1. ביום 8.11.09, בסמוך לאחר שתיק זה הועבר לטיפולי, ניתנה על ידי החלטה במסגרתה נתבקשה התובעת להגיש הודעה לבית המשפט, בה תפרט את העובדות המקימות לטענתה סמכות מקומית לבית משפט זה, לאחר שמעיון ראשוני בתיק עלה כי קיים ספק לגבי קיומה של זו. 2. ביום 17.11.09 הגישה התובעת "תגובה" להחלטה בה לא פרטה אף לא עובדה אחת המבססת לשיטתה ולו לכאורה את סמכותו המקומית, מלכתחילה, של בית משפט זה. 3. חלף זאת, הפנתה התובעת לפסיקה המוכרת בנושא סמכות מקומית אשר לפיה, כידוע, על הנתבע לטעון טענת חוסר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה. לטענתה, משלא הועלתה הטענה בשום שלב ע"י הנתבע בענייננו, למרות ההליכים הרבים שכבר נתקיימו בתיק זה, "קנה לו בית המשפט בחיפה סמכות". 4. התובעת לא דקה פורתא. בית המשפט אינו קונה לו סמכות אשר מלכתחילה אינה נתונה לו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). לכל היותר, אי העלאת הטענה במועד הראוי, יוצרת מחסום דיוני מפני אפשרות העלאת הטענה בשלב מאוחר יותר. הטעם לכך נעוץ, בין השאר, בשיקולי תום לב בניהול ההליך, כלומר על מנת שלא לאפשר לבעל דין לשקוט על שמריו ו"לבחור" לו ערכאה אחרת לאחר שנוכח כי איננו מרוצה, מסיבה זו או אחרת, ממהלך העניינים אצל הערכאה בפניה מתנהל התיק. זאת בשונה מן הדין בנוגע לטענת חוסר סמכות עניינית, היורדת לשורשו של עניין, אם כי גם האפשרות להעלות טענה זו בכל עת סוייגה בשנים האחרונות מכוח עקרון-העל של תום הלב הפורש כנפיו על כל תחומי המשפט האזרחי, לרבות על אופן ניהול ההליך (ראה: ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1998) בע"מ נ' חמדאן, פ"ד נ(5) 820, וכן: ד' שוורץ, "תחולתו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי" עיוני משפט כא(2) עמ' 295, בעמ' 328). 5. בעניינו, לעומת זאת, מצב הדברים הינו הפוך והתובעת היא זו אשר נהגה, לכאורה, בחוסר תום לב דיוני בעת הגשת התביעה בחיפה, ככל הנראה מטעמי נוחיות גרידא של באי כוחה, אף שאין שום עובדה בתיק העשויה לבסס, ולו בדוחק, סמכות מקומית לבית משפט זה; הנתבע הינו אדם פרטי, שאיננו מיוצג, תושב עמנואל. העובדות נשוא המחלוקת התרחשו בקניון מלחה בירושלים. 6. יתרה מכך; בהתאם להוראתה המפורשת של תקנה 3(א1) לתקנות, אפילו הייתה סמכות מקומית מקבילה לבית המשפט בחיפה, בהתאם לאחת החלופות שבסעיף קטן(א) לאותה תקנה - ויודגש שוב כי אין כזו - גם אז הייתה התובעת מחוייבת להגיש את התביעה באחד מבתי המשפט במחוז ירושלים. 7. מעיון בתיק עולה כי הנתבע נאלץ להגיע פעמיים מעמנואל לדיונים בחיפה ואם תתקבל גישתה של התובעת ייאלץ להגיע לחיפה גם בעתיד, בניגוד גמור לכוונת מתקין התקנות. 