1. בפני תביעה שעניינה החזר תשלום בגין ביטול עסקת רכב. 2. התובעים טענו כי ביום 19.1.09 רכשו מהנתבעים רכב מסוג טיוטה קורולה שנת 2007 תמורת הסך של 70,000 ₪. הנתבעים הבטיחו לתובעים כי בכל עת שירצו יוכלו להחליף את הרכב, בכל סוג של רכב שירצו וזאת במחירון רכבם אל מול מחירון הרכב החדש. ביום 13.9.11 הגיעו התובעים למקום עסקו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") במגרש סחר מכוניות (להלן "המגרש"). הנתבעים ביקשו להחליף רכבם אך ורק לרכב מסוג טיוטה קורולה. התובעים טענו כי רכשו מהנתבע רכב מדגם קורולה תמורת הסך של 91,000 ₪ באופן הבא: התובעים מכרו לנתבעים את רכב הקורולה שהיה בבעלותם שמחירו עמד באותה העת על סך של 67,000 ₪ וכן הוסיפו סך של 24,000 ₪ בשיקים דחויים. הנתבע טען בפניהם כי אין במלאי רכב מסוג קורולה ולכן נתן להם רכב זמני חלופי מדגם סובארו (להלן: "הסובארו") ללא העברת בעלות על שמם, עד למציאת רכב מדגם קורולה. באותו היום, במעמד קבלת הרכב החלופי, ביקש הנתבע מהתובעים לחתום על הסכם סמלי, ללא כל התחייבות מצידם וזאת עד לקבלת הרכב מדגם טויוטה שביקשו (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבע הציג את הרכב מדגם סובארו כרכב פרטי מיד ראשונה, אך לא החתימם על טופס גילוי נאות, כפי שמחייב החוק. התובעים סמכו ידיהם באמונה שלמה ובתום לב על דבריו של הנתבע. בתאריך 3/2012 שילם הנתבע אגרת טסט ומבחן הרישוי לרכב הסובארו במשרד הרישוי. התובעים טענו כי מדי פעם הגיעו למגרש המכוניות לבדוק האם קיימת טיוטה קורולה במלאי ובכל פעם שהבחינו ברכב מסוג זה טען הנתבע טענות סרק לפיהן אינו יכול למסור להם את הרכב. התובעים טענו כי הפסידו ימי עבודה רבים לצורך הגעה למגרש והנתבע לא שעה אליהם. התובעים טענו כי הבהירו לנתבע יממה לאחר נסיעה עם הרכב החלופי וכל זמן כי הרכב החלופי אינו מתאים להם. הנתבע טען מנגד כי אינם הולכים ברגל אלא נוסעים ברכב הסובארו שלו וכל עוד לא מצא להם את הרכב המתאים, הם יכולים להמשיך ולנסוע ברכבו. הנתבע ניסה למכור לתובעים רכבים מדגם אחר. אך, הם שבו והבהירו כי הם מעוניינים אך ורק בדגם מסוג קורולה. בתאריך 20.6.12 הודיע הנתבע לתובעים כי אין באפשרותו להשיג רכב מהסוג המבוקש על ידם והציע במקום זאת לתובעים לרכוש מהם את הרכב הזמני והחלופי שברשותם בסך של 60,000 ₪ בלבד. אז התגלה לתובעים כי הוסתר מהם שרכב הסובארו הינו רכב יד שלישית מחברת ליסינג ולא רכב פרטי יד ראשונה כפי שהוצג בפניהם בעת הרכישה. התובעים ציינו כי רכב הסובארו מעולם לא עבר לבעלותם במשרד הרישוי. בלית ברירה הסכימו התובעים להצעה, כדי להציל כספם ואת היתרה לתבוע בדרכים חוקיות. התובעים טענו כי שילמו לנתבע סכום של 91,000 ₪ ועל כן נגרם להם הפסד בסך של 31,000 ₪ בגינו מבקשים החזר וכן תובעים את חיוב הנתבעים בתשלום בגין הפסד ימי