הרקע והצדדים התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בעתירה ל"מתן צו לביטול העסקה וחיובים עתידיים מכוחה, וכן השבת התמורה ששולמה כבר בגינה + כספי 10,000 ₪". הנתבעת טוענת כי עמדה בכל הסיכומים שבינה לבין התובע, כי כל הזיכויים שהובטחו לתובע ניתנו לו, למעט בחודש הראשון אז היתה טעות בחיוב, אך היא תוקנה מיד עם הסבת תשומת לבה לטעות זו. לטענת הנתבעת החיוב החודשי היה גבוה מהמינימום המוסכם שכן התובע חרג מהיקף "חבילת השימוש" לגביה נקבעה מסגרת החיוב, ועליו לשלם עבור שימוש זה בהתאם לתעריף המוסכם. הנתבעת טענה כי התובע "עשה דין לעצמו" וביטל את אמצעי התשלום לאחר שהקווים שלו נותקו, ולפיכך לא שילם מאז חודש 10/11 את החיוב החודשי בגין המכשירים. עקב כך צבר התובע חוב משמעותי אצל הנתבעת. הנתבעת לא כפרה בכך שנציגים מטעמה הגיעו לביתו של התובע ללא זימון או אישור מוקדם. 3. בדיון טען התובע כי הנציג השאיר לו את עותק ההסכם אשר נחתם על ידו, וכי רק כעבור כחודשיים שלח הודעה כתובה ובה בקשה לנתק את השירות אצל הנתבעת בשני מספרי המנוי שלו. התובע אישר כי נותק בתוך הזמן הקבוע בתקנות. טענתו של התובע היא כנגד המשך החיוב בגין מכשירי הטלפון, שלדעתו שוויים נופל משמעותית מהסכום בו חוייב, אך אישר כי בפועל לא שילם לנתבעת מאז ניתוק השירות. עוד טען התובע כי הנתבעת רימתה אותו וגם אחרים כמותו, וכי הוא לא צריך לשלם עבור המכשירים בהם אינו עושה שימוש. לשאלת בית המשפט בדיון שהתקיים, ציין התובע כי הוא תובע את הפיצוי הכספי מאחר "שנגרם לי נזק נפשי והפסדתי ימי עבודה בגלל הריצות שלי להחזיר את המכשירים לנתבעת והם לא מוכנים לקבלם ממני." דיון והכרעה 4. בשלב זה, לא נגרם לתובע כל נזק ממוני. התובע שילם רק עבור החודשים בהם קיבל שירות מהנתבעת, והמשך השירות הופסק לדרישת התובע. המסקנה הינה כי התביעה הוגשה על ידי התובע כ"תביעת מנע" מאחר והוא קיבל התראה מעו"ד לפני נקיטת הליכים משפטיים בשל חובות אצל הנתבעת. במהלך הדיון התברר כי כבר בחודש פברואר 2012 הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה בהליך מקוצר בהוצאה לפועל לגביית החוב, התובע לא הגיש התנגדות כלשהי בפרק הזמן שניתן (כפי שרשום על גבי האזהרה שקיבל) או בכלל, אלא הגיש בחודש מאי 2012 תביעה זו. התובע סבור שתביעה זו יכולה להוות תחליף להעלאת טענותיו כנגד הנתבעת בהליך ההוצאה לפועל והוא מבקש מבית המשפט להורות לנתבעת לקבל חזרה את מכשירי הטלפון שנותרו ברשותו ולמעשה מבקש כי בית משפט זה יצהיר כי אינו חייב דבר - ולחילופין כי החוב נמוך משמעותית (בשל שווי המכשירים שלטענתו אינם כגובה החיוב בגינם אצל הנתבעת) ובכך יהיה משום הגנה בהליך תביעת החוב שנפתח על ידי הנתבעת. 5. התובע אמנם אינו בקיא בדין, אך נראה שתביעתו הינה תביעה לביטול העסקה לרכישת מכשירי טלפון מהנתבעת. לכאורה, התביעה מבוססת על אלה: סירוב להחזיר תמורה בעקבות ביטול עסקה ברוכלות בניגוד לסעיף 14(ב) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), או סירוב להחזיר תמורה בעקבות ביטול עסקה שיש בה משום הטעייה ו/או ניצול מצוקת הצרכן בניגוד לסעיף 3(ב) לחוק. בטענה הנוגעת לעסקה למתן שירות הטלפון - שהיא "עסקה מתמשכת" - הנתבעת טוענת כי עסקת השירות בוטלה בהתאם להוראת התובע מיום 26.09.11 ובתוך 3 ימי עסקים ממועד קבלת ההודעה. התובע לא כפר בטענה זו. 6. עסקה ברוכלות נראה כי אין ספק כי רכישת מכשירי הטלפון נעשתה בעסקה שהינה "עסקה ברוכלות". לגבי עסקת מכירת מכשירי הטלפון, טענה הנתבעת כי ההודעה לא נמסרה בתוך 14 יום כנדרש בחוק. התובע טען כי התקשר ושוחח עם נציגי הנתבעת ועם הסוכן שביקר בביתו מספר פעמים קודם לכן, ודרש לבטל את העסקה, אך סורב. תיאורטית, אין פגם במסירת הודעת ביטול לעסקת רוכלות טלפונית, שכן החוק אינו כולל הוראה מפורשת כיצד אמורה להימסר הודעה על ביטול עסקת רוכלות. עם זאת. התובע לא ידע לציין את המועד שבו דרש את ביטול העסקה ונראה לכאורה כי דרישה זו באה רק לאחר קבלת החשבון הנוגע לחודש הראשון בו נעשה שימוש בטלפון, קרי, לאחר חלוף למעלה מחודש, מקל וחומר למעלה משבועיים - הוא פרק הזמן שבו ניתן לבטל עסקה ברוכלות לפי החוק. יתרה מזו, התובע הבהיר בעדותו כי בסמוך לאחר ההתקשרות בעסקה נשוא התביעה התלונן בפני נציג הנתבעת על צלצול הטלפון שלא היה נעים באוזניו, ולא ביקש באותה עת לבטל את העסקה. 