לפניי תביעה כספית לפיצוי והשבה של כספים. ואלה טענות התובע התובע, עו"ד במקצועו, רכש ביום 18.7.11 בסניף פתח תקוה של הנתבעת, רשת קמעונאית בתחום האופטיקה, שלושה זוגות משקפיים. תמורת המשקפיים שילם התובע סך של 1,943 ₪. רכישת המשקפיים בוצעה במסגרת מבצע שקיימה הנתבעת באותם מועדים, לפיו משלמים על זוג המשקפיים היקר מבין השלושה ומקבלים שני זוגות נוספים במתנה. טרם שהושלמה הרכישה, בירר התובע אם יוכל להחליף את אחד מזוגות המשקפיים שרכש (משקפיים מתוצרת קררה ולהלן: משקפי הקררה) במשקפיים אחרים. המוכרת אישרה כי ניתן לבצע את החלפה במשקפיים אחרים ששווים אינו עולה על שווי המשקפיים הקיימים, כל עוד ההחלפה תבוצע בתוך 14 ימים באחד מסניפי הנתבעת ברחבי הארץ. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פנה לנתבעת לצורך החלפת משקפי הקררה לאחר מספר ימים. לטענת התובע, הוא חיפש משקפיים מתאימים במספר סניפים ולבסוף מצא משקפי שמש כאלה בסניף בעפולה, כאשר מחירם לצרכן היה נמוך בהרבה ממשקפי הקררה שביקש להחזיר. התובע טוען, כי לאחר שהתייעצו עם שירות הלקוחות של הנתבעת, סרבו נציגיה בסניף להחליף את המשקפיים, בטענה שהם אינם מחזיקים משקפיים מדגם זה. התובע הופנה לסניף שם ביצע את הרכישה. הפנייתו זו למקום הרכישה נעשתה בחוסר תום לב, שכן הנציגים ידעו כי גם בסניף זה לא יקבל התובע מזור, ואכן פנייתו לשם נדחתה בתואנות שווא. בעקבות סירובה של הנתבעת להחליף את המשקפיים, דרש התובע לבטל באופן חלקי את העסקה, כך שהנתבעת תשלם לו סך של 1,500 ₪ בגין זוג המשקפיים אשר יוחזרו אליה, ובגין ההוצאות אותן הוציא במהלך חיפושיו אחר זוג אחר. הנתבעת סירבה לדרישתו זו, והציעה לתת לו שובר זיכוי בסך 647 ₪ . לטענת התובע, בהתנהלותה המתוארת לעיל, הפרה הנתבעת את החובות המוטלות עליה על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: החוק) על תקנותיו: סירבה להשיב לו את כספו בגין המשקפיים, סירבה למסור לו את פרטי העוסק ואת פרטי התאגדותה ולא פרסמה את מדיניותה לגבי ביטול עסקה. כן הפרה הנתבעת הסכם. על יסוד האמור לעיל, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים: סך של 700 ₪ בגין החלק היחסי של המשקפיים שביקש להחליף, סך של 650 ₪ בגין היטלטלותו, כלשונו, בין סניפי הנתבעת, סך של 850 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה כמפורט לעיל ובסה"כ בסך של 2,550 ₪, סך של 500 ₪ בגין הפרת הסכם, סך של 10,000 ₪ פיצוי לדוגמא, וכן פיצויים עונשיים בשיעור כפי שימצא בית המשפט לפסוק. טענות הנתבעת: הנתבעת אישרה את הרכישה כנטען במסגרת המבצע כפי שתיאר התובע, והוסיפה, כי בהתאם לתנאי המבצע, בקניית משקפיים מתוצרת אחד מן המותגים הבאים: "פרדה", "בולה" ו- "רייבן" (שמש) ניתן לבחור שני זוגות נוספים ממותגי הבית בלבד. בקשת התובע הייתה להחליף את זוג המשקפיים מתוצרת חברת קררה (שהינה אחד ממותגי הבית) במשקפיים