1. ביום 23.1.14 הגיש הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין לדחיית מועד ההוכחות עד שיתאפשר לנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. 2. ביום 26.1.14 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ולחילופין למתן החלטה לפיה הנתבע ויתר על הגשת ראיות מטעמו, ולחלופי חילופין ליתן לנתבע הארכה להגשת תצהירי עדות ראשית בכפוף לתשלום שכר טרחה הפקדת עירבון. 3. בהחלטתי מיום 27.1.14 בנוגע לבקשות הנ"ל עמדתי על התנהלותו המזלזלת של הנתבע לאורך כל המשפט, וקבעתי כדלקמן: "ההחלטה המקורית על הגשת תצהיר עדות ראשית מיום 30.6.14, לפיה גם נותרו 45 יום להגיש התנגדויות, הפכה להיות בלתי ישימה לאור התנהלות הנתבע. עזות מצח מצד הנתבע לבקש לדחות על הסף את התביעה מחמת מחדל התובע כביכול. התובע עמד בלוחות הזמנים על פי החלטות בית המשפט, לוח זמנים מאולץ מתוך שבית המשפט רצה לתת לנתבע את מלוא האפשרות שתהיה לו בבית המשפט. לבו של הנתבע גס בכל אילו. אכן, הנתבע, בהודעתו כי יגיש תוך ימים ספורים תצהיר נוסף, נתן לנתבע קש להיאחז בו להצדיק כביכול את אי-הגשת התצהירים במועד, דהיינו הנתבע ציפה לעוד תצהיר. יחד עם זאת, צודק ב"כ התובע, כי כאשר נוכח הנתבע כי לא הוגש תצהיר נוסף עד ליום היעד דהיינו 27.12.13, היה עליו להבין, במיוחד לאור מילוי מדוקדק של התובע אחר החלטות בית המשפט, כי לא יוגש תצהיר נוסף. ניתן היה לקבל בדוחק את 'טעותו' של התובע, לולא התנהלותו לאורך כל המשפט כמפורט בפרוטוקולים בהחלטות ובסקירת התובע את מחדלי הנתבע. דא עקא בנסיבות התנהלות מזלזלת מתעלמת מהתקנות והחלטות בית המשפט, קשה לקבל כי מדובר בטענות של "נסיבות מוצדקות" כמפורט בתקנה 168(ב) יתר על הנתבע. כן, גם היום אין בנמצא תצהיר עדות ראשית של הנתבע." יחד עם זאת קבעתי, כי הסנקציה של אי מתן רשות להגשת התצהירים הינה חריפה, ובנסיבות העניין ועל מנת לאפשר לנתבע להתגונן בפני התביעה, יש מקום שלא לנעול לחלוטין את שערי בית המשפט בפניו. לאור כל האמור, התניתי את הארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע בתשלום סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט, אשר נגרמו לתובע בגין התנהלות הנתבע. קבעתי כי התשלום יבוצע תוך 15 יום, וכי הנתבע יהא רשאי להגיש התצהירים ככל שיבוצע התשלום עד ליום 15.2.14. 4. הנתבע לא ביצע התשלום בסך 15,000 ₪ כאמור בהחלטתי מיום 27.1.14. 5. ביום 16.2.14 הגיש התובע בקשה למנוע מהנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית ו/או כל ראיה אחרת וכן לקבוע מועד הוכחות על פי תצהירו של התובע בלבד, וכן לחייב את הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד ללא קשר לתוצאות המשפט. 6. התנהלות הנתבע עולה כדי זלזול משווע בהחלטות בית המשפט, והדברים כבר נאמרו בהרחבה בהחלטתי מיום 27.1.14. הנתבע אף לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע התשלום על מנת להבטיח כי יוכל להגיש תצהירי עדות ראשית, ולמעשה התעלם לחלוטין מהחלטת בית המשפט, כדרכו לאורך המשפט כולו. בהחלטתי מיום 27.1.14 קבעתי כי על אף התנהלותו של הנתבע יש מקום שלא לנעול את שערי בית המשפט בפניו. הנתבע מנצל לרעה את הליכי המשפט ואורך הרוח של בית המשפט. 7. הנפקות של אי הגשת תצהיר עדות ראשית נידונה בע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, בעמ' 790: "האפשרות שיוגש תצהיר במקום שעד ייחקר בחקירה ראשית בבית-המשפט מוסדרת בתקנה 143(5) ובתקנה 168(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). אם בעל-דין אינו מקיים את הדרישה בעניין הגשת תצהיר כאמור, התוצאה היא שהוא "...לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות" (תקנה 168(ב)). אין התקנה קובעת שאי-הגשתו של תצהיר תיחשב כאי-התייצבות (בשונה מהמקרים של אי-הגשת סיכומים בכתב או של אי-הגשת עיקרי טיעון: תקנה 160(ד), תקנה 446(ד) ותקנה 448(ג) לתקנות)." 8. לאור הלכה זו , העושה חסד רב עם הנתבע במקרה זה, אין מקום ליתן פסק דין בהעדר כפי שביקש התובע בבקשתו הקודמת. אני מקבלת את בקשת התובע הנוכחית , וקובעת כי הנתבע אינו מורשה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. הנתבע יישא בהוצאות בגין התנהלותו בסך 5000 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט. 9. עקב פרישתי המיועדת, התיק לא יישמע בפניי. התיק מוחזר למזכירות, לניתובו לשופט אחר. אי הגשת תצהירעדותדיוןמסמכיםתצהיר עדות