7. הטעייה או ניצול מצוקה התובע טוען כי הנתבעת ניצלה אותו ורימתה אותו בעת שנתן התחייבות לעסקה. הלכה היא כי נטל ההוכחה להוכיח טענת מרמה או תרמית מוטל במלואו על הטוען את הטענה, וכי נטל זה הינו כבד במיוחד ועולה על רמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל (ר' ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד אסעד אבו חמדה, פ"ד מו(1) 491). ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר נטענת טענת מרמה, מוטל על הטוען אותה נטל להוכיח טענתו ברמה של ""וודאות קרובה" (ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ. עזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441, 449) או של "הוכחה באפשרות גבוהה" (ע"א 1266/91, קרן נ. בנק איגוד, מ"ד מו(4) 197). בענייננו, התובע לא הוכיח טענה זו למעט אמירה בעלמא כי הנתבעת רימתה אותו וגם אחרים כמותו. לפיכך לא עמד התובע בנטל ההוכחה המוגבר להוכחת הטענה למירמה, תרמית או ניצול מצוקה ואף לא הוכיח את אלה ברמת הוכחה מינימאלית ביותר. 8. התובע מחד טען כי רומה בנוגע למהותה של העסקה, אך מאידך אינו כופר בכך שחתם על ההסכם וכי עותק המסמכים הושאר לו בסיום ביקור הנציג בביתו. למעשה טענת התובע הינה כי למרות שחתם על הסכם ההתקשות עם הנתבעת, הרי שחתימתו זו אינה מחייבת אותו. הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ. לופו, פ"ד נ"ד (2) 559; ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113). במקרה דנן התובע כלל לא טען כי לא קרא את הסכם ההתקשרות או כי לא ניתנה לו הזדמנות לקרוא אותו. התובע לא הסביר מדוע לדעתו מקרה זה הוא קיצוני ביותר, וטענתו היחידה היא כי לא ניתנה לו הזדמנות לקרוא את ההסכם בטרם חתם ורק לאחר מכן התברר לו כי הוטעה על ידי נציגת המכירות. יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 6799/02, יולזרי משולם נ' בנק המזרחי: "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא... עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה..." 9. יובהר, כי מהותה של דרישת התובע הינה למעשה לקבלת פסק דין הצהרתי שיציין כי העסקה בוטלה וכי אינו חייב לנתבעת דבר. בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, וזאת בהתאם לסעיף 60 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], הקובע את היקף סמכותו של בית משפט זה. בנסיבות אלה, בית המשפט זה אינו מוסמך לקבוע אם ביטול עסקת הרוכלות נעשה במועד, אם ההתקשרות של התובע היתה תוצאה של מירמה מצד הנתבעת או אם יש בסיס לעמדת הנתבעת לגבי קיום חוב של התובע כלפיה, כמו גם אם עלות מכשירי הטלפון שדורשת ממנו הנתבעת הינו סביר לאור עלותם בשוק - וכיוצא בזה הצהרות שהתובע סבר ש"יזכה" בהם בתביעתו, ובכך תהיה לו הגנה כנגד תביעת הנתבעת בגין החוב שצבר בספריה. כל טענותיו של התובע, ככל שתהיינה, שמורות לו - והוא יוכל להעלותן כטענות הגנה במסגרת ההוצאה לפועל, אם וכאשר יוכל להגיש בקשה לרשות להתגונן באותה תביעה (בשים לב למועד הממושך שחלף מאז נמסרה לו האזהרה). בנסיבות אלה, אין בקביעותיי לעיל משום הכרעה לגופן של הטענות ככל שתועלנה בהליך אחר במסגרת בירור החוב שחב התובע לנתבעת, לטענתה. התביעה היחידה שעלי לפסוק בה, היא התביעה שהוגשה על ידי התובע, לתשלום פיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם לו, בסכום של 10,000 ₪. התובע לא זכאי לכל פיצוי באם פעולותיה וחיוביה של הנתבעת היו בהתאם לדין, ואלה כאמור אינם נבחנים על ידי בהליך זה. סוף דבר 12. התביעה נדחית. 13. למרות המסקנה אליה הגעתי, ומאחר ושוכנעתי כי כל הפרשה מקורה בהגעת נציגי הנתבעת לבית התובע, ללא הזמנה וללא שביקש להתקשר עם הנתבעת, הרי שלפנים משורת הדין - אינני עושה צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.פלאפוןסלולר (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)