מתוצרת רייבן. בקשה זו עומדת בניגוד לתנאי המבצע, שכן התובע כבר רכש במסגרת עסקה זו משקפיים מתוצרת חברת בולה. כבר במעמד הקנייה הובהר לתובע, כי החלפת משקפי השמש יכולה להתבצע בתוך 14 ימים מיום ביצוע העסקה ובהתאם לתנאי המבצע. אין ממש בטענת התובע לפיה נאלץ לפקוד סניפים רבים של הנתבעת, ובכל אופן, אין כל מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות אותן הוציא לטענתו בעת חיפוש אחר זוג משקפיים מתאימות. לעניין טענת התובע בדבר אי פרסום מדיניות החזרת טובין טענה הנתבעת, כי ככל הידוע בסניף פ"ת בו בוצעה העסקה פורסמה המדיניות, אולם בשלב זה אין ביכולתה לברר זאת. בכל אופן, בהתאם להוראות סעיף 4ג(ג) לחוק, אי פרסום מדיניות ההחזרה אינה עולה כדי הפרת חובה חקוקה. עוד נטען, כי בהתאם להוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א- 2010 (להלן: התקנות), משלא רכש התובע את המוצר באריזתו המקורית, הרי שאין היא חייבת להחזיר לו את כספו והסכמתה לעניין זה נעשתה לפנים משורת הדין. הנתבעת ציינה, כי כל הצעותיה לתובע, ובכללן הצעה להשבת החלק היחסי של הסכום ששילם (643 ₪) כנגד השבת המשקפיים, ואפילו הצעה לפיה יותיר את המשקפיים ברשותו ויקבל זוג נוסף ממותגי הבית בחינם, נדחו על ידי התובע, והוא התעקש על קבלת פיצוי כספי גבוה בסך של 1,500 ₪. עוד טענה, כי אין ממש בדברי התובע, לפיהם דרש לקבל את פרטי העוסק ו/או את פרטי ההתאגדות. בכל אופן, פרטי הנתבעת מופיעים על החשבונית אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה, ומשכך, לא ברורה כלל טענתו של התובע לעניין זה. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הובאו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק. כאמור, טענת התובע הינה כי בסניף עפולה סירבו להחליף את משקפי הקררה מן הטעם שאין הם מחזיקים במלאי משקפי שמש כאלה. מנגד, גרסת הנתבעת הינה כי התובע ביקש להחליף את המשקפיים שרכש בניגוד לתנאי המבצע, ולכך לא הייתה מחויבת להסכים. מבין שתי הגרסאות אני מעדיפה את זו של הנתבעת. גרסת התובע בדבר העובדה כי המשקפיים לא הוחלפו בשל העדר המותג בסניף עפולה הורחבה בחקירתו הנגדית, שם טען בנוסף כי לדברי המוכרת (ככל הנראה בפתח תקוה) מדובר במדיניות לפיה עצם ההחלפה אינה מותרת (עמ' 5 ש' 30). גרסה זו אינה נראית סבירה על פניה, ואף אינה מתיישבת עם יתר הראיות בתיק. ראשית אציין, כי הטענה שמדיניות הרשת הינה שלא לבצע החלפה כלל, לא נטענה בכתב התביעה או בתצהיר התובע. בתביעה ובתצהיר טען התובע כי בסניף סרבו לבצע החלפה בשל העובדה כי המותג אינו מצוי בסניף, וכי הופנה לסניף בפתח תקוה שם היה מוכן להתפשר על כל זוג משקפיים אחר, אלא שבאותו סניף סרבו להחליף את המשקפיים ב"תואנות שווא". מהן אותן תואנות שווא בחר שלא לפרט, אף כי מדובר בעיקר טענתו. לכאורה, אם המדיניות הינה כי אין לבצע כל החלפה, הרי שלא היה כל צידוק לשלוח את