בפני תביעה קטנה שעניינה בקשת התובעת לקבל החזר כספי בעקבות ביטול עסקה שעניינה טיפולים קוסמטיים. הנתבעת-1 (להלן: "הנתבעת"), הינה מנכ"לית החברה, והנתבעת-2, קליניקה אספאידה הינה החברה עצמה (להלן: "החברה"). התובעת, בחורה צעירה, הגיעה לטיפול במכון של הנתבעת בעקבות רכישת קופון, הקופון הקנה לתובעת 3 טיפולים, מתוך הטיפולים בקופון עשתה התובעת 2 טיפולים, וגם קיבלה יעוץ, בעקבותיו החליטה לרכוש חבילה של 12 טיפולים ב- 3,700 ₪. סמוך לאחר רכישת החבילה, לטענת התובעת, יומיים בלבד לאחר מכן, פנתה לנתבעת וביקשה לבטל את העסקה. התובעת טוענת, כי הנתבעת הוליכה אותה בלך ושוב, נתנה לה הבטחות שלא מומשו כי תשיב לה את הכסף, אולם לא החזירה לה את כספה. התובעת השמיעה בעת הדיון הקלטת שיחת טלפון עם הנתבעת בה נשמעת הנתבעת כשהיא מבטיחה להחזיר לתובעת את כספה או חלק ממנו וזאת מכספה האישי, בטענה כי החברה אינה חייבת דבר. הנתבעת הדגישה שכל מה שקיבלה זו חשבונית, אותה הציגה בבית המשפט, ומילאה טופס הצהרת בריאות וכי לא חתמה על כל הסכם בכתב, ולא הובאו לידיעתה כל תנאים מיוחדים בנוגע לביטול עסקה. מטופס הבריאות שצורף לכתב ההגנה של הנתבעת, עולה כי לא כתוב בו איזה טיפולים תקבל התובעת, ואין מילה וחצי מילה אודות התנאים לביטול העסקה. כמו כן, הציגה התובעת פקס ששלחה לנתבעת ובו מספר חשבון הבנק שלה על מנת לקבל את ההחזר הכספי. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התביעה אינה צריכה להיות מופנית כלפיה אלא כלפי החברה בלבד, הוסיפה הנתבעת ואישרה כי אכן התובעת רכשה חבילת טיפולי יופי, אולם טוענת כי הובהר לתובעת היטב, כי ההתקשרות היא בלתי חוזרת והתשלום על חשבון הטיפולים אינם מזכים בביטול עסקה, בין השאר והתשלום הוא גלובלי עבור הטיפול יחד עם פגישות יעוץ והכנה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעת הגיעה לפגישות יעוץ והכנה וקבעה מועדים שלקראתם נשמר חדר טיפולים וליווי צמוד של מטפלת וכי הגיעה ל- 3 טיפולים מלאים, כשלפתע הודיעה כי יש בכוונתה לנסוע לחו"ל ובשל כך לא תוכל להמשיך בטיפולים וביקשה להשיב לה את כספה. הנתבעת טענה במסגרת כתב ההגנה, כי הודיעה לתובעת שלא תוכל לקבל את כספה חזרה, אולם התובעת לא חדלה לאיים עליה, כי תפגע בשמה. הנתבעת טענה, כי התובעת אינה ראויה לקבל החזר מהסיבה שחתמה בדיעה צלולה על ההסכמה וקיבלה הסבר מפורט ופגישת יעוץ של למעלה משעה, הנתבעת אישרה בכתב ההגנה כי ניסתה לבוא לקראת התובעת ולהשיב לה את כספה, בשל חשש לנזק פרסומי, אך כיום אינה מעוניינת בכך ועל התובעת לכבד את ההסכם בכתב לפיו היא מודעת כי הזמנת הטיפולים אינה חוזרת ואינה מזכה בהחזרי ביטול. במהלך עדותה של הנתבעת הסתבר, כי הטיפולים שקיבלה הנתבעת וגם הייעוץ היו במסגרת הקופון ולא נכללו בחבילה שרכשה והנתבעת אישרה, כי, הלכה למעשה, התובעת לא קיבלה כל טיפול מתוך החבילה אותה רכשה וביקשה לבטל את החבילה בטרם החלו הטיפולים. לדברי הנתבעת, היעוץ עולה 500 ₪ והביטול עולה 500 ₪, והיא באופן אישי רצתה לעזור לתובעת לקבל חלק מכספה, כי, לשיטתה, הקליניקה לא חייבת גרוש. הנתבעת אף הוסיפה, כי היא מוכנה להחזיר לתובעת את כספה אבל ברגע שראתה את התביעה התחרטה. הנתבעת לא זכרה אחרי כמה זמן רצתה התובעת לבטל, ולא שללה את האפשרות שהיה זה לאחר יומיים מאז ההתקשרות, כפי שטענה התובעת. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדותן של התובעת והנתבעת ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, ככלל מקובלת עלי גרסת התובעת, שלמעשה קיבלה אישור גם בעדות הנתבעת. התובעת הגיעה לקליניקה של הנתבעת עם קופון שרכשה לקבלת 3 טיפולים, קיבלה יעוץ ו-2 וטיפולים בהתאם לקופון, כאשר נותר עוד טיפול אחד בקופון אותו לא מימשה. בשלב זה, בטרם הסתיימו הטיפולים המגיעים לה על פי הקופון, השתכנעה התובעת לרכוש חבילה של 12 טיפולים בעלות של 3,700 ₪, התובעת שילמה בכרטיס אשראי בעבור הטיפולים וקיבלה כקבלה את ספח התשלום על פי כרטיס האשראי. לאחר יומיים בלבד ועוד טרם החלה לקבל את הטיפולים, ביקשה התובעת לבטל את העסקה, אולם לא הצליחה לעשות כן. הנתבעת הוליכה את התובעת בלך ושוב. שמעתי בשיחת הטלפון את הבטחת הנתבעת, כי תשיב לתובעת את כספה מכיסה בתשלומים, אך בפועל התובעת לא ראתה שקל מכספה עד עצם היום זה. אני מקבלת את גירסת התובעת, כי למעט הצהרת בריאות לא חתמה התובעת על דבר וחצי דבר. בניגוד לטענת הנתבעת בכתב ההגנה כאילו יש הסכם בכתב לא הוצג הסכם כזה. המסמך היחיד שהציגה הנתבעת הוא הצהרת בריאות, בה לא נרשם אלו טיפולים אמורה התובעת לקבל, ולא נכתב דבר לגבי ביטול עסקה, גם לא הוכח כי בקליניקה יש אי אלו הבהרות בנוגע לביטול עסקה. אני מאמינה לעדותה של התובעת כי לא נאמר לה דבר וחצי דבר בנוגע לביטול העסקה. עדותה של הנתבעת בנקודה זו הייתה מתחמקת ולא מהימנה, תחילה טענה הנתבעת כי לא ניתן לבטל עסקה, אחר כך טענה כי ביטול עולה 500 ₪ ויעוץ עולה 500 ₪, אולם לא תמכה טענות אלה בדבר. לו היה בידי הנתבעת הסכם עליו חתומה התובעת הרי שהייתה מציגה אותו בבית המשפט. כל שהציגה הנתבעת הוא טופס הצהרת הבריאות ותו לאו. זהו המסמך היחיד עליו חתמה התובעת. יתירה מזו, גם אם היו הבהרות בקליניקה, כי אין אפשרות לבטל עסקה ואפילו הייתה חותמת התובעת על הסכם בכתב הקובע כי אין אפשרות לבטל את העסקה, על ההתקשרות בין הצדדים חולש חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), ותקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 (להלן: "התקנות"). על פי סעיף 36 לחוק, הוראות החוק יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד. על פניו, העסקה בה נקשרו הצדדים היא עסקה נמשכת, כהוראות סעיף 13ג לחוק, דהיינו עסקה לרכישת שירות מתמשך, שהרי התובעת רכשה 12 טיפולים. על פי סעיף 13ג (ב) לחוק, עוסק העומד להתקשר עם צרכן בעסקה מתמשכת, חייב לגלות לו, בעל פה, טרם ההתקשרות, בין היתר, את זכותו לבטל את העסקה, דרכי ביטולה, ופירוט התשלומים שעל הצרכן לשלם בשל הביטול, ככל שישנם, לפי תנאי העסקה ודרך חישוב התשלומים ככל שנקבעה. כמו כן, קובע החוק את דרכי הביטול וחובת העוסק לפרסם את פרטיו לצורך מסירת הודעת ביטול. הנתבעת טענה, כי מדובר בעסקה אחת של קניית 12 טיפולים כולל יעוץ והכנה, ומשכך מדובר לשיטתה בעסקה אחת ולא בעסקה נמשכת. כפי שנראה אין בכך כדי לשנות, בין אם נתייחס לעסקה כעסקה נמשכת ובין אם לאו, חלות בעניין עסקה כגון דא תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), סע' 2 (4) על פיהן הצרכן רשאי לבטל עסקה מסוג זה, בתוך 14 יום מיום עשיית העסקה בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו. תקנות הגנת הצרכן, מתייחסות באופן מפורש לשירותי קוסמטיקה ואסתטיקה (סע' 10 לתוספת), והן גוברות על כל הסכם או התניה אחרת. על פי סעיף 3 לתקנות מקום שביטל צרכן את הסכם הרכישה, ישיב העוסק לצרכן בניכוי דמי ביטול, כמפורט בסע' 5, את מלוא התמורה ששילם. על פי סע' 5 לתקנות, מקום שבוטל