 2-4. ריקושט הוקמה לצורך ביצוע העסקאות להעברת השליטה ברשת "ריקושט" מהמשיב ופלד אל וקסמן וחב' אופיר טורס. כיום מחזיקה ריקושט בכל הזכויות של רשת "ריקושט". חב' אופיר טורס מחזיקה ב- 100% ממניות ריקושט - 50% ישירות ו- 50% באמצעות אחזקה של 100% בחב' אד נוי סוכנויות. ג. בשנת 1998 העבירו המשיב ופלד מחצית מזכויותיהם ברשת "ריקושט" לידי וקסמן וחב' אופיר טורס ונותרו עם 25% מהזכויות כל אחד. כחלק מההסכם ביניהם, הוקמה ריקושט, אותה החזיקו בחלקים שווים המשיב ופלד מצד אחד באמצעות חברה בבעלותם - חב' אד נוי סוכנויות, וחב' אופיר טורס מצד שני, ואליה הועברה כל פעילות רשת "ריקושט" לרבות, ההתחייבויות השונות. ד. בשלהי שנת 1999 ביקש וקסמן לקבל את השליטה על ריקושט. רכישת השליטה נעשתה באמצעות מבנה מסובך של הסכמים, אשר תוכנן ונערך ע"י וקסמן וחב' אופיר טורס במסגרתו, ביום 18.10.99 נחתם הסכם לפיו העביר המשיב את חלקו בריקושט לפלד, כאשר חב' אופיר טורס ערבה לקיומו של ההסכם. בהסכם זה התחייבה חב' אופיר טורס באופן מפורש כי היא מוותרת "על כל טענה ו/או תביעה שיש ו/או שתהיה לה כלפי לויט". התחייבות זו אושרה ע"י דירקטוריון חב' אופיר טורס. המשיב טוען כי התחייבות זו היתה מהותית ויסודית ובלעדיה לא היה מתקשר בהסכמים להעברת אחזקותיו בריקושט לידי הנתבעים. בהמשך, בהסכם מיום 28.10.99, העביר פלד חלק המניות הנ"ל לשליטת וקסמן וחב' אופיר טורס, תוך שהוא עצמו נשאר עם אחזקות של 25% ומשמש כמנכ"ל. ה. במהלך חודש אפריל 2009 החליט המשיב לחזור ולפעול בתחום הציוד לחיילים, מחנאות וספורט ופתח חנות ברמת השרון .כשנודע לוקסמן האמור לעיל, זימן את המשיב לפגישה והציע לו לשמש כמנכ"ל "ריקושט" ואף הציע לצרף את החנות שפתח המשיב לרשת "ריקושט". כאשר המשיב סירב להצעות אלה, הוגשה כנגדו תביעת סרק, בניגוד גמור להסכם מיום 18.10.99. ו. ביום 10.8.09 הגיש פלד תביעה כנגד המבקשים (ת"א 1232/08) והעלה טענות חמורות נגדם, לרבות בגין הפרת ההסכמים במסגרתם קיבלו את השליטה ב"ריקושט". התביעה לא התבררה לגופה הואיל והמבקשים מיהרו להגיע להסכם סודי עם פלד במסגרתו נרכשו כל יתרת מניותיו של פלד בחב' אד נוי סוכנויות והמבקשים הפכו למחזיקים הבלעדיים של מניות חב' אד נוי סוכנויות וריקושט (בשרשור) (להלן: "העסקה בשנת 2009") ז. ביום 19.6.12 המשיב הודיע לוקסמן על ביטול ההסכם להעברת מניותיו בשיעור 25% בריקושט. 4. תמצית טענות המבקשים בבקשה שלפני: א. כתב התביעה לא מגלה עילה לביטול העסקה בשנת 2009 הואיל והמשיב לא יכול לבטל עסקה שלא היה צד לה וגם עפ"י סעיף 20 לחוק החוזים חלף הזמן הסביר לביטולה. לטענת המשיב, רק לאחר שנתיים וחצי מהגשת התביעה נגדו בטענה שביצע מעילה בכספי ריקושט, העלה לראשונה טענה שהתביעה נגדו מהווה הפרה של העסקה הראשונה. ב. התביעה לא מגלה עילה לביטול העסקה בה נמכרו מניות המשיב לפלד. המניות נמכרו על בסיס מצגי המשיב והועברו לו רק לאחר השלמת ההתחייבות. כתב התביעה לא מצביעה על התחייבות כלשהי שטרם בוצעה. ג. תביעת ריקושט נגד המשיב על כך שמעל בכספיה אינה עילה לביטול העסקאות. תביעה של ריקושט כנגד המשיב בטענה שמעל בכספיה לא יכולה להקנות למשיב זכות לבטל את ההסכם שבו נתן מצג שלא מעל בכספי ריקושט. ד. גם אילו המשיב היה יכול להצביע על התחייבות כלשהי שהופרה בעסקה בה העביר את מניותיו לפלד, תביעה כזו התיישנה לפני זמן רב. המשיב ידע ובוודאי היה עליו לדעת מהן הערבויות שנתן, האם שוחרר מהן ומתי. ה. מניות המשיב נמכרו לפלד כבר בשנת 2009. המשיב לא רשאי לבטל עסקה זו ולכן נוצר "מעשה עשוי" המונע אפשרות שפלד ישיב את המניות שרכש מהמשיב בעסקה בשנת 1999. ו. למשיב אין עילת תביעה נגד ריקושט ואין לו יריבות עמה. עפ"י כתב התביעה, ריקושט לא נתנה כל התחייבות למשיב ולא התקשרה עמו בעסקה כלשהי לרכישת מניותיו. אין למשיב כל טענה בכתב התביעה שהתחייבות כלשהי של ריקושט לא קוימה. ז. למשיב אין עילת תביעה נגד וקסמן ואין