זוהי תביעה קטנה בסך של 5,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת ועניינה השבת שכר לימוד ששולם עבור קורס שאמור היה להתקיים על ידי הנתבעת ובסופו של דבר בוטל על ידה. טענות התובעים התובעים טוענים כי ביום 8.9.2011 נקשרה עסקה טלפונית בין הצדדים בכל הנוגע לקורס הכנה לבחינה פסיכומטרית שאמור היה להיפתח בטבריה ביום 25.1.12. נציג הנתבעת עדכן את התובעים כי נשארו עוד כשני מקומות פנויים בקורס, מידע אשר יצר אצל התובעים רושם כי פתיחתו של הקורס בטבריה אינה מוטלת בספק ובדיעבד התברר כמידע מטעה שנמסר ביודעין ובחוסר תום לב וזאת כתרגיל שיווקי מכוער הנגוע בחוסר תום לב ובהטעיה. התובע רשם את בתו (התובעת) לקורס ושילם לנתבעת בתמורה לסך כולל של 3,725 ₪ ששולמו באמצעות כרטיס אשראי בשבעה תשלומים החל מחודש ספטמבר 2011. בחודש ינואר 2012, כשבועיים לפני מועד תחילת הקורס, הודיעה הנתבעת לתובעת כי הקורס לא ייפתח בטבריה והוצע לה להשתתף בקורס אחר שיפתח בעיר עפולה. התובעת דחתה הצעה זו והנתבעת הבטיחה לה כי הכספים שכבר נגבו עד למועד ההודעה - 2,660.70 ₪, יושבו לה. כעשרה ימים לאחר קבלת ההודעה מן הנתבעת, משנוכח התובע כי לא ניתן ליצור קשר עם הנתבעת, פנה התובע לחברת כרטיסי האשראי וביקש, בשל ביטול עסקה, לעצור את פירעון שני התשלומים שנותרו. באישור חברת האשראי מיום 6.2.2012 (ת/1) צוין, כי בעקבות פנייתו מיום 19.1.2012 ייעצרו יתרת התשלומים העתידיים לעסקה. ביום 22.2.12 פנה התובע לנתבעת בכתב וביקש כי כספו יושב לו (נספח ה' לכתב התביעה), אך פניותיו לא נענו כלל וכל ניסיונותיו להשיג את הנתבעת עלו בתוהו. גם פניות המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת לא זכו להתייחסות. בעניין זה הציג התובע את פניית המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת מיום 14.3.12 (נספח ו' לכתב התביעה), שם נדרשה הנתבעת להשיב מיידית לתובע את התשלום שנגבה ממנו בסך של 2,660.70 שח, ופניה נוספת מיום 19.4.2012 (נספח ז' לכתב התביעה) שם צוין כי טרם נתקבלה תגובת הנתבעת לפניה הקודמת. התובע טוען כי לאחר שארגון "אמון הציבור" פנה גם הוא לנתבעת, הגדילה הנתבעת לעשות ובתגובתה מיום 25.3.2012 טענה באופן כוזב כי פניית התובעים טופלה ביום 11.3.12 בחברת האשראי וכי ההחזר טופל. התביעה הוגשה ביום 20.5.2012 ובה דורשים התובעים החזר הסכום שגבתה מהם הנתבעת בסך של 2,660.70 ₪ בתוספת פיצוי בסך של 2,339.30 ₪ עבור החזר אגרת בית משפט, עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה של התובע, ופיצוי לתובעת עבור הנזק שנגרם לה בשל ביטול הקורס בהתראה קצרה תוך מסירת מידע כוזב בעת ההתקשרות. טענות הנתבעת הנתבעת מאשרת כי ביום 8.9.2011 נרשמה התובעת לקורס ההכנה לבחינה הפסיכומטרית, קורס אשר עתיד היה להתחיל ביום 11.1.2012. מחיר הקורס שניתן לתובעת היה לאחר הנחות שניתנו לה. בעת ביצוע הרישום והתשלום לקורס, חתמה התובעת על תקנון והסכימה לתנאיו (נספח א' לכתב התביעה). מספר ימים לאחר מכן, נשלחו לתובעת חומרי הלימוד לקורס והונפק לה קוד שימוש למערכת הלימוד של הנתבעת ברשת האינטרנט. ביום 4.1.12, שבעה ימים לפני תחילת הקורס, התקשרה נציגת