עבודה, הוצאות משפט ועגמת נפש. 3. מנגד טוענים הנתבעים כי ביום 19.11.09 רכשו התובעים מהנתבעים רכב מדגם טיוטה קורולה ששימש בבעלות מקורית כליסינג. לאחר שנתיים, הוצע לתובעים רכב מסוג סובארו שנת יצור 2008 בעסקת טרייד אין ולאחר שהתובעים התרשמו מהרכב וסוכמו התנאים הכספיים, חתמו התובעים על הסכם רכישה בסך 79,000 ₪ בשקלול החזרת רכב טיוטה בבעלות קודמת בליסינג (להלן: "הסכם הרכישה"). הנתבעים הכחישו כי הטעו את התובעים והציגו רכב הסובארו כרכב יד ראשונה. הנתבעים טענו כי העובדה שרכב הסובארו שימש בבעלות קודמת כליסינג רשומה במפורש על הסכם הרכישה ומספר הבעלויות ושימוש הרכב כליסינג מצוין על גבי רישיון הרכב שהיה ברשות התובעים במשך שנה. הנתבעים טענו כי נחתם גם הסכם לפיו מכרו התובעים לנתבעים את רכבם הישן מסוג טיוטה קורולה תמורת הסך של 55,000 ₪ לאחר שקלול העובדה, המוסתרת ע"י התובעים, שהרכב שימש בבעלות קודמת כליסינג (להלן:"הסכם המכר"). הרכב נרכש ע"י התובעים בשנת 2007 תמורת 70,000 ₪ וטענת התובעים לפיה מחירו ב- 2009 67,000 ₪ אינה הגיונית. הנתבעים טענו, כי התובעים הסכימו לעסקה וחתימתם על ההסכמים מעידה על גמירות דעת. בהתאם לעסקת הטרייד אין העבירו התובעים לנתבעים סך של 24,000 ₪ בחמישה שיקים בגין ההפרש במחיר הרכבים. הנתבעים טענו כי לאחר רכישת הסובארו, פנו התובעים וביקשו לרכוש רכב זול יותר מהטעם שהתשלומים מכבידים עליהם. הנתבעים אפשרו לתובעים לבצע נסיעות מבחן ברכבים שונים. הנתבעים טוענים כי לאור פניות התובעים בהמשך לרכוש רכב מסוג קורולה ניאותו הנתבעים לדחות את מועד פירעון השקים כך שהשיק הרביעי שמועד פירעונו 15.12.11 נדחה ליום 2.3.12 אך התובעים ביטלו את השיק. כמו כן, בינואר הוחזר השיק החמישי לתובעים עפ"י בקשתם להחליפו באחר. אך בניגוד למובטח לא נמסר שיק חלופי כנגד. הנתבעים טענו כי בהסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים צויין כי העברת בעלות ברכב הסובארו תתבצע תוך 30 יום ממועד פירעון התשלום הסופי. התובעים לא שילמו את מלוא התמורה, ולכן לא בוצעה העברת בעלות על שמם. הנתבעים טענו כי אגרת טסט ומבחן רישוי לרכב שולמו על ידם כמחווה של רצון טוב. הנתבעים טענו כי רכב הסובארו עבר תאונה כשהיה ברשות התובעים ולנתבעים נודע על כך רק בעת רכישת הרכב חזרה מידי התובעים. לטענת הנתבעים התנהלות זו סותרת את טענת התובעים בדבר היות רכב הסובארו רכב חליפי בלבד. ביום 28.6.12, כך לטענת הנתבעים, לאחר שהתובעים לא מצאו רכב לשביעות רצונם, הציע התובע לנתבעים למכור להם חזרה את רכב הסובארו והוסכם בין הצדדים על מכירתו בסך של 60,000 ₪ בשקלול עלות קודמת ליסינג, התקופה בה החזיקו התובעים ברכב ונזקי התאונה. בנוסף, הוחזרו לתובעים 50,980 ₪ בניכוי שיק מספר ארבע שבוטל ושיק חמישי שהוחזר. כמו כן, הופחת סך של 20 ₪ בגין עמלת החזר