בפני בקשה לפי סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט שעניינה, טענה בדבר הפרת פסק דין שניתן על ידי כב' המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב - עו"ד אריאל. הבקשה הוגשה על ידי נציגות הבית המשותף ברח' יהושע בן נון 68, 70, 72 בתל אביב (להלן: "הנציגות") נגד המשיבה - דיירת בבית המשותף. הרקע העובדתי המשיבה גרה בבית המשותף הידוע כחלקה 154 בגוש 6958 בתל אביב. הבית מורכב משלושה אגפים כאשר הכניסה לכל אגף הינה מרח' יהושע בן נון. בין הנציגות ובעלי שתי דירות בבית המשותף ובין המשיבה, התנהלו הליכים משפטיים במסגרת תיק ת/111/96. ביום 11/2/97 ניתן פסק דין על ידי כב' המפקחת על רישום מקרקעין בו הורתה למשיבה, בין היתר, להסיר את מתלה הכביסה בקיר הדרומי וזאת בתוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 574/97. כב' השופטים י. גולדברג, ד"ר א. גרוניס וא. חיות, דחו ביום 6/1/99 את הערעור אך בנסיבות העניין, העניקו למשיבה ארכה נוספת בת 90 יום מיום מתן פסק הדין לביצוע פסק דינה של כב' המפקחת. המשיבה מילאה אחר פסק הדין והסירה את מתלה הכביסה. לפני כשנה, חזרה המשיבה והתקינה את מתלה הכביסה על הקיר החיצוני. המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי כדי שיאכוף את המשיבה לציית לפסק הדין בערעור. (בש"א 9820/04). בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המקום המוסמך והמתאים לדיון בבקשה הוא בבית המשפט קמא. לפיכך, מחק בית המשפט המחוזי את הבקשה, וכתב שאם המערערת מעוניינת בבקשה, עליה להגיש בקשה לערכאה הדיונית המוסמכת לדון בבקשה מעין זו על פי סעיף 76 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969. המבקשים הגישו בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לכב' המפקחת (תיק 266/04). בהחלטה מיום 16/5/04, קבעה המפקחת הנכבדה כי אין לה סמכות לדון בבקשה והורתה להעביר את הבקשה לבית משפט השלום בתל אביב שהוא בית המשפט המוסמך לדון בתביעה זו. המשיבה הוזמנה כדין להתייצב בפני בית משפט זה ולא עשתה כן. לאחר שבית המשפט, שוכנע כי הזמנות לדיון הומצאו לה כדין, הוצא כנגדה צו הבאה והיא הובאה ביום 19/9/04 בפני בית המשפט באמצעות משטרת ישראל ושוחררה כנגד התחייבות להתייצב לדיון והפקדה של 500 ₪. ביום 12/10/04 נערך דיון במעמד מר יצחק אוריאל נציג המבקשת והמשיבה. במהלך הדיון, הודתה המשיבה כי חזרה והתקינה את מתלה הכביסה ואף צרפה תמונה של המתלה לבית המשפט. כך גם, טענה המשיבה מצד אחד כי היא בקושי עושה שימוש במתלה הכביסה ומצד שני אין לה ברירה אלה לעשות שימוש במתלה כי אין לה מקום אחר לתלות כביסה. דיון אין מחלוקת בין הצדדים כי היום מותקן בחזית דירתה של המשיבה, מתלה כביסה. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה מילאה את פסק דינה של כב' המפקחת והסירה את מתלה הכביסה אך שבה והתקינה אותו בשנית. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דינה של המפקחת ולכן, לא ידון כלל בטענת המשיבה בדבר השימוש שעושה המשיבה במתלה הכביסה. מה עוד, שעניין זה נדון בהרחבה על ידי המפקחת וכך גם, עניין מעמד הנציגות להגיש תובענה נדון בפני המפקחת. העניין היחיד שיש לדון בו הינו, השאלה האם העובדה שהמשיבה מילאה אחר פסק הדין אך שבה והתקינה את מתלה הכביסה, מחייב את הנציגות לפנות בתביעה חדשה או שמא פסק הדין מגלם בתוכו גם איסור עתידי כנגד המשיבה לחזור ולהתקין מתלה כביסה? הטלת קנס או