הנתבעת לתובעת ועדכנה אותה כי בשל נסיבות שאינן תלויות בנתבעת, היא נאלצת לבטל את הקורס וזאת בהתאם לסעיף 4 בתקנון. בשיחה זו הוצע לתובעת להשתתף בקורס אחר, המכין לאותה בחינה ומתקיים באותם ימים ושעות אך בסניף עפולה של הנתבעת, כשבמקרה כזה תזכה התובעת לפיצוי בסך של 1,000 ₪. לחלופין - תקבל התובעת החזר מלא של התשלום ששילמה עבור הקורס ועל פי האמור בתקנון, יישארו חומרי הלימוד בידיה. התובעת השיבה לנתבעת כי היא מעוניינת בביטול רישומה לקורס ובמעמד זה עודכנה כי הזיכוי עבור הסכום ששילמה יבוצע בתוך 45 ימי עסקים. הנתבעת טוענת כי ביום 27.2.12 בוצע ביטול הקורס אצל מינהל התלמידים שלה והעניין הועבר להנהלת החשבונות שלה להמשך טיפול. לטענתה, חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים איננו קובע את משך זמן הטיפול בהחזר תשלום בעת של ביטול, אלא רק את אפשרויות הביטול והחיובים החלים בעניינם. חודשים ינואר -אפריל הם החודשים העמוסים ביותר בשנה בתחום זה, בהם מתנהלים בו זמנית עשרות ומאות קורסים והחברה מטפלת במאות ואלפי תלמידים, ומטבע הדברים טיפול בזיכוי אורך זמן, כאשר משך הזמן שקבעה לעצמה הנתבעת - 45 ימי עסקים, הוא סביר ומקובל, והוא נגזרת של הטיפול באלפי תלמידים, בדיקות בהנהלת החשבונות, טיפול מול חברות האשראי או הבנקים בבקשות הביטול, כאשר חברות האשראי מצדן מטפלות בבקשות לביטול תוך 21 ימי עסקים מיום הפנייה. הנתבעת טוענת כי היא עושה מאמצים מצדה לטפל בבקשות זיכוי מוקדם ככל הניתן, אולם בסופו של דבר הליך הזיכוי מצוי בשליטת חברת האשראי. הזיכוי מתקבל באותו אמצעי תשלום שבו שולם עבור הקורס, כדי למנוע מצב של החזר הגבוה מן התשלום ששולם בפועל לחברת האשראי, בין היתר בשל הנחות נוספות שאינן ידועות לנתבעת. לטענת הנתבעת, מס' ימים לאחר העברת הטיפול להנהלת החשבונות שלה, היא הגישה בקשה לחברת האשראי לביטול מלא של העסקה, הליך זיכוי שמצוי כולו בתחום שליטתה של חברת האשראי. ביום 11.3.12 עודכנה הנתבעת על ידי חברת האשראי כי בקשת הזיכוי טופלה וניתן מספר הבירור, כאשר לטענת הנתבעת, התובעת זוכתה במלוא הסכום לו הייתה זכאית. חרף זאת, הגישה התובעת את תביעתה ביום 20.5.12 - חודשיים לאחר ביצוע הזיכוי - והיא לא הודיעה על כך שזוכתה במלוא סכום העסקה בטרם הוגשה התביעה. בסיכומו של דבר טוענת הנתבעת כי ההחזר בוצע תוך פרק זמן סביר של 46 ימי עסקים, והגשת התביעה חודשיים לאחר ביצוע הזיכוי בפועל מהווה הטרדה שלא לצורך. באשר לנזקים להם טוענת התובעת בשל ביטול הקורס - הנתבעת טוענת כי הקורסים שלה מתחילים מספר שבועות לפני קורסים של חברות אחרות וכי בעת ביטול הקורס עמד לרשות התובעת זמן מספיק להירשם לכל קורס פסיכומטרי של חברה אחרת בתחום ולחלופין היא יכלה לקבל את הצעת הנתבעת, שבצדה פיצוי כספי, ולעבור לקורס בעפולה. דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת היא שביטלה, בתחילת חודש ינואר 2012, את הקורס שעל פי ההסכם (התקנון) אמור היה להתחיל ביום 25.1.12, וזאת לאחר שהתובעת נרשמה לקורס בחודש ספטמבר 2011 ולאחר שכבר שולמה לנתבעת חלק מן התמורה באמצעות כרטיס האשראי. התובעים מעמידים את תביעתם על שני ראשים: האחד - מסירת מידע כוזב