ביום 24/2/13 רכש התובע מהנתבעת מזנון ושולחן לסלון תמורת 3,980 ₪. התובע בחר ריהוט מהתצוגה בצבע אלון מקובע. נציג המכירות הראה לתובע צבעים נוספים לבחירה ואף ציין שאם התובע רוצה לשנות את גודל הריהוט, הדבר כרוך בהזמנה מיוחדת ובתוספת תשלום, אולם התובע החליט להסתפק במוצר הקיים בתצוגה, אלון מקובע ללא עיניים. התובע אף בחר את הריהוט מקטלוג שהוצג לו במקום ועפ"י התצלום שצורף כת/1, ניתן לראות את הקטלוג מונח על השולחן בחנות. אם כי יש לציין, שבחנות דובר בעץ אלון עם עיניים. ביום 3/3/13 בטרם הגעת הריהוט אל בית התובע, התקשרה רעייתו של התובע אל הנתבעת וביקשה לבטל את העסקה. לצורך כך נשלח פקס ביטול באותו יום לנתבעת. הנתבעת סירבה לבטל את העסקה ולהחזיר את הכסף לתובע, ומכאן תביעתו. התובע עותר להחזר הכסף ששילם - 3,980 ₪ ועוד 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש. עמדת הנתבעת היא שמדובר בהזמנה מיוחדת, כך אכן נרשם בחשבונית העסקה. הסיבה לכך, שמדובר בהזמנה מיוחדת היא שמה שהתובע ראה בחנות הוא עץ אלון עם עיניים, ההזמנה שלו שונה בכך שמדובר בעץ ללא עיניים. משום שכך, הנתבעת סירבה לבטל את העסקה. נציג הנתבעת מסר לבית המשפט: "לא בכל ההזמנות שלנו כתוב הזמנה מיוחדת. ברגע שהלקוח רוכש מהתצוגה והמוצר יוצא מהתצוגה לבית הלקוח, ההזמנה לא מיוחדת. ברגע שלקוח מגיע לסניף ומבצע הזמנה ובהזמנה שלו רשום שגוון הסט הוא אלון ללא עיניים ובחנות אצלנו זה אלון מקובע עם עיניים, זו הזמנה מיוחדת. אני הלכתי לייצר לו אלון ללא עיניים. אני רוכש מנגריות שאני עובד איתן או מרפדים." (פרוטוקול עמ' 4 ש' 13-15). לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך: 1. דעת בית המשפט אינה נוחה מנוסח חשבונית העסקה, כאשר המילים "הזמנה מיוחדת" צוינו בתחילת המסמך כאילו שדובר על טופס סטנדרטי. 2. כללית לא השתכנעתי שדובר בהזמנה מיוחדת. לכן התובע יכול להסתמך על סעיף 2 (א) (1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א 1981 (להלן: "החוק") שטופס ההזמנה למעשה מהווה הטעייה. תקנה 2.1 לחוק משנת 2010 מאפשרת ביטול עסקה לרכישת ריהוט תוך 14 יום מקבלת הטובין. במקרה דנן, הביטול נעשה בתוך הזמן הנקוב ומבלי שהטובין סופקו כלל לתובע. 3. התובע בחר ריהוט בהתאם למידות שהיו קיימות בחנות ולגבי מגוון הצבע, הרי בחר עפ"י קטלוג. אין בכך להפוך את העסקה להזמנה מיוחדת. הרי התובע הוזהר שאם הוא משנה את הגודל של הריהוט הדבר כרוך בתוספת כסף והוא הקפיד על כך להזמין את מה שראה בחנות. 4. כאשר בית המשפט חייב לאזן בין זכות הצרכן לבטל עסקה לבין הפגיעה של העוסק עקב ביטול הזמנה, וכאשר הוא חייב לבחון אם מדובר בעסקה מיוחדת אם לאו, על בית המשפט להתייחס למכלול העובדות של המקרה. בהקשר זה לא מקובלת עלי טענת נציג הנתבעת, שבמקרה דנן היה עליו לבצע הזמנה מיוחדת, אלא רק להזמין את הפריט בצבע שהתובע ביקש ותו לא. 5. משום שכך, סירוב הנתבעת לבטל את העסקה לא תאם לחוק וכל מה שהנתבעת הייתה זכאית לבקש מהתובע הם דמי ביטול בגובה של 5% (100 ₪). לכן מסקנתי היא שלתובע מגיע סכום העסקה פחות 5%. לא שוכנעתי שיש מקום לפצות אותו על עוגמת נפש או תוספת כלשהי אחרת. אשר על כן: 1. אני מבטל את העסקה. 2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 3,880 ₪ בתוספת של 500 ₪ הוצאות משפט וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל. רהיטים (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)