הסכם רכישה, רשאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או ממערך השירות או 100 ₪ לפי הנמוך שביניהם, כן רשאי העוסק לחייב את הצרכן בתשלום שנגבה ממקום לביצוע סליקת כרטיסי האשראי. הנה כי כן, חלפו עברו להם הימים בהם לקוחות היו משועבדים לעסקאות שערכו בלא כל יכולת לבטלן. החוק קובע באופן חד משמעי שכל עסקה, לרבות עסקה בתחום הקוסמטיקה, ניתנת לביטול בתוך 14 יום מיום עריכתה. במקרה דנן, טענה התובעת, והדבר לא נסתר על ידי הנתבעת, כי פנתה לנתבעת יומיים לאחר עריכת העסקה וביקשה לבטלה, במועד בו פנתה התובעת הייתה חייבת הנתבעת לבטל את העסקה ולהשיב לתובעת את כספה בניכוי דמי ביטול כפי שקובעות התקנות. הנתבעת טענה, כי נתנה לתובעת יעוץ שעלותו 500 ₪. אינני מקבלת טענה זו, בירור עם הנתבעת העלה במהלך עדותה, כי היעוץ ניתן שעה שהגיעה התובעת לממש את הקופון שרכשה, על מנת ליישם את הטיפולים המגיעים לה ממילא על-פי הקופון, באותו מועד גם חתמה התובעת על הצהרת הבריאות, שאם לא כן אסור היה לנתבעת להתחיל לטפל בה. התובעת אף לא הוכיחה מה עלות יעוץ, היא זרקה לחלל האויר את עלותו של היעוץ, לא הציגה מחירון ולא הציגה דבר וחצי דבר לתמוך בטענה. הנתבעת טענה עוד שדמי ביטול עומדים על 500 ₪ נוספים. גם טענה זו אין בה דבר וחצי דבר, היא לא הוכחה והיא מנוגדת להוראות התקנות, על פיהן דמי הביטול עומדים לכל היותר על 100 ₪. הנתבעת טענה כי נקבעו לתובעת טיפולים, הוזמנה מיטה ומטפלת צמודה. אין לי אלא לקבוע, כי גם טענה זו לא הוכחה, הנתבעת לא הציגה כרטיס טיפולים, לא הוכיחה כי ביטול הטיפולים, ככל שנקבעו כאלה גרמו לה נזק, המסמך היחיד שהציגה הייתה הצהרת הבריאות, עליה חתמה הנתבעת. ניתן בנקל לשער שביטול הטיפולים יומיים לאחר קביעתם לא גרמה כל נזק. סוף דבר התובעת הודיעה כדין לנתבעת יומיים לאחר קשירת העסקה על ביטול העסקה, הנתבעת הייתה חייבת לכבד את רצונה של התובעת ולבטל את העסקה, כאשר הודעה זו באה טרם חלפו 14 יום מיום קשירת העסקה, במיוחד כך כאשר טרם החלו הטיפולים. בהתאם לתקנות, הנתבעת יכלה לחייב את התובעת בתשלום דמי ביטול מקסימליים של 100 ₪ ולכל היותר עמלת סליקת אשראי, העומדת לכל היותר על כ- 2% (דהיינו 74 ₪) ולא יותר מכך. התנהגותה של הנתבעת לפיה הוליכה את התובעת בלך ושוב וביקשה לחייבה בסכומי כסף גדולים מדמי ביטול שקובע החוק, אינה מתיישבת עם הוראות החוק ולא ניתן לאשרה. הנתבעת טענה, כי אינה חייבת אישית דבר לתובעת ועל התובעת היה לתבוע את החברה בלבד. לכאורה, אכן נקשרה העסקה עם החברה, יחד עם זאת הוכח, כי בין החברה לבין הנתבעת יש זהות מלאה. הנתבעת הינה מנכ"לית החברה ועל פיה ישק דבר. יתירה מזו, הנתבעת כאורגן של החברה, בהתנהלותה ביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה, ופעלה בניגוד לחוק הגנת הצרכן והתקנות וראוי שאף היא תשא באחריות אישית להתנהלותה. זאת ועוד, כפי שהוכח, בשיחת הטלפון המוקלטת הבטיחה הנתבעת לתובעת, כי תשיב לה את כספה מכספה האישי בתשלומים כפי שנשאה בהם, ובכך נטלה אחריות אישית להשבת הכסף והפרה הבטחה אישית שנתנה לתובעת כי תשיב לה את כספה. משכך, ישיבו הנתבעות לתובעת ביחד ולחוד סך של 3526 ₪ (3700 ₪ בניכוי דמי ביטול 100 ₪ ועמלת סליקת אשראי בגובה 74 ₪), בצירוף ריבית והצמדה מיום 13/11/11, והוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. לצדדים נתונה הרשות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. קוסמטיקהביטול עסקה (הגנת הצרכן)