בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות המבקשת, בתביעה שעניינה חבילת נופש הכוללת השתתפות במשחקי כדורסל אותה רכש המשיב מן המבקשת. המשיב טוען כי לא קיבל כל תמורה לחבילה שרכש, כאשר נמכרו לו כרטיסים ליציע הקבוצה היריבה, ודורש החזר כספי מלא בעבור החבילה שרכש. המבקשת - הנתבעת - אמנם הגישה כתב הגנה, ואף הגישה בקשה לדחיית מועד הדיון, אולם לא התייצבה למועד הנדחה. בעת הדיון, טרם חזר אישור המסירה לתיק בית המשפט, אך קבעתי משהגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד הדיון, חובה היה עליה לברר את המועד אליו נדחה הדיון ומשלא עשתה כן אין לה להלין על עצמה. המבקשת טוענת בבקשתה, כי לא קיבלה זימון לדיון כדין בהתאם לתקנות, ולחלופין מבקשת לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט, שכן יש לה לטענתה הגנה של ממש שעה שהמשיב חתום על חוזה שקובע במפורש כי המבקשת אינה מתחייבת לספק כרטיסים ביציע מסויים. המשיב מתנגד מכל וכל לבקשה וטוען, כי מסירת מועד הדיון שנדחה לבקשת המבקשת, היא הודעה כראוי על מועד הדיון, מה גם שחובתו של בעל דין לעקוב אחר החלטות לבקשות שהגיש. המשיב טוען כי התנהלות המבקשת מגלה זלזול בוטה בסדרי הדין ומועדי בית המשפט ודי בכך כדי לסלק את בקשתה. המשיב מוסיף עוד לא מתקיימים הטעמים לביטול מטעמי חסד, שכן לגופו של עניין אין למבקשת הגנה ראויה בתביעה ומדובר בהגנת בדים. דיון והכרעה כפי שנפסק לא פעם, מספר שיקולים מנחים את בית המשפט בהכריעו בבקשה לביטול פסק דין שניתן מקום שלא התייצב בעל דין לדיון. בראש ובראשונה נשקלת הזכות החוקתית של פנייה לערכאות, יחד עם זאת זכות זו אינה מוחלטת ויש לערוך איזון נאות בין הזכות האמורה לבין אינטרסים נוספים כמו יעילות הדיון, אינטרס הסופיות, עילת המחדל וסיכויי התביעה או ההגנה. כפי ששב וקבע לאחרונה בית המשפט העליון ברע"א 1957/12 חלה נ' כהן - שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק הדין - הראשון עניינו בסיבת אי ההתייצבות - ובגדרו של שיקול זה בודקים האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי או שמא מי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל בהיסח הדעת או מרשלנות, במקרים אלה בניגוד למקרה הראשון תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני שלו נודעת חשיבות רבה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה או התביעה של מבקש הביטול. מכאן, שבבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה יש לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי להפעיל סנקציה אחרת פחותה בחומרתה, כגון השתת הוצאות. בפסיקה מבוססת היטב התווה בית המשפט את הדרך בה יש לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או התייצבות וקבע, כי יש לקיים את הדיון בשני מסלולים האחד ביטול מחובת הצדק והשני ביטול משיקולי בית המשפט (ראו לדוגמא, רע"א 23542-10-10 עבדלחכים מקדאדי נ' עיריית ירושלים). כאשר נפל פגם בהליך המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין, הדבר משמש כשלעצמו עילה מספקת לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ככל שמתברר שלא נפל פגם בהליך ההמצאה, מסור לבית המשפט שיקול דעת אם לבטל את פסק הדין. במקרה זה, נהוג להפעיל מבחן כפול שעניינו בחינת הסיבה לאי ההתייצבות מחד גיסא וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין מאידך גיסא. הפעלת המבחן נעשית, כאמור, על רקע ההכרה חוקתית בזכותו של פרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204; רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (פורסם בתקדין)). במקרה דנן, טוענת המבקשת כי נפל פגם בהליך המצאת הזמנה לדיון ומכאן שיש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. המבקשת מסתמכת, בין היתר, על דברי בית המשפט בהחלטתו כי אישור המסירה