שיקים. הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות. 4. בדיון שנערך בפני העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה בשנת 2009 רכש מהנתבעים רכב מסוג טיוטה שנת יצור 2007. בשנת 2011 חפצו לשדרג את הרכב לקורולה מדגם חדש. הנתבע הציע לתובעים לקחת אוטו חלופי מסוג סובארו ל - 24 שעות עד שימצא רכב טיוטה כפי שביקשו. הרכב הוצג ע"י הנתבע כרכב יד ראשונה ולא יד שלישית כפי שהתברר בהמשך. במעמד זה השאיר התובע את הטיוטה שברשותו בידי הנתבע. התובעת ניסתה לנהוג ברכב מסוג סובארו אך מצאה כי אינו מתאים לה ואינה רוצה אותו מטעמיה היא. על כן ביקשו התובעים להחזיר את הרכב החלופי שניתן להם ועמדו על כך שינתן להם רכב מסוג טיוטה קורולה, כפי שסוכם. הנתבע 2 הציג אז בפניו את הרכבים מסוג טיוטה שאמורים היו להתקבל ואחד מהם יועד לו. בינתיים, מכר הנתבע את רכבם של התובעים שנת יצור 2007 והם נותרו עם הרכב החלופי. התובע טען כי הנתבע החתימו על הסכם מכר בציינו כי מדובר בהסכם פורמאלי בלבד. בנוסף לא הוחתם על טופס גילוי נאות כמחויב בחוק. התובע טען כי ראיה לכך שמדובר בהסכם פורמאלי בלבד ניתן ללמוד מכך שהנתבע 2 שילם עבור הטסט של רכב הסובארו. התובע הכחיש את הטענה לפי רכב הטיוטה שלו נקנה ע"י הנתבעים תמורת סך של 55,000 ₪. לראיה טען כי מסמכי המכר והרכישה המצויים ברשותו שונים מאלה שצורפו ע"י הנתבעים לכתב הגנתם. כך בהסכם המכר מיום 13.9.11 הוספו חתימה הנחזית לחתימת אשתו והסכום 79,000 ₪. התובע טען כי האמין לנתבעים אך הבין כי הולך שולל. הנתבע הכחיש כי ביטל את השיק וטען כי הדבר נעשה בהסכמת הנתבע אשר הבטיח כי השקים לא יופקדו כלל. אך, הודיע להם כי השיק הראשון הופקד בטעות ע"י המזכירה ועל כן הנתבע עצמו הוא ששינה את מועד פירעון השיק השני מיום 15.12.11 ליום 2.3.12 כשהוא מבטיח לתובע שעד ליום 31/12 יהיו ברשותו הרבה טיוטות, ואחת מהן יועדה לו. התובע טען כי הנציג שהתייצב מטעם הנתבעים היה מעורב רק לקראת תום התקופה הרלוונטית לתביעה ואמר לתובע כי אין בשוק רכב מסוג טיוטה, הנציג הראה לו רכבים אחרים, שלא מצאו חן בעיני התובעת. התובעת העידה בפני וטענה כי היא ובעלה היו מעוניינים רק ברכב מסוג טיוטה ורק על כך דובר עם הנתבעים וזה סוג הרכב שהובטח להם. התובעת טענה כי הנתבע הציע להם את הסובארו כרכב חלופי במתנה לצורך נסיעה עד שימצא רכב מסוג טיוטה. התובעת טענה שמהרגע הראשון לא היתה מעוניינת ברכב החלופי והתובע הוא שניהל את המו"מ על הרכב. נציג הנתבעת העיד בפני כי בין הצדדים נוצרה עסקה ובהתאם חתמו התובעים על הסכם רכישה. הנציג הודה כי פגש את התובעים רק כחצי שנה לאחר שהתובעים נסעו על הרכב החלופי וכי קודם למועד זה לא עבד במקום. בנוסף, הודה כי בתקופה שליווה אותם היה מודע לכך שהתובע מעוניין ברכב מסוג טיוטה אך ניסה להציע להם רכבים אחרים כחלופה. התובע סירב ומאחר שלא הצליחו הנתבעים למצוא רכב מסוג טיוטה, הוחזר הכסף עפ"י חישובים שנעשו ובהסכמת התובע. הנציג טען כי התובע חתם על הסכם מכירה ונסע על רכב הסובארו במשך 11 חודשים. 