לתובעים בעת כריתת ההסכם ונזק שנגרם לתובעת, על פי הנטען, בשל ביטול הקורס על ידי הנתבעת. והשני - אי השבת הכספים - סך של 2,660 ₪ - שגבתה הנתבעת מן התובע עד למועד ביטול הקורס. בכל הנוגע לראש הנזק הראשון - התובעים לא הוכיחו את תביעתם. הטענה ולפיה בעת ההתקשרות מסרה הנתבעת לתובעים מידע כוזב - באשר למספר המקומות הפנויים בקורס באותו מועד - נטענה בעלמא ובלא שתובא כל ראיה שיש בה כדי לבסס ולתמוך בטענה זו. על פי התקנון, המהווה את ההסכם בין הצדדים, עמדה לנתבעת הזכות לבטל את ההסכם, במקרים חריגים, בהתראה של 7 ימים לפני מועד פתיחתו. התובעים אינם טוענים בתביעתם כי הנתבעת לא הייתה זכאית לבטל את ההסכם, כאשר נציג הנתבעת העיד בדיון שסיבת הביטול הייתה ביטול הרשמה של נרשמים רבים אחרים. כך או אחרת, התובעת לא הוכיחה, ולו בבדל ראיה, כי נגרם לה נזק בשל ביטול הקורס - היא לא התייצבה בבית המשפט על מנת להעיד ולא מסרה כל עובדה באשר לאירועים שאירעו לאחר ביטול הקורס, משמע - האם נרשמה לקורס אחר וכיוצא בזה. העלאת טענה בעלמא ולפיה נגרם לתובעת נזק, בלא כל פירוט ובלא עדות של התובעת, איננה מספיקה לשם קבלת התביעה. לא כך הוא הדבר באשר לראש הנזק השני - החזר התשלום לתובעים. בעניין זה שוכנעתי כי יש בתביעה ממש. ראשית וכדי להסיר טענת הנתבעת בדבר עדר יריבות - התובע הוא מי שנשא בתשלומים עבור התובעת מחשבון האשראי שלו ועל כן, עומדת לו בהחלט זכות התביעה. עוד יש להסיר מן הדיון את טענת הנתבעת ולפיה התובעים לא גילו בכתב התביעה כי ההחזר הכספי כבר בוצע. מאישור חברת האשראי (ת/1) עולה, כי חשבונו של התובע זוכה בסכום ההחזר (2,660 ₪) רק ביום 10.6.12, משמע - כחודש לאחר הגשת התביעה. ולגופו של עניין - לא יכול להיות חולק כי עם ביטול ההסכם על ידי הנתבעת, חלה עליה החובה להשיב לתובע את התשלום שכבר נגבה ממנו. באשר למועד ההשבה - ההסכם בין הצדדים איננו קובע מהו המועד בו על הנתבעת להשיב את הכספים אותם גבתה, כאשר היא עצמה מבטלת את הקורס. חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, תשס"ט - 2008, איננו עוסק בביטול הקורס על ידי המכון, אלא רק בביטול השתתפות בקורס על ידי התלמיד. בהעדר הוראות מפורשות בעניין, בחוק או בהסכם, יש ממש בטענת הנתבעת ולפיה היה עליה להשיב את הכספים שקיבלה תוך זמן סביר. אלא שמן הראיות שהובאו לבית המשפט עולה, כי הנתבעת לא עמדה בחובתה זו: ראשית, סבורני כי יש להבחין בין נסיבות בהם ביטול ההשתתפות בקורס נעשה על ידי התלמיד, לבין מקרה כגון בענייננו - שבו הנתבעת היא שמבטלת את הקורס משיקוליה שלה. דווקא במקרים כגון זה שבענייננו יש להקפיד הקפדה יתרה עם הנתבעת, בכל הנוגע לבחינת סבירות טיפולה בהשבת הסכומים שקיבלה עד למועד בו ביטלה את הקורס. אינני מקבלת את טענת הנתבעת ולפיה, לפחות בכל הנוגע למקרה דנן, "היא עושה מאמצים מצדה לטפל בבקשות זיכוי מוקדם ככל הניתן". מטענות הנתבעת בכתב ההגנה עולה, כי על אף שהודעתה על ביטול הקורס ניתנה כבר ביום 4.1.2012, הרי שלא אצה לה הדרך לדאוג לביצוע ההחזר הכספי לתובע, והטיפול בעניין ביטול הקורס על ידי מנהל התלמידים של הנתבעת - שהוא גוף פנימי של הנתבעת וממילא הדבר מצוי בשליטתה, נעשה