8. לאור האמור לעיל, הרי שהפסיקה אשר הובאה בתגובת התובעת כלל אינה מתאימה לנסיבות העניין דנא. לענייננו יפים דבריה של נציבת תלונות הציבור על השופטים, כב' השופטת (בדימוס) ט' שטרסברג-כהן, בחוות דעתה מס' 11/07 מיום 26.11.07 אשר כותרתה "העלאת נושא הסמכות המקומית ביוזמת בית המשפט": "5. סוף דבר. ראוי הוא כי בית המשפט יהיה ער לסוגית הסמכות המקומית וישקול במקרים המתאימים, לעורר אותה מיוזמתו ולבקש תגובתם של הצדדים או מי מהם בטרם יקבל החלטתו. כך למשל, שעה שעולה מכתב התביעה עצמו, כי לבית המשפט אין סמכות מקומית. התייחסות כזו, עשויה למנוע בעיות, קשיים, תקלות, הוצאות, טרחה והטרחת בעלי דין ובאי כוחם ממקום מרוחק, שלא לצורך. בעיקר נכונים הדברים כשמוגשות תביעות רבות מאותו סוג לבית משפט שאינו בעל סמכות מקומית לדון בהם." 9. יצויין כי חוות הדעת האמורה נכתבה על רקע תלונה בגין תביעות רבות של בית חולים מצפון הארץ, כנגד מאושפזים המתגוררים בגליל, אשר הוגשו לבית המשפט בתל אביב רק מהטעם שהועברו לטיפולו של עורך דין אשר משרדו בתל אביב. 10. חשוב לזכור גם כי בעוד התובעת מעבירה, קרוב לוודאי, מספר רב של תביעות במרוכז למשרד עורך דין זה או אחר, כלומר מיוצגת על ידי באי כוח מלומדים, הרי שלאור סכומי התביעות הנמוכים יחסית המוגשות באמצעותם של אלה כנגד מנויים או מנויים לשעבר, הדעת נותנת כי לעיתים קרובות עשויים הנתבעים להיות בלתי מיוצגים, כבמקרה דנן. נתבעים כאלה, על פי רוב, אינם מכירים את התקנות בנוגע לסמכות המקומית (ובכלל) וממילא לא יעלו טענה בדבר חוסר סמכות מקומית, לא בהזדמנות הראשונה וגם לא בשלב מאוחר יותר, אלא יכתתו רגליהם מקצה הארץ ועד קצה, כבמקרה דנן, רק מהטעם שתאגיד פלוני בחר להעביר תיקים לטיפולו של משרד עורכי דין פלמוני. והכל תוך התעלמות מוחלטת מן התקנות. 11. במקרים כגון אלה, אם לא יועלה נושא הסמכות המקומית ביוזמת בית המשפט, כפי הנחייתה של הנציבה כב' השופטת שטרסברג-כהן, צפויה השיטה להמשיך ולנהוג באין מפריע, בדרך כלל לרווחתם של תאגידים ובאי-כוחם ובדרך כלל על חשבון מתדיינים פרטיים, תוך שתכלית התקנות בנושא הסמכות המקומית מושמת לאל והופכת, הלכה למעשה, לאות מתה. הגיעה העת כי בתי המשפט יעשו למיגור תופעה זו. 12. מן הכלל אל הפרט: נשאלת השאלה האם מקרה זה הינו המקרה המייצג בו ראוי יהיה למחוק את התביעה או להעבירה? לא בלי היסוס, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין דנא, לא יהא זה הדבר הנכון לעשותו. זאת, לא רק בשל העובדה כי התיק נפתח לפני למעלה משנתיים והתנהלו כבר מספר דיונים, אלא גם לאור התנהלותו הדיונית של הנתבע אשר אף היא אינה נקיה מביקורת (ראה למשל החלטתה של כב' הרשמת ספרא-ברנע מיום 25.1.09). 13. חלף העברת התיק, מובהר בזאת כי במידה ותידחה התביעה כנגד הנתבע, ייפסקו בתיק זה הוצאות בסכום הגבוה באופן ניכר מסכום התביעה עצמה. 14. התובעת תודיע לבית המשפט תוך 14 ימים מהיום אם לאור האמור היא מעוניינת למחוק את תביעתה או בכוונתה להמשיך ולנהל את ההליך. 15. תודיע התובעת כי היא עומדת על המשך ניהול ההליך - ייקבע התיק להוכחות. 16. נקבע לתזכורת פנימית ליום 20.12.09. סמכות מקומית