התובע לסניף בפתח תקוה וניתן היה לומר לו באותו מעמד כי המדיניות הינה שלא לאפשר החלפה. אכן התובע טען כי בחוסר תום לב הופנה לסניף בפתח תקוה בידיעה ברורה שגם שם יושבו פניו ריקם, אולם טענתו כי הסיבה לכך הינה מדיניות הרשת שלא לבצע החלפה, לא נטענה בכתב התביעה אלא בעדות בלבד. העדפתי בעניין זה את עדויות הנתבעת, לפיהן ההחלפה לא בוצעה שכן התובע ביקש להחליף את משקפי הקררה במשקפיים מסוג רייבן, החלפה אשר אינה אפשרית בהתחשב בתנאי המבצע לפיהם בוצעה הרכישה מלכתחילה. דברים אלה קיבלו ביטוי הן בעדויות נציגי הנתבעת השונים עמם בא התובע במגע בכל הנוגע להחלפת המשקפיים, והן במכתבה של הנתבעת אליו עוד בטרם הגיע הסכסוך לבית המשפט. במכתב שהפנתה הנתבעת לתובע מיום 10.8.11 (במענה למכתבו מיום 29.7.11) מבהירה הנתבעת, כי התובע ביקש לבצע החלפה של מסגרת משקפי שמש מדגם קררה למשקפי שמש מדגם רייבן, וזו הסיבה בשלה סורב. לדברי הנתבעת במכתבה, יכול היה התובע לבצע החלפה של משקפי הקאררה למשקפי שמש אחרות, ממותגי הבית בלבד. יתרה מכך, הנתבעת מבהירה לתובע במכתבה כי הוא רשאי לקבל שובר זיכוי בגובה שליש העסקה ולהשיב את משקפי הקררה שברשותו, או לחלופין לבצע החלפה למשקפי שמש אחרות ממותגי הבית. היינו, גם לו הייתה בפי מי מנציגי הנתבעת תשובה אחרת באותו מועד לתובע (ולא שוכנעתי כי אכן כך היה הדבר), הרי שכעת ניתנה תשובה בכתב שהינו רשאי להחליף את המשקפיים בכל זוג אחר ממותגי הבית או לחלופין לקבל זיכוי כספי בשווי שליש מהעסקה. מכתב זה מתיישב היטב עם עדויות נציגי הנתבעת. הגב' עליזה כהן, שהינה נציגת הנתבעת בסניף בעפולה ולה אף היכרות מוקדמת עם התובע, הותירה בעדותה רושם מהימן והעידה כי אף במידה וברגע נתון לא נמצאים בסניף מסוים משקפי שמש המיוצרים על ידי יצרן מסוים, אין הדבר מונע את ההחלפה (עמ' 10, שורות 1-3). ממילא, כך לטענתה, היו בסניף משקפיים מהדגם אשר את החלפתו ביקש התובע. יתרה מכך, העדה אף ציינה כי שאלת סוג המשקפיים אותם ביקש התובע להחליף כלל לא הייתה נושא הויכוח אלא העובדה שבקשתו התייחסה לזוג אותו ביקש לקבל תמורתו, דהיינו, משקפיים מסוג רייבן (עמ' 9, שורות 26-27). גרסתה זו של העדה, נתמכת בעדותה של הגב' דורין מיכאלי (עמ' 14, שורות 14-18). גרסה זו אף מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם השכל הישר. שהרי, מראש יכול היה לבחור כל דגם שחפץ בו מתוך מותגי הבית של הנתבעת, ולכן, לא ברור מדוע הנתבעת לפתע תסרב לאפשר לו בחירה זו במועד ההחלפה. לכתב הגנתה, צירפה הנתבעת העתק מפרסום המבצע במסגרתו רכש הנתבע את שלושת זוגות המשקפיים (נספח א' לכתב ההגנה). מעיון במודעת הפרסום עולה, כי בתחתית העמוד צוין כדלקמן: "בקניית פרדה, בולה, שמש רייבאן, ניתן לבחור 2 הזוגות מתנה ממותגי הבית בלבד". החלפת משקפי הקררה במשקפיים מהמותגים שאינם מותגי הבית אינה מתיישבת עם תנאי המבצע ואין הנתבעת מחויבת