5. דיון: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל. ואבאר: ראשית, התרשמתי מעדותם של התובעים והיא מהימנה בעיני. התובעים חזרו בפניי על גרסתם לפיה ביקשו לרכוש ואף שילמו בעבור רכב משודרג מדגם טויוטה קורולה. התובעים חזרו וציינו כי היו מעוניינים אך ורק ברכב מסוג טויוטה וכי רכב מסוג זה אף הובטח להם ע"י הנתבע. הנתבע סיפק להם רכב חלופי מסוג סובארו וטען כי מדובר ברכב יד ראשונה עד מציאת רכב מסוג טויוטה כמובטח, תוך שהוא מחתים אותם על הסכם לרכישת הסובארו למראית עין בלבד: "לעניין נסיבות כריתת ההסכם, באתי אליו קניתי ממנו בזמנו טיוטה 2007 רציתי לשדרג את האוטו לעוד שנתיים, אמר יש לך בינתיים קח את זה אוטו חלופי...אמרו לי שתוך 24 שעות ימצאו לי אוטו טיוטה, רק על זה דובר כל הזמן. הסובארו ניתן כרכב חלופי..חתמתי על ההסכם לפני הסובארו, אמר זה פורמלי תחתום בשביל הניירת במשרד רק" (עמ' 2 ש' 21-27). "חתמתי על הסכם כי אמר זה פורמלי קח זאת בינתיים אדאג לך, הראה לי עם המחשב איזה מכוניות עתיד לתת לי, בינתיים עבר עוד שבוע ועוד שבוע עד שהגענו למצב הזה" (עמ' 1 ש' 14-15). התובע ציין בדיון כי ההתקשרות נעשתה עם הנתבע 2 "לא היה לי עסק עם שניהם בכלל, אלא עם הנתבע ששמו משה. הוא בחר לא להגיע" (עמ' 1 ש' 10 לפרוטוקול) נציג הנתבעת אכן הודה כי פגש את התובעים רק כחצי שנה לאחר שנסעו על רכב הסובארו ואף העיד כי ליווה אותם והציע להם רכבים אחרים, כחלופה לרכב טויוטה שהתובע היה מעוניין בו. מכאן, שנציג הנתבעת, לא רק שלא הפריך את גרסת התובעים בדבר היות הסובארו רכב חלופי. אלא עדותו תומכת בגרסת התובעים לפיה היו מעוניינים ברכב מסוג טיוטה קורולה בלבד. הנתבע 2, שאין חולק כי הוא זה שטיפל בהתקשרות עם התובעים נשוא תביעה זו, לא התייצב לדיון שנערך בפניי על אף שזומן כדין. לפיכך, נותרת גרסת התובעים כגרסה יחידה ויש לקבלה. יתרה מזו, יש להחיל את הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450 , 457). לא זו אף זו. ראיות נוספות שאינן במחלוקת תומכות בטענת התובעים לפיה רכשו מהנתבעים רכב קורולה ורכב הסובארו ניתן להם כרכב חלופי בלבד: ראשית, העובדה כי הרכב היה ברשותם במהלך כל השנה והבעלות בו נותרה ע"ש הנתבעים. אדם סביר היה פועל מידית להעברת הבעלות ברכב ע"ש התובעים על מנת למנוע תביעות ו/או דוחות עתידיים במידה ויושתו על הרכב. בפועל אף שהתובעים שילמו את מירב התמורה, הנתבע בחר לא להעביר בעלות עד שנת 2013. הנתבעים טענו כי עפ"י הסכם הרכישה עד קבלת מלוא התמורה הבעלות אינה עוברת. ברם עפ"י גרסת התובע הנתבעים הם אלה שדחו את מועד פירעון השקים של