1. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית ע"ס 1,000 ₪ להחזר סכום מקדמה אותו שילם עבור טבעת בעלות של 7,000 ₪ , אותה הזמין בחנות הנתבעת בקניון ארנה בהרצליה . בכתב התביעה ציין התובע כי המשרד הראשי של הנתבעת מצוי ברמת גן וכי אינו יודע את מספר הח.פ. של הנתבעת . 2. התובע ציין כי הזמין טבעת משובצת באבן אמרלד ירוקה והוכנה עבורו ביום שישי טבעת המשובצת באבן אחרת . התובע סירב לקבל את הטבעת וביום א' שלאחר מכן הודיע כי הוא מבקש לבטל את העסקה . בתגובה נאמר לו כי אינו רשאי לקבל זיכוי או החזר . גם הצעתו לפיה יקח עגילים שווי ערך לסכום ששילם , נדחתה ע"י מנכ"ל הנתבעת . 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף ממספר טעמים , אשר ידונו להלן לפי סדרם . טרם הדיון יוער כי תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף לא כללה התייחסות למרבית טענות הנתבעת . עם זאת עיון בתיקיית מזכירות העלה בבירור כי התובע קיבל את הבקשה לסילוק על הסף , אך משום מה בחר להתעלם ממרבית הטענות שהועלו במסגרתה . 4. הטענה הראשונה הינה חוסר סמכות מקומית . טענה זו נכונה לגופה . התובע לא השכיל להסביר בכתב התביעה מדוע הוא מגיש בחיפה תביעה נגד חנות שפועלת בהרצליה ומשרדה הראשי מצוי ברמת גן . כל האפשרויות המופיעות בתקנה 2 לתקנות שיפוט תביעות קטנות (סדרי דין ) מורות כי הסמכות המקומית לדון בתביעה זו נתונה לבתי המשפט במחוז תל אביב . דא עקא , חוסר סמכות מקומית אינו מצדיק מחיקת התביעה אלא העברתה , ככל שהיא מגלה עילה , לבית המשפט המוסמך . 5. הטענה השניה היא העדר יריבות כיוון שכתב התביעה לא מציין את פרטי האישיות המשפטית נגדה מוגשת התביעה . הדין מאפשר להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות מבלי לציין את המספר המזהה ואת השם הנכון של הנתבע . מציאות זו יוצרת קשיים לא פשוטים במישור אכיפת ההחלטות בלשכת ההוצל"פ . כך או אחרת , לא מדובר בעילה לסילוק התביעה על הסף . כך בפרט , כאשר הנתבעת מצאה לנכון שלא לציין את המספר המזהה שלה על אף אחד מארבעת המסמכים שצורפו לכתב התביעה ( שובר תשלום בויזה , קבלה ידנית , קבלה ממחושבת וכרטיס ביקור של עובדת הנתבעת וידה אללוף ). יתרה מזאת , הנתבעת לא מצאה לנכון להסיר מפני התובע את המכשול הדיוני שהיא עצמה יצרה ע"י ציון שמה הנכון והמספר המזהה שלה בכתב ההגנה או בבקשה לסילוק התביעה על הסף . האמור בסעיף זה לבדו מצדיק שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת , חרף שלל מחדליו הדיוניים . 6. הטענה השלישית הינה כי התובע לא רשאי היה לבטל את העסקה בהתאם לתקנות הגנת הצרכן ( ביטול עסקה ) משום שהזמין טבעת ששווייה 7,000 ₪ והוכנה בהתאם לדרישותיו . אכן התקנות הנ"ל אינן חלות על תכשיט שהמחיר ששולם בעדו גבוה מ 3,000 ₪ ( תקנה 6(א)(11) לתקנות ) . כמו כן , התקנות אינן חלות על טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות ( תקנה 6(א) (2) לתקנות ) . דא עקא , על פי כתבי הטענות הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעת הכינה עבור התובע את הטבעת שהזמין . מדובר במחלוקת עובדתית אותה יש לברר לאחר שמיעת ראיות . אם יתברר כי טענת התובע נכונה אזי הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים והקימה לתובע עילה אפשרית לביטול ההסכם לפי חוק החוזים ולא לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) . 7. לאור האמור לעיל , אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ומורה על העברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות במחוז תל אביב . בהתאם להנחיית כב' הנשיא רקם יועבר התיק לכב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב לשם ניתובו לאחד מבתי המשפט לתביעות קטנות במחוז תל אביב . לאור החלטה זו , מבוטל הדיון הקבוע בתיק זה . לאור נימוקי ההחלטה , אין צו להוצאות . ביטול עסקה (הגנת הצרכן)