לבצעה. בסיכומיו, טען התובע כי פרסום המבצע הינו פרסום מטעה, מכיוון שהתנאי הנזכר לעיל צוין בתחתית העמוד באותיות קטנות בעוד שבמרכז המודעה צוינו המילים: "ללא תנאים ללא הגבלות" באותיות מאירות עיניים. גם אם יש ממש בטענה זו, ואפילו היה מקום לקבוע כי הפרסום עלול להטעות, הרי שטענה זו לא נטענה במסגרת כתב התביעה. לא נטען שהתובע הוטעה בשל הפרסום או כי נסמך עליו כלל בטרם רכש את המשקפיים. גם העדה מטעמו, הגב' מליחי, לא טענה כי מדובר בפרסום מטעה או כי הוטעו ממנו. לדבריה , עם כניסתם לחנות הוסבר להם כי קיים מבצע לפיו בקניית זוג משקפיים אחד מקבלים שניים נוספים במתנה (עמ' 6, שורה 32). נוכח האמור, יש לדחות את הטענה. בעדותה טענה הגב' מקסין, נציגת הנתבעת בסניף פ"ת, כי היא מסבירה תמיד את תנאי המבצע (עמ' 11 לפרוטוקול ש 7 - 8). התובע עצמו אישר כי נציגת הנתבעת לא אמרה לו שניתן להחליף את זוג המשקפיים בכל זוג אחר (עמ' 4, שורות 26-27). בהקשר זה, טובה בעיני טענת ב"כ הנתבעת כי חרף טענת התובע בנקודה זו (עמ' 6 שורה 3), אין המדובר בהבדל סמנטי בלבד. טענה נוספת של התובע היא שהנתבעת פעלה בניגוד לחוק עת נמנעה מלתלות מודעה בדבר מדיניות החלפת המוצרים בחנות. אכן, אפשר שמודעה כאמור לא נתלתה על ידי הנתבעת (מכל מקום לא הוכח אחרת) ואולם סעיף 4 ג' (ג) לחוק הגנת הצרכן העוסק במצב דברים בו נמנע עוסק מלהציב שלט בדבר מדיניות החזרת מוצרים קובע כדלקמן: "לא הציג עוסק מודעה כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר לו את הטובין, וההוראות לפי סעיף קטן (ב) יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים". סעיף 4 ג' (ב) לחוק קבוע כי: "ביקש הצרכן להחזיר לעוסק טובין שלא עקב פגם, בהתאם למדיניות החזרת טובין המפורטת במודעה, והעוסק לא פעל בהתאם לאותה מדיניות, רשאי הצרכן להחזירם לעוסק בתוך שבעה ימים מיום שסורב, והעוסק יהיה חייב להשיב לו את מלוא התמורה שקיבל באופן שבו שילם הצרכן, ובלבד שלא חלה הרעה במצב הטובין; לענין זה, פתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב הטובין, אלא אם כן השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע אחרת לגבי טובין או סוגי טובין". היינו, ככל שלא הוצגה מודעה בדבר מדיניות החזרת המוצרים, על המוכר לאפשר השבת המוצר תמורת השבת התשלום. מעיון במכתבה של הנתבעת מיום 10.8.11 עולה, כי הנתבעת הסכימה להשיב לתובע את שווי הטובין היחסי מסכום העסקה הכולל, אשר יש לציין כי התובע לא חלק על גובהו, ואף להשיב לו סכום גבוה מזה כזיכוי. התובע לא ביקש את השבת הכספים ששילם בעבור המשקפיים שלא על דרך זיכוי או את ביטול העסקה כולה אלא דרש פיצוי כספי. בנסיבות אלה לא מצאתי כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק לעניין זה. לסיכום - מכל האמור לעיל התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,200 ₪. משקפי שמשביטול עסקה (הגנת הצרכן)