בנוגע לדיון הספציפי לא נמצא בתיק בית המשפט, ועל תקנה 11 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות, הדורשת מסירת הודעה על הדיון "כראוי". בכל הכבוד, טענותיה של המבקשת, כי בנסיבות המקרה דנן מוצדק ביטול פסק הדין מחמת הצדק אינן יכולות לעמוד, ואינן מתיישבות עם ההגיון והשכל הישר. במה דברים אמורים? אין חולק כי המבקשת קיבלה כדין את כתב התביעה, כי הגישה כתב הגנה לאחר קבלת ארכה, וכי קיבלה הודעה על מועד הדיון המקורי ביום 19/7/12. המבקשת הגישה ביום 3/6/12 בקשה לדחות את הדיון שנקבע, מחמת עומס דיונים באותו היום, ובין היתר, ביקשה לדחות את הדיון לחודש אוגוסט. לפנים משורת הדין, שכן לא הייתה כל מניעה שהמבקשת תשלח נציגה אחרת לדיון, דחה בית המשפט את הדיון ליום 8/8/12. באותה מידה, וככל שיומנו של בית המשפט לא היה מאפשר זאת, או ככל שלא היה מוצא לנכון לקבל בקשת המבקשת הרי שיכול היה להשאיר את מועד הדיון על כנו, ועל כן חובת המבקשת, כחובת כל בעל דין שמקבל החלטה לברר מה עלה בגורל הבקשה שהגיש. הלכה למעשה, מטענות המבקשת עצמה, במקרה הטוב, עולה שהיא לא טרחה לעשות כן. המבקשת שלחה בקשתה לתיק בית המשפט ונקטה במדיניות של "שב ואל תעשה", כך לטענתה - לא קיבלה הודעה על ביטול מועד הדיון המקורי, לא קיבלה הודעה על המועד הנדחה, ולא התייצבה לאף אחד משני המועדים (שכן אם הייתה מתייצבת למועד הדיון המקורי, הרי שהיה נמסר לה כי נדחה לבקשתה). מעצם אי התייצבותה של המבקשת לדיון המקורי, ניתן להסיק, כי אכן ידעה שבקשתה התקבלה ושהדיון נדחה. ויודגש, אין המדובר בבעל דין פרטי חסר נסיון, אלא בחברה שהעידה על עצמה בבקשתה, כי היא מורגלת בדיונים רבים בבתי משפט לתביעות קטנות, במי שיודעת את סדרי הדין והדיון וחובתה הייתה לברר מה עלה בגורל בקשת הדחיה שהגישה בנוגע לדיון שמועדו הודע לה כראוי ומהו מועד הדיון שנקבע. אם זה אינו זלזול בבית המשפט, אינני יודעת זלזול מהו. בנסיבות אלה, ראוי היה למבקשת שתביע התנצלות ותסביר את התנהלותה הכושלת ולא שתעלה טענה מתנשאת, כי מוצדק לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, שכן לא הודע לה כראוי על מועד הדיון. יתירה מזו, בזמן שחלף נסרק אישור המסירה לתיק בית המשפט, ואישור מסירה זה, כמו גם רבים מאישורי המסירה בנוגע למסמכים והחלטות שנשלחו למבקשת, מלמד, כי בוצעה מסירה באמצעות הדבקה על הדלת. נוכח העובדה, שמסמכים אחרים שנמסרו בדרך זו, הגיעו למבקשת, ניתן להניח שגם מסמך זה הגיע. אשר לסיכויי ההגנה, המבקשת הגישה כתב הגנה מפורט לתיק, ומכאן שביקשה להתגונן בפני התביעה. ככל הנראה, המבקשת כשלה עת לא התייצבה לדיון, אך ניתן להסיק מהתנהלותה הכוללת שהיה בכוונתה להתגונן בתביעה והיא חפצה להיות נוכחת בדיון, שהרי טרחה והגישה בקשה לדחיית מועד הדיון. עיון בכתב הגנת המבקשת ובמכלול המסמכים, מלמד כי מדובר במחלוקות עובדתיות, כמו גם מחלוקות משפטיות בין הצדדים בנוגע למה שארע ולמשמעותו ותוקפו של החוזה שנחתם. מחלוקות שלא התבררו עקב אי התייצבות המבקשת לדיון. אין בידי לשלול, שלו הייתי שומעת את טענות המבקשת ואת העדים הרוולנטיים, הייתי מגיעה להחלטה שאין מקום לקבל את התביעה בכלל או במלואה. בנסיבות העניין, כאשר מחד אי התייצבות המבקשת מקורו בכשל רשלני ולא התחמקות מכוונת מהתייצבות לדיון ומאידך למבקשת יש טענות המצריכות דיון והכרעה בנוגע לתביעה גופה, הותרת פסק הדין על כנו אינה מידתית, וניתן לנקוט בסנקציה מידתית יותר של השתת הוצאות. לאור האמור לעיל, ובכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 1,500 ₪ בתוך 20 ימים מיום קבלת ההחלטה, יבוטל פסק הדין מיום 8/8/12. ככל שלא ישולמו ההוצאות יעמוד פסק הדין בעינו. לאחר שיודיעו לי הצדדים כי התשלום הועבר, יקבע מועד לדיון, אליו יזמן כל אחד מהצדדים את כל העדים הרלוונטיים מטעמו. התיק נקבע לתזכורת פנימית ביום 1/11/12. ביטול דיוןדיון