תביעה להשבת מוצר בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) , התשע"א - 2010 התובעת רכשה כורסת טלוויזיה מאת הנתבעת (להלן - הכורסא). הכורסא סופקה ביום 11.4.11; לטענתה היא הגיעה לחנות הנתבעת, תקופה קצרה לאחר מכן, ביקשה למסור את הכורסא אולם נתקלה בסירוב לקבלהּ חזרה וממילא שלא קיבלה את תמורתה. התובעת העידה את בתה, אשר מסרה שהיא נסעה לחנות הנתבעת וניסתה להחזיר את הכורסא אך נתקלה בסירוב. העדה העידה כי היה זה ביום 11.4.11 על כן עותרת התובעת לקבלת כספה חזרה. מנהל הנתבעת טען בפני שתי טענות. האחת כי התובעת הגיעה לאחר שבועיים אך אינו בטוח ("אני יודע שזה היה מעבר לשבועיים. אני לא יכול להיות בטוח") . טענתו השנייה הייתה למעשה טרוניה על המצב המשפטי שהחל עם כניסתן לתוקף של תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) , התשע"א - 2010 . כך טען העד כי "אני לא יכול להחזיר את הכורסא כי עסק לא יכול לעבוד כך" העד גם הקשה וספק אמר, ספק שאל: "מה אני יעשה עם הסחורה שאני קונה ? " . דין התביעה להתקבל. כניסתן לתוקף של תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) , התשע"א - 2010 (להלן - התקנות) , שינו את כללי המשחק ביחס לכוחו של הצרכן להשיב מוצר שרכש וזאת אף ללא כל סיבה. מאז כניסתן לתוקף יכול הצרכן להחזיר לספק, ללא כל סיבה, מוצרים רבים בכפוף לתנאים הקבועים בתקנות. המוצר נשוא תביעה זו הנו רהיט (פריט מס' 1 בתוספת) וככזה חלה עליו הוראת תקנה 2(1) לתקנות לפיה: 2 . צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם - (1) לרכישת טובין או סוגי טובין כאמור בפרטים 1 עד 6 ו-23 לתוספת - בתוך 14 ימים מיום שקיבל את הטובין; לגבי פרטים 1 עד 3, 6 ו-23 לתוספת, פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין, אלא אם כן יוכח אחרת ... ... על כן השאלות שיש להכריע בהן הן: האם הושב המוצר בתוך תקופה של עד 14 יום. במידה והתשובה תהיה חיובית יש להכריע בשאלה האם המוצר הושב כאשר הוא אינו פגום ושלא נעשה בו שימוש. ביחס למועד בו נעשה ניסיון ההשבה אני מעדיף בבירור את גרסת התובעת, כפי שהובאה באמצעות בתה, לפיה היה זה ביום 11.4.11 היינו 7 ימים לאחר האספקה. למעשה הנתבעת לא ידעה לומר מתי הגיעה הבת לחנות ולא הביאה כל ראיה בנושא, זולת טענה כללית שהיה זה לאחר 14 יום. חיזוק לגרסת התובעת אני מוצא במכתב שצורף לכתב התביעה לפיו כבר למחרת יום האספקה ביקשה התובעת להשיב את הכורסא וסורבה. הנתבעת כלל לא השיבה למכתב. עמידתה של התובעת על זכויותיה יום אחד לאחר אספקת הכורסא מחזקת בעיני את טענתה ביחס למועד בו עשתה ניסיון להשיב הכורסא. זאת ועוד. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הכורסא הוחזרה "לאחר כשבועיים", היינו לא יותר משבועיים אלא "כשבועיים", מונח היכול להתיישב גם עם מועד הקצר משבועיים. נראה כי בשלב זה הנתבעת לא הייתה ערה לחשיבות התקופה בתקנות וכאשר בכתב ההגנה לא טענה שהיה זה לאחר יותר משבועיים, ברי שאין לקבל טענתה זו כיום. על כן אני קובע כי התובעת ניסתה להשיב הכורסא לפני חלוף 14 יום ממועד האספקה. ביחס למצבה של הכורסא טען מנהל הנתבעת כי האריזה בה הייתה הכורסא לא הוחזרה. התובעת טענה כי הכורסא הגיעה ללא אריזה. כך או כך אין חשיבות לנושא זה שכן התקנה קבעת כי ביחס למוצר מסוג זה "פתיחת האריזה המקורית כשלעצה לא תחשב שימוש או פגימה בטובין אלא אם יוכח אחרת". מכאן שנתון זה הנו ניטראלי. בתה של התובעת העידה כי הכורסא הוחזרה מבלי שנעשה בה כל שימוש וכי הייתה ללא פגם. לטענתה הנתבעת כלל לא הסכימה להסתכל על הכורסא ומצבה. לטענתה עד היום הכורסא מצויה בבית עטופה. הנתבעת לא טענה דבר ביחס למצבה של הכורסא, אלא כאמור מיקדה טענותיה בחוסר הצדק שעושות - לשיטתה - התקנות לבעלי עסק. יחד עם זאת ראיתי חיזוק לגרסת התובעת בעובדה שהנתבעת הסכימה בעבר להחליף את הכורסא שהוחזרה לה בכורסא אחרת (ראה כתב הגנתה) ומכאן שסביר שהבחינה שמצבה ללא פגם שאחרת לא הייתה מסכימה גם לכך. מכאן, שאני מעדיף את גרסת התובעת לפיה הכורסא הושבה ללא כל פגם ומבלי שנעשה בה שימוש. בנתונים אלו הוכיחה התובעת את זכאותה להשיב הכורסא לנתבעת ולקבל את מלוא התמורה בניכוי 5% או 100 ₪ לפי הנמוך (תקנה 5(א)). על כן אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,400 ש"ח בניכוי 100 ₪ כאמור בתקנה 5(א), ובסה"כ - 2,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.4.11 ועד לתשלום המלא בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 500 ₪ . בכפוף לתשלום הסך של 2,300 ₪ תשיב התובעת את הכורסא לנתבעת. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)