לו כל יריבות עמו. וקסמן לא התקשר עם המשיב בעסקה והוא גם לא הגיש את התביעה נגדו. ח. למשיב אין כל עילת תביעה נגד חב' אד נוי סוכנויות ואין לו כל יריבות עמה. חב' אד נוי סוכנויות לא נתנה כל התחייבות למשיב והיא גם לא הגישה את התביעה נגדו. 5. תמצית טענות המשיב בתגובה לבקשה: א. המבקשים העלו בבקשה טענות לא נכונות עובדתית ומשפטית ולא עמדו בנטל הכבד הנדרש כדי לבסס בקשה חריגה לנעילת שערי ביהמ"ש ומניעת זכות הגישה לערכאות. ב. עצם העובדה כי טענות המבקשים דורשות בירור עובדתי מעמיק מלמדת כי הן לא מתאימות לצורך הליך של סילוק תביעה על הסף. ג. הבקשה לא נתמכת בתצהיר ולא מספקת תשתית עובדתית לטענות השונות והרבות עליהן היא מתבססת. ד. המשיב לא טען כי יש לבטל את העסקה משנת 2009 אלא טען כי יש לבטל את העסקה הראשונה משנת 1999 בה נמכרו מניות שלו (25%). ה. לא חלף הזמן הסביר לביטול ההסכם והעיסוק בנושא "הזמן הסביר" אינו מתאים למסגרת של בקשה לסילוק על הסף. ו. בכתב התביעה צוין מפורשות כי רק במהלך שנת 2010 התחיל המשיב לגלות כי המבקשים ופלד נקטו בדרך פסולה של מחיקת חובות במקום שחרור מערבויות ובכך הפרו את ההסכם וגרמו לו נזק. ז. וקסמן, חב' אד נוי סוכנויות וריקושט היו חלק בלתי נפרד מכל העסקאות הרלוונטיות שביטולן מתבקש ועל כן, ברור כי עליהם להיות צד לתביעה, קל וחומר כשמתבקשים סעדים כנגד חב' אד נוי סוכנויות וריקושט וכן סעדים אשר משפיעים ישירות על וקסמן. כמו כן, לאורך התביעה מובהר כי וקסמן הינו הרוח החיה מאחורי כל העניינים הרלוונטיים, תוך שכל החברות נשלטות על ידו באופן מוחלט ובלעדי ומשמשות בידו ככלי להוצאה לפועל של מטרותיו, כולל הפרת ההתחייבויות כלפי המשיב. 6. בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי אין בתגובה כל מענה לבקשה והיא כשלעצמה מחייבת את סילוק התביעה. עוד טוענים המבקשים כי המשיב ידע ובכל מקרה היה יכול לדעת, האם בתוך 3 חודשים ממועד השלמת העסקה למכירת מניותיו הושלמו או לא הושלמו ההתחייבויות כלפיו. לכן מרוץ ההתיישנות מתחיל בתחילת שנת 2000 ומסתיים בתחילת 2007. 7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובתשובה לתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: באשר להעדר עילה ויריבות: עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני נ' חב' האחים שבירו בע"מ פ"ד נד (4) 464, 478. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ (2) 668). כידוע, המבחן הקובע לסילוקה על הסף של תביעה בהעדר עילה הוא בחינת פרשת התביעה, אשר בהנחה, שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו - יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראה : ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 183). מעיון בכתב התביעה עולה כי עילות התביעה העיקריות הן: הפרת ההסכם מיום 18.10.99 ע"י הגשת התביעה בת"א 24287-12-09 ואי הסרת הערבויות האישיות כמחויב עפ"י הסכם זה. חרף העובדה שמקריאת כתב התביעה נראה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, אין מקום בשלב הנוכחי לסלק את התביעה על הסף. מדובר בסעד קיצוני שביהמ"ש לא ממהר להיעתר לו. לאור נוסח התביעה, השתלשלות העניינים המפורטת בו כפי שתוארה על ידי לעיל, טענות המשיב והסעדים המבוקשים, ניתן להגיע למסקנה ולפיה, כתב התביעה מגלה עילות תביעה אפשריות ויריבות למשיב כלפי המבקשים. אמנם על מנת להרים את הנטל הנדרש ולהוכיח את עילות התביעה כנגד המבקשים יצטרך המשיב לעמול קשה, אך אין מקום, למחוק את התביעה על הסף כנגד המבקשים מחמת העדר עילת תביעה והעדר יריבות. אנו מצויים בשלב התחלתי ביותר; עדיין לא נוהלו הליכים מקדמיים עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ולא ניתן להיות בטוחים כי אין כל מערכת הסכמית בין המשיב למבקשים וכי המשיב לא יצליח להוכיח את טענותיו. בשלב הנוכחי, לא ניתן לקבוע פוזיטיבית כי גם אם כל האמור בכתב התביעה יוכח, לא קיימת עילת תביעה אפשרית ועל כן, אין מקום לסלק את התביעה על הסף בשלב המקדמי בו אנו מצויים. באשר לטענת ההתיישנות: א. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958 (להלן:"חוק ההתיישנות") קובע, כי תביעה, שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר שבע שנים. סעיף 6 לחוק קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התובענה. המונח "עילת התובענה" נבחן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטיה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, סגירת שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח 673, 678 ; ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא (1) 85). בתחום החוזים, מקובל עיקרון כי המועד לגיבושה של עילת התביעה לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יט (4) 427 ; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כח (2) 228) סעיף 8 לחוק ההתיישנות רואה את נקודת הזמן לתחילת מניין התקופה, כמועד בו התגלו העובדות המהוות את עילת התביעה: "נעלמו מן המשיב העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו למשיב עובדות אלו". כאשר בית המשפט דן בטענת ההתיישנות בשלב מקדמי כטענת סף - חי הוא לצורך עניין זה מפי כתבי הטענות ועל פיהם יקום וייפול דבר. בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק אם יגיע למסקנה כי גם אם יוכח הנטען בכתב התביעה ועל אף האמור בו, לא יהיה זכאי התובע לסעד המבוקש. על כן, כל שצריך לעשות הוא, לבחון אם בהנחה שהאמור בכתב התביעה, אמנם יוכח, עדיין יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש, לאור גורם הזמן. ב. באשר לעילת התביעה שעניינה הפרת ההסכם מיום 18.10.99 ע"י הגשת התביעה בת"א 24287-12-09: מעיון בכתב התביעה עולה למעשה, כי ביום הגשת התביעה בת"א 24287-12-09 ע"י ריקושט כנגד המשיב בבימ"ש השלום בראשל"צ, דהיינו, 21.12.09 נולדה לתובע עילת תביעתו. הואיל והתביעה שלפני הוגשה ביום 26.2.13, הרי שטרם חלפה תקופה בת שבע שנים מיום הגשת התביעה. אשר על כן, תביעת המשיב בגין עילה זו, במועד בו הוגשה, לא התיישנה. ג. באשר לעילת התביעה שעניינה הפרת ההסכם מיום 18.10.99 בשל אי הסרת הערבויות האישיות כמחויב מסעיף 3.2 להסכם מיום 18.10.99: בכתב התביעה טוען המשיב כי בהתאם לסעיף 3.2 להסכם מיום 18.10.99 היה על הנתבעים לדאוג לשחרור הערבויות האישיות שלו בבנקים השונים תוך 3 חודשים. מטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שעילת התביעה זו נולדה לפני יותר מ- 7 שנים אך המשיב טוען, למעשה, כי על העילה חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות המשיב מציין בסעיפים 60-61 לכתב התביעה כי במהלך שנים לא נדרש לפרוע ערבויות אישיות כלשהן אך מצד שני נתקל במגבלות לקבל אשראי בבנקים מסוימים ורק לאחר עיון בתביעה שהוגשה ע"י פלד בת"א 1232/08 ביום 10.8.09, הסתבר לו כי במשך השנים לא שיחררו אותו מערבויות אישיות אלא נקטו בדרך פסולה של מחיקת חובות מול הבנקים, תוך טענות כי המשיב מתחמק מתשלום. המבקשים טוענים בתשובה לתגובה כי המשיב ידע ובכל מקרה היה יכול לדעת, האם בתוך 3 חודשים ממועד השלמת העסקה למכירת מניותיו הושלמו או לא הושלמו ההתחייבויות כלפיו. לכן מרוץ ההתיישנות מתחיל בתחילת שנת 2000 ומסתיים בתחילת 2007. בנסיבות העניין המונח בפני ולאור טענות הצדדים, על מנת לבחון את טענות המשיב באשר לדחיית מרוץ ההתיישנות, יש צורך בשמיעת ראיות ואם אכן יתברר לאחר שמיעת ההוכחות, כי בנוגע לעילה דלעיל לא היה מקום להגיש את התביעה רק בשנת 2013, אזי תידחה אותה עילה בטענת התיישנות, אך אין מקום להכריע בעניין כטענת סף, בטרם נערך בירור עובדתי. 8. לסיכום: א. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ב. הוצאות ייפסקו בסוף ההליך. ג.נופשסוכני נסיעות (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)