1. א. תיק זה, בהחלט לא היה חייב להגיע להתדיינות ולבזבוז זמנם את הצדדים ושל בית המשפט, אם היה מתגלה רצון טוב וגישה יותר סבלנית אל לקוח. התובעת רכשה מהנתבעת ביום שישי- 4.4.11 - זוג מגפיים ושילמה עבורם 350 ₪ - עסקה באשראי בתשלום אחד. זוג מגפיים זה, הביא את הצדדים להתדיין בבית המשפט ובעקבות העובדות המובאות על ידי התובעת בכתב התביעה, ראתה היא לנכון לתבוע מהנתבע סך של 3,500 ₪, הכולל בחובו: עלות המגפיים בסך של 350 ₪, כ-2,000 ₪ הפסד ימי עבודה, 50 ₪ עלות הגשת התביעה ועוד סך של 1,100 ₪ עוגמת נפש. ב. התובעת קיבלה את המגפיים, לא באריזה מקורית, אלא בשקית ולאחר שהגיעה לביתה הבחינה שהקבלה חסרה. ביום ראשון- 6.11.11 - חזרה התובעת אל חנות הנתבעת במטרה להחליף את המגפיים. הנתבע, מר מאיר גולדפינגר (להלן:"הנתבע") הסכים להחלפה, אך למרות ניסיונה של התובעת למצוא זוג אחר - לא עלה בידה ובעקבות כך, שאלה אם היא יכולה לקבל החזר כספי. יש לציין, שהנתבע לא דחה את פניותיה של התובעת על הסף, אלא כפי שגם התובעת מציינת בכתב התביעה, מאיר הסכים להחלפה ומשלא מצאה זוג אחר, הסכים מאיר לתת לה זיכוי, אך התובעת עמדה על החזר כספי דווקא ולא לקבל זיכוי. 2. א. מהמשך הדברים עולה, שמאיר אף הסכים להחזיר לתובעת את הסכום ששילמה, אך ביקש לנכות מסכום המוצר 7% ואילו התובעת עמדה על כך שיש לנכות 5%. בכתב ההגנה, אכן מאשר הנתבע טענות אלו של התובעת. מו"מ זה בין הצדדים - לגבי אופן ביטול העסקה ואופן החזרת הסכום - הופסק בשלב מסוים, בשל עומס לקוחות שהיה בחנות הנתבעת ובמקום שתיווצר הסכמה בין הצדדים, נוצר ויכוח עד כי מאיר סירב להמשיך את תהליך הביטול. בסופו של יום, מאיר רשם לתובעת זיכוי, אך התובעת לא הייתה מעוניינת בקבלת הזיכוי, אלא רק בהחזר כספי. ב. כל העניין לא הסתיים עם רצונו של הנתבע ליתן הזיכוי והתנגדותה של התובעת לקבלו, אלא - כפי שמתברר - העניין רק החל, שכן התובעת עזבה את החנות ולאחר חצי שעה הגיע בעלה, אשר ניסה אף הוא לקבל החזר כספי ומאיר סירב להתייחס אליו ולטענת התובעת, מאיר אף התנהג בגסות רוח כלפיו ומתביעתה של התובעת עולה יחסו הבוטה של מאיר כלפיה וכלפי בעלה. 3. הנתבע מאשר, שאכן התובעת רכשה ביום 4.11.11 זוג מגפיים וביום 6.11.11 היא חזרה לחנות וביקשה לבדוק אם היא תוכל להחליפם למוצר אחר ולאחר שמדדה מספר זוגות, שאלה התובעת אם היא תוכל לקבל כספה בחזרה. אם הנתבע טוען, בכתב ההגנה, שמעולם לא טען בפני התובעת שאין החזר כספי - מדוע אם כן, לא החזיר לה את כספה אם התובעת החזירה את המגפיים יומיים אחרי הרכישה, כאשר יום אחד ביניהם היה יום שבת? מאיר מסביר בכתב ההגנה, כי בעת שביקש מהתובעת את כרטיס האשראי שלה על מנת לבטל העסקה, היא מסרה את הכרטיס אך ללא קבלת קניה ומשביקש מאיר את הקבלה, השיבה התובעת שאין בידה הקבלה ולכן ללא קבלה אין הוא יכול לבטל העסקה. התובעת מאשרת, שאכן חזרה לחנות ללא קבלת קניה, אך התובעת סברה, שניתן למצוא את הקניה בכרטיס האשראי, אך הנתבע לא רצה לשתף עמה פעולה. 