התובעים, וגרסה זו כאמור נותרה כגרסה יחידה. העובדה כי הנתבע בחר שלא להפקיד את השקים ותחת זאת לשנות בכתב ידו מועד פירעון שיק, אף היא אומרת דרשני, ומעידה כי הנתבע בחר שלא להפקיד את השקים עד שיספק לתובעים את הטיוטה קורולה שקנו. שנית, העובדה כי אגרת ומבחן הרישוי שולמו ע"י הנתבעים: "התקשרתי אמרתי שלחו לי טסט הביתה, אמר תביא את האוטו אליי אעביר את הטסט" (עמ' 2 ש' 28-29). טענת הנתבעים בסעיף 10 לכתב ההגנה לפיה עשו זאת, "כמחווה של רצון טוב" איננה סבירה בעיני. שלישית, העובדה כי התובעים לא הוחתמו על טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש, בניגוד לסעיף 4 לחוק רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח- 2008, הקובע: "(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה - החוזה) (2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס החתום בידו שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה - טופס גילוי). (3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי." התנהלות זו של הנתבעים מחזקת את גרסת התובע לפיה ההסכם לרכישת הסובארו היה למראית עין בלבד. בנוסף, התובע טען כי הנתבע 2 הציג בפניו מצג לפיו מדובר ברכב סובארו יד ראשונה ורק בעת המכירה הוברר לו כי מדובר ברכב יד שלישית. אומנם הדברים רשומים על גבי רישיון הרכב. אך הנתבע, שהתובע טען כי סמך עליו בעיניים עצומות, לא התייצב ומכאן שאף לעניין זה יש לקבל את גרסת התובעים לפיה הוטעו ע"י הנתבע שיצר בפניהם מצג שווא. גם עיון בהסכמים עצמם מעלה ספק בדבר מהימנותם. ובכך אני מכוונת להבדלים שהוצגו בפני בין ההסכמים המצויים ברשות התובעים להסכמים שהוצגו בפניי על ידי הנתבעים בכתב ההגנה: א. הסכם המכר מיום 13.9.11 - בעותק הנתבעים הוספה חתימה בכתב יד הנחזית כחתימה של התובעת והוסף בכתב יד הסכום 79,000 ₪ (נספח ג' לכתב ההגנה). הדבר מעלה את החשד כי הדבר נעשה על מנת לבסס את טענת הנתבעים לפיה התובעים חתמו על ההסכם ועל כן מחייב הוא אותם וכי סוכמה תמורה בסך של 79,000 ₪ להבדיל מ 91,000 ₪ כטענת התובעים. ב. הסכם הקניה של הטויוטה- הוספה חתימה בכתב יד הנחזית כחתימה של התובעת והוסף בכתב יד הסכום 55,000 ₪ (נספח ב' לכתב ההגנה). תוספות המעלות את החשד כי הוספו מאוחר יותר לצורך הוכחת טענות ההגנה בדבר גמירות הדעת של התובעים והמחירים עליהם הוסכם. עובדה נוספת המחזקת את גרסת התובעים היא עדות נציג הנתבעת עצמו לפיה לאחר חצי שנה שהתובעים מחזיקים בסובארו, המשיך לחפש לתובעים רכב מסוג טיוטה. במידה וביקשו התובעים לרכוש סובארו מדוע המשיך נציג הנתבעת בחיפושים אחר רכב מסוג טויוטה. יתרה מזו, נציג הנתבעת עצמו העיד כי "כיוון שלא הצלחנו למצוא לו הוחזר הכסף לפי כל החישובים בהסכמתו" (עמ' 3 ש' 17). נשאלת השאלה, אם לגישת הנתבעים, התובעים היו מעוניינים בסובארו וזה הרכב שאף נרכש על ידם מהנתבעים, מדוע אי מציאת טיוטה מהווה עילה לביטול העסקה והחזרת הכסף לקונים. 6. חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1979, מפרט בפרק ב' שכותרתו "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו", פגמים המהווים עילה לביטול חוזה, ובין היתר קובע: "חוזה למראית עין 13. חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. … הטעיה 15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." לאור כל האמור לעיל, סבורה אני כי התובעים עמדו בנטל להוכיח כי החוזה לרכישת הסובארו עליו חתמו הצדדים הינו חוזה למראית עין בלבד, בעוד כוונתם האמיתית היתה לרכוש רכב מדגם טויוטה ורכב הסובארו ניתן להם כרכב חלופי עד למציאת רכב מסוג טויוטה לשביעות רצונם. הנתבע הצהיר בפניהם כי מדובר בחוזה פורמאלי בלבד, קרי מתיימר ליתן תוקף משפטי מחייב להתחייבויות הצדדים על פיו, אך לתוקף זה משמעות חיצונית בלבד וקיים הסדר אחר נסתר, אליו התכוונו הצדדים, המבטל את ההסדר הגלוי, אליו התחייבו. במקרה דנן, בין אם נתייחס להסכם כחוזה למראית עין ובין אם נתייחס להסכם כהסכם שנחתם על בסיס הטעיה - לפיהם הוטעו התובעים לחשוב כי חתימתם על ההסכם לרכישת הסובארו מהווה מעשה פורמאלי בלבד כשלמעשה נרקמת בין הצדדים עסקה לרכישת רכב מסוג טויוטה תמורת 91,000 ש"ח ורכב הסובארו ניתן כרכב חלופי בלבד - אחת דינו להתבטל. והצדדים מחויבים להשיב זה לזה את אשר קיבלו מכוחו. לפיכך, משהעסקה האמתית בין הצדדים לא יצאה לפועל והנתבע לא הצליח למצוא בעבור התובעים רכב מסוג טויוטה כפי שהתחייב, עליו להשיב לתובעים את כספם. לעניין גובה ההשבה - בהעדר התייצבות מטעם הנתבע 2, נותרנו, כאמור לעיל, עם גרסת התובעים כגרסה מהימנה יחידה לאופן קרות האירוע והמחירים שנטען על ידיהם כי סוכמו במסגרת עסקת הטרייד אין עם הנתבע. מנגד הימנעות הנתבע 2 מהתייצבות פועלת לרעת הנתבעים. יתרה מזו, גרסת התובעים אף נתמכת בראיות ובהסכמים שהוצגו ע"י התובע. ואילו ההסכמים שהוצגו ע"י הנתבעים להם הוספו חתימות וסכומים בכתב יד, כמפורט לעיל, מעלה חשד שהמסמכים זויפו לאחר חתימתם, לצורך ביסוס טענות ההגנה ומעלה ספק בדבר מהימנות גרסתם של הנתבעים. לפיכך, יש לקבל גרסת התובעים לפיה מכרו לנתבעים את הטיוטה שהיתה בבעלותם תמורת הסך של 67,000 ₪ והוסיפו בשקים סכום של 24,000 ₪. כך, שבפועל שילמו התובעים לנתבעים סך של 91,000 ₪ בעבור רכב מסוג טיוטה קורולה מדגם חדש. העסקה בטלה והנתבעים השיבו עד כה סך של 60,000 ₪. לפיכך נותרה יתרת חוב בסך של 31,000 ש"ח. 6. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 31,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 11.10.12, ועד למועד התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. רכברכב חדשביטול עסקה (רכב)