מאסר על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט נדרשת לשם השגת ביצוע הצו על ידי הצד שהפר אותו ולא לשם הטלת עונש גרידא. צו כזה "צופה פני עתיד" (ע"פ 6/50 לויט נגד אנג'ל פ"ד ד 459, 468) תכלית הצו והמאסר היא לכוף ציות לעתיד לכל צו שניתן על ידי בית המשפט בעבר (שם עמ' 465). המשיבה הסירה את מתלה הכביסה, לאחר דחיית ערעורה על ידי בית המשפט המחוזי, וחזרה והתקינה אותו לאחרונה. לפיכך, ניתן לראות את ההפרה כהפרה נמשכת או מתחדשת. מילים אחרות, המשיבה אינה יכולה להישמע בטענה כי מילאה אחר פסק הדין בהסירה את מתלה הכביסה. התנהגותה של המשיבה אשר הסירה את מתלה הכביסה וחזרה לסורה, מהווה הפרה מתחדשת או נמשכת והפרה מסוג זה באה פקודת בזיון בית המשפט למנוע, על ידי אכיפת הצו השיפוטי. טענתה של המשיבה כי ביצעה את הצו וכי מדובר בהפרה חדשה, שמה ללעג ולקלס את פקודת בזיון בית המשפט. שכן, משמעות הצו שהוא צופה פני עתיד - דהיינו, שהמשיבה תפרק את מתלה הכביסה ומכאן ואילך לא תתקין כל מתלה כביסה אחר במקום האמור. כל פרשנות אחרת איננה סבירה. התנהגות כזו היא התנהגות שגוררת אחריה פריקת עול וזלזול בוטה בהחלטה שיפוטית. בדיון שנערך בפני, התרשמתי כי המשיבה התחמקה פעמים מספר מקבלת הזמנות לדיון בעילות מעילות שונות. למרות שההזמנות נשלחו אליה והוכנסו לתיבת הדואר שלה בחרה היא להתעלם מהם ולא להתייצב לדיון, עד שבית המשפט נאלץ להביאה לבית המשפט באמצעות צו הבאה. המשיבה נאותה להתייצב בפני בית המשפט זה, רק לאחר שחוייבה להפקיד דמים בקופת בית המשפט כערובה להתייצבותה. המשיבה שבחרה שלא להיות מיוצגת בהליכים שהתנהלו בפני בית משפט זה, בחרה לעזוב את אולם בית המשפט במהלך הדיון ויצאה מהאולם בטענה כי אינה יכולה להיות בכפיפה אחת עם מר אוריאל אשר הגיש את הבקשה מטעם ועד הבית. רק לאחר מכן, "התרצתה" המשיבה וחזרה לאולם בית המשפט כדי לטעון את טענותיה. למרות מאמצים שעשה בית המשפט, להבהיר למשיבה כי היא מפרה צו שיפוטי, סירבה היא ליתן כל התחייבות בקשר לפירוק מתלה הכביסה. הסעד לעניין התכלית החקיקתית שביסוד סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט, כתבה השופטת שטרסברג- כהן: "התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון נדונה בשורה ארוכה של פסקי-דין של בית-משפט זה. בית-המשפט קבע, כי מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכוח סעיף 6 לפקודת הבזיון היא לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, שלפיה זכה בדין (ברע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג (3) 337], בעמ' 346). לאור התכלית האמורה, השאלה היא מהו הסעד אשר יניע את המשיבה למלא אחר פסק דינה של כב' המפקחת. האם להטיל על המשיבה קנס מיידי בשל הפרת הצו השיפוטי או שמא קנס שיחול רק אם לא תסיר המשיבה את מתלה הכביסה בתוך פרק הזמן שיקבע? רק לאחרונה (4/4/04) נזקק בית המשפט העליון לסוגיה בעניין ע"פ 5177/03 שמואל מור נגד דנציגר משק פרחים "דן" (טרם פורסם, להלן: "עניין מור") השאלה שנדונה בעניין מור הייתה, האם הקנס אותו ניתן להטיל מכוח סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית-המשפט, מוגבל לקנס מותנה בלבד או שמא, ניתן להטיל במסגרת הליכי ביזיון גם קנס בפועל לתשלום מיידי, על מי שנמצא כי הפר צו של בית-המשפט? ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, לפיה הוטל על המערער, בגין בזיון בית המשפט, קנס של 75,000 ₪ וחיוב בהוצאות בסך 25,000 ₪, וקבע במקומו קנס בסך 10,000 ₪ לכל יום של הפרת צו ביהמ"ש. שתי גישות עולות מפסק הדין בעניין מור: גישת כב' הנשיא ברק, אליה הצטרפה כב' השופטת א. חיות, ולפיה, הקנס אותו ניתן להטיל מכוח סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית-המשפט, אינו מוגבל לקנס מותנה בלבד ובמקרים מתאימים, ניתן להטיל במסגרת הליכי ביזיון, גם קנס בפועל לתשלום מיידי על מי שנמצא כי הפר צו של בית-המשפט וזאת בלא להמתין להפרה שתבוא לאחר הטלתו, ובלבד שמטרת הקנס אינה הענשה על ההתנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרות נוספות בעתיד. הגישה השניה הינה גישת כב' השופטת מ. נאור, שקיבלה את טענת המערער, כי שגה ביהמ"ש בכך שהטיל עליו קנס "בפועל" ולא קנס "על תנאי". האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי, עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע. העובדה כי מפר צו בית משפט ידע כי לא ניתן להטיל עליו סנקציה מיידית, תפגע קשות בהיותו של כלי הביזיון מרתיע, תפגע באפקטיביות האכיפתית שלו ויכולה לעודד זלזול בצווי בית-המשפט. עם זאת, הבהיר כב' הנשיא ברק בעניין מור, כי גם אם רשאי בית המשפט להטיל סנקציה מיידית, אין זאת אומרת שתמיד ראוי להטיל אותה. הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט, הינה סנקציה שתכליתה לכפות ציות להוראות בית המשפט. סנקציה חריפה מידי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה ועל כן, היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט. כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי ביזיון, הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית. בהתאם להלכת מור דלעיל, על בית המשפט לבחון האם הטלת סנקציה "על תנאי", די יהיה בה, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות האכיפה. כך גם, שומה על בית המשפט בהתאם להוראותיו של חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו, לאזן את הזכויות ולעמוד על המשמר מפני פגיעה לא נאותה בקניינו של מפר פסק הדין לצד שמירה נאותה על זכויותיו של הנהנה ממנו. בעניין דנן למרות שהמשיבה הפרה, באופן ברור, בוטה, במפורש ובמודע צו שיפוטי, אין להטיל עליה סנקציה מיידית. יחד עם זאת, מידת הדין והצדק נותנת כי יש להטיל עליה סנקציה על תנאי באופן שתקופת התנאי תהיה קצרה כדי שהמשיבה תקבל את הצו ותשכור שירותיו של בעל מלאכה שיסיר את מתלה הכביסה. כדי שהסנקציה תהיה יעילה הסנקציה תלך ותגדל בחוף הזמן. הכרעה אשר על כן, על המשיבה להסיר את מתלה הכביסה לאלתר ולא יאוחר מיום 8/11/04. לא הוסר מתלה הכביסה במועד האמור, כי אז תשלם המשיבה קנס בשיעור של 150 ₪ לכל יום של הפרה. וזאת כאמור עד ליום 8/110/4 החל ממועד זה תשלם המשיבה סך של 250 ₪ לכל יום של הפרה. על המזכירות לשלוח העתק החלטה זו למשיבה לרח' יהושע בן נון 70 תל אביב. כך גם, תשלח המזכירות שני עותקים מאושרים של ההחלטה למבקשים על מנת שגם הם יבצעו מסירה של החלטתי זו למשיבה. לאור הצהרתו של מר אוריאל לפרוטוקול בדיון שנערך ביום 12/10/04 וויתור על הוצאות משפט למעט הסך של 412 ₪ ששולם כאגרה, אני מחייב את המשיבה לשלם לוועד הבית סך של 412 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום הוצאתו - 16/5/04, ועד לתשלומו המלא בפועל. אני מורה למזכירות להשיב למשיבה את הסך של 500 ₪ שהפקידה ביום 6/9/04 כערובה להתייצבותה לדיון. ביזיון בית המשפטפקודות