4. א. הנתבע חוזר ומציין בבית המשפט, שהוא היה מוכן להחזיר לתובעת את הכסף, אך נוצרה בעיה עם האריזה המקורית. אינני מקבל טענה זו, שתנאי ההחזרה היה נעוץ באריזה המקורית, משום שאני מאמין לתובעת, שהיא קיבלה את המגפיים ללא אריזה מקורית, אלא בשקית. הנתבע מאשר, שהמגפיים לא נמכרו באריזה מקורית. מעדויות הצדדים עולה, שבשל לקוחות שהיו בחנות בעת הגעת התובעת להחזיר המגפיים, לא טרח הנתבע להתפנות אל התובעת ולהקדיש לה מזמנו על מנת לסיים את עניין ביטול העסקה. בעקבות כך, נוצרו חילוקי הדעות ולא נסתיים ביטול העסקה באותו יום בו הגיעה התובעת להחזיר המגפיים, תוך ניסיון למצוא מוצר אחר - ניסיון שלא צלח. כשם שבעל חנות, מקדיש מזמנו על מנת למכור מוצר ולרכוש לקוח, כך על בעל חנות להקדיש מזמנו אם לקוח, אשר רכש מוצר מהחנות, מגיע עם בעיה מסוימת. זה לקוח וגם זה לקוח ולשניהם יש להקדיש הזמן, שכן שניהם משלמים עבור מוצר שקנו באותה חנות. לכן, ניתן להסיק בבירור, שאם עסקת הביטול לא יצאה לפועל על ידי החזרת סכום הקניה, היה זה אך ורק בשל חילוקי הדעות שנוצרו בין הצדדים, שנבע מויכוח על אופן החזרת הסכום, מהו הסכום שהיה על הנתבע להחזיר והאם היה צורך בהחזרת הקבלה או שאפשר היה למצוא את המחיר ששולם באמצעות כרטיס האשראי. ב. חילוקי דעות אלו ועצם ניסיון ההחזרה לאחר יומיים, מצדיקות אכן ביטול העסקה, אך בוודאי שאין כל הצדקה לנפח בשל כך תביעה ולהגישה על סכום של 3,500 ₪, תוך רישום סכומים סתמיים, בלתי מוכחים. בסכום התביעה כללה התובעת סך של כ-2,000 ₪ הפסד יום עבודה, בעוד שהתובעת כלל לא הוכיחה שהיא עובדת במקום מסוים, מה שכרה והאם באמת היא משתכרת כ-2,000 ₪ ליום. כך גם ניפחה התובעת את הסכום בגין עוגמת נפש. 5. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה שיש לבטל את עסקת רכישת המגפיים ועל הנתבע להשיב לתובעת את הסכום ששילמה בעדם. תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א- 2010 מקנה לצרכן הזכות לבטל הסכם לרכישת טובין בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן. אין חולק בין הצדדים, שהתובעת לא עשתה שימוש במגפיים ולא נטענה טענה שהמגפיים נפגמו. תקנה 3 לתקנות הנ"ל קובעת, שאם ביטל הצרכן את הסכם הרכישה, ישיב העוסק לצרכן, בניכוי דמי הביטול כאמור בתקנה 5 לתקנות הנ"ל. תקנה 5 לתקנות הנ"ל קובעת, שאם ביטל הצרכן את הסכם הרכישה, רשאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או מערך השירות או 100 ₪ לפי הנמוך ביניהם. 6. לאחר בחינת העובדות, כפי שנתבררו בבית המשפט ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. אני מחליט לבטל העסקה והתוצאה מכך היא, שעל התובעת להחזיר את המגפיים לחנותו של הנתבע ועל הנתבע להשיב לתובעת את הסכום ששילמה בעדם, בניכוי 5% ממחירם, דהיינו, עם החזרת המגפיים יהיה על הנתבע להחזיר לתובעת סך של 333 ₪ (350- 17) - זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 15.11.11 - ועד התשלום בפועל. ב. אין ספק, שעצם הגשת תביעה זו והגעה לבית המשפט על אי החזרת מוצר, כאשר אפשר היה בהחלט לסיים עניין זה ברוח טובה, בהסכמה ורצון טוב בחנותו של הנתבע, מבלי להגיע לבית המשפט, הרי שלאור העובדה, שהתובעת נאלצה להגיש תביעה זו, אין לי ספק שלתובעת נגרם בזבוז זמן ועל הנתבע לפצות את התובעת בגין כך. לכן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה, כאמור לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. בגדים (הגנת הצרכן)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)