רק ביום 27.2.12, משמע - קרוב לחודשיים לאחר הביטול, כשרק אז הועבר הטיפול בעניין ההחזר הכספי להנהלת החשבונות של הנתבעת - שגם היא גוף פנימי שלה. רק לאחר מכן, במועד שלא נמסרו פרטיו על ידי הנתבעת, פנתה הנתבעת לחברת האשראי, וזאת כאשר על פי כתב ההגנה ידוע לה שהטיפול בחברת האשראי כשלעצמו אורך 21 ימי עסקים. יתר על כן, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לפעולות בהן נקטה אצל חברת האשראי על מנת שכספו של התובע יושב לו בהקדם האפשרי ובתוך זמן סביר. מחומר הראיות עולה, כי אין ממש בטענת הנתבעת בכתב ההגנה ולפיה ביום 11.3.12 היא עודכנה על ידי חברת האשראי כי בקשת הזיכוי טופלה ו"התובעת זוכתה במלוא הסכום לו הייתה זכאית בגין ביטול העסקה". מאישר חברת האשראי (ת/1) עולה כי ההחזר בפועל בוצע רק 3 חודשים לאחר מכן, ביום 10.6.12. הראיה היחידה שהוצגה על ידי הנתבעת, היא תשובת "אמון הציבור" הנסמכת על טענותיה שלה, ולפיה ביום 11.3.12 טופלה בקשת הזיכוי בחברת האשראי ונתקבל מספר בירור. לא הובאה כל אסמכתא לפנייה של הנתבעת לחברת האשראי ולמועד פנייה זו. יתרה מכך, מטענות הנתבעת עולה, כי היא יצאה ידי חובתה בציון מספר הבירור בתשובה שמסרה ל"אמון הציבור" (ולא ישירות לתובע), ובכך ראתה עצמה כפטורה מלהמשיך לברר ולוודא שההחזר - שהוא חיוב המוטל עליה - אכן מבוצע בפועל ובהקדם. במבחן התוצאה, חובת ההשבה, החלה על הנתבעת, בוצעה בסופו של יום רק ביום 10.6.12, משמע - 5 חודשים לאחר ביטול הקורס על ידי הנתבעת, זמן שאיננו סביר בנסיבות העניין. זאת ועוד, הנתבעת לא סתרה את טענת התובע ולפיה היא לא השיבה לפניית התובע שנשלחה אליה ביום 22.2.12, וממילא לא עדכנה אותו בדבר הטיפול בהחזר, וכן היא לא השיבה לפניות המועצה הישראלית לצרכנות מיום 14.3.12 ומיום 19.4.12, עובדות שגם בהן יש כדי להעיד על טיפול לא סביר בעניין מצד הנתבעת. אילו סברה הנתבעת כי עם העברת בקשתה לחברת האשראי בחודש מרץ 2012 העניין טופל, הרי שלמצער, משהתברר לה בחודש אפריל 2012, על ידי המועצה הישראלית לצרכנות, כי ההחזר עדיין לא בוצע, היה עלייה לפעול מידית לבירור העניין בחברת האשראי ולא לשבת בחיבוק ידיים מתוך ציפייה שעם מסירת מספר הבירור לידיעת התובע, היא פטורה מחבותה. טענות הנתבעת בדבר עומס העבודה והיקף התלמידים הרשומים אצלה, אשר עמדו כרקע לזמן הטיפול בהחזר הכספים לתובע, נטענו בלא כל ראיה שתתמוך בהן ומכל מקום, אין בהן כדי להצדיק את העיכוב בהשבת הכספים לתובע, חובת השבה שכאמור נבעה מביטול הסכם על ידי וביוזמת הנתבעת. באשר לגובה הפיצוי - בהתחשב בסכום העסקה, וכן בהתחשב בכך שהסכום הושב לתובע ללא שיערוך עד למועד השבתו בפועל, וכן בהתחשב בנזק שאינו נזק של ממון שמן הראוי לפסוק לתובע בנסיבות העניין, בין היתר בשל הטרחה שהייתה כרוכה בפניותיו לנתבעת ולגופים נוספים, לרבות לחברת האשראי, לשם ביצוע ההחזר, ובהוצאות המשפט שנגרמו לו לרבות האגרה ששולמה, סבורני כי יש לפסוק לתובע סך כולל של 1,000 ₪. על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לנתבעת, אחרת - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. השכלה גבוההפסיכומטריביטול עסקה (הגנת הצרכן)